צידוקים לעבדות

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

צידוקים לעבדות הם הצדקות שונות לעבדות שהושמעו על ידי תומכיה. זו דוגמה להצדקת אלימות ולטענות לפיהן מצב חברתי הכרוך באי שוויון פוליטי או אי שוויון כלכלי חריף הוא כורח המציאות (שאולי יתפוגג בעתיד), מצב טבעי שלא ניתן לשנותו או בעצם מצב רצוי שטוב לכולם. צידוקים נפוצים לעבדות הם גזענות או טענה כי מדובר בהסדר שמעוגן בסדר בסיסי כלשהו - שנקבע בידי הטבע או אלוהים. צידוקים כאלה הם פחות בולטים בחברה לא -שוויונית ומרובדת שמראש יש בה מעמדות כלכליים וחברתיים מלידה כמו חברות מלוכניות, או חברות של העולם העתיק. הצדקות לעבודת הן נחוצות יותר וצורמות יותר בחברות דמוקרטיות שעבורן חירות או שוויון בני האדם הם ערכים חשובים.

צידוקים לעבדות באתונה העתיקה

במאה ה-6 לפני הספירה - הופיעה האסכולה המילטית - זרם פילוסופי שמיוצג על ידי שלושה פילוסופים מהעיר היוונית מילטוס בים האיגאי - תאלס, אנכסימנדרוס ואנאקסימנס. זו הפילוסופיה אשר הניחה את היסודות לשיטה המדעית לחלק ניכר מהפילוסופיה וכן לתרבות החילונית - אלו היו ההוגים הראשונים שהסבירו את העולם ללא שימוש באלים, מיתולוגיה או מיתוסים על כוח על-טבעי כלשהו. זו גם הפילוסופית המוקדמת ביותר בפילוסופיה הקדם סוקרטית. תאלס נתן הסבר להיווצרות היבשה. למרות שההסבר שלו מוטעה, הוא היה האדם הראשון עליו אנחנו יודעים. שהסביר את התנהגות העולם באמצעות חוקים פנימיים משל עצמו ולא באמצעות התערבות של אלים כל יכולים מבחוץ. לראשונה מוסברים חוקים ללא אלים, שדים ורוחות וכו'. במאה ה-6 עד למאה ה-4 לפני הספירה - גילוי ההדרגתי של טבעם האמיתי של הכוכבים והייקום על ידי הפילוסופים הפרה-אפלטונים מהמסורת האיונית בתקופה זו. חלק מהפילוסופים שגרו באיי יוון העתיקה ( תָאלֵס איש מילֵטוֹס, אנכסימנדרוס, תאודורוס מסמאמוס, אמפדוקלס, דמוקריטוס, אריסטרכוס מסאמוס), רדפו באופן חופשי אחר ידע מדעי.

עם הזמן עלתה אסכולה חדשה של פילוסופים באזור יוון- זו של פיתגורס, אפלטון, ואריסטו. לטענת קרל סייגן הפופולריות של פילוסופים אלו על פני קודמיהם נבעה מכך שהם העניקו צידוק אינטלקטואלי לסדר חברתי מושחת.‏[1] כלכלת אתונה ומקומות אחרים ביוון התבססו על עבדיה. רק חלק קטן מאנשי אתונה באמת נהנו מדמוקרטיה. אם היו לך יותר עבדים היית עשיר יותר. הפילוסופים האלה (לדוגמה אפלטון בחיבור "המדינה") הצדיקו ותמכו בעבדות - דבר שהתיישב עם האמונות שלהם על מבנה הייקום והנפש האנושית. פילוסופים אלה והכנסייה הקתולית שהושפעה מהם בזו לפילוסופים של הטבע והשכיחו את הגותם כך שנשאר ממנה רק שאריות, ושלטו על המחשבה המערבית במשך כ-2,000 שנה. לבסוף בזמן הרנסנס מסורת זו חודשה - של חקירה חופשית ופתוחה אחר האמת וביצוע ניסויים.

צידוקים לעבדות בארצות הברית

במהלך המאה ה-19 התקיים ויכוח חריף בין נציגי התנועה לביטול העבדות בארצות הברית לבין תומכי העבדות, שהיו בעיקר לבנים ממדינות הדרום. תומכי העבדות השמיעו צידוקים שונים לעבדות השחורים.

רע הכרחי

חלק מתומכי העבדות טענו שדובר ב"רע הכרחי", וכי שחרור העבדים השחורים יגרום יותר נזק כלכלי וחברתי מהמשך העבדות.

