אקו-ויקי

רותם אמפרט

חברת רותם אמפרט נגב או כיל רותם היא חברת כרייה והפקת פוספט ולייצור חומצה זרחתית. זוהי חברת בת של קבוצת כימיקלים לישראל, חברה בת שבשליטת חברה לישראל שבשליטת עידן עופר שירש את החברה מאביו סמי עופר. החברה מפעילה מכרות לכריית פוספטים מסלעים וכן מפעלים באזורים מדבריים של הנגב. מוצריה הם פוספטים ודשנים לחקלאות וחומצות לתעשיות המזון והתרופות. החברה מעורבת במספר בעיות סביבתיות קשות בישראל כולל זיהום אוויר, זיהום מים וקרקע , פרשת הכרייה בשדה בריר ואסון הזיהום בנחל אשלים. מפעל החברה הוא המפעל המזהם ביותר בישראל בשנת 2017 על פי מדד ההשפעה הסביבתית של המשרד להגנת הסביבה ובעקבות אסון אשלים.[1]

פעילות

לחברה יש שלושה מפעלים - רותם, צין ואורון, בשנת 2006 כרו במתקנים כ-3 מיליון טונות של סלעי פוספט, וייצרו כ-1.6 מיליון טונות של דשנים.[1] עד שנת 2014 הגיעה כריית הפוספטים ל-7.5 מיליוני טונות של סלעי פוספט. מתוך כמות זו, רוב הסלע מיוצא בצורה לא מעובדת למדינות אחרות, ורק חלקו הקטן מעובד לדשן. אחוז קטן מתוך הדשן נמכר לשימוש החקלאות בישראל ורובו הגדול מיוצא לחו"ל.

במפעל "נגב אורון" קיימים מכרות פוספט, בריכות, ומתקני ייצור ושינוע. [1] המפעל ממוקם דרומית מערבית למכתש הגדול, וצפונית מזרחית לשמורת מכתשים עין יהב.

במפעל "צין" יש מכרות פוספט, בריכות, ומתקני ייצור ושינוע.[1] המפעל ממוקם דרומית מערבית למפעל אורון, ולשמורת מכתשים עין יהב. שטחי הכרייה של המפעל משתרעים על פני 11 ק"מ לא רחוק מנחל צין וכן בצורת פרסה סביב שמורת הר-ההר (הר צין).

במפעל מישור רותם ישנם מכרות פוספט ומתקני ייצור ושינוע, ובריכות. המפעל מפיק גם חומצה גופרתית, חומצה זרחתית חקלאית, דשני פוספט, דשנים מורכבים ודשנים מיוחדים. [1] המפעל ממוקם 15 ק"מ מזרחית לעיר דימונה, וכ-20 ק"מ דרומית לעיר ערד, בסמוך לבקעת צבאים והר צבאים.

החברה מחזיקה כבר למעלה מ-50 שנה ברישיונות לכריית פוספטים באתרים שונים בנגב.[1]

רוב המידע לגבי עתודות הפוספטים של ישראל, גודלן ואיכותם לא נמצאת בידי הממשלה אלא בידי החברה.

בשנת 2014 הכריז מנכ"ל החברה כי היא נמצאת בהפסדים גדולים בשל התחרות הקשה מהעולם, ובגלל תחרות עזה מהעולם וירידת מחירים.[2] וכי יש צורך לקצץ את כמות העובדים. רותם אמפרט אינה נסחרת בבורסה, ולכן יש קושי לבדוק טענות אלה, לגבי חברת האם של החברה, כימיקלים לישראל, בשנת 2013 היו לחברה הכנסות בסך 21 מיליארד ש"ח, הרווח הגולמי היה 8.1 מיליארד ש"ח, והרווח התפעולי והרווח לפני מס עמדו על 3.8 מיליארד ש"ח. הרווח הנקי עמד על 2.8 מיליארד ש"ח. התשואה להון הייתה 22% [3] להשוואה, חברת שופרסל הייתה באותה שנה עם הכנסות של 11 מיליארד ש"ח, רווח תפעולי של 0.4 מיליארד ש"ח, ורווח נקי של 0.2 מיליארד ש"ח[4] וחברת נייס שהייתה בעלת הכנסות של 3.2 מיליארד ש"ח, הייתה בעלת רווח תפעולי של 0.27 מיליארד ש"ח, ורווח נקי של 0.19 מיליארד ש"ח [5]

מחירי הפוספט בשוק העולמי אמנם ירדו בשנים האחרונות, אבל רק לאחר שרשמו קודם לכן עליה של 400 אחוזים. כתבות בעיתונות מאותה תקופה טוענות שמדובר בירידה במחיר בגלל הצפה של השוק על ידי החברה המרוקאית OCP, ששולטת על 70% מכושר הייצור בשוק.[6] אלא שדבר זה אינו מדוייק. למרוקו שליטה על רוב עתודות הפוספט בעולם, אבל היא מייצרת רק 26 מיליון טונות בשנה מתוך מעל 116 טונות שיש בעולם. החברה המרוקאית פועלת להגדיל את כושר הייצור שלה ל-30 מיליון טונות בשנה.

