התיקון ה-13 (סרט)

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
כרזת הסרט ה-13.

התיקון ה-13[1] (באנגלית: 13th) הוא סרט תעודה משנת 2016 על מערכת הכליאה בארצות הברית וכיצד היא משמשת להמשך דיכוי השחורים. הסרט קרוי על שמו של התיקון ה-13 לחוקת ארצות הברית, שביטל את העבדות, אבל אפשר להמשיך לקיים עבדות כעונש על ביצוע פשע. לטענת הסרט דבר זה הוא "פרצה בגדר" שאפשר להמשיך את העבדות ועבודות כפייה באמצעות כליאה המונית. הסרט מצביע על האבסורד בכך שבמדינה שקוראת לעצמה "מדינת החופשיים", היא גם בעלת אחוז האסירים הגבוה ביותר בעולם.

בימאית הסרט היא אווה דוורני (Ava DuVernay). הסרט זכה לשבחי הביקורת, הוא היה מועמד לפרס "סרט התעודה הטוב ביותר" בתחרות האוסקר לשנת 2017, וזכה בקטגוריה זו בפרס האמי לשנת 2017. דוורני התפרסמה עוד קודם לכן בעקבות סרט הדרמה ההיסטורית ״סלמה״ (על אחד משיאי המאבק של התנועה לזכויות האזרח בארצות הברית), שהיה מועמד לאוסקר. לפי דוורני, הסרט מנסה לענות על השאלה מדוע ארצות הברית מחזיקה במספר שיא של בתי כלא ובתי מעצר ביחס למספר תושביה. הסרט שואב השראה מספרה של מישל אלכסנדר, ״חוקי ג׳ים קרואו החדשים״ שיצא ב–2012 וטען כי בחסות מדיניות ניטרלית כביכול כמו ״המלחמה בסמים״, המשיכה ארצות הברית באופן עקיף את מדיניות האפליה הגזעית. [1] דוורני גם כתבה את הסרט, יחד עם Spencer Averick, שערך את הסרט.

לפי הסרט הדיכוי של השחורים בארצות הברית נמשך גם לאחר העבדות - בכל דור באמצעים אחרים:

  • מיד לאחר מלחמת העצמאות האמריקאית הייתה כליאה של המוני שחורים מסיבות שונות ומשונות כגון "שוטטות". הדבר כלל גם כליאה של קטינים. האסירים הועבדו בעבודות פרך שונות.
  • לאחר מכן הייתה תקופה של מעשי לינץ' נרחבים בשחורים. הדבר מנע מהשחורים לעמוד על זכויותיהם הרשמיות. אלפי שחורים נרצחו בפומבי. הדבר גם גרם ל"בריחה הגדולה" של מאות אלפי שחורים מדרום ארצות הברית אל צפון המדינה ומערבה.
  • בשנות ה-20 של המאה ה-20 הלינצ'ים הפכו לא מקובלים מבחינה פוליטית, ואז החלו חוקי ההפרדה נגד שחורים במדינות הדרום, חוקי ג'ים קרואו. בשנות ה-60 החל המאבק של התנועה למען זכויות האזרח בארצות הברית, שהביאו לביטול ההפרדה והאפליה החוקית.

לפי הסרט, בשלב זה החל שלב נוסף של דיכוי - על ידי כליאה הולכת ומתגברת, בעיקר של שחורים, בין היתר בגין יחס מפלה של המשטרה, והגדרת עבירות סמים שאופייניים יותר לשחורים (קראק לעומת קוקאין) כעבירות מסוכנות שדורשות כליאה לזמן ארוך.

לפי הסרט פוליטיקאים מצאו דרך להעביר מסרים גזעניים ובכך לזכות באהדת חלקים גדולים במדינות הדרום. המאבק של פוליטיקאים אלה בשחורים, בא עם שמות קוד כמו "חוק וסדר" "מלחמה בסמים" שדרכם ניתן להעביר מסר גזעני בצורה שלא נשמעת גזענית. הסרט מביא הקלטות של מספר יועצים פוליטיים לנשיאים בארצות הברית, שמסבירים שביטוי ניטרלי כזה בעצם פונה ללבנים גזעניים בדרום, שכן אין זה מקובל יותר להגיד מסר גזעני בצורה גלויה.

