פסולת
פסולת, אשפה או זבל הם חומרים ומוצרים בלתי רצויים או בלתי שימושיים. לעומת זאת תוצר לוואי הוא מוצר שנוצר יחד עם מוצר אחר אבל של בעל ערך כלכלי נמוך יותר. פסולת עשויה להפוך למוצר לוואי, מוצר משותף, או משאב בהתאם להשקעות שיכולות לעלות את ערכה הכלכלי.
המונח פסולת הוא בחלקו סובייקטיבי מכיוון שפסולת עבור אדם אחד אינה בהכרח פסולת עבור אדם אחר, והדבר תלוי גם בטכנולוגיה ובפיזור הפסולת. עם זאת, רוב האנשים ורוב התרבויות לאורך ההיסטוריה מתייחסים לפסולת בצורה דומה וכמו כן מבחינה אובייקטיבית, פסולת היא בדרך כלל חומר בעל אנטרופיה גבוהה או שהשימושיות שלו הייתה גבוהה יותר בעבר (לדוגמה מוצרים שנשברו או התלכלכו).
נהוג למיין את הפסולת על פי מצב צבירתה לפסולת נוזלית, פסולת גזית ופסולת מוצקה. על פי רוב המונח "פסולת" מתייחס לפסולת מוצקה, ואילו צורות אחרות נחשבות זיהום אוויר או זיהום מים.
פסולת גוררת מגוון מפגעים שונים - מפגעי ריח, בעיות זיהום מי תהום, זיהום קרקע, פליטת גזי חממה (מתאן), בזבוז של חומרי גלם ובמיוחד כילוי של משאבים מתכלים, תפיסת שטחים יקרים בערים, פגיעה באיכות החיים או בבריאות של תושבים ליד מזבלות, סיכון חיי אדם בגלל חשיפה לפסולת או ריכוזי ציפורים במקום שעלולים להתנגש עם מטוסים, וגרימת השפעה סביבתית על מערכות אקולוגיות כמו זיהום שמגיע לים וגורם לחנק או בעיות אחרות של בעלי חיים ימיים. נזקים עקיפים משמעותיים נגרמים עקב כלכלת השתמש וזרוק המייצרת את הפסולת - נזקים עקיפים רבים הנגרמים עקב כרייה של חומרי גלם חדשים (כמו זיהום, שימוש באנרגיה רבה יותר ועוד), תכנון של התיישנות מכוונת שפוגעת בצרכנים על ידי הוצאות מיותרות, ועוד.
גישות לפסולת
היות ופסולת היא דבר שרוב האנשים נרתעים ממנו מבחינה פיזית ונפשית, הנטייה היא לא לעסוק בפסולת בתרבות, בעיתונות ובפוליטיקה, אלא אם יש ברירה אחרת. כאשר כן מתייחסים לפסולת, לרוב נופלים לכשל פסיכולוגי אחר - היות ופסולת היא השפעה סביבתית בולטת לעין, ולכן אנשים רבים חושבים שסביבתנות או קיימות מתמודדים בעיקר עם בעיות פסולת או שאלו מילים נרדפות לקידום מחזור. דבר זה הוא דוגמה להטיה קוגניטיבית מסוג היוריסטיקת הזמינות - "קיצור דרך" נפשי שבו אנחנו מעריכים חשיבות של משהו על סמך כמה קל לנו להיזכר בדוגמה שלו.
מבחינה של כלכלה נאו-קלאסית פסולת פשוט נחשבת השפעה חיצונית - זהו תוצר לא רצוי שגורם נזק לצד שלישי שאינו חלק מהעסקה ולכן כדאי להקטין אותו - לדוגמה על ידי מס פיגו. מבחינת כלכלה אקולוגית יש תמיכה בפתרון זה, כמו גם בחשיבה עמוקה יותר הן על מקורות הפסולת (עקב אינטרסים מסחריים ועיצוב הכלכלה) על נזקים שלה (נזק מאקרו-כלכלי לכלל העולם) והן על פתרונות מערכתיים יותר כמו מניעת פסולת תוך שימוש בכלכלה מעגלית, ועיצוב מעריסה לעריסה.
באמצעות משוואת I=PAT ניתן לפרק את הנושא של גידול או ירידה בכמות הפסולת ל-3 גורמים - גידול אוכלוסין, גידול בצריכה לנפש במונחים כספיים (דולר הוצאה ממוצעת לאדם) - צמיחה כלכלית וטכנולוגיה (כמה פסולת יוצר כל דולר צריכה באופן ממוצע). לרוב התייחסות לפסולת היא ביחס לטכנולוגיה. הנזק מפסולת מושפע גם מגידול האוכלוסין בצורה אחרת שכן יש פחות מקום פנוי.