בעלות ושליטה

החברה שייכת לקבוצת כימיקלים לישראל שבעצמה שייכת לחברה לישראל שהייתה בעבר בשליטת האחים עופר.[1] כימיקלים לישראל היא הבעלים גם של חברות מפעלי ים המלח (הנמצאים מזרחית למפעלים של רותם אמפרט) וכן למפעל "פריקלאס" שממוקם באזור רותם, ליד מפעלי רותם אמפרט.

עובדים ויחסי עבודה

במפעלי רותם אמפרט מועסקים כ-1,100 עובדים.[2]

הנהלת כי"ל גיבשה תוכנית פיטורים בשנת 2014. בחודשים שנה זו פרשו מרצון מרותם אמפרט 106 עובדים לפי "מתווה עיני", הכולל מענק של 800 אלף שקל ושכר חודשי של 21 אלף שקל, המשולמים לפורש עד הגיעו לגיל הפרישה הרשמי, 67 שנה. אולם ההנהלה מבקשת לפטר כ-24 עובדים נוספים, בתנאים פחות טובים. עובדי החברה שבתו במשך מספר שבועות באפריל 2014.[7]

זיהום מים

בדצמבר 2001 זכתה רותם אמפרט לפרס "מגן איכות הסביבה בתעשייה" מטעם המשרד לאיכות הסביבה, שהוענק לה על ידי השר דאז צחי הנגבי. הנימוקים למתן הפרס היו צמצום שפכים במקור וחסכון במים, הרחבת מיחזור חומרים מסוכנים ושיקום מאצרות ישנות. מיחזור של חומצות וקליטת חומצות שנפלטות ממפעלים אחרים באתר רותם, צמצום פליטות של זיהום אוויר, שיקום של נופי מכרות תוך כדי הכרייה ולאחריה, והקמה ואחזקה של דרכי מטיילים באזור. כמו כן המפעל טיפל ומיחזר פסולת מוצקה כגון: ברזל, גומי, חביות נייר וקרטון. [8]

אדם טבע ודין וחיים וסביבה התנגדו להענקת הפרס בגלל שלטענתם המפעל הוא אחד האחראים העיקריים לזיהום מי התהום באקוויפר "חבורות יהודה" בנגב. לפי הטענה, במשך שנים רבות איחסן המפעל את שפכיו בבריכות אידוי לא מדופנות. דבר שגרם לדליפת שפכי תעשיה בעלי חומציות ומליחות גבוהות ביותר, וזיהום של האקוויפר. כתוצאה מכך אבדו מיליוני מטרים מעוקבים של מי שתייה. לטענת אדם טבע ודין, היא שלחה מכתבי התראה למפעל חודשיים קודם לכן.[3]

כימיקלים לישראל מסרה בתגובה, כי בבדיקות שנעשו באזור לא הוכח קשר בין המלחת קידוחי מים במישור רותם לבין מפעלי התעשייה של רותם אמפרט, וכי קיימים מקורות אפשריים רבים להמלחה זו. בנוסף, לטענת החברה המים המליחים של רותם אמפרט הם בעלי פוטנציאל תעשייתי וכי חברת מפעלי ים המלח (שגם היא בבעלות כימיקלים לישראל) מעוניינת לצרוך בעתיד את המים. כמו כן מסרה החברה כי יש שיתוף פעולה מלא עם המשרד לאיכות הסביבה, והשקעות להפחתת הזיהום[3]

זיהום אוויר

מפעלי רותם-אמפרט הם המפעלים המזהמים ביותר בישראל בהיבט של זיהום חלקיקי.[1] בסך הכל, נכון לשנת 2006, פלטו מפעלי החברה 44% מכלל הזיהום החלקיקי התעשייתי בישראל.

משנת 2002 מבצע המשרד להגנת הסביבה בדיקות פתע על הפירמה, ועד כה נתגלו חריגות בעשרות אחוזים בפליטת מזהמי אוויר של מתקנים וארובות שלה.

