שינויים

דיימוד מצטט מחקר של כלכלנים בלגיים, קתרין אנדרה וז'אן-פליפ פלאטו שחקרו את חלוקת האדמות, סכסוכים על אדמות ואת נסיבות הרצחם של בני הוטו בידי בני הוטו אחרים באיזור קנאמה, שלא חיו בו בני טוטסי. האיזור פורה מאד מבחינה חלקאית ודבר זה תרם לכך שהיתה בו צפיפות אוכלוסין גבוהה - 680 אנשים לקמ"ר ב-1988. אוכלוסיה זו גדלה בקצב מהיר כך שב-1993 הצפיפות עמדה על 800 אנשים לקמ"ר.  

דיימוד מצטט מחקר של כלכלנים בלגיים, קתרין אנדרה וז'אן-פליפ פלאטו שחקרו את חלוקת האדמות, סכסוכים על אדמות ואת נסיבות הרצחם של בני הוטו בידי בני הוטו אחרים באיזור קנאמה, שלא חיו בו בני טוטסי. האיזור פורה מאד מבחינה חלקאית ודבר זה תרם לכך שהיתה בו צפיפות אוכלוסין גבוהה - 680 אנשים לקמ"ר ב-1988. אוכלוסיה זו גדלה בקצב מהיר כך שב-1993 הצפיפות עמדה על 800 אנשים לקמ"ר.  

דברים אלו התווספו לקשיים אחרים שימוש בטכנולוגיות חקלאות בסיסיות ולא מקיימות (כמו אי שימוש בתרסות כדי למנוע [[סחף קרקע]], כמו גם קשיים בינלואמיים בשוק הקפה הובילה ל[[עוני]] קיצוני ולסף רעב. גידול האוכלוסיה הוביל לכך שחלקות האדמה, שעליהן מבוססת רוב הפרנסה בחבל ארץ זה, הלכו וקטנו, כך שגודלו של משק חציוני עמד על 3.6 דונם ב1988, שהיא פיסת אדמה זעירה במונחים חקלאיים. ב1993 הגודל החציוני של משק היה 3 דונם.  

דברים אלו התווספו לקשיים אחרים שימוש בטכנולוגיות חקלאות בסיסיות ולא מקיימות (כמו אי שימוש בטרסות (terrace) כדי למנוע [[סחף קרקע]], כמו גם קשיים בינלואמיים בשוק הקפה הובילה ל[[עוני]] קיצוני ולסף רעב. גידול האוכלוסיה הוביל לכך שחלקות האדמה, שעליהן מבוססת רוב הפרנסה בחבל ארץ זה, הלכו וקטנו, כך שגודלו של משק חציוני עמד על 3.6 דונם ב1988, שהיא פיסת אדמה זעירה במונחים חקלאיים. ב1993 הגודל החציוני של משק היה 3 דונם.  

בגלל המצב הקשה צעירים רבים לא יכלו להנשא ולרכוש אדמה משל עצמם והם נשארו בבית משפחותיהם. מספר הצעירים בני 20-25 שנשארו בבית הוריהם עלה מ-71% ב- 1988 ל-100% ב-1993. המשקים היו צריכות לפרנס משפחה גדלה והולכת. מספר האנשים במשק עלה בין השנים הללו מ4.9 ל5.3, כך שאדם אחד התפרנס מ-ארבע חמישיות הדונם ב1988 ובפחות מזה ב1993.  

בגלל המצב הקשה צעירים רבים לא יכלו להנשא ולרכוש אדמה משל עצמם והם נשארו בבית משפחותיהם. מספר הצעירים בני 20-25 שנשארו בבית הוריהם עלה מ-71% ב- 1988 ל-100% ב-1993. המשקים היו צריכות לפרנס משפחה גדלה והולכת. מספר האנשים במשק עלה בין השנים הללו מ4.9 ל5.3, כך שאדם אחד התפרנס מ-ארבע חמישיות הדונם ב1988 ובפחות מזה ב1993.