אקולוגיה תרבותית
אקולוגיה תרבותית (באנגלית: Cultural ecology) היא תחום מחקר שחוקר את הקשרים בין חברה נתונה לבין הסביבה הטבעית שבה היא נמצאת, וכן את צורות החיים ואת המערכות האקולוגיות שתומכות את צורת הקיום של חברה זו. הטיעון המרכזי של גישה זו הוא שבחברות קטנות או חברות ברמות קיום בסיסי, הסביבה הטבעית היא גורם מרכזי לצורת ההתארגנות החברתית ולמוסדות חברתיים אנושיים.
חוקרים שעוסקים בתחום באים מתחומים של אנתרופולוגיה, סוציולוגיה, גאוגרפיה ועוד.
אקולוגיה תרבותית באנתרופולוגיה
המונח "אקולוגיה תרבותית" נטבע על ידי בידי האנתרופולוג ג'וליאן סטיוארד (Julian Steward). הוא תאר את הכלכלה האקולוגית כמתודולוגיה להבנה כיצד בני אדם מסתגלים למגוון רחב של סביבות טבעיות שונות. בספר שלו משנת 1955 Theory of Culture Change: The Methodology of Multilinear Evolution האקולוגיה התרבותית מתארת את "הדרכים שבהם שינוי תרבותי נובע מהתאמה לסביבה".
נקודה מרכזית של אקולוגיה תרבותית היא שכל התאמה אנושית נקודתית היא בחלקה תהליך היסטורי ומשלבת את הטכנולוגיה, ההמוסדות והידע שמאפשרים לאנשים לחיות באותה סביבה. פירוש הדבר הוא שבעוד הסביבה משפיעה על האופי של התאמה האנושית היא לא קובעת אותה כגורם מוחלט ויחיד ("דטרמיניזם סביבתי"). באופן זה סטיוארד הבחין בין הכוחות של הסביבה הטבעית לבין הפעולות הפנימיות של התרבות שחיה בסביבה נתוניה. לאורך זמן ארוך פירוש הדבר שהסביבה והתרבות נמצאים בתהליכים אבולוציוניים שיש ביניהם קשר אבל יש להם קיום עצמאי זה מזה. ההשפעה של תחום אחד על השני תלויה בשאלת המבנה שלהן.
דוגמה לדבר זה מובאת על ידי ג'ארד דיימונד בספר התמוטטות ביחס להתאמה של בני אדם לחיים בגרינלנד. הנורדים בגרינלנד שחיו בה במשך כ-400 שנה התבססו על גידול פרות ולאחר מכן כבשים, ציד כלבי ים, שימוש בספינות וסירות עץ והסתמכות על מסחר עם מדינות אחרות. ככל הנראה היה להם טאבו על אכילת דגים. הם קיימו חברה מעמדית נוצרית. עם הזמן מספר גורמים כמו התמעטות העצים, וכתוצאה מכך מחסור בברזל וכלי עץ, קשיים בחקלאות המראה, יחסים גרועים עם האינואטים וקשיי אקלים ונתק עם אירופה הביאו להכחדת התיישבות זו. לעומתם האינואטים שהגיעו מאוחר יותר לאזור היו בעלי מסורות וטכנולוגיות אחרות שכללו ציד בקנו מעור, דיג נרחב וכלים המבוססים על עצמות, עורות ופחות על עץ.
אקולוגיה תרבותית שהתפתחה מעבודתו סטיוארד היא ענף חשוב של האנתרופולוגיה. התחום הסתעף בכיוונים שונים ומתאר היבטים שונים בהתנהגות האדם, במיוחד פערים בעושר ופערים בכוח בחברה האנושית, וכיצד הדבר משפיע על התנהגות אנושית כמו אגירה או מתן מתנות.
בספר "פרות קדושות וחזירים משוקצים" משנת 1978 מתאר האנתרופולוג מרווין הריס כיצד התפתחו מסורות שונות של אכילה והכנת מזון עקב לחצים סביבתיים ומסורות תרבות שונות בחברות שונות.[1] הריס שואל מדוע בתרבות אחת מותר לאכול פרות ובאחרת לא? מדוע אסור ביהדות לאכול חזירים אבל הדבר מקובל בארצות הברית? הריס טוען כי יש הסתמכות גדולה יותר על מוצרי חלב במדינות צפוניות יותר, וסיבולת גבוהה יותר לחלב בקרב עמים צפוניים. בקרב שחורים (וסינים) הסיבולת לחלב נמוכה הרבה יותר וצריכת חלב יכולה לגרור שלשול ובעיות עיכול נוספות. לטענתו הדבר נובע עקב הקושי להשיג מספיק ויטמין D דרך חשיפה לשמש במדינות צפוניות, צריכת חלב ובשר מהפרות סיפקה מקור לחלבון, סיפקה מזון בתקופות החורף הקפוא שבו אין צמחי מאכל, ואפשרה הספקה של ויטמין D.[2] כמו כן הריס מתאר כיצד השתנה היחס לפרות בהודו במשך אלפי שנים שבהן גדלה האוכלוסייה. בעבר היה נהוג בהודו להקריב פרות בטקסי פולחן בדומה לטקסי פולחן שהיו גם ביהדות ובמקומות אחרים. עם הזמן התרחש גידול אוכלוסין בתת היבשת ההודית. עקב צפיפות אוכלוסין נותרו חלקות חקלאיות קטנות יותר ונוצר רעב ועוני. דברים אלה הולידו תזונה צמחונית יותר שהיא תזונה שקל יותר לקיים בתנאים של מחסור בקרקע חקלאית. במשך זמן מה נהגו עשירי הודו להמשיך להקריב ולאכול פרות אבל דבר זה יצר מתח בין מעמדות שונים עד שפסק לחלוטין. מאידך פרות המשיכו להיות גורם שימושי בחקלאות ההודית עקב התרומה שלהן לדשן, דלק וחלב וכדי להשתמש בשוורים כדי לחרוש את השדות. לפי הריס השדות ההודים המשפחתיים נותרו קטנים ולכן אפילו בזמן יציאת הספר, המשיכו הודים להעדיף להשתמש בשוורים (שנודדים בין כפרים) משום שלא כלכלי להחזיק טרקטור שיחרוש אותם.
