הפרטת בתי הכלא

הפרטת בתי כלא, הוא תהליך בו מדינות מפריטות היבטים מסויימים או את כל ההיבטים של טיפול בעצירים ובאסירים, ומעבירה אותם לידיים פרטיות, או לידי תאגידים.

במדינות כמו ארצות הברית התקיים מהלך רחב של הפרטת בתי כלא, ובמקביל לצמיחה של תעשייה ועסקים שמנהלים בתי כלא. קיימת מחאה חריפה כנגד מהלכים אלה בטענה שהדבר מוביל למסחור של האסירים, וכי נוצר אינטרס כלכלי עבור חברות הכליאה שבתי הכלא יהיו מלאים - כלומר שכמות האסירים תגדל.

הפרטת בתי הסוהר בארצות הברית

בארצות הברית, בתי הסוהר הפרטיים הפכו לתעשייה גדולה וצומחת: תעשיית הכליאה מדורגת במקום השני, אחרי תעשיית ההיי-טק, בדירוג התעשיות הצומחות. ארבע החברות המובילות, שרווחיהן הסתכמו ב-2004 ב-2.3 מיליארד דולר, גדלות בקצב שנתי של 5.9%.

נכון לשנת 2005, כ-14% מכלל האסירים הפדרליים בארצות הברית וכ-6% מהאסירים המדינתיים הוחזקו בבתי סוהר פרטיים. מספר האסירים בארצות הברית, שכמה שנים לפני הקמתו של בית הסוהר הפרטי הראשון היה 280 אלף, גדל בהתמדה והגיע בשנת 2005 ל-2.13 מיליון. המספר הזה גבוה ממספרם של האסירים בסין, שאוכלוסייתה גדולה פי ארבעה מזו של ארצות הברית.

לטענת אריה דיין, ככל שפירמות הכליאה מתחזקות, כך מתחזקים השפעתן הציבורית וכך מתרבים מסעות לובי פוליטי שלהן במטרה להחמיר את החקיקה הפלילית ואת מדיניות הענישה (היינו את ייצור ביקוש לאסירים).

הסרט התעודי התיקון ה-13 עקב אחר מהלכים של הפרטת בתי הכלא בארה"ב וכיצד הם הובילו להגדלת מספר האסירים ולכך שכמות גדולה מהם עובדת בתנאי עבדות מודרנית - עבודה בשכר נמוך בתנאים של כפייה.

הפרטת בתי הכלא בישראל

ערך מורחב – הפרטת בתי הסוהר בישראל

מדינת ישראל התכוונה בעבר להפריט את בתי הכלא. בית הכלא הפרטי הראשון היה אמור לקום בשנת 2008.

הרכב מורחב של שופטי בג"ץ דן בעתירה נגד בניית בית סוהר פרטי שהגיש המרכז האקדמי למשפט ולעסקים ברמת גן, נגד ההפרטה. הכנסת התנגדה לדיון בבג"ץ והגישה 2 בקשות לדחייה שלו. העתירה התקבלה ובעקבותיה בוטלה הפרטת בתי הכלא בישראל.

טענות בעד ההפרטה

לטענת תומכי ההפרטה כמו הפרשן הכלכלי של עיתון הארץ נחמיה שטרסלר:

• מודל ההפרטה בישראל הוא בריטי והוא קובע פיקוח שוטף וצמוד של שירות בתי הסוהר על המפעיל הפרטי כדי להבטיח שיקפיד על כל זכויות האסירים ועל תנאי חייהם.
• ועדה מייעצת בראשות שופט בדימוס תבדוק ותגיש דו"ח שנתי לכנסת על המצב בכלא.
• כדי לנטרל את האפשרות שמישהו יצליח להשפיע על שופט כלשהו, או על ועדת שחרורים כלשהי, נקבע, שהתשלום לזכיין יהיה לפי מספר התאים הזמינים - לא לפי מספר האסירים.
• המכרז קבע שטח מחיה מינימלי לאסיר, של 4.5 מטרים רבועים, אך "אפריקה ישראל" 5.28 מעניקה מ"ר.
• חברת אפריקה ישראל טוענת כי היא תאפשר ביקורים חמישה ימים בשבוע - הרבה יותר מהמקובל כשיש ניהול ממשלתי.
• בהסכם יש פירוט של 71 תנאים שהזכיין מחויב למלא. אם יחרוג מאחד מהם, הוא ייקנס באופן כבד ומיידי. למשל, אם ייכשל בהספקת מזון לפי מפרט מדויק, אם יפגע באחת מזכויות האסירים, או אם יקצץ בשעות המיועדות להכשרה מקצועית.
• אין סטנדרט דומה לזה כיום.
• המדינה תחסוך בעקבות ההפרטה במשך 25 שנות הזיכיון 320 מיליון שקל.
• הארגונים החברתיים רק מתלוננים על מצבם של האסירים אבל בפועל רק הפרטה יכולה לשפר את מצב האסירים.