בשנת 1820 טען תומס ג'פרסון כי המצב דומה לזאב שנתפס באזנו ולא ניתן לשחרר אותו או להחזיקו באופן בטוח, כאשר הצדק נמצא בצד אחד והמשך הקיום נמצא בצד השני.

הסופר הצרפתי אלקסיס דה טוקוויל שכתב את החיבור "דמוקרטיה באמריקה" (1835) התנגד לעבדות, אבל חשש ששחרור העבדים יוביל לחברה לא יציבה, שכן לטענתו הדעות הקדומות נגד שחורים גדלות כאשר יש להן יותר זכויות.

ב-1856 כתב רוברט אי לי כי רוב האנשים הנאורים יודו כי העבדות היא דבר רע מבחינה פוליטית ומוסרית, וכי גם הלבנים נפגעים ממצב זה, אף יותר מהשחורים. אבל לדעתו השחורים בארצות הברית במצב טוב בהרבה מאשר באפריקה. לדעתו המשמעת הכואבת שהם עוברים, מכשירה אותם להיות גזע טוב יותר, וכי ההשגחה העליונה תקבע כמה זמן דבר זה ימשך.

טוב מוחלט - העבדות טובה גם לשחורים

עם התפתחות תנועת ההתנגדות לעבדות ובמקביל התפשטות המטעים והעבדות, מנהיגים רבים בדרום הפסיקו להתנצל על קיום העבדות ותארו אותה כדבר חיובי , וזאת על רקע מגוון סיבות.

בנאום מפורסם בסנאט ב-1837 טען ג'ון קלהון, כי העבדות "אינה רע, אלא טוב – טוב מוחלט" (Positive good). לטענתו, בכל חברה מתורבתת, חלק מהקהילה חי תודות לעמל של חלק אחר. העבד האפריקאי מקבל טיפול מסור מאדונו, דואגים לו בהגיעו לגיל זיקנה ומצבו טוב יותר מפועלים חופשיים באירופה. בשיטת העבדות אין מתח בין ההון לעבודה. לטענתו יתרונות העבדות מבחינה זו ילכו ויתבררו עם הזמן אם לא יהיו הפרעות מבחוץ, ככל שהמדינה תהיה עשירה יותר.

Henry Hammond טען כי העבדות נחוץ כדי לבנות את שאר החברה. בנאום בסנאט ב 1858 הוא תיאר את Mudsill Theory, לפיה מעמד העבדים דומה ליסודות הבניין, הוא חיוני לקיום שאר המעמדות בחברה אשר מבטיחים את הקידמה. הוא טען כי העובדים בשכר בצפון הן גם סוג של עבדים, וכי עבדי הדרום נמצאים בעצם במצב טוב יותר, שכן הם נשכרים לכל החיים, מוגנים מרעב, אבטלה וכו'.

George Fitzhugh השתמש בהנחה לפיה הלבנים עליונים מבחינה גזעית, וכתב כי האדם השחור הוא ילד מגודל, שחייבים לנהל אותו בדומה לילד. בחיבור The Universal Law of Slavery הוא טען כי עבדות מספקת את כל מה שנחוץ לאדם בחיים, וכי העבד לא יוכל לשרוד בעולם החופשי משום שהוא עצלן, ולא יכול להתחרות בגזע הלבן האירופאי והאינטליגנטי. לדעתו השחורים בדרום הם שמחים יותר במובן מסויים מהאנשים החופשיים בשאר העולם. ללא הדרום העבד יהפוך למעמסה על החברה. בפרסום אחר בשם Cannibals All!, or Slaves Without Masters הוא טען כי המערכת של "שכר עבדות" בצפון היא גרועה יותר מהעבדות בדרום.

ב-21 במרץ, 1861, Alexander Stephens, שהיה סגן הנשיא של הקונפדרציה, הסביר בנאום ההכתרה שלו את ההבדל בין חוקת הקונפדרציה לזו של ארצות הברית ואת ההגנה על העבדות. הוא טען כי

החוקה החדשה העמידה מנוחה לנצח את כל השאלות המצערות הנוגעות למוסדות המוזרים שלנו - עבדות אפריקאית כפי שהיא קיימת בקרבנו - את מעמדו הראוי של הכושי בצורת התרבות שלנו.

הוא ציין כי ג'פרסון צדק בתחזיתו כי האיחוד יתפצל סביב שאלת העבדות. וכי האבות המייסדים טעו כאשר חשבו כי מוסד העבדות הוא רוע שאינם יכולים להתמודד איתו, וכי הוא יתפוגג בצורה כלשהי. לטענתו הם טעו לגמרי כאשר הניחו כי קיים שוויון בין הגזעים.

