מניפולציה בניקוטין

המונח מניפולציה בניקוטין (באנגלית: Nicotine manipulation) מתייחס לדרכים שבהן חברות הטבק מבצעות שינויים מכוונים בניקוטין עצמו או בדרכים שבהן הניקוטין מגיע אל המעשן וזאת במטרה להגביר התמכרות לעישון או לשמר אותה. מניפולציות ניקוטין מבוצעות במגוון אמצעים: הנדסה גנטית של צמחי טבק להגדלת אחוז הניקוטין בצמח, התאמה של חומציות העשן, מניפולציה של סוכרים בטבק ושימוש בתוספים כדי להגדיל את ההשפעה של ניקוטין על המעשן. [1] דרך נוספת היא סיגריות קלות הנוטעות במשתמש את התחושה שהוא מעשן סיגריות דלות בניקוטין או בזפת, מבלי שדבר זה בהכרח נכון.

עישון

המטרה של מניפולציות בניקוטין כוללות את חיזוק המוטיבציה הגופנית לעשן, כדי לעודד את השימוש העתידי בסיגריות ובמוצרי טבק (שימור ההתמכרות), מניעה של הפסקת עישון, חיזוק היכולת של החברות להשתמש בטבק מסוג פחות איכותי ושימור "שביעות הרצון של הלקוח". [2]

עד לשנים האחרונות הכחישו חברות הסיגריות כי סיגריות ומוצרי טבק אחרים הם חומר ממכר. בזמן האחרון התעשייה משתמשת במונח "ממכר" בצורה רחבה מאוד כך שניתן להכיל אותו באותה מידה גם על קניות וגם על האינטרנט. ממסמכים פנימיים של חברות הטבק שנחשפו לציבור בשנות ה-90 של המאה ה-20 עולה כי מאז שנות ה-60 חברות הסיגריות הבינו כי נקודת החוזקה העיקרית שלהן היא תלות כימית של הצרכנים במוצר. המודעות להתמכרות לניקוטין הורסת את העמדה המשפטית ואת יחסי הציבור של החברות לפיה עישון הוא עניין של בחירת הצרכן. משום כך חשוב לחברות הטבק להכחיש את ההתמכרות.[1]

מסמכים פנימיים של חברות הטבק מראים כי בתחילה החברות קיוו לייצר סיגריות בטוחות יותר, אבל הן זנחו את הקו הזה כאשר הן הבינו כי הדבר יחשוף את המוצרים הקיימים שלהם כבלתי בטוחים. החברות קידמו במכוון "סיגריות קלות" (low-tar) מתוך ידיעה כי דבר זה יספק ביטחון מוטעה ללא כל השפעה על הבריאות. החברות ביצעו מניפולציות על הניקוטין והכניסו תוספים כדי לשנות את מנגנוני המסירה של ניקוטין לגוף, בכך החברות הכירו בכך שהסיגריות הן אמצעי להחדרת סמים לגוף.[1]

הפיכת מוצרי הטבק לממכרים יותר

הספר שואה מוזהבת מתאר את ההיסטוריה של חברות הטבק וכיצד הן הגדילו את כמות המעשנים והסתירו את נזקי העישון והיבטים בעייתיים נוספים כמו שיווק טבק לבני נוער. הספר מתבסס על מאות אלפי מסמכים פנימיים שהוחרמו בשנות ה-90 מחברות הטבק במסגרת תביעה משפטית מול חברות הטבק. הכותב של הספר, פרופסור להיסטוריה של המדע, רוברט פרוקטור, מתאר כיצד הסיגריות הפכו לסם הנפוץ והקטלני ביותר בעולם תודות למאמץ מכוון להפוך אותן ליותר ממכרות, וכיצד חברות הסיגריות השתמשו ב"שכירי חרב" שונים כדי להתל בציבור.