טענות נגד ההפרטה

• נוכח התקדימים בארצות הברית ובמדינות נוספות עלול להתפתח מצב בו חברות הכליאה ימצאו דרכים להרוויח על חשבון האסירים או משלם המיסים, באופן לא הוגן. לנוכח תקדימים קודמים של הפרטות בישראל, חשש זה אינו חסר תקדים.
• לרשויות בישראל יש היסטוריה גרועה של פיקוח ואכיפה כלפי זכיינים. כך לדוגמה בשנות ה-90 חברות הכבלים לא עמדו בתנאי המכרז, לגבי סעיפים רבים, אבל המדינה לא נקטה נגדם בצעדים כלשהם.
• למרות שהתשלום נקבע לא לפי מספר האסירים, אלא לפי שטח, הרי שבטווח יותר ארוך, הדבר יוצר פתח להגדלת מספר האסירים באופן עקיף. מספר האסירים יגדל על ידי לחץ על שופטים וועדות שחרור או מחוקקים להחמיר את הענישה, ואז "לא תיוותר ברירה" והמדינה "תבקש" מהזכיינים לבנות עוד בתי כלא.
• הרעיון הבסיסי שעומד מאחורי הפרטה של שירות או מוצר כלשהו, הוא שהמדינה אינה צריכה לנהל עסקים, וכי עסקים פרטיים יכולים לתת מגוון של שירותים לצרכנים באופן טוב, גמיש ויעיל יותר מאשר המדינה. העסקים מסוגלים לעשות זאת, בגלל קיומה של תחרות בין העסקים על כספו של הצרכן. אלא שבמקרה של הפרטת בתי הסוהר, מי שמשלם לבתי הסוהר היא בכל מקרה המדינה, ואילו מי שמקבל את השירות (האסירים מצד אחד ואזרחי המדינה מצד שני) אינו יכול לשלם או לבחור את בית הכלא שלו - ולכן מנגנון השוק, בו צרכנים רבים בוחרים בין עסקים שונים, אינו פועל במקרה זה, ואין כל ערובה להתייעלות.
• החברות המפעילות את בתי הכלא מונעת על ידי רווח כלכלי, ויצטרכו לצמוח ולגדול כדי להשיג עוד משקיעים, לאחר פרק זמן מסויים יש גבול בכמות הייעול שניתן לבצע בבתי כלא. לפי ניסיון בתחומים הפרטה אחרים (כמו מערכת הרכבות בבריטניה) הדבר עלול להוביל להרעת תנאי העובדים, הרעת תנאי ה"צרכנים" (כלומר האסירים), הזנחת הבטיחות ועוד.

בסדרה "כתום הוא השחור החדש" ובסרט התיעודי התיקון ה-13 מוצגים דרכים שבהן תעשיית הכלא בארצות הברית "התייעלה": ביצוע עבודות בשכר נמוך מאוד על ידי האסירים - עבודות בתשלום נמוך מאוד למגוון רחב של חברות שאינן מעניקות הכשרה מקצועית - בעצם החזרה של העבדות בדלת אחורית, דחיסת כמות גדולה של אסירים בבתי הכלא, הגשת מזון תעשייתי ולא בריא, כליאה בצינוק של אסירים "בעייתיים" -(גם אם האלימות מופנית כלפי האסיר), גביית מחיר גבוה על שיחות טלפון של העובדים, העדר תכניות שיקום לאסירים או הצגת תכנית עבודה שחורה כתכנית שיקום, העסקת סוהרים ללא הכשרה, ללא רקע מתאים ובתנאים של שכר מינימום.

המאבק נגד ההפרטה בישראל

סרטו התיעודי של הבמאי נסים מוסק, "אסירי קבלן" שהופק על ידי ערוץ 1, מתעד את הדיונים והמאבק בהפרטת בתי הסוהר ויצא בשנת 2007.

ראו גם

• התיקון ה-13 - סרט תיעודי שטוען כי דיכוי השחורים בארצות הברית נמשך כיום על ידי כליאה מאסיבית של שחורים ומיעוטים אחרים.
• מניעת פשיעה - דרכים להפחית פשיעה ללא צורך במערכת הפלילית
• אי שווין פוליטי, אי שוויון כלכלי
• עבדות מודרנית

קישורים חיצוניים

• הכנסת: לא לדון בהפרטת בתי הכלא הארץ 8.7.2007
• דו"ח: אחד מכל מאה אמריקנים - מאחורי הסורגים עליה בכליאה בארצות הברית בשל החמרה בענישה ynet 28.2.2008
• אביב וסרמן, אסירי קבלן - הסרט, אתר "העוקץ", 31.12.2007