הפרטה בישראל
הפרטה בישראל היא אוסף של כלל תהליכי ההפרטה המתרחשים במדינת ישראל.
בעשורים האחרונים, מתקיימת בישראל, במקביל לתהליך דומה בעולם, תהליך של הפרטה, ובו שירותים, מוסדות ופירמות שהיו בידי הממשלה מועברים למגזר הפרטי.
סוגי הפרטה בישראל
ניתן לחלק את הליכי ההפרטה בישראל לסוגים הבאים:
- מכירה מדורגת: מכירה הדרגתית או דילול אחזקות המדינה בגוף הציבורי עד לדרגה בה למדינה אין אחזקה משמעותית בגוף. דוגמה בולטת לכך היא מכירתה המדורגת של חברת "בזק" ומכירתם ההדרגתית של הבנקים, שהולאמו בעקבות משבר מניות הבנקים של שנת 1983.
- מכירה חד פעמית: מכירה בבת אחת או הנפקת כל מניות החברה בבורסה. זו שיטת הפעולה המיושמת עם רוב החברות הקטנות או כאשר קיים קונה בודד.
- זיכיונות ורישיונות: ביצוע פעולות הפרטה באמצעות מיקור חוץ, העברת זיכיונות, הרשאות, וכדומה, בעיקר של שירותים מסוימים הנצרכים על ידי גופי ממשלה. פעולה כזו אינה נחשבת הפרטה כהגדרתה על ידי ממשלת ישראל.
- פירוק: פירוק גוף ממשלתי לחלוטין מנימוקים של היעדר צורך בקיומו או הפסדים על רקע שוק תחרותי קיים.
היסטוריה
ההפרטה בישראל קודמה על רקע מדיניות נאו-ליברלית של מרגרט תאצ'ר בבריטניה ורונלד רייגן בארצות הברית בשנות ה-80 של המאה ה-20, שכללה הפרטות.
מפלגת הליכוד דגלה במדיניות כלכלית נאו-ליברלית, ובשנת 1977 עם הנצחון בבחירות הכריזה כי ברצונה לקדם מדיניות זו. במרץ 1978 החליטה ועדת השרים לענייני כלכלה על מכירה של 48 חברות ממשלתיות. החלטה זו לא יצאה אל הפועל.[1]
ממשלת האחדות שקמה באמצע שנות ה-80 החלה לבנות את היסודות למדיניות נאו-ליברלית קידמה גם היא את ההפרטה אם כי עדיין בקצב צנוע יחסית. ההפרטה בישראל החלה להתבצע בצורה משמעותית רק החל משנות ה-90, כתוצאה משילוב של כמה גורמים - תפיסה כלכלית של כלכלנים באוצר, יחד עם צורך בהכנסות וביצירת מקומות עבודה על רקע העליה מברית המועצות, וכן לחץ מצד קרן המטבע הבינלאומית. [1]
רקע אידאולוגי
ההפרטות בישראל מקודמות על ידי משרד האוצר במסגרת חוק ההסדרים, ומקודמות על ידי אידאולוגיה נאו-ליברלית ונתמכים על ידי התאוריה הכלכלה נאו-קלאסית (קפיטליזם, ימין פוליטי).
