אגנוסטיות סטיסטית

אגנוסטיות סטיסטית או אגנוסטיזם זמני בפעולה היא כינוי לשיטה סיווג תמיכה בטענה כלשהי, שהציע הביולוג ריצ'ארד דוקינס כדי להבחין בין דרגות שונות של אי ידיעה לגבי נכונתה או אי נכונתה של אותה טענה. דוקינס השתמש בשיטה זו כדי להבחין בין דרגות שונות של אמונה באלוהים- החל מאמונה מוחלטת וודאית (דרגה 1) לבין חוסר אמונה מוחלטת (דרגה 7), וכן כדי להראות שאגנוסטיות מוחלטת - מתן סיכוי של 50% אחוז לכל אפשרות היא לפעמים עמדה לא סבירה. דוקינס נתן דוגמאות אחרות של עמדה אגנוסטית - לגבי סוגיות מדעיות לא ידועות לנו כמו ההכחדה ההמונית בסוף עידן הפחם או לגבי קיומה של פיית-שיניים. ניתן להרחיב את ההבחנות של דוקינס לגבי כל שאלה - כולל סוגיות דתיות, מדעיות, פוליטיות או מוסריות.

אגנוסטיות במדע

דוקינס מתתחיל בכך שיש שאלות רבות שלגביהן איננו יודעים את התשובה, ולא יכולים להוכיח את נכונתה. למעשה לפי הביקורת של פופר, השיטה המדעית אינה יכולה להוכיח שום תאוריה מדעית בצורה וודאית, אלא רק לפסול תאוריות אחרות ולתת אישושים לתאוריה שבה מאמינים. דבר שעוזר לאמון בכך שתאוריה מסויימת היא נכונה היא שהיא בעלת כוח הסבר לגבי תופעות שנצפו וכן לעיתים קרובות התאוריה היא גם בעלת כוח ניבוי - היא חוזה בצורה טובה תוצאות של ניסויים או תצפיות שטרם נערכו, וקיומם מחזק את ההסתברות בכך שהתאוריה נכונה. לגבי סוגיות רבות העמדה הזהירה היא לא להתחייב בתחילה לשום תשובה - אגנוסטיות. כך לדוגמה דוקינס מציין לחיוב את התשובות שלקרל סייגן לשאלות מדעיות מסויימות כמו האם קיימים ביקום חייזרים תבוניים או מה גרם להכחדות המוניות בעבר - לפעמים אין למדע עדיין תשובות. יובל נוח הררי טוען כי אחד החידושים החשובים של המהפכה המדעית לפני כ-500 שנה היתה הערך של נכונות להודות בבורות - להגיד "איני יודע את התשובה לשאלה זו, זו שאלה חשובה, בואו נחשוב ביחד כיצד ניתן לענות עליה".

אגונסטיות הסתברותית לגבי קיומו של אלוהים

דוקינס עוסק בשאלה האם קיים אלוהים? כוונתו היא לאלוהים אברמי, אבל גם לכל אל על-טבעי ומתערב אחר - לדוגמה אלים הינדים וכו' (להבדיל מהשקפות כמו דאיזם או פנתאיזם). הוא מציין את העמדה של הביולוג הנודע רוברט האקסלי - שטבע את המונח "אגנוסטיות". האקסלי קבע כי אינו יכול להוכיח אם אלוהים קיים או לא קיים, ולכן הדבר הזהיר ביותר ולכאורה הפתוח ביותר הוא לא להתחייב לתשובה כמו "כן" או "לא". דוקינס טוען כי עמדה זו שגויה וכי לפעמים אנו יכולים לנסות להעניק הסתברויות שונות לעמדות שונות גם אם איננו יכולים להוכיח אם דבר מה קיים או לא קיים. העובדה שאי אפשר להוכיח את עובדת קוימו של משהו או להוכיח את אי -קיומו לא גורר אותנו בהכרח להאמין בשתי האפשרויות בדיוק באותה מידה.

דוקינס שואל "מה ההסתברות לקיומו של אלוהים?" במילה "אלוהים" הוא מתכוון לאל כמו שרוב התאיסטים מתכוונים אליו - בורא עולם, יודע כל, כל יכול, מאזין לתפילות, גומל אל אמונה וכו'. הוא מתכוון לבדוק השערה זו כמו כל השערה מדעית אחרת. גם אם קשה להעמיד אותה במבחן מעשי. באופן עקרוני אלוהים יכול בכל רגע לתת ראיות לעובדת קיומו - ברעש גדול ובצורה מרשימה. דוקינס מניח שיש רצף הסתברויות כלשהו לגבי שאלה זו, ושם שבעה אבני דרך אפשרויות:

1. תאיסט חזק, הסתברות של 100% לקיומו של אלוהים: טוען כמו קרל יונג שאמר "אני לא מאמין, אני יודע."
2. תאיסט דה-פאקטו, הסתברות גבוה מאד אך לא מגיע ל-100% אחוזים: טוען שאי אפשר לדעת בוודאות שאלוהים קיים אבל חיים את החיים בהנחה שהוא קיים
3. אגנוסיקטן למעשה אבל נוטה לתאיזם; הסתברות גבוה מ-50% אבל לא בהרבה: טוען שאינו בטוח בקיום אלוהים אבל נוטה להאמין בקיום אלוהים
4. אגנוסטיקן מלא, הסתברות של 50% בדיוק: הטוען שההסתברויות שוות בדיוק זו לזה
5. אגנוסטיקן למעשה אבל נוטה לאתאיזם, הסתברות נמוכה מ-50% אבל לא בהרבה: טועון שאינו יודע אם אלוהים קיים אבל נוטה להטיל בכך ספק
6. אתאיסט דה פאקטו, הסתברות נמוכה מאד אבל לא אפסית: טוען שאי אפשר לדעת בוודאות אם אלוהים קיים אבל חי את החיים בהנחה שאלוהים לא קיים
7. אתאיסט מושבע; הסתברות של 0% שאלוהים קיים: טוען כי הוא יודע שאלוהים לא קיים באותה מידת וודאות שיונג יודע שהוא קיים

