HFC

הידרופלואורוקרבון (בעברית: פחמימה פלואורידית; באנגלית: Hydrofluorocarbon בקיצור HFC) הוא שמה של משפחת תרכובות אורגניות, המכילות מימן ופלואור, והמשמשות כגזי קירור במזגנים ובמקררים. השימוש בחומרים אלו החליף את השימוש בגזי ה-CFC (כלורופולואורוקרבון) שנאסרו לשימוש בפרוטוקול מונטריאול משנת 1987, לאחר שהתגלה שהם גורמים לפגיעה בשכבת האוזון. גזי ה-HFC אמנם אינם פוגעים בשכבת האוזון, אולם הם גזי חממה התורמים לשינוי האקלים, ובעלי השפעה חמורה פי עד 10,000 מפחמן דו-חמצני. בנובמבר 2016 נחתם בקיגאלי בירת רואנדה, על ידי 197 מדינות, תיקון לפרוטוקול מונטריאול, להפסקה הדרגתית של השימוש בגזי HFC. בניגוד להסכם פריז מ-2015, הסכם קיגאלי הוא מחייב מבחינה משפטית, ולכן חשיבותו רבה.

תכונות כימיות ושימושים תעשייתיים

הידרופלואורוקרבונים הם משפחה של תרכובות אורגניות מלאכותיות, המורכבות ממימן, פלואור ופחמן. באופן כללי, אלו תרכובות שאינן דליקות ויציבות מבחינה כימית, שרובן גזים חסרי צבע וריח, ומיעוטן נוזליות בטמפרטורת החדר. כגזי קירור הם משמשים במגוון רחב של מערכות קירור, במזגנים, מקררים ומקפיאים מסוגים וגדלים שונים. כמו כן הם משמשים לייצור קצף פולימרי, כמעכבי בערה, כממסים במוצרי ניקוי, בתעשיית ייצור מוליכים למחצה, ובייצור משאפים לחולי אסתמה.

השפעה אקלימית

ערך מורחב – גזי חממה

היות ופחמן דו-חמצני (CO₂) הוא גז החממה הנפוץ ביותר (חוץ מאדי מים), פוטנציאל החימום האקלימי (GWP) של גזי חממה אחרים נמדד בהשוואה אליו. לדוגמה, לגז מתאן יש GWP של 25 (על פי מחשבון גזי החממה של ה-EPA). זאת אומרת שלפליטה של טון אחד של מתאן יש השפעה מחממת על האטמוספירה כמו פליטה של 25 טון CO₂. לגזי HFC שונים יש ערכי GWP שונים, ועבור רובם הוא בן כמה אלפים. לדוגמה, ל-HFC-134a יש GWP של 1,430, ל-HFC-143a הוא עומד על 4,470, ול-HFC-236fa על 9,810. החומר בעל ההשפעה החזקה ביותר הוא HFC-23 שהוא בעל GWP של 14,800, אולם השימוש התעשייתי בו הוא נמוך למדי. בנוסף לכך, משך הזמן שגזים אלה צפויים להישאר באטמוספירה הוא ארוך למדי – עד 270 שנה. גזי ה-CFC שהוחלפו על ידי ה-HFC, הם בעלי GWP גבוה עוד יותר.

הסכנה הגדולה בשימוש בגזי HFC במערכות קירור היא שהם ידלפו לאוויר. אמנם תוך כדי השימוש השוטף והתחזוקה, הדליפות אמורות להיות זניחות, אולם עם סיום חייהן, מערכות קירור אלו עלולות להיות מושלכות לאשפה. בתהליך ההשלכה עצמו עלול להיגרם נזק שיגרום לדליפה, וגם אם מערכות הקירור יגיעו בשלום למטמנה, בסופו של דבר הקורוזיה תפגע בצינורות, והגז ידלוף לאוויר. הפתרון הוא, אם כן, טיפול בכל מערכת קירור היוצאת משימוש, בו נשאב ממנה גז הקירור, ומועבר לטיפול והשמדה.