הרקע האידאולוגי של ההפרטות מתואר לדוגמה על ידי אורי יוגב, שהיה הממונה על התקציבים באוצר בשנים 2004-2002 ומבטא נאמנה את הגישה הכלכלית הנאו-ליברלית:
| צריך לשנות את דרך החשיבה בכל התחומים. להפריט את החינוך, את הבריאות, את בתי הכלא, את המתנ"סים, את הטיפול הסוציאלי ; בקיצור, כל מה שזז... רק בעלים פרטיים רוצים ויודעים איך לשפר את השירותים. המדינה לא רוצה ולא יודעת כיצד לעשות את זה | ||
| -- אורי יוגב[2] | ||
מנגד יש הטוענים כי ההפרטה בישראל לא השיגה מטרות כמו יעילות כלכלית או תחרות כלכלית, בגלל שילוב של ריכוזיות בכלכלת ישראל וקיום אוליגופולים מחד, יחד עם ארגוני עובדים שמנעו תחרות, גם כאשר השליטה עברה לידיים פרטיות. העיתונאי גיא רולניק טוען שללא שינוי מבני בשוק, ההפרטה לא מועילה הרבה. לדוגמה הוא מביא את ההפרטה של בנק דיסקונט - משפחת ברונפמן לא יכלה להתמודד עם הוצאות גבוהות שנכפו עליה על ידי וועד עובדים חזק מחד ועם הדואופול של בנק לאומי ובנק הפועלים במשק הבנקאות בישראל- כך שמחד הם השיגו רווחיות נמוכה (יחסית למדד 25 המניות המובילות בבורסה) ומאידך לא הצליחו להוריד את המחירים. בעלי קבוצות חזקות במשק כמו וועדי עובדים חזקים (בדגש על ההסתדרות וועדים של מונופולים ואוליגופולים) ולפעמים גם משפחות ההון בישראל או קבוצות לחץ אחרות ממשיכות להנות משאיבת ערך מהציבור (עובדים אחרים כמו עובדי דור ב' וג', ציבור החוסכים לפנסיות, ספקים, עסקים קטנים וציבור הצרכנים). [3]
הפרטות שבוצעו בישראל
רשימת החברות המופרטות באופן מלא או חלקי לפי סקטורים:
הפרטות בתחום החקלאות
חברות שהופרטו
- אגרידב חברה לפיתוח חקלאי (ארצות חוץ)
- החברה להדברת עשבי בר
הפרטות בתחום הבניה ושירותי תשתיות
חברות שהופרטו:
- אפרידר
- החברה לפיתוח אזור לוד-רמלה
- מבני תעשייה
- מרכז הבנייה הישראלי (פירוק)
- שיכון ופיתוח לישראל
- שיכון עובדים
הפרטות בתחום המים והביוב
חברות שהופרטו
- תכנון המים לישראל (תה"ל מהנדסים יועצים)
- תאגידי המים העירוניים
חברות שיש כוונה להפריט אותן
- מקורות
שירותי תחבורה ותובלה
- אל-על נתיבי אוויר (כולל סאן דור, תש"ת)
- ממן מסופי מטען וניטול
- צים חברת השייט הישראלית
- מספנות ישראל
- נמלי הים - קיים מאבק על הפרטת הנמלים
כספים, בנקאות ומימון
חברות שהופרטו
- אי.די.בי אחזקות
- בנק איגוד
- בנק דיסקונט
- בנק המזרחי
- בנק הפועלים
- בנק כללי
- בנק לאומי
- החברה הישראלית לביטוח אשראי
- אוצר השלטון המקומי
- חברת השקעות לפיתוח התעשייה
- יוזמה הון סיכון
אוצרות טבע
- כימיקלים לישראל (כולל למעלה מעשרים חברות בנות כמו מפעלי ים המלח, רותם אמפרט, ברום ים המלח, ועוד)
אנרגיה
- חברת הנפט הלאומית
- לפידות חברת מחפשי נפט לישראל (וחברת הבת מצדה)
- מגן משאבי גז ונפט
- נפטא חברה ישראלית לנפט
- פז נפט (כולל 28 חברות בת ממשלתיות כמו פז נפט, פזגז ו"שירותי תעופה")
- החברה הלאומית לאספקת פחם
- בתי זיקוק לנפט
תקשורת
- בזק (כולל בזק בינלאומי, בזכל תקשורת, בזק אונליין)
טכנולוגיה, תעשייה, ותעשיות ביטחוניות
- כור תעשיות
- מלם מערכות
- מנועי בית שמש
- מספנות ישראל
- עשות אשקלון (ההפרטה בוטלה)
- רפא"ל (חלקי)
- שור-ואן הקרנות
תיירות
- בית הספר לתיירות בישראל
- חברה לפיתוח מפעלי תיירות (פירוק)
- תדמור - בית הספר המרכזי למלונאות
אחרים
- החברה הממשלתית למדליות ומטבעות
- כתית
- מוסד ויצמן לפרסומים
- שקם בע"מ ושקם נדל"ן
הפרטות מתוכננות לעתיד הקרוב
- גפים
- החברה לאוטומציה במנהל השלטון המקומי
- דואר ישראל בע"מ (לשעבר רשות הדואר)
- בנק הדואר
הפרטות של שירותים ומוצרים ציבוריים
דוגמאות לשירותים ולמוסדות שהיו בבעלות המדינה ועברו או עוברים תהליך הפרטה
- הפרטת הבריאות בישראל
- הפרטת החינוך בישראל, הפרטת ההשכלה הגבוהה בישראל
- הפרטת בתי הכלא בישראל
- הפרטת הדואר
- הפרטת תאגידי המים העירוניים
- הפרטת שירותים בתוך צה"ל - לדוגמה שירותי הסעדה לחיילים, חברות הסעות.
