אקו-ויקי

הפרטת קרקעות ישראל

הפרטת קרקעות ישראל היא מהלך מתוכנן של ממשלת ישראל בראשותו של בנימין נתניהו לרפורמה בכל הקשור לקרקעות ישראל, מנהל מקרקעי ישראל ונהלי התכנון במדינה.

הצעדים המוצעים, שמתבססים בחלקם על המלצות ועדת גדיש, כוללים ביטול מנהל מקרקעי ישראל והפיכת רוב הקרקעות במדינה מקרקעות לאום שניתן רק לחכור לקרקעות פרטיות שניתן לקנות ולמכור, מהלך זה מלווה במהלכים נוספים כמו הפרשת קרקעות חקלאיות לקרקעות למגורים, שינויים בצורת התכנון במדינה ועוד.

המטרה המוצהרת של צעדים אלה הם ייעול תהליכי בניה, האצת תהליכי תכנון ובינוי, האצת הצמיחה הכלכלית והוזלת מחירי הדירות.

קיימת קואליציה גדלה של ארגונים, חברי כנסת ואישי ציבור המתנגדים לרפורמה מכיוונים שונים - על רקע פגיעה בעקרונות יהודיים וציוניים של איסור מכירת הקרקע, חשש מפני הגדלת הפערים והשחיתות, פגיעה בשטחים הפתוחים ובמשק המים וכן חשש מפני פיתוח פרוע שיעודד פרבור, יפגע בתכנון ויגרום לנזק כלכלי וחברתי משמעותי.

Irkick.png

חדשות המאבק בהפרטת קרקעות המדינה

מטה המאבק להצלת קרקעות ישראל - קבוצה בפייסבוק - חוק ההסדרים - חוק ההסדרים 2009 -חדשות הפרטת הקרקע

חוק ההסדרים

הרפורמה המוצעת

  ערכים מורחבים – רפורמה במקרקעין, הרחבת סמכויות הות"ל

משרד האוצר וראש הממשלה בנימין נתניהו מתכננים מספר מהלכים כדי להפריט את קרקעות המדינה, לקצר תהליכי תכנון, ולשווק כמות גדולה של קרקעות במרכז מדינה ישראל. הצעדים כוללים:

  • שיווק קרקעות ומכירתן (בניגוד לחכירת אדמות כפי שהיה מקובל עד היום)
  • מכירת קרקעות גם בשטחים שלא חלות עליהן תוכניות מפורטות ומאושרות - כלומר בדרך כלל שטחים פתוחים וחקלאיים.
  • בקרקעות בעלות יעוד של מגורים ותעסוקה, תבוצע העברת בעלות לידי חוכרים המחזיקים כעת בנכס בחכירה לדורות.
  • העברת סמכויות התכנון ממינהל התכנון במשרד הפנים, לידי הרשויות המקומיות, המגזר הפרטי, ואם נדרשת מעורבות ממשלתית - משרד הבינוי והשיכון (באמצעות מיקור חוץ).

רקע והיסטוריה של הרפורמה במקרקעי ישראל

חלק מהמהלכים המוצעים ברפורמה מבוססים על המלצות ועדת גדיש לנושא רפורמה בקרקעות, שפורסמו במרץ 2005.

כחלק מהמצע שפרסם בנימין נתניהו לקראת הבחירות שנערכו בפברואר 2009 על כוונתו לבצעה שינויים משמעותיים במנהל מקרקעי ישראל ובסטטוס הקרקעות עצמן. כוונות אלו באו לידי ביטוי בפרסומים בעיתונות באפריל 2009, ובחוק ההסדרים לשנים 2009-2010 שבהם הודיע האוצר על שורת צעדים בנושא. ב-4.5.2009 אישרה ועדת השרים את הרפורמה בקרקעות מדינת ישראל.

הרפורמה קודמה כחלק מחוק ההסדרים 2009. במסגרת חוק זה, בסעיף רפורמה במקרקעין רוכזו החלקים העיקריים מהרפורמה, סעיפים אחרים בחוק ההסדרים נגעו לנושאים נוספים ומשלימים כמו הרחבת סמכויות הוות"ל, או העברת התכנון מהוועדות המחוזיות לוועדות מקומיות.