ייבוש הטבק בטכניקה שמקטינה את הצריבה מהעישון

אחד הצעדים החשובים הראשונים של חברות הטבק הוא שינוי תהליך שנקרא "ייבוש עלי הטבק". (Flue curing) בשיטה הישנה היו העלים נחשפים ללהבה של גזרי-עץ בוערים. חברות הטבק שינו תהליך זה לייבוש בכבשן מיוחד עם ארובת לבנים, כשהחום מגיע לעלים דרך צינורות ברזל סגורים. דבר זה העניק לטבק גוון חום-מוזהב והארומה של עישון טבק זה הייתה עם פחות חריפות, דבר שהפחית את הצריבה בגרון. מכאן גם שם הספר. [2]

שינוי זה בטבק הגדיל בצורה ניכרת את ההנאה של מעשן מהניקוטין, וגרם להתמכרות חזקה יותר ולכך שקל היה יותר להתחיל לעשן - באופן זה עישון סיגריות הפך גם הרבה יותר קטלני מאשר עישון מקטרות, סיגרים או לעיסת טבק. [2] הטבק "הזהוב" החליף את הטבק החום יותר שהיה נפוץ עד אז באירופה שהיה גורם לשיעול רב יותר. דבר זה אפשר לחברות הטבק מארצות הברית להגדיל את המכירות שלהן מול מתחרות.

שכלולים נוספים הגדילו את העישון - מכונות משוכללות יותר לייצור סיגריות הוזילו את עלויות הייצור הפחיתו את המחיר והפכו את הסיגריות לזמינות יותר לציבור. בנוסף הומצאו הגפרורים כך שיהיה קל להדליק את הסיגריות בכל מקום. תרומה נוספת להפצת הסיגריות הייתה חלוקת סיגריות חינם לחיילים בזמן מלחמת העולם הראשונה והשנייה, וכך התאפשרה הפיכת מיליוני חיילים למכורים לטבק. [2]

הוספת דיאמוניום פוספט לטבק

חברת פיליפ מוריס היתה חברת הטבק הראשונה שגילתה כי הוספה של החומר דיאמוניום פוספט (Diammonium phosphate -DAP) לטבק הובילה להשפעה מהירה של הניקוטין לאחר ההצתה הראשונית. לפי מסמך של חברת הטבק British American Tobacco ההיסטוריה של שימוש ב-DAP מגיעה לשנות ה-60 המוקדמות של המאה ה-20 שבה פיליפ מוריס הוציאה פטנט הנוגע לשימוש בחומר לשם ייצוב הסיגריה. השימוש ב-DAP הוביל לגילוי מקרי כי החומר משפר את הטעם ואת הריח מבחינת המעשנים. פיליפ מוריס הקדישה בעקבות דבר זה מאמצים רבים כדי לנצל ככל הניתן תגלית זו. עד אמצע שנות ה-70 פיליפ מוריס החלה להשתמש בטכנולוגיה של הוספת DAP במותגים מרלבורו ו-Merit וכתוצאה מכך השיגה עליה ניכרת במכירות שמשכה תשומת לב מצד חברות סיגריות אחרות.

פיליפ מוריס, בריטיש אמריקן טבקו ו-R.J. Reynolds גילו במהרה כי כאשר מוסיפים DAP לסוגים מסויימים של טבק חזק, החומר גם לעידון של הטבק וכתוצאה מכך השפעת הניקוטין גדלה עקב העברת ניקוטין טובה יותר לתוך העשן. [3] [3]

הוספת אמוניה לטבק

מסמכים של חברות הטבק מצביעים על כך שהחברות הוסיפו אמוניה לסיגריות כדי להשיג תוצאה של Freebase על הניקוטין. הדבר נותן השפעה מהירה וחזקה יותר של הסיגריה על המעשן לאחר ההצתה. באמצע שנות ה-70 חברת הטבק Reynolds Tobacco Company (יצרנית המותגים קאמל ווינסטון) הבחינה כי המותגים האחרים - במיוחד מלבורו של פיליפ מוריס הגדילו את המכירות בקצב מהיר בהרבה מאלו שלהם. הם החליטו לבצע "הנדסה לאחור" של הסיגריות מסוג מלבורו. [4]

סמוך לשנת 1973 RJR גילתה כי פיליפ מוריס הוסיפה כימיקלים בצורה "מכוונות ונשלטת" לעשן הסיגריות שלה. פיליפ מוריס שינתה את חומציות העשן על ידי הוספה של אמוניה לטבק, דבר שהפלך את העשן לפחות חומצי (אלקליניות גדולה יותר). באוויר פחות חומצי אחוז גבוה יותר של ניקוטין מופיע בצורה ה"חופשית" שלו שהמעשן יכול להטמיע מהר יותר. התהליך הכימי שמתרחשת כאשר מוסיפים אמוניה קרויה freebasing. תהליך של freebasing קיים גם בחומרים אחרים ומאפשר להפוך קוקאין לקראק. [5]

