מנסור אולסון
מנסור אולסון (באנגלית: Mancur Lloyd Olson, Jr) היה כלכלן אמריקאי ומדען חברתי. משנת 1967 ועד מותו בשנת 1998 הוא היה פרופסור לכלכלה באוניברסיטת מרילנד, קולג' פארק. התרומות החשובות ביותר שלו היו בתחום הכלכלה מוסדית וכלכלה פוליטית ובתפקיד אותו ממלאים רכוש פרטי, מיסוי, מוצרים ציבוריים, פעולה קולקטיבית וחוזים בפיתוח כלכלי.
פעילות אקדמית
בספרו הראשון הלוגיקה של פעולה קולקטיבית: מוצרים ציבוריים והתאוריה של הקבוצות שיצא לאור בשנת 1965, הוא מביא תאוריה שמסבירה מדוע קבוצות קטנות ומגובשות מצליחות לזכות בזכויות יתר, גם כאשר יש משטר דמוקרטי, וגם כאשר זכויות אלה פוגעות ברוב הציבור. לקבוצה הקטנה שקשורה למוצר ציבורי קל לשתף פעולה ולרתום את כוחה כדי לקבל הנחות במיסוי, לבצע לובי פוליטי, לשמור על מונופול ועוד היבטים של שחיתות, כל אחד מהחברים בקבוצה הקטנה מרוויח רווח כלכלי, פוליטי או חברתי גבוה. בניגוד אליהם, האנשים בקבוצה הגדולה - רוב הציבור - שנפגעים מדבר זה, מתקשים לשתף פעולה משום שהשפעתו של כל אדם נוסף במאבק כזה היא קטנה ולא מורגשת ("בעיית הטרמפיסט"), והתמריץ הכלכלי של כל אחד להצטרף למאבק הוא נמוך. ככל שהקבוצה הנפגעת גדולה יותר, כך קשה לה יותר לשתף פעולה ולמנוע את הפגיעה בה. כך אולסון הצביע על אחת הבעיות הגדולות בדמוקרטיות מערביות בימינו - היכולת של הרוב למנוע מקבוצות מיעוט קטנות ומגובשות היושבות בצמתים חשובים מבחינה פוליטית או כלכלית, לפגוע בו.
ב-1982 אולסון הוציא את ספרו המפורסם השני עלייתן ושקיעתן של אומות. בספר טוען אולסון כי קבוצות כמו חוואי כותנה, ייצרני פלדה, וארגוני עובדים הם בעלי תמריץ לייצר קבוצות לובי פוליטי שישפיעו על פוליטיקאים לפעול למענם. הפוליטיקאים האלה ינטו למדיניות פרוטקציונרית שתפגע בצמיחה הכלכלית וברווחה הכללית של האוכלוסייה. אבל בגלל שהרווחים ממדיניות כזו מרוכזים בקרב קבוצה קטנה של אנשים שמשתפים פעולה, ואילו העלויות של דבר זה מפוזרות בקרב כלל האוכלוסייה, תהיה התנגדות ציבורית מעטה לפעילות כזו. כאשר קבוצות כאלה של ניצול הציבור מצטברות, המדינות שסובלות מהן נופלות למשבר כלכלי. עבודתו זו השפיעה על הניסוח של היפותזת Calmfors–Driffill של מיקוח קבוצתי.
ספרו האחרון כוח ושגשוג (שיצא לאור בשנת 2000, לאחר מותו) אולסון מבחין בין השפעות שונות של סוגים שונים של ממשלה, במיוחד בין עריצות (שלטון לא דמוקרטיה), דמוקרטיה ואנרכיה. אולסון טוען כי "שודד נודד" (במסגרת אנרכיה במובנה הרע - ללא יכולת פעילות נגד שודדים) הוא רק בעל תמריץ לגנוב ולהרוס, בעוד ש"שודד נייח" (עריץ) הוא בעל תמריץ לעודד מידה מסויימת של הצלחה כלכלית, היות והוא יצפה להיות מספיק זמן בשלטון כדי להנות מהצלחה כזו. לכן שודד נייח מתחיל לקחת על עצמו תפקודים של הממשלה כמו להגן על האזרחי ועל הרכוש שלהם כנגד שודדים ניידים. במעבר משודד ניידים לשודדים נייחים אולסון רואה זרעים של ציביליזציה, שיכולים לגרום לתהליך שיתקדם אל דמוקרטיה, שבה מקבלים כוח אלו שמתיישרים עם הרצונות של הציבור, ובמנגנון זה מספקים תמריצים לממשל טוב יותר.
דיון
בספר התמוטטות מדגים ג'ארד דיימונד את ההבחנה בין שודד נייח לנייד. הוא מציין כי השלטון הדיקטטורי ביפן הקיסרית היה כה בטוח בעצמו, עד כי הוא יכל לחשוב במונחים ארוכי טווח של הורשת הממלכה לצאצאיו, ולכן דאג למניעת בירוא יערות ולשיקומם.
קישורים חיצוניים
- מנסור אולסון בוויקיפדיה האנגלית
- קבוצות של אינטרסים מיוחדים גיא רולניק, דה מרקר, 26.07.2013
- פנחס עידן מציג:איך עובדת ישראל וממה בנוי יוקר המחיה גיא רולניק, דה מרקר, 20.6.2014
- קוד פתוח, חברה אזרחית ובעיית הפעולה הקולקטיבית דובי קננגיסר, בבלוג "לא שומעים!", 18.10.2008