שעור ישן:מדע הכלכלה

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בשיח הציבורי הכלכלה מוצגת כמדע, על כל המשמעויות של ההשוואה: המדע הוא מדויק, הוא אבסולוטי (נכון לחלוטין), הוא נצחי (נכון תמיד), והוא ניטרלי (חף מאינטרסים). האם ההצגה הזו היא אמיתית או שהיא מגמתית?

ראשית, נבחן מהי הכלכלה הזו עליה אנו מדברים.

הכלכלה הנאו ליברלית

ליברליזם ונאו ליברליזם Idea.png

הליברליזם הוא מונח מתחום מדעי החברה. מקורו מהמילה הלטינית 'ליבר' שמשמעה 'חפשי'. הליברליזם התפתח בין הרנסנס למהפכה התעשייתית ובמסגרתו הועלתה האפשרות ליסוד חברה מסודרת המבוססת על האדם החופשי בלבד. בכך היתה התנועה הליברלית בסיס פוליטי מהפכני כנגד הכוחות השמרניים: הכנסייה ובעלי האדמות.

כשהתפתחה הכלכלה הקלאסית היא חברה לכוחות המהפכניים הליברליים ששאפו להעביר את מרכז הכוח מהכנסייה והפאודלים בעלי האדמות אל היזם, הייצרן, הדוגל בטכנולוגיה מתקדמת, בעל ההון. עם תיאור 'היד הנעלמה' ורעיון 'השוק החופשי' נצמד החופש הליברלי לחופש הכלכלי וכיום ניראה שאי אפשר לדבר על ליברליזם בלי קונוטציות לכלכלה של שוק חופשי.

באיזה חופש מדובר?

ובאמת, מי לא רוצה להיות חופשי? כשבוש פולש לעיראק הוא מצדיק זאת בכך שהוא מתכוון 'לשחרר' את העם העיראקי. אך בדיקה מעמיקה קצת יותר מגלה שעבור שכבות מסויימות באוכלוסיה, החופש של הליברליזם הכלכלי הוא החופש לישון מתחת לגשר. החוקה שעברה בעיראק לאחר לחץ אמריקאי ובין לאומי נותנת את החופש לחברות בין לאומיות לפעול בעיראק תוך הפרטת התעשייה והשרותים, אך לא ברור אם לאזרח העיראקי יש כעת יותר חופש מאשר היה בימי סדאם.

התקדמות

בראשית המאה ה-20 העובדים בעולם המערבי החלו לעמוד על זכויותיהם. הקומוניזם התפשט וכבש את מזרח אירופה. סימנים הראו שגם אפריקה ודרום אמריקה עומדות להיסחף עם הרעיונות החדשים ולעזוב את השוק החופשי. המשבר הכלכלי הגדול נוסף על כל אלו ומעמד ההממסד הקפיטליסטי (הליברלי) החל מתערער.

התגובה הגיעה בדמות מדינת הרווחה. מודל ששומר על מסגרת השוק החופשי, אך באותה העת גם מאפשר ביטחון סוציאלי לאזרחים. מוסדות כמו ביטוח לאומי, ביטוח אבטלה, שרותי חינוך ובריאות ציבוריים, פנסייה וחוקי עבודה מחמירים איפשרו לעובדים רווחה ודאגו לחלוקה סבירה של ההון בין העובדים למעסיקים.

נסיגה

אך משבר שנות השבעים הביא לנסיגה בכוח העובדים, נסיגה שהואצה עם התפרקות הגוש הסובייטי. הליברליזם חזר, חזק מתמיד, כשהפעם הוא מהווה כוח שמרן המנסה להחזיר את הגלגל לאחור ולמסמס את כל ההישגים של העובדים מראשית המאה ה-20. מנגנוני מדינת הרווחה פורקו אחד אחד ומצב העובדים הידרדר.

הליברליזם החדש, הנאו ליברליזם, הסתמך על תיאוריות מדעיות מורכבות שציירו את הכלכלה כמדע מדוייק, למרות שהוא שייך למדעי החברה על כל המגבלות של מדעים אלו. המתמטיזציה של התיאוריות הכלכליות איפשרה להרחיק כל ביקורת, ולהראות את הכלכלה כמדע ניטראלי ואובייקטיבי, בעוד היא הופכת לכלי להצדקת הרווח הכספי לבעלי ההון, והעושק על פי חוק של העובדים.