הוספת קקאו לטבק

חברות הטבק מוסיפות לסיגריות קקאו ומוצריו. הטענה היא שמדובר בחומר תמים שנועד לשפר את הטעם. למעשה הקקאו מכיל חומר פרמקולוגי בשם תאוברומין.[6] לתאוברומין יש לו השפעה כפולה על גוף האדם — הוא מרחיב את הסימפונות, ובנוסף הוא חומר נוגד שיעול רב־עוצמה, שמדכא את פעילות עצב הוואגוס.[4] הוספת קקאו לסיגריות מדכאת את התגובה הטבעית של הגוף לעשן שהיא שיעול. השיעול נועד לאפשר לגוף לנקות את הריאות מפני חומרים מזיקים. דבר זה מאפשרת למעשן להחזיק את העשן זמן רב יותר בריאות בלי שירגיש גירוי או צורך להשתעל. [5] דבר זה מסתיר מהמעשן את התגובה של הגוף שלו לעשן.

תהליך REST

בסביבות שנת 1990 חברת הטבק R.J. Reynolds פיתחה את "תהליך REST" תהליך כימי שנועד להשפיע על כמות הניקוטין שיש בטבק.

REST הם ראשי תיבות של "Reestablishment (or 'Restoration') of Solubles within Tobacco". התהליך צמח ככל הנראה מפרוייקט של החברה שנקרא "פרוייקט הניקוטין הנשלט" המטרה של הפרוייקט הייתה ליצור דרך זולה לשפר את הטבק ולספק לטבק כמות מסויימת של ניקוטין.

התהליך אפשר ל-RJR לשפר את הביצועים הכלכליים שלה על ידי שימוש בטבק זול יותר ועל ידי מוצר באיכות עקבית באמצעות מניפולציה על כמות הניקוטין שמגיעה לגופו של המעשן. מטרה אחרת של הפרוייקט הייתה לפתח תהליך של שליטה בניקוטין במוצר בלי להשפיע על ביצועים אחרים מלבד אלו הקשורים לניקוטין. הפיתוח הבסיסי והתיאור של תהליכי הייצור תוכננו להסתיים עד סוף שנת 1991.

חשיפת המניפולציה בניקוטין על ידי הרשויות והתקשורת

  ערך מורחב – הכחשת נזקי העישון

בשנות ה-90 החלו חקירות של מנהל המזון והתרופות בארצות הברית בשאלה האם חברות הטבק מגדילות את המינון של הניקוטין בצורה מכוונת או נוקטות באמצעים אחרים כדי להגדיל את ההשפעה של הניקוטין על המעשן.

חקירה של ה-FDA ושימוע בקונגרס

בשנת 1990 מונה דיוויד קסלר (David A. Kessler) לעמוד בראש מנהל המזון והתרופות בארצות הברית (ה-FDA), תפקיד בו החזיק 3 שנים.[7] היות וניקוטין הוא סוג של חומר ממכר, קסלר בדק האם ניתן להחיל על סיגריות מגבלות מטעם מנהל המזון והתרופות כדי להגן על בריאות האוכלוסייה מפני נזקי הטבק. הוא החל לחקור האם הייתה מטרה בעידוד צריכת הסם. האם חברות הסיגריות הגדילו את אחוז הניקוטין בצורה מכוונת? מה הן ידעו? שאלה זו לא נשאלה קודם לכן. קסלר הקים קבוצה של חוקרים מטעם ה-FDA שהשתמשה במודיעים שעבדו בתוך חברות הטבק. החקירה העלתה כי חברות הטבק ביצעו מניפולציה מכוונת על רמות הניקוטין שבסיגריות כדי להגדיל את ההתמכרות. לחברות הטבק היה כוח רב עקב לובי פוליטי וקשרי הון-שלטון והן השפיעו על הקונגרס בארצות הברית, לבצע שימוע בקונגרס כדי לחקור את מנהל המזון והתרופות. [8]

תביעות דיבה בניסיון להשתיק את התקשורת

  ערך מורחב – תביעות השתקה

בשנת 1996 בשעת שיא הצפייה בטלוויזיה, הציג השדר הוותיק מייק וואלס לצופים את מה שהתרחש מאחורי הקלעים של תכנית התחקירים המפורסמת "60 דקות" של רשת CBS. במקום להציג תחקיר על חברות הטבק, הסביר ואלאס את החלטת ראשי CBS למנוע את שידור הכתבה. [6]