הסופר והפעיל החברתי פול הוקן פרסם בשנת 2017 את הספר DrawDown, בו דירג את כל האמצעים העומדים לרשותנו להורדת כמות גזי החממה באטמוספירה, על פי חישוב של מספר טונות של CO₂ עד שנת 2050. על פי המחקר שלו, במקום הראשון נמצאים גזי ה-HFC. על פי חישוביו, השקעה גלובלית שתתפוס 87% מגזי ה-HFC ממערכות קירור היוצאות מפעולה עד שנת 2050, תמנע פליטה של HFC המקבילה ל-89.74 ג'יגה-טון של CO₂. נתון זה גבוה יותר מהקמת טורבינות רוח יבשתיות הנמצאות במקום השני עם 84.60 ג'יגה-טון CO₂, וצמצום בזבוז מזון הנמצא במקום השלישי עם 70.53 ג'יגה-טון CO₂.

הסכם קיגאלי

סיכום התאריכים השונים בהם שלבי ההסכם נכנסים לתוקף עבור קבוצות המדינות השונות.

ההסכם שנחתם בקיגאלי, בירת רואנדה, באוקטובר 2016, הוא תיקון לפרוטוקול מונטריאול משנת 1987. פרוטוקול מונטריאול הוא ההסכם הבינלאומי שהכיר בכך שגזי ה-CFC הם גורם חשוב בהתדלדלות שכבת האוזון (המכונה "החור באוזון"), וחייב את המדינות החתומות עליו להפסיק בהדרגה את השימוש בחומרים אלה. פרוטוקול מונטריאול נחשב הצלחה גדולה היות והשימוש ב-CFC אכן ירד משמעותית מאז, ושכבת האוזון מראה סימני התאוששות.

התיקון לפרוטוקול שנחתם בקיגאלי מנסה לחזור על הצלחה זו עבור גזי HFC, בגלל השפעתם הגדולה על התחממות האקלים. על התיקון חתמו יותר מ-170 מדינות. המשא ומתן לקראת ההסכם התחיל בשנת 2009, והוא נכנס לתוקף ב-1 בינואר 2019.

גזים המשמשים כתחליפי HFC כבר זמינים בשוק, כמו לדוגמה פרופן ואמוניה. בניגוד להסכם האקלים שנחתם בפריז ב-2015, שהוא אינו מחייב, הסכם קיגאלי הוא מחייב, כולל יעדים ספציפיות בזמנים שנקבעו מראש, סנקציות כעונש על מדינות שלא עמדו בהם, והתחייבויות של מדינות עשירות לצורך מימון המעבר לתחליפים. לאחר חתימת ההסכם אמר עליו ג'ון קרי, שהיה מזכיר המדינה בארה"ב, ופעל רבות למען חתימת ההסכם, שזהו הדבר הגדול ביותר שאנו יכולים לעשות למען האקלים במהלך ענק אחד. מדענים מעריכים שעמידה בהסכם תמנע עלייה של מעלה אחת פרנהייט (0.55 מעלות צלסיוס) בטמפרטורה העולמית עד סוף המאה.

התיקון קובע שמדינות העולם מתחלקות לשתי קבוצות עיקריות: מדינות מתפתחות (הרשומות בסעיף 5 בהסכם – Article 5), ומדינות מפותחות (שלא מופיעות בסעיף 5). בכל אחת משתי הקבוצות הללו יש כמה מדינות שקיבלו התחשבות מיוחדת. בנוסף יש קבוצה של מדינות בעלות אקלים חם (ולכן צורך גדול במיזוג וקירור), שקיבלו ארכה נוספת של 4 שנים. ישראל חתמה על ההסכם אולם טרם אישררה אותו כהחלטת ממשלה.

ההסכם קובע שורה של תאריכים, המשתנים בין הקבוצות השונות:

1. בסיס ההפחתה: תקופה של שלוש שנים שממוצע ייצור HFC בהן נקבע כ-100%, ועל פיו מתבצעות ההפחתות בייצור.
2. התחלת ההפחתה
3. 4 עד 6 מדרגות ייצור – שנים בהן הייצור יורד בהדרגה.
4. יעד הפחתה סופי – בין 80% ל-85% הפחתה יחסית לשנות הבסיס.