המימד הפוליטי

אחת מהנחות היסוד של התיאוריה הניאו קלאסית היא כי ניתן לתאר את החברה האנושית על כל מורכבותה על ידי מודל פשוט של 'פרטים' המבצעים 'עיסקאות חליפין' בשוק. לעיתים הפרטים הם סוחרים המוכרים וקונים סחורות, אך לפעמים אלו עובדים ומעסיקים והעיסקה משמעה שלמעביד דרושות ידיים עובדות והוא מוכן לשלם כסף בעד המשרה, ואילו העובד נותן מזמנו החופשי בתמורה לשכר. לכאורה עיסקה הוגנת ומשתלמת לכל הצדדים. אך תיאור זה מנטרל את המימד הפוליטי (במובן של מאבקי כוח) הטמון בתהליך: ראשית שני הצדדים מתוארים כשווי מעמד וכוח - המעביד יכול להחליט אם להעסיק את העובד או לא, אך גם העובד חפשי לבחור לקחת את המשרה או לחפש ב'שוק' משרה טובה יותר.

אך ברור שאין כאן כוחות שווים, ביחוד אם נזכור שבשנים האחרונות בעולם המערבי האבטלה גבוהה יחסית, הברירה של העובד היא לקבל את המשרה או להישאר מובטל. ואם נזכור את המהלך של האוצר לקצץ את הקיצבאות, נבין שבמקרים רבים בעיסקה התמימה שתוארה לעיל למעסיק יש את הכוח לקבל או לדחות את העובד מחד, אך לעובד אין הרבה ברירות והוא חייב לקבל את המשרה שמוצעת לו - אחרת יש לו את החופש להישאר רעב...

כמה חופשי זה חופשי?

אך חשוב לציין שכלכלה חופשית אינה חופשית כלל: השוק ה'חופשי' חייב להיות מווסת כל העת, אחרת מונופולים וקרטלים ינצלו את כוחם וישתלטו על השוק כולו. במילים אחרות, השוק החופשי אינו יציב והוא מחייב בקרה, רגולציה, כל העת. בקרה כזו הם חוקי חופש הקניין, הרשות לניירות ערך, הממונים על הבנקים ועל ההגבלים העסקיים, ומערך הזכיונות מחברות הכבלים, דרך הסלולר והשיחות הבין לאומיות ועד לניצול מי ים המלח. כך שהוויכוח בין מצדדי ההתערבות הממשלתית לאנשי השוק החופשי אינה על עצם ההתערבות בשוק, אלא על הכיוון בו ההתערבות פועלת.

חופש וקידמה

עוד נקודה חשובה לציון היא שסביבה טכנולוגית דוקא דורשת תכנון ברמה הלאומית ולא שוק חופשי. שוק חופשי מבזבז משאבים יקרים. קחו למשל את מערך הטלפונייה הסלולרית בארץ. כרגע מותקנות יותר מ-7 רשתות סלולריות מקבילות, זאת אומרת שאנו מקבלים פי 7 יותר קרינה ממה שהיינו מקבלים אילו הייתה רשות לאומית אחת לתשתית סלולרית ורשת אחת בה היות מתחלקות החברות השונות. עלות הכניסה הגבוהה (פרישת הרשתות והתשתית הטכנולוגית) היא ההצדקה לרווחים הגבוהים של חברות הסלולר, לכן יש אינטרס פוליטי בשמירה על הרשתות המקבילות בארץ, למרות שבחירה זו היא לרעת הבריאות של כולנו, וכניראה גם לרעת הכלכלה הלאומית.

מושג הרווח כאי יעילות חברתית. הצדקה כלכלית בחסמי גישה.

הדגמה קצרה לשיעור- קניין וכח כפייה:

בואו נדמיין משק ובו 10 אנשים כל אדם מיוצג על ידי מבחנה-:

                         UUUUUUUUUU

כיצד תיראה חלוקת ההכנסות, במידה והמשק הדמיוני מייצג את החברה בישראל? נשים נקודות בכל מבחנה שייצגו הכנסה, נאמר-

                                  .
                                  .
                                 ..
                              .....
                         ..........
                         UUUUUUUUUU

עכשיו השאלה הקשה- במציאות מה מייצגים צידי המבחנה ? , אנחנו מדברים על הקניין של כל אדם או שכבה באוכלוסיה, אבל מה יוצר את הגבולות האלה, שציירתי שם?