מושג חדש יחסית באקולוגיה תרבותית היא תאוריה רחבה שמתייחסת לאקולוגיה כאל פרדיגמה ולא רק כחלק ממדעי האדם והטבע אלא גם עבור לימוד התרבות עצמו. Peter Finke בספר Die Ökologie des Wissens (The Ecology of Knowledge), מסביר כי תאורה זו מקבצת יחד תרבויות שונות של ידע שהתפתחו במהלך ההיסטוריה ואשר נפרדו לתחומים מחקר בעלי התמחות גדלה והולכת של תחומים ותת תחומים במהלך ההתפתחות של המדע המודרני. לפי השקפה זו אקולוגיה תרבותית מתייחסת לתרבות האנושית לא כדבר נפרד אלא כדבר בעל תלות הדדית עם התהליך האקולוגי ועם מחזורים טבעיים של אנרגיה בטבע (לדוגמה עונות השנה). במקום חוקים גנטיים, היבטים של מידע ותקשורת הפכו להיות כוחות מרכזיים בהתפתחות התרבותית. לכן אין קשר פשוט בין הסביבה לבין התרבות, אבל יש אנלוגיות שניתן לבצע בין תהליכים אקולוגיים לבין תהליכים תרבותיים.
אקולוגיה תרבותית בגאוגרפיה
בגאוגרפיה, אקולוגיה תרבותית התפתחה בתגובה ל-"landscape morphology" שפותחה על ידי Carl O. Sauer. גישה זו הותקפה בגלל שנחשבה לא מדעית. האקולוגיה התרבותית התאימה רעיונות מאקולוגיה ומתורת המערכות בניסיון להבין את ההתאמה של בני אדם לסביבתם. חוקרים אלה התרכזו בזרמים של אנרגיה וחומרים, ובדקו כיצד אמונות ומוסדות בתרבות שינו את האינטראקציות כלפי הסביבה הטבעית. בגישה זו בני האדם הם חלק מהאקולוגיה בדומה ליצורים אחרים. הוגים חשובים בגישה זו כוללים את Karl Butzer ו-David Stoddard.
הצורה השנייה של אקולוגיה תרבותית נכנסה על ידי תורת ההחלטות מתוך כלכלה ארכיאולוגית. במיוחד התחום הושפע מעבודות של Alexander Chayanov ואסתר בוסרופ. חוקרים אלה עסקו בשאלה כיצד קבוצות אנושיות קיבלו החלטות הנוגעות לשימוש בסביבה הטבעית שלהן. הם התמקדו במיוחד בשאלה של הִתעַצְמוּת החקלאות (agricultural intensification) תוך עידון של המודלים המתחרים של תומס מלתוס ואסתר בוסרופ. חוקרים בולטים בתחום זה כוללים את Harold Brookfield ואת Billie Lee Turner II.
החל משנות ה-80 של המאה ה-20 קיימת ביקורת על אקולוגיה תרבותית מצד אקולוגיה פוליטית. הטענה היא כי חוקרי אקולוגיה תרבותית מתעלמים מהקשרים בין מערכות מקומיות שנחקרות על ידן לבין הכלכלה הפוליטית העולמית. כיום יש מעט גאוגרפים המזהים את עצמם כשייכים לאקולוגיה תרבותית אבל רעיונות מהתחום אומצו ומשמשים כבסיס עבור חוקרים בתחום של אקולוגיה פוליטית, המחקר של שינוי יעודי קרקע וחקר הקיימות.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- אקולוגיה תרבותית בוויקיפדיה האנגלית
הערות שוליים
- ^ מרווין הריס, פרות קדושות וחזירים משוקצים, The Sacred Cow and the Abominable Pig, הוצאת מסדה, 1978
- ^ ראו גם אצל דיימונד תיאור תזונת החורף של התיישבות הנורדים בגרינלנד