התנועה לפדרליזם עולמי
התנועה לפדרליזם עולמי (באנגלית: World Federalist Movement) היא תנועה אזרחית עולמית שתומכת בהקמת מערכת של פדרציה עולמית של מוסדות דמוקרטיים, הכפופים לערכים של קיימות, סולידריות ודמוקרטיה. תומכים מפורסמים של פדרליזם עולמי כוללים את אלברט איינשטיין, מהטמה גנדי, מרטין לותר קינג ואחרים.
התנועה החלה את דרכה בשנות ה-30 של המאה ה-20 כתוצאה מהכשלים של חבר הלאומים בניסיון לייצר סדר עולמי שיכול למנוע מלחמת עולם עתידית. בסוף מלחמת העולם השנייה, נוצרו קבוצות אזרחיות רבות בצפון אמריקה ובאירופה כדי לקדם מנגנונים כדי לשמור על השלום, מתוך הנחה כי המבנה של ארגון האומות המאוחדות וסמכויותיו המוגבלות, לא יוכל לענות על המטרה העיקרית לשמה הוא הוקם - להציל את הדורות הבאים מאיימת המלחמה. [1]
World Federalist Movement - Institute for Global Policy הוא ארגון שהוקם בשנת 1947 שמחוייב להגעה לשלום וצדק עולמי על ידי פיתוח של מוסדות דמוקרטיים והיישום של חוק בינלאומי. הארגון הוקם בידי מי שחששו כי המבנה של ארגון האומות המאוחדות דומיה מדי לזה של ארגון "חבר העמים" שכשל במניעת מלחמת העולם השנייה. נכון לשנת 2018 לתנועה יש כ-30 אלף עד 50 אלף תומכים ברחבי העולם, במיוחד במדינות מערביות כמו יפן, ארצות הברית, מדינות אירופה, וישראל וכן במדינות כמו הודו, ומקסיקו.
הרעיון של פדרליזם עולמי ותומכים בו
התומכים בפדרליזם עולמי מאמינים כי לכל האנשים יש את הזכות הבסיסית של ממשל-עצמי. חלק מנושאי המדיניות, כתלות בהיקף שלהם, יושבים במסגרת הסמכות של ממשלות מקומיות, ואילו נושאים אחרים, יושבים במסגרת הסמכות של ממשלות לאום או מוסדות בינלאומיים. התומכים בפדרליזם לאומי תומכים בהקמה של מבנים דמוקרטיים עולמיים, שהם בעלי אחריותיות כלפי האזרחים בעולם. הם קוראים לחלוקה של הסמכות הבינלאומית בין כמה סוכנויות נפרדות, והפרדה סמכויות הממשלה בין גופים שיפוט, ביצוע וחקיקה. הטענה היא שרק גופים דמוקרטיים וייצוגיים באמת הם בעלי סמכות לגיטימית על כל רמות הממשל. תומכי הפדרליזם הלאומי מסורים להגנת זכויות אדם וזכויות אזרח של כל אדם בפלנטה כמו גם לשימור הסביבה הטבעית עבור הקהילה העולמית. [2]
אישים ידועים שפעלו בצורה נרחבת למען הרעיון של פדרליזם עולמי כוללים את הפיזיקאי אלברט איינשטיין, הפמיניסטיות רוזיקה שווימר ולולה לויד (Lola Maverick Lloyd), ופעיל השלום גארי דיוויס [3]. בנוסף להם הביעו מספר אישים בולטים תמיכה ברעיון לרבות מהטמה גנדי, מרטין לותר קינג, ג'ווהרלל נהרו (ראש ממשלת הודו הראשון), יוליסס סימפסון גרנט (מצביא אמריקאי במלחמת האזרחים והנשיא ה-18 של ארצות הברית), אייזיק אסימוב, הרברט ג'ורג' ולס, קארן ארמסטרונג (מחברת הספר 'ההיסטוריה של אלוהים') בוב מארלי, העיתונאי George Monbiot ועוד. [4] ארגונים הקוראים לקדם ממשלה פדרלית עולמית כוללים את האיגוד ההומניסטי האמריקאי (חלק מהצהרת ההומניזם) ואת הקונגרס של ארצות הברית שקבע ב-1949 כי:
"התחושה של הקונגרס היא שזו צריכה להיות מטרה בסיסית של מדיניות החוץ של ארצות הברית לתמוך ולחזק את האומות המאוחדות ולחפש את התפתחותה לפדרציה עולמית, פתוחה לכל האומות, עם כוחות מוגדרים ומוגבלים שתוכל לשמר את השלום למנוע תוקפנות באמצעות חקיקתו, פרשנותו ואכיפתו של המשפט הבינלאומי" [1]
התנועה לפדרליזם עולמי נחלשה מאוד בשנות ה-50 של המאה ה-20 בעקבות מספר תהליכים. האחד הוא המלחמה הקרה שיצרה דינמיקה מסוכסכת וחשדנית של קיטוב בינגושי ויצרה מכשול עצום בפני איחוד פוליטי עולמי. סיבה נוספת היא שארגון האומות המאוחדות יצר מראית עין של מסגרת פוליטית דמוקרטית, שלכאורה הפכה את רעיון הפדרציה למיותר. עם זאת גורמים רבים מסכימים כי מדובר בארגון חלש בהרבה מפדרציה עולמית וכוחו במניעת מלחמות או התגברות של סכסוכים ובעיות מוגבלת מאוד. סיבה נוספת אפשרית היא אי הלוחמה הישירה בין המעצמות הגדולות (ברית המועצות, סין, יפן, ארצות הברית, אירופה, הודו) כך שבינתיים נמנעו הישנות של מחזות ממלחמות העולם ואיום בכיבוש כולל בידי דיקטטורה או השמדה כוללת על ידי נשק להשמדה המונית. במקום הדרישה הפוליטית הברורה קמו מספר גדול של ארגונים ויוזמות לקידום גלובליזציה כגון ארגון הסחר העולמי, אמנות בינלאומיות והסכמי סחר חופשי שהובילו להידוק היחסים הבינלאומיים והחלשה מסויימת של כוחן של מדינות לאום על ידי כבילתן להסכמים בינלאומיים או רב-צדדיים וכן השפעת התקשורת העולמית ודעת הקהל בעולם על התנהלות ממשלות מקומיות.