הכתבה אמורה הייתה לחשוף את העובדה שחברות הטבק נהגו להחדיר במכוון חומרים ממכרים לסיגריות ונמנעו מייצור סיגריות מסוכנות פחות. לאנשי "60 דקות" היה מידע פנימי רב על דרך עבודתן של חברות הטבק. בין השאר הסתמכו בתכנית על עדותו של עובד בכיר לשעבר בחברת הטבק בראון אנד ויליאמסון. ואולם, הנהלת הרשת חששה מפני תגובתם הנזעמת של יצרני הטבק, ואסרה את השידור. תחקיר על נושא דומה ששודר בעבר ברשת המתחרה, ABC, הוביל לתביעת דיבה בסך עשרה מיליארד דולר. ערב מכירת ABC לחברת דיסני הגיעה הרשת להסכם מחוץ לכותלי בית-המשפט עם החברה שתבעה אותה.[6] תיאור הפרשה מופיע בסרט העלילתי "המקור".

חשיפת מסמכים סודיים של תעשיית הטבק

בשנות ה-90 היו התארגנויות לתביעות נגד חברות הטבק מטעם רשויות של 46 מדינות בארצות הברית שאספו עדויות נגד החברות. בשנת 1998 נחתם הסכם בשם The Master Settlement Agreement בין חלק מהמדינות בארצות הברית לבין חברות הסיגריות. ההסכם כולל דרישה לתשלום פיצוי של 250 מיליארד דולר במשך 20 שנה, בנוסף לכך ההסכם כלל גם חשיפה של מסמכים מסווגים של תעשיית הסיגריות בפני הציבור.[7]

בעקבות פשיטת רשויות החוק על הנהלות חברות הטבק נתפסו מיליוני מסמכים שונים שנכתבו בתקופה של 50 שנה. מסמכים אלה הועברו לאוניברסיטת קליפורניה בסן-פרנסיסקו. נכון לשנת 2016 יש 14 מיליון מסמכים בספרייה נגישה דרך האינטרנט, בשם "אמת - מסמכי תעשיית הטבק" [9] בין היתר המאגר מכיל מידע רב על מניפולציות בניקוטין. תיאור המידע מתוך המאגר כולל הניסיונות של חברות הטבק להסתיר את המידע מהציבור ולהשפיע על השלטונות, מופיע בספר השואה המוזהבת, שנכתב על ידי רוברט פרוקטר, פרופסור להיסטוריה שתיעד וחקר את המסמכים במאגר.

ביולי 2000 פרסם ארגון הבריאות העולמי דו"ח בן 260 עמודים בהתבסס על המסמכים של תעשיית הטבק. הדו"ח מתאר כיצד חדרו היצרניות לשורות ארגון הבריאות באמצעות חברות קש ומדענים להם שילמו בחשאי. צעדים אלו נעשו במטרה לעכב את מדיניות ארגון הבריאות העולמי בנושא הפיקוח בתחום הטבק וההגבלים על הסיגריות בפרט. לאחר פשיטת סוכנים פדרליים על משרדי החברות בתקופת ממשל קלינטון, טענה התביעה כי "זה כבר חצי מאה שיצרניות הסיגריות באמריקה מתכננות ומוציאות מהכוח אל הפועל קנוניה רחבה להטעיית הציבור".[7]

השפעות עיצוב על בחירות צרכנים

השפעות העיצוב בחירות הצרכנים וניסיונות לגרום להתמכרות שלהם אינם מוגבלת רק לחברות הטבק חברות נוספות מנסות לעודד יצירת דפוסים חוזרים דמויי התמכרות או התמכרות ממש במוצרים אחרים.