כבר בשנת 2002 התגלו בבדיקות של המשרד להגנת הסביבה במפעל בצין חריגות רבות מהתקן. בעבר היו במפעל מתקן גדול לקליית פוספטים, אך מתקן זה הושבת בעקבות מאבק של תושבים באזור. גם לאחר השבתת המתקן, פולטות 2 מארובות המפעל כמות גדולה מאוד של חלקיקים מזהמים. נכון לשנת 2006, המפעל פלט 35% מסך הפליטות התעשייתיות של חלקיקים מזהמים בישראל, והוא נחשב למפעל המזהם ביותר בישראל בהיבט זה.[1]

במפעל אורון התגלו חריגות מהתקן כבר בשנת 2002. נכון לשנת 2006 המפעל פלט 7% מכלל זיהום החלקיקים התעשייתי בישראל. גם במפעל רותם-אמפרט במישור רותם נרשמו חריגות מהתקנים. המפעל מייצר כ-2% מכלל זיהום החלקיקי התעשייתי בישראל (נכון לשנת 2006). [1] עם זאת, בניגוד למפעלים אחרים, כמו רמת חובב או מפעלים מזהמים באיזור חיפה מפעלי החברה יושבים רחוק ממקומות יישוב ולכן השפעת הזיהום החלקיקי על בריאות הציבור היא פחותה בהרבה.

עד כה (2008) בחר המשרד להגנת הסביבה להסתפק בהתראות ולא הגיש נגד המפעל המזהם תביעה פלילית, בטענה כי התחייב לשפר את דרכיו בעתיד. לטענת החברה הם השקיעו עשרות מיליוני דולרים בהפחתת פליטות והם מתכוונים להשקיע סכומים דומים בעתיד כדי לגרום לצמצום זיהום האוויר. מתקני ספיגה הוקמו במפעלים באורון ובצין וצפויה הפחתה משמעותית של זיהום החלקיקים באפריל 2008.

לפי דו"ח של ארגון אדם טבע ודין מפעלי רותם אמפרט בנגב פלטו לאוויר 35 ק"ג של כספית, בשנת 2012, שמהווים 10% מסך הפליטות של כספית לאוויר בישראל. [9] כספית היא חומר רעיל מאוד ומסרטן.

מכרה שדה בריר בסמוך לערד

  ערך מורחב – שדה בריר

רותם אמפרט מבקשת להקים מכרה פוספטים פתוח בשדה-בריר הנמצא במרחק של פחות מ-4 ק"מ מהעיר ערד, וסמוך ליישוב הבדואי כסייפה, ולבסיס חיל האוויר נבטים. [10]

המכרה הפתוח צפוי להוביל לפליטת זיהום אוויר בצורת חלקיקים וגז ראדון. על פי הערכת השפעה בריאותית של משרד הבריאות, פעילות המכרה צפויה לגרום להפרעות נשימה בקרב ילדים וקשישים וכן ולמחלות סרטניות. על פי הערכה זו המכרה צפוי להעלות את שיעור התמותה בערד בכ-4.25% כלומר בכ-7 אנשים בשנה.[11] קיימת התנגדות מצד תושבי המקום להקמת המכרה וקיימת עצומה נגדו [12].

זיהום נחל אשלים

  ערך מורחב – אסון אשלים

ב-30 ביוני 2017 קרס קיר מאגר שפכים במפעל החברה ועקבות כך זרמו כ-100 אלף קוב של שפכי גבס חומציים לאורך 20 ק"מ מנחל אשלים (על פי אומדני החברה). בעקבות הדליפה נחסם לסירוגין במשך 24 שעות קטע בכביש 90 שבין מפעלי ים המלח לצומת כיכר סדום[4][5][6]. המשרד להגנת הסביבה פתח בחקירה פלילית כנגד רותם אמפרט, מנהליה וכן כנגד החברה האם כיל[7].

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 1.7 1.8 המפעלים המזהמים ביותר בישראל על זיהום חלקיקים בתעשייה בישראל. עמיר בן-דוד, 7 ימים ynet, 08.02.2008.
  2. ^ בשל איומי הפיטורים: עובדי רותם אמפרט של כיל פתחו בשביתה מיקי פלד, כלכליסט 13.03.2014,
  3. ^ 3.0 3.1 אט"ד: שני מפעלים "מצטיינים" דווקא מזהמים הסביבה ynet דוד הכהן, 27.12.2001
  4. ^ עדי חשמונאי ויניר יגנה, חומצה מסוכנת דלפה ממפעל באזור ים המלח; זיהום כבד בנחל אשלים, וואלה, ‏30 ביוני 2017
  5. ^ צפריר רינת ואלמוג בן זכרי, שפכים חומציים דלפו לנחל אשלים בנגב ממפעל רותם אמפרט, הארץ, ‏30 ביוני 2017
  6. ^ אילנה קוריאל, אסון אקולוגי במדבר יהודה: חומצה זרמה לנחל אשלים, ynet, ‏30 ביוני 2017
  7. ^ המשרד להגנת הסביבה, שימוע למנהלי רותם אמפרט
אוחזר מתוך "https://ecowiki.org.il/index.php?title=רותם_אמפרט&oldid=124052"