קבוצת מדינות	שנות הבסיס	מדרגה ראשונה	מדרגה אחרונה	יעד סופי
מפותחות (ארה"ב, אירופה, יפן, ישראל ועוד)	2011-2013	2019	2036	85%
ביניים (מדינות ברה"מ לשעבר)	2011-2013	2020	2036	85%
מתפתחות קבוצה 1 (סין, ברזיל, דרום אפריקה ועוד)	2020-2022	2024	2045	80%
מתפתחות קבוצה 2 (הודו, מדינות ערב ופקיסטן)	2024-2026	2028	2047	85%

חשיבות הטיפול ב-HFC

גם אם כל המדינות יעמדו ביעדי ההפחתה בייצור ה-HFC, הפחתה זו תיקח זמן רב, ועד אמצע המאה תיוצר כמות גדולה מאוד של גזים אלו, שיהיו כלואים בתוך מערכות קירור ברחבי העולם. ללא טיפול מסודר במערכות קירור היוצאות משימוש, כדי לשאוב מהן את ה-HFC ולהפוך אותו לחומרים אחרים שאין להם השפעה אקלימית, גזים אלה ידלפו בסופו של דבר לאטמוספירה, ותהיה להם תרומה משמעותית להתחממות האקלים. תכנית גלובלית לטיפול במערכות קירור בסוף חייהן היא מסובכת ויקרה מאוד, אבל כדאית מאוד לעומת הנזק שיגרמו גזים אלה אם ידלפו. השימוש במזגנים עולה בהתמדה, וצפוי להמשיך לעלות עם העלייה ברמת החיים במדינות המתפתחות, ועם התחממות האקלים.

האיחוד האירופי מוביל כבר היום ביישום ההסכם: גם בייצור מערכות קירור המבוססות על תחליפים בעלי GWP נמוך (3 או פחות), וגם בתקנות המחייבות את הוצאת גז הקירור ממערכות היוצאות משימוש (נקרא De-gas). בישראל, המשרד להגנת הסביבה מודע לנושא (ראו קישור), אם כי עדיין לא הוציא תקנות מחייבות.

השמות הטכניים הנפוצים לגזי מזגנים הם שונים מהשמות המדעיים, הנה כמה מהנפוצים שביניהם:

• R-22 המכונה גז פריאון הוא גז CFC.
• R-410a מורכב מ-50% HFC-32, ו-50% HFC-125.
• R-290 הוא גז פרופן המיועד למערכות מיזוג תעשייתיות.
• R600a – איזובוטאן המיועד למקררים ומקפיאים ביתיים.

קישורים חיצוניים

• Hydrofluorocarbon בוויקיפדיה האנגלית
• הסכם קיגאלי בוויקיפדיה האנגלית
• [כתבה בחדשות וואלה] על חתימת ההסכם בקיגאלי.
• אתר הספר [DrawDown].
• הערך HFC באנציקלופדיה [בריטניקה] באנגלית.
• דף המוקדש לנושא באתר [Think Global Green].
• תרומתם הגדולה של הפליטות החזויות של HFC להתחממות האקלים – מאמר [באקדמיה הלאומית למדעים].
• דף מידע של ארגון [גרינפיס] המכיל מידע רב על הנושא
• [סקירה של גזי חממה] באתר ה-UNFCCC
• [מחשבון גזי חממה] של ה-EPA
• סקירה של גזי החממה באתר ה-EPA
• [דף נתונים] של האו"ם הכולל סיכום הפרטים החשובים בהסכם קיגאלי.
• [הודעה לעיתונות] של האו"ם עם כניסת הסכם קיגאלי לתוקף בינואר 2019
• הפחתת השימוש בגזים הפוגעים בשכבת האוזון במערכות קירור ומיזוג – [אתר המשרד להגנת הסביבה]
• [סיכום יום עיון] בנושא תחליפי חומרים פוגעי אוזון, 2015, אתר InfoSpot
• [כתבה] בעיתון הארץ על השפעת מיזוג האוויר על שינוי האקלים