התחום של כלכלת השמנה עוסק בניסיונות של חברות מזון לגרום לצריכה של כמות גדולה יותר של מזון, לחזרה של צרכנים שוב ושוב לאותם מותגים, להגדלת ההוצאות של הצרכנים והקטנת ההוצאות של היצרנים - גם כאשר הדברים האלה פירושם פגיעה בבריאות הצרכנים. מזונות כמו סוכר, מלח ושומן עלולים ליצור מנגנונים דמויי התמכרות או מנגנונים של הסתרת כמות הסוכר או המלח שיש במזון. לדוגמה אדם שצורך מלח בכמות גבוהה ירגיש שמזונות עם כמות בריאה של מלח הם חסרי טעם. אם הוא יוריד את כמות המלח בהדרגה הוא יחזור לרמה בריאה של מלח. היבט אחר הוא שצריכה של מזון חריף מלוח או חמוץ עלולה להסתיר סוכר סמוי שיש במזון - לדוגמה הוספת חומצה למשקאות ממותקים כמו קוקה-קולה מסתירה את כמות הסוכר הגבוה שיש במשקה. צריכה של מזונות בעלי ערך גליקמי נמוך - כמו לחמים ולחמניות מתוקים ואווריריים (המשמשים לא פעם במזון מהיר) גורמת לתחושה של "היי" עקב הספקת סוכר מהירה לדם - אבל בהמשך נוצרת תחושה של "דאון" כאשר רמות הסוכר בגוף יורדות - לעומת מזונות טבעים יותר כמו לחם מלא שמתפרקים לאט יותר ותורמים לשובע מתמשך יותר. דוגמה אחרת לכלכלת השמנה היא הוספת סוכר או חומרים דמויי סוכר (כמו סירופ תירס) משום שחומרים אלה משפרים את עמידות המזון לאחסון ארוך טווח או משום שאלו חומרים גלם זולים יותר ביחס לחומרים אחרים.

בספר "אכילה בהיסח הדעת" מתאר פרופ' בריאן וונסינק כיצד היבטים בלתי מודעים משפיעים על התזונה שלנו - הסביבה בה המזון מוגש, גודל האריזה, גודל הצלחות, מיקום של ירקות במטבח, הסחות דעת בזמן הארוחה (כמו טלוויזיה) ועוד. לפי וונסינק, רוב ההחלטות של בני אדם בנושא תזונה הן החלטות בלתי-מודעות. גם השכלה תזונתית אינה מסייעת במיוחד בהימנעות מאכילת יתר בשל צלחות גדולות מידי או הסחות דעת.

תחום אחר שבו יש השפעה של הנדסה על הרגלי הצרכנים הוא תכנון מוטה רכב פרטי ודפוסי פרבור אשר גורמים להתרגלות לנסיעה במכוניות ולכך ששימוש באמצעים אחרים כמו אופניים, הליכה ברגל ושימוש בתחבורה ציבורית הופכים להיות בלתי נוחים או בלתי בטוחים.

הכלכלן ריצ'רד ת'יילר והמשפטן קאס סאנסטיין (Cass R. Sunstein) טבעו את המושג ארכיטקטורה של בחירה בספר Nudge כדי להסביר כיצד חברות ארגונים או אנשים יכולים להשפיע על החלטות הצרכנים -מכוונות אותם למטרות רצויות כמו הוצאת יותר כסף, נאמנות למותגי החברה, קנייה אימפולסיבית ועוד. זהו בעצם עיצוב סביבת אפשרויות שמשפיעה על קבלת ההחלטות של הצרכן.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 Tobacco Explained האמת על תעשיית הטבק, במילים שלה עצמה, ארגון הבריאות העולמי
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 אין רגיעה ב"שואה שגורם העישון" כפי שמגדיר אותה ההיסטוריון של המדע, רוברט פרוקטור, פרופ' עמי בן סלע, באתר "טבע-לייף"
  3. ^ M.Coleman, British American Tobacco Report on Root technology, Report. 47 pp. November 26, 1991. Bates No. 402444072/4118
  4. ^ Usmani, Omar S.; Belvisi, Maria G.; Patel, Hema J.; Crispino, Natascia; Birrell Mark A.; Korbonits, Márta; Korbonits, Dezső; Barnes, Peter J. (November 17, 2004). "Theobromine inhibits sensory nerve activation and cough". FASEB Journal. 19 (2): 231–3. PMID 15548587. doi:10.1096/fj.04-1990fje
  5. ^ רוני לינדר-גנץ, אצטון, בוטאן, עטרן, בנזן וגם ציאניד: מה מסתתר בסיגריות שלכם, דה מרקר, 27.10.2017
  6. ^ 6.0 6.1 רפי מן, "60 דקות" אין עשן בלי אש על גניזת תחקיר של תכנית התחקירים המפורסמת של רשת הטלוויזיה האמריקאית CBS, באתר העין השביעית, 01.01.1996
  7. ^ 7.0 7.1 הסודות האפלים של תעשיית הטבק נחשפים כתבת 'לה מונד' על הספר "השואה המוזהבת", הארץ, 01.03.2012