פסגת כדור הארץ
פסגת כדור הארץ הנקראת גם ועידת ריו הייתה ועידת פסגה של האו"ם שהתקיימה בריו דה ז'ניירו מה-3 ביוני ועד ה-14 ביוני 1992. כ-172 נציגי ממשלות השתתפו וכ-108 שלחו את ראשי הממשלה או ראשי המדינה שלהם. כ-2,400 נציגים של ארגונים חוץ ממשלתיים לקחו חלק באירוע.[1] הוועידה התקיימה במרכז ריוסנטרו בעיר.
נושאים עיקריים
- בחינה מפורטת של שיטות ייצור - בעיקר של מרכיבים רעילים, כגון עופרת ובנזין, או פסולת רעילה כגון כימיקלים רדיואקטיביים
- מקורות חלופיים היכולים לשמש כתחליף לדלק מאובנים, ולכן קשורים לשינוי האקלים
- הסתמכות על מערכות תחבורה ציבורית להפחתת פליטת כלי רכב ופקקי תנועה בערים, והבעיות הבריאותיות הנגרמות כתוצאה מזיהום אוויר.
- המחסור הגובר במים
כ-12 ערים צוינו לשבח על תוכניותיהן החדשניות לשיפור איכות הסביבה. ביניהן היו סדברי (כיום גרייטר סדברי) מקנדה - על נחישות הארגון להפחית נזקים סביבתיים הנגרמים מתעשיית הכרייה באזור, אוסטין מארצות הברית - על אסטרטגיית הבנייה הירוקה שלהם, וקיטקיושו מיפן - על שיתוף פעולה בחינוך והכשרה לתוכנית לוויסות הזיהום.
החלטות
בנוסף לכך, נחתמו שני הסכמים חדשים: האמנה למגוון ביולוגי (CBD) ואמנת מסגרת של האו"ם בנושא שינוי אקלים (UNFCCC). GCI (Green Cross International) הוקם בעקבות הכנס לביסוס מטרותיו.
משמעות הוועידה
רבים מן ההסכמים וההחלטות שנקבעו בוועידת ריו, בנושאים חשובים כגון הלחימה בעוני ושיפור האיכות הסביבה לא מומשו.
הוועדה הגיעה לכאורה להסכמות והסכמים נרחבים, אבל הדבר מהווה דוגמה לקושי של הסכמים בינלאומיים לקדם מהלכים אמיתיים בלי תמיכה עממית וכאשר הדבר נוגד אינטרסים של תאגידים רב לאומיים ואינטרסים פוליטיים של מנהיגים עקב קשרי הון-שלטון.
אחד ההישגים לכאורה של האירוע היה ההסכמה על כנס בנושא שינוי האקלים, שהוביל לפרוטוקול קיוטו. מדינות שונות התנגדו לפרוטוקול ובמיוחד תאגידי נפט מארצות הברית כך שהסכם זה לא מומש מעולם. הסכמה נוספת הייתה לא לבצע שום פעילות אל אדמתם אנשים ילידים שתוכל לגרום לנזק סביבתי או שתהיה לא הולמת מבחינה תרבותית. גם הסכמה זו נותרה ללא אכיפה משמעותית וברוא יערות בקצב משמעותי, בעיקר ביערות טרופיים כמו האמזונס תוך דחיקה של ילידים. הדבר בוצע על רקע חקלאות כרות והבער, וכן חשיפת שטחים עבור כרייה ושאיבת נפט. באותו היום הוחלט על כנס בנושא מגוון ביולוגי, שהביא להגברת מודעות לנושא של הרס למטרות צמיחה כלכלית. גם אמנה זו לא סייעה במיוחד והכחדת מינים בימנו נמשכה בקצב משמעותי.
חשיבות אחת של הוועידה הייתה יצירת ידע משותף בקרב גורמים רבים. חשיבות הידע המשותף היא שכולם מסכימים על נושא מסויים, יודעים שכל השאר גם מודעים להסכמה ומכאן והלאה ניתן להגיע להסכמה על צעדים משותפים. אלא שדבר זה היה בגדר אשליה. הידע המשותף היה בעיקר בין גורמים מצומצמים למדי בחברה - מנהיגי מדינות, גורמי מקצוע בממשלות, מדענים, עיתונאים וכן ארגוני חברה וסביבה. לעומת זאת ציבורים רחבים במדינות, במיוחד במדינות עניות או בקרב שמרנים לא שוכנעו ולא היו מודעים לנושאים או שלא רצו לדעת עליהם. בחלק מהמדינות הסכמות הועידה תרמו רבות לנושא של חינוך סביבתי כך שאנשים נחשפו לתכנים בעקבות הכרות עם אג'נדה 21. דבר זה שיפר מודעות אבל עדיין עקרונות אלה לא תפסו בקרב הציבור הרחב, במיוחד נוכח דחיקה של רעיונות אלה על ידי ממים ומיתוסים אחרים כמו קפיטליזם, שמרנות, תרבות הצריכה ועוד.
בקרב פעילים סביבתיים וכן מדענים, הבשילה בהמשך המודעות לכך ששינוי לא יכול להתרחש רק בעקבות חתימת הסכמים בינלאומיים בלי שהדבר מלווה בלחץ ציבורי מאסיבי ומשמעותי מלמטה, ובלי שינויים במוקדי כוח. דבר זה מהווה רקע למחאות, קמפיינים והסכמים רבים במהלך המאה ה-21, כמו זה משנה הכל, המרד בהכחדה, C-40, תלמידים למען האקלים ועוד ששמים דגש לא רק על הסכמים גדולים אלא גם על צעדי יישום בשטח, יעדים קרובים, שינוי עממי או עירוני, רתימת שותפים ממגזרים שונים (כמו עסקים, ממשלה, ארגונים, עיריות, קהילות) ועוד.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Martella, Roger, and Kim Smaczniak, "Introduction to Rio + 20: A Reflection on Progress Since the First Earth Summit and the Opportunities that Lie Ahead.", Sustainable Development Law & Policy 12, no. 3 (2012): 4-7, 50.