ממשלתנו החדשה מבוססת על רעיונות הפוכים בדיוק; יסודותיו מונחים, אבן הפינה שלו נשענת על האמת הגדולה שהכושי אינו שווה לאדם הלבן; שעבדות, כפיפות לגזע העילאי, היא מצבו הטבעי והמוסרי.

קיום העבדות הוא רצון האל

בשנים לפני מלחמת האזרחים בארצות הברית, מנהיגים יהודים דתיים בולטים במדינה זו, עסקו בוויכוחים ציבוריים, בעיקר בכתב, אותו העבדות. יש הטוענים כי יותר מאשר עמדה בעד או נגד העבדות, היהודים דאגו שמה הוויכוח יגרום לפיצול המדינה. ‏[2] באופן כללי רבנים ממדינות דרומיות תמכו בעבדות ואלו במדינות צפוניות התנגדו לה.

הוויכוח הבולט ביותר היה בין הרב האורתודוקסי מוריס ראפל שתמך בעבדות וטען כי גם התנ"ך תומך בה, לבין הרב הרפורמי דוד איינהורן ומיכאל הלפרין שהתנגדו לה. בשנת 1861 יהודי ניו יורק היו ברובם הגדול בעד הדרום, בעד העבדות ונגד לינקולן. בבולטימור (שהיתה במדינה תומכת עבדות) טען אינהורן שרוח התנ"ך מנוגדת לתנ"ך ולכן יש להתנגד לעבדות בצורה נמרצת. דעותיו לא מצאו חן בעיני הקהילה המקומית, לאחר זמן מה נאלץ אינהורן לברוח מהמון שרצה לכסותו בזפת ונוצות. בפילדלפיה נמלט הלפרין מהמון זועם שהכה אותו נמרצות וכמעט עשה בו לינץ'. ‏[2]

ליברליזם גזעני כצידוק לעבדות

כאשר קיימת גזענות וזכויות אדם לא חלות על בני אדם מסויימים, רעיונות ליברלים וליברטרים כמו זכויות קניין ועקרון אי ההתערבות עלולים לשמש טיעונים נגד ביטול העבדות. וזאת כאשר לא ברור מראש שזכויות האדם חלות על כל בני האדם, או כי זכויות כמו חרות או חיים קודמות לזכות הקניין.

בניסוח עקרון אי ההתערבות בצרפת, לפיו הכי טוב עם המדינה לא תתערב בשוק, העיקרון נוסח בהקשר של סחר בעבדים - מנסחי העיקרון לא ראו כל סתירה בין רצון שהמדינה לא תתערב בכלכלה, או רעיון אזרחי יותר לפיו יש להגביל את כוחה הפוליטי של המדינה, לבין קיומה של העבדות.

תפיסות של ליברליזם (ולא רק ליברטריזם) בשילוב עם גזענות סיפק צידוק אידאולוגי וחוקי לעבדות - שכן אם לאזרח יש אוטונומיה לעשות כרצונו - אז הוא גם זכאי לשמור על עבדיו גם אם מחוקקי המדינה חושבים אחרת. למדינה אסור להתערב ולפגוע בזכויות הקניין שהם זכויות חשובות של האזרח. [1][2] דוגמה חשובה לכך היתה ב"פסק דין דרד סקוט נגד סנדפורד" שניתן בשנת 1857. בפסק דין זה קבעו שופטי בית המשפט העליון בארצות הברית כי שחרור מעבדות מהווה פגיעה בזכויות הקניין של בעלי עבדים. פשרת מיזורי, הייתה חוק שהתקבל בקונגרס ב-1820 כפשרה בין מצדדי העבדות ומתנגדיה, והגביל את העבדות למדינות הדרום. למרות שלא נדרש להחליט בסוגיה, בית המשפט פסק שאין תוקף לחקיקה האוסרת את העבדות בטריטוריות הפדרליות שהיו אז במערב ארצות הברית, מאחר שהיא מפרה את התיקון החמישי לחוקת ארצות הברית הגורס כי אין לגזול מאדם את רכושו. בעקבות הפסיקה מתנגדי העבדות חששו שבמקרה ויגיע מקרה נוסף בפני בית המשפט העליון יקבעו השופטים כי גם חוקי המדינות החופשיות בצפון, האוסרים עבדות בתחומם, הם בלתי חוקתיים ובטלים לאור החוקה. [3] זאת ועוד התנועה לביטול העבדות השתמשה באופן ברור ובוטה בחקיקה ורגולציה כדי למנוע עבדות - התערבות של המדינה בשוק. יותר מכך התנועה אף השתמשה בכוחה של האימפריה הבריטית לכפות את ביטול הסחר בעבדות במרחב הבינלאומי של האוקיינוס, ובכוח האימפריה הבריטית וכן של מדינות צפון ארצות הברית לכפות בכוח הזרוע את ביטול העבדות בדרום ארצות הברית וכן ביטולה בהמשך במדינות אחרות. את הפעולה נגד עבדות אפשר לראות כניצנים ראשונים של התנועה הפרוגרסיבית שהאמינה כי ניתן לנצל לפעמים את כוחה של המדינה כדי לקדם רפורמות כדי להגדיל את החופש (או מטרות חשובות אחרות) של התושבים.