עם סוף המלחמה הקרה הוסר המכשול העיקרי לאיחוד, אבל בשלב הזה התנועה הייתה קטנה ומרוסקת מדי מכדי להתעורר לגודל משמעותי בזמן. הנאו-ליברליזם שהפך לכוח הגמוני במערב קיבע את הרעיון ש'ממשלה היא הבעיה, השוק הוא הפיתרון' ויש הרואים בכך מכשול חדש לרעיון הפדרליזם עולמי. הצמיחה המקבילה של ארגונים לא ממשלתיים חיזקה את הדעה שמוסדות המדינה הם מיותרים, וכי פעולה וולונטרית היא התגלמות הצדק.
בשנות ה-90 המאוחרות של המאה ה-20 התנועה רשמה הצלחה מסויימת כשריכזה קואליציה בינלאומית של ארגוני חברה אזרחית שדחפו בהצלחה להקמת בית המשפט הפלילי הבינלאומי בהאג. חוקת בית הדין הזה, שנחתמה ב-1998 ונכנסה לתוקף ב-2002, הצליחה ליצור סדק מסוים במוסד 'ריבונות המדינה' שמהווה את אחד הבסיסים המרכזיים של מה שמכונה 'הדין הבינלאומי'. היו פעילים שקיוו כי צעד זה יוביל לצעדים נוספים אך תקווה זו בינתיים (נכון לשנת 2018) לא התגשמה.
בשנת 1946 הוציאו מספר מדעני אטום בולטים, כמו גם מפקד חיל האוויר האמריקאי לשעבר את החוברת עולם אחד או אף עולם שקראה לאחד כוחות כדי למנוע את המלחמה העולמית הבאה. בשנת 2000 פרסמה יולי תמיר פרק בשם 'מי מפחד ממדינה עולמית', דני רודריק כתב בשנת 2010 מאמר קצר בשם 'פרדוקס הגלובליזציה'. בשנת 2018 פרסמו אנדראס בומל יחד עם חבר הפרלמנט האירופאי ג'ו ליינן ספר בשם 'פרלמנט עולמי'. הרעיון שלהם הוא רעיון ל'שלב ביניים' - הקמת אסיפה פרלמנטרית באו"ם UNPA. הקמפיין הוא שנציגים נבחרים ברחבי העולם, כגון חברי פרלמנט יוכלו להשתתף באסיפה של האו"ם - ובכך ליצור מסגרת דמוקרטית יותר מאסיפת האו"ם שבה חברית רק מדינות. דבר זה יתן בפעם הראשונה ייצוג לאזרחים נבחרים ולא רק למדינות בנושאים של מדיניות עולמית. נכון לשנת 2018 1540 חברי פרלמנט (מכהנים וכאלה שכיהנו בעבר) תומכים בקמפיין, מ-123 מדינות שונות. [5]
ביקורת והתנגדות
שתי ההתנגדויות הנפוצות לרעיון הפדרליזם העולמי הן שמדובר בדבר לא אפשרי או בדבר מסוכן.[דרוש מקור]
אחת הסכנות של פדרליזם עולמי היא גלישה של ממשלה עולמית למשטר מושחת, או למשטר רודני-דיקטטורי או שפוגע בזכויות אדם, ואף כזה שלא בוחל בניצול ציני או השמדה של חלק מהאנשים. בעולם רב לאומי פעילי זכויות אדם, עיתונאים, ומתנגדים פוליטיים למשטר יכולים לברוח למדינה אחרת ולבקר את המשטר משם. דוגמה בולטת לכך היא ארגונים כמו אמנסטי אינטרנשיונל שהפעילים שלהם תמיד פועלים ממדינות אחרות, שבהם אין חשש לפגיעה בהם משלטונות המדינה. כמו כן ניתן לנצל את הכוח של מדינות אחרות - מדינות דמוקרטיות עשירות כדי להפעיל לחץ על שלטון כזה - בממשלה עולמית מי שימתח ביקורת על הממשל יתקשה להתחבא או לברוח.
