שינויים

[[ג'יימס טובין]] בדברו על נאמנויות מגיע לתיאור דומה לעושר וירטואלי. עושה הבחנה בין מוצרים גשמיים שנבנו בהשקעה חומרית מול מוצרים תלויי אמון הנוצרים יש מאין ככסף. העושר האמיתי הוא רק הדברים הגשמיים אך בתפישת הפרטים העושר שלהם עולה עליו בהרבה בהתבסס על מידת האמון שהם מקנים להבטחות לתשלום על ניירות הכסף. זו אשליה, אחת מני רבות, העומדות בבסיס הכלכלה והחברה. אין בעיה לחברה להמשיך להחזיק באשליה כזו כל עוד לא מנסים להמיר את כל עושרה הוירטואלי לנכסים ממשיים.

[[ג'יימס טובין]] בדברו על נאמנויות מגיע לתיאור דומה לעושר וירטואלי. עושה הבחנה בין מוצרים גשמיים שנבנו בהשקעה חומרית מול מוצרים תלויי אמון הנוצרים יש מאין ככסף. העושר האמיתי הוא רק הדברים הגשמיים אך בתפישת הפרטים העושר שלהם עולה עליו בהרבה בהתבסס על מידת האמון שהם מקנים להבטחות לתשלום על ניירות הכסף. זו אשליה, אחת מני רבות, העומדות בבסיס הכלכלה והחברה. אין בעיה לחברה להמשיך להחזיק באשליה כזו כל עוד לא מנסים להמיר את כל עושרה הוירטואלי לנכסים ממשיים.

כאן עולה השאלה החלוקתית של בעלות על העושר הוירטואלי. ניתן לומר שזו אשליה חברתית וכיוון שזו רק אשליה אין לאיש בעלות. אך גם אלו הרואים שבאופן מצרפי זו אשליה ממשיכים למדוד את עושרם היחסי בכסף. כל אחד בחברה ויתר על דבר כלשהוא כדי להחזיק בכסף מלבד מי שיצר את הכסף. מי שהכניסו למחזור זכה בנכס תמורת הבטחה על נייר. רווח זה מקורו בימי הביניים שם הסניור (האציל או המלך) היה מנפיק את הכסף לנתיניו ועד היום הרווח מערך החליפין שלו נקרא באנגלית seniorage. עם עליית מדינת הלאום הסמכות להכריז על שטר כהליך חוקי (הבטחה שתאכף על ידי מערכת המשפט המדינתית) נותרה בידי המדינה, אך הכסף המודפס כהליך חוקי הוא אחוזים בודדים. הרוב המכריע של הכסף לכלכלה מיוצר בידי בנקים פרטיים כנגד חוב. כך שהרווח הגדול מיצור כסף נשאר בידיים פרטיות ולא בידי המדינה. הבנקים הפרטיים מחזירים חלק מרווח זה לבעלי הון כריבית על פקדונות. העניים להם אין פקדונות, רק משלמים. אז מהו סך הכסף בחברה? בהגדרה מצומצמת סך העו"ש והפקדונות של הציבור.  

כאן עולה השאלה החלוקתית של בעלות על העושר הוירטואלי. ניתן לומר שזו אשליה חברתית וכיוון שזו רק אשליה אין לאיש בעלות. אך גם אלו הרואים שבאופן מצרפי זו אשליה ממשיכים למדוד את עושרם היחסי בכסף. כל אחד בחברה ויתר על דבר כלשהוא כדי להחזיק בכסף מלבד מי שיצר את הכסף. מי שהכניסו למחזור זכה בנכס תמורת הבטחה על נייר. רווח זה מקורו בימי הביניים שם הסניור (האציל או המלך) היה מנפיק את הכסף לנתיניו ועד היום הרווח מערך החליפין שלו נקרא באנגלית seniorage - או סניוראז' - [[מס אינפלציה]].  

בהרחבה ניתן להוסיף את סך ההלוואות הבנקאיות והאשראי מחברות האשראי שאינן בנקים. בכל מקרה רוב מכריע של הכסף במערכת נושא ריבית חוב. הלווה שהביא ליצירת הכסף חייב להחזיר יותר כך שלכסף מובנה או צמיחה או אינפלציה (לדעתי או תחרות המביאה להשתלטות של אחד על הקרן של אחר כדי להחזיר את הריבית על החוב שלו, כלל הג'ונגל הבסיסי של תחרות הכל בכל בקפיטליזם). מעבר לכך ישנו "המעגל העסקי" המתרחב בעת גאות אז כולם לווים כדי להשקיע לשפל אז כולם נחפזים להחזיר הלוואות ולהצטמצם כך שיש גם אי יציבות מובנית.

