תרמו-כלכלה
תרמו-כלכלה (באנגלית: Thermoeconomics) הוא השם שניתן לתאוריה כלכלית הטרודוקסית הבאה ליישם באופן מפורש את חוקי התרמודינמיקה לכלכלה. המונח תרמו-כלכלה נטבע בשנת 1962 על ידי המהנדס האמריקאי Myron Tribus ופותח מאוחר יותר על ידי הסטטיסטיקאי והכלכלן ניקולס ג'ורג'סקיו-רוגן.
ניתן להסתכל על תרמו-כלכלה פיזיקה סטטיסטית של ערך כלכלי. תרמו-כלכלה מבוססת על הרעיון כי התפקיד של האנרגיה באבולוציה הביולוגית צריך להיות מוגדר ומובן באתם לחוק הראשון והחוק השני של התרמודינמיקה, אבל תוך שימוש במונחים כלכליים כמו פרודוקטיביות, יעילות ובמיוחד העלויות והתועלות (או הרווחיות) של מנגנונים שונים ללכידה ושימוש באקסרגיה כדי לבנות ביו-מאסה או כדי לבצע עבודה. כתאוצה מכך תרמו-כלכלה נדונה בדרך כלל בשדה של כלכלה אקולוגית, שמתייחסת לנושאים של קיימות ופיתוח בר קיימא.
תומכי התרמו-כלכלה טוענים כי ניתן למדל את המערכות הכלכליות האנושיות כמערכות תרמו דינמיות, בהתבסס על הנחה זו, הם מנסים לפתח חוקים במסגרת הכלכלה התאורטית שיהיו אנלוגיים לחוק הראשון והשני בתרמודינמיקה. בנוסף הכמות התרמודינמית אקסרגיה, כלומר כמות האנרגיה שחופשית לבצע עבודה מועילה, נחשבת לאחד המדדים לערך. בתרמודינמיקה, מערכות חום מחליפות חום, עבודה או מאסה, עם סביבתן. בצורה זו, ניתן לקבוע את היחסים בין אנרגיה המקושרת לייצור, הפצה וצריכה של מוצרים ושירותים.
תרמו-כלכלה טוענת כי מערכות כלכליות מערבות תמיד חומר, אנרגיה, אנטרופיה ומידע. יותר מכך, המטרה של פעילות כלכליות רבות היא להשיג מבנה כלשהו. באופן זה, תרמו-כלכלה מנסה ליישם את התאוריות של תרמודינמיקה של אי-שיווי משקל, שבה מבנים נקראים מבנים מפזרים וכן את תורת המידע שבה אנטרופיית מידע היא מושג מרכזי, לצורך מידול של פעילויות כלכליות שבהן הזרימה הטבעית של אנרגיה וחומרים מתפקדת כדי ליצור משאבים מוגבלים. במונחים של תרמודינמיקה, הפעילות האנושית יכולה להיות מתוארת כמערכת מפזרת, שמשגשגת באמצעות טרנספורמציה והחלפה של משאבים, מוצרים ושירותים. תהליכים אלה כוללים רשת מסובכת של זרמים של אנרגיה ושל חומרים.
קישורים חיצוניים
- תרמו-כלכלה בוויקיפדיה האנגלית
- Thermoeconomics, A Thermodynamic Approach to Economics ספר בתחום