הסרט מצביע על תהליך ארוך של חיסול והפרטת של מנגנוני רווחה וחינוך בארצות הברית, יחד עם הפרטת בתי הכלא, והחמרת הענישה בארצות הברית. לדוגמה, "המלחמה בסמים" של רונלד רייגן, של הגברת החקיקה נגד סמים, הגדלה מסיבית של המשטרה וחימוש המשטרה בנשק קטלני יותר. הסרט טוען כי בעבר נושא הסמים לא היה מהותי לרוב הציבור בארצות הברית וכי הוא הפך לכזה בעקבות מהלכים פוליטיים של הימין. הסרט מצביע על כך שהחמרת מדיניות הכליאה (נגד שחורים) הפכה להיות קלף מנצח של ג'ורג' בוש, כאשר זה התמודד נגד המועמד הדמוקרטי מייקל דוקאקיס. לטענת הסרט ביל קלינטון הבין שעליו להעביר מסר דומה, של החמרת הענישה, כדי לזכות ביתרון פוליטי. הסרט מזכיר עוד את החמרת הענישה בימי קלינטון - כמו "3 עבירות ואתה נפסל" - שמחייב מאסר-עולם בעבירה שלישית, העברת חוקים למאסר מינימלי לעבירות שונות שנוטלות את שיקול הדעת של השופטים, וחוק "מאסר משמעותי" שקובע שחייבים לרצות 85% אחוז מתקופת המאסר שנקבע ולמעשה מחלישות מנגנון של התנהגות טובה או שיקול דעת לגבי אסירים זקנים או כאלה שעברו שיקום וכבר אינם מהווים סיכון.

התוצאה הסופית של התהליך היא עליה עצומה בכמות הכלואים מ-200 אלף אסירים ליותר מ-2 מיליון אסירים בתוך מספר עשורים. אחד מכל ארבע (25%) אסירים בעולם כיום כלוא בארצות הברית שבה חיים 5% מכלל אוכלוסיית העולם.

דבר זה משפיע בעיקר על השחורים- אחד מכל 3 גברים שחורים יכנס בימי חייו לכלא. תופעה דומה קיימת גם בקרב מיעוטים אחרים בארצות הברית. הסרט מראיין רפובליקאים ודמוקרטים שמבקרים את המצב הקיים ומבקר את המשטרים של הנשיאים ריצ'רד ניקסון, רונלד רייגן, וביל קלינטון. הביקורת על כמות האסירים הגדולה בארצות הברית היא כיום (בזמן יציאת הסרט) דבר מקובל, כך שאפילו אנשי ימין טוענים שצריך שינוי - לדוגמה הגברת מאסר-בית במקום מאסר בבתי כלא. אבל הסרט מנסה להסביר כיצד הגיעו למצב זה. הסרט מראה כי קלינטון מכה על חטא על חלקו בהגדלת מספר האסירים, אבל לפי הסרט זה מעט מידי מאוחר מידי.

הסרט דן גם באלימות של ה-FBI ושל המשטרה נגד ההנהגה הפוליטית של השחורים בשנות ה-60, לדוגמה הרדיפה של ג'י.אדגר הובר, ראש ה-FBI נגד מרטין לותר קינג, והצגת קינג כאיום לשלום הציבור, וכן מעשי ההרג, הרצח הכליאה וההגליה של מנהיגים שחורים אחרים. כמו כן מוצגת האלימות משטרתית נגד שחורים ותנועת "חיים של שחורים חשובים" (Black Lives Matter) בתקופה שבה יצא הסרט. היבט נוסף שמוצג בסרט הוא קשרי הון-שלטון שבהם תעשיית הכליאה ותעשיית הנשק מקדמות חקיקה באמצעות לובי פוליטי להגברת הכליאה ולהגברת תחושת הפחד בארצות הברית.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ כך שם הסרט מתורגם מאנגלית לעברית על ידי נטפליקס. בתרגום מילולי השם הוא ה-13.
אוחזר מתוך "https://ecowiki.org.il/index.php?title=התיקון_ה-13_(סרט)&oldid=127804"