בישראל יהיו אלו כמובן בעיקר חוקי המדינה, בעיקר בתחום הדין האזרחי ודיני רכוש ונזיקין- אולם מהיכן הכוח של החוקים? אם נקצין ונלך לקצה השורה, נראה שעל דפנות המבחנה הראשונה בייצוג של ישראל עומדים אולי חיילים במחסום, אולי את דפנות המבחנה הבאה מחזיקים בגופם שוטרים חמושים באלות, ייתכן שבהמשך נמצא ביטויים עדינים יותר לכח הכפייה של החברה, פקידי בנק ורשויות וכן הלאה. הקניין עצמו בחברה שלנו מובטח על ידי מונופול החברה (מדינה) על כח הכפייה. חלק ניכר מכח הכפייה הזה, גם אם הוא סמלי ומעודן ולא תמיד מתבטא בחיילים ושוטרים חמושים, מושקע כל העת בקיום הסדר החברתי כלכלי (למרות שמספרים לנו שהוא דרוש ל"בטחון" ולהגנה מפני אלמנטים עבריניים מסוכנים מבית)

אין הכוונה לכך שההפעלה של כח הכפייה של המדינה לטובת הסדרי קניין היא בהכרח רעה. אנו נהנים במידה רבה מההסדרים האלה ומהיציבות שלהם (ברור שהחבר'ה במבחנות האחרונות נהנים מהם במיוחד...) הטענה היא שעצם היסוד של רעיון ה"שוק" - הקניין וקדושתו, מתוחזקים תדיר ובמאמץ רב על ידי וויסות ממשלתי שנשען על כח כפייה זהוא היסוד ל"שוק החופשי"

הכלכלה היא מדע מדויק?

כאן יבוא הסבר על הניתוק בין הכלכלה למדע

רמי קפלן - הכלכלה כתאולוגיה Critic-radical.png

לכלכלה מאפיינים של תיאולוגיה ולא של מדע.

קפלן מנתח את הביקורת של סרפה על אחד מנדבכי הכלכלה הנאו קלאסית: מודל 'חלוקת העושר על פי תפוקה שולית' של קלארק.

המודל של קלארק

מודל זה מתיימר להראות מדוע מביאה כלכלת שוק חופשי לחלוקה הוגנת של העושר, ביחס ישר לתרומה של כל פרט ופרט לתהליך הייצור. המודל משתמש בניתוח שולי בכדי להראות שמנגנון השוק קובע קריטריון אובייקטיבי וצודק לחלוקת העושר...

...

גלבריית'- מדוע כלכלנים אוחזים בטעות Critic-radical.png

...


היסטוריה של החשיבה הכלכלית Critic-radical.png

הכלכלה לא נוצרה ביום אחד, אלא התפתחה במהלך היסטורי מפותל של מאבקים ומאבקי נגד, בו הכלכלנים הולכים ותופסים עמדה המצדיקה את בעלי ההון...

בין השלבים השונים של ההיסטוריה של החשיבה הכלכלית אפשר למנות את הכלכלה הקלאסית, הכלכלה הנאו-קלאסיית, כלכלה מוסדית, כלכלה פוסט קיינסיאנית, כלכלה מרקסיסטית

כלכלה פוליטית Critic-radical.png

...

כמה דוגמאות להנחות היסוד הרעועות של הכלכלה ה"מדעית"

מרצים רבים יפתחו שיעור ראשון במבוא לכלכלה בכך שהכלכלה מתמודדת עם בעיית המחסור, בניסוח פשוט-: "סיפוק של צרכים בלתי מוגבלים על ידי משאבים מוגבלים" עיון קצר בהגדרה זו מעלה מספר שאלות- האם הצרכים שלנו בלתי מוגבלים? האם אדם או קבוצת אוכלוסייה יכולים לצרוך באופן "בלתי מוגבל"? בדיקה ממשית של ההגדרות ההיסטוריות של צרכים אנושיים מראה שהצרכים הנתפסים נורמליים הם אכן במגמת עלייה מבחינת עלות כוללת, מגוון ואיכות, אולם אינם בלתי מוגבלים אלא, לכל הפחות "משתנים". עיון בשאלה של כלל המשאבים העומדים לרשות חברה כלשהי גם הוא מעלה, כי כלל המשאבים הוא במגמה מתמדת של עלייה, מגמה הניתנת במידה מסויימת לטיפוח על ידי תכנון נכון והשקעה נבונה בפעולות (הצורכות משאבים בשלב הראשון) שיגדילו את מכלול המשאבים העומדים לרשות אותה חברה (כאן ניתן להעיר שאנחנו בוודאי לא ממצים את כלל המשאבים בחברה קפיטליסטית) מכאן שגם המשאבים אינם בדיוק "סופיים" אלא למעשה ניתן לכנותם "משתנים"

ניתן יהיה לטעון אם כך, כי המשימה העומדת בפני כלכלה חברתית הינה התאמה בין צרכים משתנים למשאבים משתנים- למעשה ניתן לראות את המשימה להביא לאיזון בין שני צידי משוואה זו. במילים אחרות תיתכן כלכלה אשר לא תונע מהנחה של מחסור, ו"בעיית המחסור" היא בעצם בעייה של תאוות בצע... מתוך הרצאת היכרות במגדל העמק/המכללה החברתית כלכלית

ראו גם בהקשר זה :