עיר ידידותית גיל

עיר ידידותית גיל (באנגלית: Age friendly city) היא עיר שמתאימה לאוכלוסיה בגיל המבוגר ומעודדת הזדקנות פעילה.

בשנת 2007 יצאה לדרך תכנית בינלאומית של ארגון הבריאות העולמי בשם "ערים ידידותיות גיל". התכנית מכוונת לשתף את הזקנים במערכות הציבוריות, כך שיהיו חלק מהקהילה. התכנית עוסקת במגוון נושאים כולל תעסוקה בשכר, התנדבות, תכנון פיזי של הישובים, תחבורה, דיור, תקשורת, מידע ועוד.

מטרות עיר כזו היא מניעת תוצאות שליליות של הזדקנות, כמו בעיות בריאות שונות, בדידות, אובדן עצמאות, בעיות בטחון אישי, עוני ועוד. ככל שמתחילים את הפעולות מוקדם יותר כך קל יותר למנוע השלכות אלה, ולכן קהל היעד כולל לא רק אנשים זקנים אלא גם מבוגרים צעירים יותר.

הרעיון של הזדקנות פעילה נוגע לא רק להמשך עבודה בשכר, אלא להשתתפות פעילה בכל המרחבים הציבוריים ומוסדות חברתיים ולכן יש צורך בהמשך פיתוח מיומנויות חיים ולמידה לאורך החיים שיאפשרו לאנשים להישאר מעורבים לאורך זמן.

אנשי מקצוע לקידום התכנית כוללים אנשים ממקצועות בריאות ורווחה אבל גם תחומים נוספים כמו תרבות, תעסוקה, תכנון עירוני, הנדסה, תחבורה, חינוך ועוד. ^[1]

רקע

עם הגידול בתוחלת החיים יש גם מגמות של הזדקנות האוכלוסייה - עליית אחוז האנשים בגיל המבוגר בקרב האוכלוסייה. אחוז האנשים בעולם שהם מעל גיל 60, היה 11% בשנת 2006, אחוז זה (בהנחה של "עסקים כרגיל" - ללא בעיית קיימות) צפוי לגדול פי 2 - ל-22% עד שנת 2050. ^[2] במדינות עשירות אחוז המבוגרים מבין האוכלוסייה צפוי להיות גבוה יותר - כ-25%.

אוכלוסיית בני 65+ בישראל צפויה לגדול בקצב מהיר יותר מכל קבוצת גיל אחרת. בשנת 2010 חיו בישראל מעל 760 אלף אנשים מעל גיל 65, ועד שנת 2020 צפוי מספרם להגיע ליותר ממיליון. אם ימשכו המגמות הקיימות כיום, הצפי הוא כי עד שנת 2035, מספר המבוגרים יהיה מעל 1.7 מיליון אנשים ^[3]. ^[4]

במקביל קיים בעולם תהליך של עיור. מאז שנת 2008 רוב תושבי העולם חיים בערים. הצפי הוא כי עד 2030 שלוש חמישיות מאוכלוסיית העולם תגור בערים. ^[2]