- הפרטת המחקר ברשויות הממשלתיות - הזמנת מחקרים שמתבצעים על ידי מומחים חיצוניים ועל ידי חברות ייעוץ ולא על ידי עובדי מדינה.
- תוכנית ויסקונסין - הפרטת שירותי הטיפול במובטלים
- הפרטת התחבורה הציבורית - כשעיקר הכוונה היא שבירת המונופולים שהיו לחברות דן ואגד.
- הפרטת משק החשמל, הפרטת משק האנרגיה
- הפרטת הנמלים
ביקורת על ההפרטה
מספר גופים, פוליטיקאים ואנשים מתחו ביקורת על הפרטות ספציפיות, על היבטים שונים של ההפרטות אלו, וכן ועל רעיון ההפרטה כולו. הביקורת הזו כוללת לדוגמה את הטענות הבאות.
- ההפרטות שבוצעו נעשו בצורה ריכוזית - כלומר במקום לבצע הפרטה עממית לכלל תושבי המדינה, נמסרו נכסי ציבור למספר משפחות הון בתהליך שהגביר את הריכוזיות במשק ואת קשרי ההון-שלטון.
- ההפרטות קשורות לשחיתות. ראו לדוגמה שיטת השקשוקה (סרט). פקידים ופוליטיקאים שיזמו וקידמו את ההפרטות עברו מאוחר יותר לעבוד בחברות של בעלי הון שנהנו מהפרטות אלה, או שסיפקו לחברות אלה שירותים בתמורה לתשלום.
- ההפרטות מגדילות את הפערים בין עשירים לעניים ובין הפריפרייה למטרופולינים המרכזיים. עיקר הביקורת הזו היא על הפרטת שירותים החינוך והבריאות - שבה החשש הוא שהעשירים יהנו ממערכת פרטית מתפקדת, ואילו העניים יאלצו להסתפק במערכת ציבורית מרוששת. דבר זה יתרום למלכודות עוני שכן השכלה נחשבת למרכיב מרכזי בסיכוי להנות מהכנסה טובה יותר.
- ההפרטות יגרמו לכשלי שוק ולאי-יעילות. דוגמה לחשש כזה היא מערכת הבריאות בארצות הברית שידועה לשמצה בהיותה יקרה מצד אחד ומספקת שירותי בריאות גרועים מצד שני.
- הפרטות רבות מוצדקות על ידי האמירה שהמדינה אינה יעילה בתפעול מערכות, ואילו פירמות המתחרות בשוק יפעלו ביעילות, אולם במקרים רבים לא מתקיימת תחרות, או שהתחרות תלויה בפיקוח מצד המדינה. אולם הטענה שהמדינה אינה יעילה, נכונה גם לגבי תחום הפיקוח, ולכן לא יתקיים פיקוח יעיל ומכאן שגם לא תתקיים תחרות, ומכאן שההפרטה לא תגרום להתייעלות.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- קול קורא לדיון ציבורי בנושא ההפרטה ניירות עמדה בנושא - בעקבות בקשה של הכנסת משנת 2007
- יעל חסון, שלושה עשורים של הפרטה, מרכז אדווה, נובמבר 2006
- גיא רולניק, 9 המיתוסים של ההפרטה, דה מרקר, 05.3.2009
- ד"ר אסף שפירא, תהליכי הפרטה מרכזיים בישראל, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 23.3.2010
- גיא רולניק, ההפרטה נכשלה - צריך לעצור אותה מיידית, דה מרקר, 20.5.2010
- הפרטת עיצוב המדיניות: האם חברות הייעוץ אסטרטגי מעצבות את חיינו? מכון ון ליר, 14 במאי 2012
- גידי וייץ, הון, שלטון והפרטות. כך זה נראה מבפנים, ראיון עם ירון יעקובס, מנכ"ל רשות החברות הממשלתיות בעברו, הארץ, 22.06.2012
- הפרטת נתניהו: 170 אלף שקל ליו"ר הוועד גיא רולניק, דה מרקר, 05.06.2014
- ארז רביב, המסקנה כבר ידועה; מדברים סביבה, עושים הפרטה: למה הוחלט להקים תחנות כוח פרטיות במקום חברת חשמל?, דבר ראשון, 1.6.2017
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 שלושה עשורים של הפרטה יעל חסון, מרכז אדווה, 11.2006
- ^ מורב, לוי. "בית הסוהר הפרטי יהיה פרוייקט הדגל שלנו" ארץ אחרת, 33 2006 עמ' 33-32.
- ^ הפרטת נתניהו: 170 אלף שקל ליו"ר הוועדגיא רולניק, דה מרקר, 05.06.2014