דוקינס טוען כי יש אנשים מעטים רבים בעמדה 7, אבל יש אנשים רבים המחזיקים בעמדה 1 - ומאמינים באלוהים בלי שיש להם ראיות לכך. דוקינס עצמו מעיד כי הוא נמצא בין עמדה 6 ל-7. הוא טוען כי אחת הטעויות של אגנוסטים היא קפיצה למסקנה כי אם לא ניתן להוכיח אם דבר קיים או לא קיים, הדבר הכי בטוח הוא להניח אגונסטיות. הוא מציין כי דבר זה לא נכון. סיבה אחת לכך היא נטל ההוכחה. מקובל להניח שאם מישהו טוען שמשהו קיים - עליו להראות ראיות לכך.

לפי דוקינס קיימים דברים רבים שהיינו יכולים להיות "אגנוסטים" לגביהם אם היינו ממעמצים עמדה דומה לגביהם. כך לדוגמה, היינו יכולים להיות "אגנוסטיים" כלפי קנקן התה של ראסל או כלפי פיית השיניים או כלפי מפלצת הספגטי המעופפת וכן גם היינו מתקשים להוכיח את אי אי קיומם של "חדי קרן ורודים בלתי מוחשיים ובכל זאת איש אינו מאמין בקיומם ולא מעניק סיכוי גבוה או אפילו סיכוי של 50% לכך שהם קיימים.
ראסל רצה להראות ש"קנקן התה השמימי" הוא על מי שמאמינים בקיומו של משהו, ולא באלו שטוענים שאותו משהו לא קיים. דוקינס רוצה להראות שלמרות שאיננו יכולים להוכיח כי משהו קיים או לא, אנחנו לא מעניקים לו הסתברות שווה של קיום או אי קיום. כך שלמרות שיש מיליוני דברים שלא ניתן להפריך, איש סביר לא טורח להצהיר כי הוא אגנוסטי או אתאיסט לגביהם. דוקינס טוען כי גם התאסיטים הם בעצם סוג של אתאיסטים - ביחס לאלים כמו "אמון-רע", "תור", "אפולו" וכו'. כולנו מרגישים שאנו יכולים להחזיק באי אמונה חזקה עד אתאיזם מוחלט לגבי פיית השיניים, מפלצת הספגטי המעופפת או לגבי אלי יוון, מצרים או הוויקינגים- כיום אין בכלל טעם לנסות להפריך את קיומם. במקרה של אלוהים אברמי לעומת זאת, דוקינס טוען שיש טעם לנסות להפריך את קיומו בגלל שאנשים רבים שאיתם אנחנו חולקים את כוכב הלכת כן מאמינים בו.

אגונסטיות סטיסטית בפוליטיקה

ניתן ליישם את הרעיון של אגונסטיות סטיסטית לגבי נושאים אחרים כמו תאוריות מדעיות, תאוריות קונספירציה, אידאולוגיות חברתיות-כלכליות, סוגיות פוליטיות ועוד. לגבי סוגיות אלה הסדר הנכון הוא :

• ניסוח השאלה בצורה מדוייקת המוסכמת על כל הצדדיים בויכוח. ללא שלב זה עלולים להגיע לסחף של טיעוני "וואט-אבאוט" וטיעונים כמו "אבל זה לא השאלה החשובה!" כאשר יתברר כי עמדת אחד הצדדים הפכה לא סבירה. כאשר השאלה מנוסחת בצורה של הסתברות ולא דווקא בצורה של וודאות מוחלטת או "אמונה", הדבר מקטין את הסיכוי ל הטיה רגשית ומקטין סיכון להטיה קוגנטיבית או פסילה מראש, דעה קדומה לגבי עמדה מסויימת והתחפרות בעמדה זו, שכן הודעה בטעות תפגע בזהות שלנו או באגו.
• אגונסטיות זמנית - אנחנו לא יודעים מה התשובה , חושבים מה הדברים שיכולים לעזור לנו למצוא ראיות (מה יחשב כראיה אמיתית ומה לא?) ואוספים ראיות. בשלב זה לא נותנים משקל לראיות אלה אוספים כמה שיותר מהן.
• נסיון לחבר בין ראיות שונות רבות ככל האפשר לכדי לתמונה קוהרנגטית מסויימת (דבר זה מומלץ על ידי ריצ'ארד פיינמן בספרו החדווה שבגילוי דברים.
• נסיון לתת הסברות לעמדה מסוימת על ידי שיוך של ראיות אליה ועל ידי בניית תמונה קוהרנטית שמתאימה לה.
• שלבי תיקון - מחשבה על שאלות נוספות, איסוף עוד ראיות , נסיונות ליצור סינתזזה עם תאוריות נוספות וכו'.

לדוגמה תאוריות קונספירציה רבות נכשלות כאשר שואלים לגביהן שאלות עיתונאיות כמו "מי", "מה", "מתי", "איפה", "למה" ומנסים להגיע לגביהן לתשובה מוסכמת בקרב תומכי תאוריית הקונספרציה, כמו גם ראיות מדוע צריך לתמוך דווקא בתשובה זו.

ראו גם

• השיטה המדעית
• נכונות להודות בבורות
• מדע ודת
• כיצד להבחין בין קונספירציה לתאוריית קונספירציה
• החדווה שבגילוי דברים
• כוח ניבוי, שכל ישר
• תרבות מבוססת מדע