בספר 23 דברים שלא מגלים לנו על קפיטליזם טוען הכלכלן המוסדי הא-ג'ון צ'אנג כי לפני שמדברים על הגבלה או אי הגבלה של מוצרים צריך לקבוע קודם כל מהו מוצר לגיטימי בכלל.

טיעונים פסאודו מדעיים וביקורת עליהם

הטענות לנחיתותם של השחורים זכו כביכול לגיבוי ממחקרים שביצעו כמה רופאים בדרום. החוקר המרכזי שקידם טענה זו היה סמיואל א. קארטרייט (Samuel A. Cartwright). בדצמבר 1849 מינתה הוועדה לרפואה של מדינת לואיזיאנה את קארטרייט ליושב הראש שלה, מה שאפשר לו לקדם את מחקריו אודות "מחלות מיוחדות אצל שחורים". בשנת 1851 קארטרייט טען כי אצל שחורים קיימת מחלה נפשיות בשם דראפטומניה – הרצון של עבד לברוח . לטענתו ביחס לאדם הלבן, לאדם השחור יש מוח וריאות קטנים יותר מבחינה פיזיולוגית, המביא לשוני פסיכולוגי- כך שהאדם השחור "אוהב" את עצם היותו עבד ומגלה אהדה למעמד העבדות. מוחו של האדם השחור הוא כמוחו של ילד. לכן, קל למשול באדם השחור כפי שמשתמשים בסמכות הורית כלפי ילדים. האדם השחור מגלה סימפתיה לאדוניו, ואם לא ימשלו עליו הוא ירגיש כי הפך לחריג. הוא גם המציא מחלה נוספת - דיסאתזיה אתיופיקה – שהסבירה כביכול עצלות בקרב שחורים, ואשר ה"תרופה" לה היא מריחת העבד בשמן, הצלפות בשוט ואז עבודה בשמש.

מאמרים אלו זכו להתייחסות ופרסום בקנה מידה רחב בדרום, אך בצפון הם זכו ללעג נרחב כבר בתקופת פרסומם. ניתוח סאטירי של המאמר הופיע במאמר ב-Buffalo Medical Journal בשנת 1855. אדריכל הנוף הנודע פרדריק לו אולמסטד, כתב בפרסום " A Journey in the Seaboard Slave States" (1856), כי לעיתים קרובות משרתי חוזים בורחים, ועלה סברה סטרית כי דראפטומניה היא למעשה ממוצא אירופאי שהגיע לאפריקה על ידי סוחרים. לימים הפכו "מחלות" אלה לדוגמה מקובלות של פסאודו-מדע ו"מדע גזעני".

חשיבות הנושא

כיום כמעט אין אנשים שתומכים בעבדות ורוב הטיעונים בעד העבדות, במיוחד טיעונים גזעניים, כאילו שחורים לא יכולים כלל לחיות ללא עבדות נראים מגוכחים. עם זאת טיעונים דומים מושמעים בהקשרים אחרים של הכחשת אלימות לדוגמה טענות כי בגלל זכויות קניין אסור לפעול למניעת זיהום אוויר או נגד התחממות עולמית, טיעונים שונים בעד אי שוויון כלכלי, או נזקים הנגרמים כתוצאה ממנו עקב זכויות קניין, או טענות כאילו אלימות נגד נשים או ילדים היא חלק מסדר טבעי כלשהו שהוא טוב עבורם.

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ בפרק עמוד השידרה של הלילה ("The Backbone of Night") , בסדרה "קוסמוס"
  2. ^ 2.0 2.1 Kohler, Max J. (1901). "Jews and the American Anti-Slavery Movement II". Publications of the American Jewish Historical Society (9). pp. 45-56! at pp. 49–50. JSTOR 43058844.