התמודדות עם פסולת
מדינות וארגונים שונים הציעו פתרונות שונים לפסולת. הפתרון הנפוץ ביותר לפסולת, המיושם כבר מעל 100 שנה במיוחד בערים הוא איסוף של הפסולת למזבלות בפאתי מטרופולינים. גישה זו העלימה את הבעיה לזמן מה, ויצרה אשליה של פתרון בגלל אפקט רחוק מהעין רחוק מהלב. גישה זו היא חלק מגישת הטיפול המאוחר או "טיפול במורד הזרם" שקיימת גם בתחומים אחרים.
אחת הבעיות של דבר זה היא שהמקום במזבלות מוגבל. בעיה נוספת היא בעיות של ריחות, זיהום מים ויצירת מפגעים וסיכונים אחרים. דוגמה לכך היא מזבלת "חיריה" בגוש דן שמייצרת בעיות ריח ומים וציפורים שבאות אליה מסכנות מטוסים שבאים לנחות בשדה התעופה בן גוריון. התמודדות נוספת עם הפסולת היא משלוח שלה להטמנה באתרי הטמנה מרוחקים מישובים, שהוכנו לקליטת כמויות גדולות של זבל באופן שפחות מסכן מי תהום, יתרון נוסף של פתרון זה הוא שהוא יקר יותר ודבר זה יכול להוות תמריץ לעיריות לעודד מחזור. פתרון ההטמנה הוא הפתרון העיקרי המשמש חלק מהמדינות - לדוגמה בישראל. כיום גישות אלה נחשבות מיושנת ו"פתרון קצה" או חלק מהכחשת זיהום שכן הוא עדיין בנוי על רעיונות "מעריסה לקבר" ויכול לפעול רק למשך זמן מוגבל, וכרוך בעצמו בזיהום נוסף (לדוגמה נסיעת משאיות זבל להטמנה). מדינות רבות מנסות להתמודד עם הפסולת בצורות עמוקות יותר.
הגישה המקובלת בקרב רוב מדינות העולם כיום היא מחזור של פסולת. במיוחד יש סוגים של פסולת כמו פסולת אורגנית, זכוכית, מתכת, שקל יותר למחזר אותם וכן פסולת שהמחזור שלהם קשה יותר. גם מחזור נחשב כיום פתרון בעייתי או חלקי בגלל שחומרים רבים - במיוחד פלסטיק, נייר ופסולת בניין וכן מוצרים מורכבים כמו מוצרי אלקטרוניקה, מכוניות ועוד הם דברים שקשה למחזר אותם בצורה איכותית. כדי לשפר את הבעיות של גישת המחזור הוכנסו רעיונות נוספים כמו "הפחתה במקור", שימוש חוזר ועוד - אבל גם גישות אלה הן בעלות מגבלות.
גישות מתקדמות להתמודדות עם פסולת מנסות למנוע את קיומה של הפסולת על ידי תכנון מראש - גישות כמו מעריסה לעריסה, תעשייה בת קיימא או כלכלה מעגלית. גישות אלה טוענת כי כדי למנוע חלק גדול מהפסולת יש צורך בתכנון מראש של מוצרים שקל לעשות בהם שימוש שוב ושוב ושוב, או שקל לזרוק אותם או חלקים מהם אל הטבע או לקומפוסט בצורה שלא תגרום השפעות סביבתיות, זיהום או בעיות בריאות. הדברים מסוכמים בין היתר בספרים מעריסה לעריסה, קפיטליזם טבעי ובסרט פסולת = מזון. גישה זו דוגלת גם בשינוי תמריצים כלכליים ליצרנים וליצרנים כמו אחריות יצרן מורחבת - כאשר היצרן יודע שבסופו של דבר פסולת מהמוצרים שלו תהיה תחת אחריות שלו, יש לו תמריץ לייצר מוצרים שקל להשתמש בהם שוב.
ראו גם
- זיהום
- פלסטיק
- מיקרו אשפה
- מיקרופלסטיק
- השפעה סביבתית
- חומרי גלם מתכלים
- מעריסה לעריסה
- כלכלה מעגלית
- תעשייה בת קיימא
- מניעת פסולת
- מיחזור
- אזרחים למען אוויר נקי
קישורים חיצוניים
- פסולת בוויקיפדיה האנגלית
- פסולת, גיליון בנושא, גיליון חורף 2020 / כרך 11(4), כתב עת אקולוגיה וסביבה
- מירב ארלוזורוב, 12 שנות כישלון מביאות את ישראל לטבוע באשפה של עצמה, הארץ, 27 באוגוסט 2022