עם עליית מדינת הלאום הסמכות להכריז על שטר כהליך חוקי (הבטחה שתאכף על ידי מערכת המשפט המדינתית) נותרה בידי המדינה, אך הכסף המודפס כהליך חוקי הוא אחוזים בודדים. הרוב המכריע של הכסף לכלכלה מיוצר בידי בנקים פרטיים כנגד חוב. כך שהרווח הגדול מיצור כסף נשאר בידיים פרטיות ולא בידי המדינה. הבנקים הפרטיים מחזירים חלק מרווח זה לבעלי הון כריבית על פקדונות. העניים להם אין פקדונות, רק משלמים. אז מהו סך הכסף בחברה? בהגדרה מצומצמת סך העו"ש והפקדונות של הציבור. בהרחבה ניתן להוסיף את סך ההלוואות הבנקאיות והאשראי מחברות האשראי שאינן בנקים. בכל מקרה רוב מכריע של הכסף במערכת נושא ריבית חוב.  

זה דבר שקשה לתפוס. בשנות ה20 כתב שומפטר ש 99 מתוך מאה כלכלנים לא מאמינים שהזכות לייצר כסף היא בידי הבנקים. כיום זו הפכה לנורמה המופיעה בכל ספר לימוד בכלכלה. בראשית המאה זה נראה לכלכלנים מובילים כפישר נייט וסודי כרעיון מפלצתי.

הלווה שהביא ליצירת הכסף חייב להחזיר יותר כך שלכסף מובנה או צמיחה או אינפלציה (לדעתי או תחרות המביאה להשתלטות של אחד על הקרן של אחר כדי להחזיר את הריבית על החוב שלו, כלל הג'ונגל הבסיסי של תחרות הכל בכל בקפיטליזם). מעבר לכך ישנו "המעגל העסקי" המתרחב בעת גאות אז כולם לווים כדי להשקיע לשפל אז כולם נחפזים להחזיר הלוואות ולהצטמצם כך שיש גם אי יציבות מובנית.

ישנם שלושה עיצובים בסיסיים למערכות כספיות. מטבע לאומי הנוצר יש מאין. זה אינו מגובה בדבר מלבד האמון שיסכימו להחליף תמורתו סחורות (ולא בכדי כתוב על הדולר (in god we trust.

ניתן להצמיד מטבע לסחורה.  למשל הקבוע של אקסטר, היה מטבע שהוצמד לערכו של סל של שלושים סחורות.

 

ניתן לעשות מטבע המומר בסחורה לפי דרישה כמו סטנדרט הזהב בידוע שהכריח את הממשל לשמור רזרבות זהב כדי להעניק לכל דורש זהב כנגד הדולרים שבידיו.

ישנם שלושה עיצובים בסיסיים למערכות כספיות:

* '''מטבע לאומי הנוצר יש מאין'''. זה אינו מגובה בדבר מלבד האמון שיסכימו להחליף תמורתו סחורות (ולא בכדי כתוב על הדולר (in god we trust.

* '''מטבע המוצמד לסחורה'''.  למשל הקבוע של אקסטר, היה מטבע שהוצמד לערכו של סל של שלושים סחורות.

* '''מטבע המומר בסחורה לפי דרישה''' כמו סטנדרט הזהב הידוע שהכריח את הממשל של ארה"ב לשמור רזרבות זהב כדי להעניק לכל דורש זהב כנגד הדולרים שבידיו.

(זה חוזר לאותה בעיה שלי מקודם של קיבוע המטבע לסחורות ממשיות אני לא בטוח שאני מבין את ההבדל בין 2 ל3 אני זוכר שיש על זה דיון מקיף באקולוגיה של הכסף של Douthwaite אבל מזמן לא קראתי אותו)

(זה חוזר לאותה בעיה שלי מקודם של קיבוע המטבע לסחורות ממשיות אני לא בטוח שאני מבין את ההבדל בין 2 ל3 אני זוכר שיש על זה דיון מקיף באקולוגיה של הכסף של Douthwaite אבל מזמן לא קראתי אותו)