מנגנון נוסף הוא ששלטון של מדינות חזקות ותוקפניות או דיקטטוריות נתקל בתחרות כלכלית, מדעית או פוליטית או צבאית מצד מדינות אחרות שעלולות להיפגע מכך ומתחרות איתו. אם השלטון בספרד מתנכל ליהודים או הם יכולים לברוח למדינות אחרות, ודבר זה פוגע בכלכלת ספרד ומסייע למדינות אחרות. מדינות שפוגעות בחופש הביטוי או המחקר מגלות שמדענים עוברים למדינות אחרות ומעניקות להן יתרונות. הגבלות לא הוגנות על אנשי עסקים כמו החרמת כספם ופגיעה בזכויות קניין שונות נענית במעבר של עסקים למדינות אחרות. כל המנגנונים האלה עלולים להיפגע או להתבטל לגמרי במקרה של ממשלה עולמית. ממשלה כזו אינה צריכה לחשוש מתחרות מפני מדינות אחרות או מפני ארגונים בינלאומיים שנמצאים במדינה אחרת.
ביקורת אחרת היא שמדובר ברעיון לא סביר. אף שתהליך הגלובליזציה מתקיים, ראשי מדינות ושאר בעלי תפקידים במדינות הלאום לא ישושו לקדם תהליך שיתקדם לפדרליזם עולמי. ממשלה עולמית או פרלמנט עולמי בהכרח יגבילו ויקצצו את הסמכויות של שלטון לאומי -מקומי ויכתיבו לו מדיניות - בדומה לכך שנשיא ארצות הברית והקונגרס שם מגבילים את המושלים הלאומיים במדינות ארצות הברית, וכשם שהאיחוד האירופי מגביל את ראשי הממשלות שם. ומנהיגים אלה וכן תנועות רחבות הדוגלות בלאומיות ולאומנות יתנגדו לרעיון של פדרליזם עולמי. מדינות בעלות תרבות דומה כמו ארצות הברית או אירופה התאחדו כדי לקבל יתרונות צבאיים מדיניים וכלכליים, זה יותר קשה במקרה של מדינות בעלות תרבות מרוחקת ומנוגדת.
במיוחד הדבר יתקל בהתנגדות של מי שחוששים כי תחת פדרליזם עולמי הם ידוכאו בשם הרוב, הפופוליזם, קפיטליזם או קשרי הון-שלטון. לדוגמה יהודים עלולים להתנגד בטענה כי יש יותר ערבים בעולם ואלו ינצלו את כוחם כדי להעביר החלטות לרעת היהודים שחיים היום במדינת ישראל, בדומה לכך שהאו"ם תוקף את ישראל בנסיבות שונות. תושבי מדינות עשירות עלולים להתנגד תחת הטיעון כי הדבר יעודד סבסוד נרחב למדינות העניות מצד המדינות העשירות, או דרדור הדמוקרטיה במערב עקב גלי גדולים של הגירה מהמדינות העניות ודרישות חוזרות לסיוע כספי תוך שמירה על מבנה חברתי וכלכלי דכאני ומושחת. תושבי מדינות עניות עלולים להתנגד בטיעון שממשלה כזו תחזק אפילו יותר את קשרי הון -שלטון ותגרום לפגיעה וניצול שלהם, בדומה לבעיות הקיימות במסגרת נאו-קולוניאליזם. מוסלמים רבים עלולים להתנגד בטיעונים דומים להתנגדות שקיימת כיום לגלובליזציה- שכן מדובר בניצול של המדינות הערביות והמוסלמיות בידי מדינות מערביות וכן תחושה שהערכים המערביים מאיימים על ערכים דתיים ושמרניים בתרבות המוסלמית או הערבית. לדוגמה תנועת בוקו-חארם (איסור על תרבות מערבית) בניגריה, התנועה השיעית באיראן, והוואהבים בערב הסעודית.
ראו גם
- גלובליזציה
- ספינת החלל כדור הארץ
- עצרת החיות
- עולם אחד או אף עולם
- סיכון עולמי
- הכחדה אנושית
- תאגיד רב לאומי
- אוואז, גרינפיס
- התנועה לביטול העבדות
- יעדי פיתוח בר קיימא של ארגון האומות המאוחדות
קישורים חיצוניים
- התנועה לפדרליזם עולמי אתר הארגון wfm-igp
- התנועה לפדרליזם עולמי בוויקיפדיה האנגלית
- חזון העולם המאוחד של איינשטיין הרצאה של עודד גלעד. 6 באוגוסט 2016
- אתר עולם אחד
- אתר עולם אחד בעברית