התמכרות למזון מתוק
התמכרות למזון מתוק פירושו מצב בו אדם מתקשה להעביר את היום (עד כדי פגיעה בתפקודו הכללי) ללא מזון מתוק. הבעיה גורמת בדרך כלל להשמנה חריפה, סוכרת ומסכנת את האדם במחלות לב וכלי דם.
הגורם העיקרי לתופעה הוא צריכה מופרזת של מזונות עתירי פחמימות פשוטות (בפרט מולקולות סוכר מסוג חד-סוכר אם כי מולקולות סוכר פשוטות מסוימות נוספות מן הסוגים דו-סוכר, תלת-סוכר ועוד יגרמו לכך גם כן או לבעיות נוספות) עד כדי פיתוח התמכרות פיזיולוגית, פסיכולוגית או שניהם יחדיו.
ניתן לטפל בהתמכרות זו די בקלות אם מבינים את מרכיביה, אשר יוצגו להלן:
- הצריכה המופרזת גורמת לשינוי זמני של בלוטות הטעם בלשון ופיתוח תלות ביוכימית שלהם בסוכרים פשוטים, להבדיל מסוכרים מורכבים וסיבים (שצריכתם משמינה פחות אם בכלל). ניתן לשנות חזרה את בלוטות הטעם על ידי הימנעות ממזון מתוק (ספק בעזרת איש מקצוע כגון פסיכולוג מומחה לטיפול בהשמנה) אם נמנעים במשך שבועיים עד חודש לערך ממזונות אלה, מה שיגרום לשינוי ביוכימי של בלוטות הטעם בלשון והתאמתם לסוכרים מורכבים יותר.
- תרבות; לעתים התרבות מעודדות צריכה של מזונות מתוקים - על האדם לצאת נגד תרבותו בעניין זה ולא להיכנע לתכתיביה.
החלפת כל מוצרי הדגן החלקי ("דגן לבן") במוצרי דגן מלא (מעבר מלחם ופסטה מקמח חלקי, ללחם ופסטה מקמח מלא לצד הימנעות מאורז לבן או החלפתו באורז מלא) במשך שבועיים עד חודש מפחיתים את הכמיהה למזון מתוק וייתכן שעד חיסול התמכרות ממש. יש לדאוג שמדובר במוצרי 100% דגן מלא ללא הונאה תזונתית וללא זיהום מזון.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הבהרה: המידע באקו-ויקי נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.