ב-16 ביוני, בעקבות לחץ של ארגונים סביבתיים וחברתיים בנושא, ופעילות של חברי כנסת רבים, הגיע יו"ר הכנסת, ראובן ריבלין, להסכמה עם האוצר על הוצאת הרפורמה במקרקעין, יחד עם רפורמות ארוכות נוספות, אל מחוץ לחוק ההסדרים.

המהלכים בקרן הקיימת

לקראת סוף מאי 2009, כונסה הנהלת קרן קיימת לישראל במטרה לאשר החלטה שמעבירה קרקעות של הקרן במרכז המדינה לרשות מנהל מקרקעי ישראל, תמורת אדמות בנגב ובגליל. עקב התנגדות חלק מראשי הקרן, נדחתה ההחלטה בשבוע ולבסוף התקבלה. חלק מחברי הדירקטוריון של קק"ל טענו כי מדובר במחטף.

מבקרי ההפרטה טענו גם כי החלטה זו של קק"ל עומדת בניגוד למנדט ההיסטורי שניתן לה, מנדט שאושר באמנה בין המדינה לקק"ל בשנת 1961:

העיקרון היסודי של הקרן הקיימת לישראל הוא כי המקרקעים לא יימכרו אלא יישארו בבעלות העם ויימסרו בחכירה בלבד... מקרקעי ישראל יתנהלו לפי החוק, לאמור על פי העקרון כי אדמה אינה נמכרת אלא נמסרת בחכירה בלבד

בית המשפט עיכב את אסיפת קק"ל שהייתה אמורה לאשר את הרפורמה. [1]. לבסוף הצביעו חברי האסיפה. נציגת קדימה שייצגה 13 צירים מחו"ל, טענה שהיא הצביע "נמנע" במקום "מתנגד" בגלל שלא הבינה את הטופס באנגלית. דבר זה הכריע את הכף לטובת ההסדר בין קק"ל למדינה.

הרפורמה בכנסת

וועדת הכלכלה החליטה להקים ועדת המשנה לרפורמה במנהל מקרקעי ישראל שתקיים דיונים נמרצים על הרפורמה. לראשות וועדת המשנה מונה ח"כ כרמל שאמה (ליכוד). שאמה קיים דיונים מרתונים בוועדה, בניסיון להעביר את הרפורמה מהר בצמוד לאישור חוק ההסדרים, ובכך לא שעה להסתייגויות שנשמעו (מהרב עמאר לדוגמה) נגד חפזון בקידום המהלך.

בלילה של ה-13 ביולי, בתום ישיבה מרתונית בת 16 שעות, הועברה הרפורמה בוועדה. אהוד ברק, יו"ר מפלגת העבודה הודיע כי הוא יתנגד לרפורמה אם לא יוכנסו אליה קרקעות הקיבוצים והמושבים, ובכך גרם להרחבת הרפורמה בניגוד לפרסומים הקודמים של הממשלה לפיה היא מתכוונת לקיים את המהלך רק בקרקע עירונית. [2][3]

פעילות חברי כנסת בנושא

חברי כנסת שהודיעו שהם מתנגדים להפרטת הקרקעות

חברי כנסת שפועלים נגד היבטים של ההפרטה:

  • הליכוד: ראובן ריבלין (ניסה להעביר את הרפורמה מחוץ לחוק ההסדרים)[10]
  • חד"ש: חנה סוויד [11]
  • קדימה: עתניאל שנלר [12] (יצא נגד מכירת אדמות קק"ל)

חברי כנסת ושרים שמקדמים את ההפרטה:

השפעת ההפרטה על מחירי הדיור ויוקר המחייה

המומחים לנושא מחירי הדירות חלוקים בשאלה האם הרפורמה המוצעת אכן תוזיל את מחירי הדיור במדינה. מצד אחד עמדת האוצר שנתמכת מצד כמה מומחים שטוענת כי הגדלת היצע הקרקעות, בעיקר במרכז המדינה, תגרום להורדת מחירי הדיור.

מן הצד השני יש טענות כי הפרטת הקרקעות לא תוזיל דווקא את מחירי הדיור אלא עלולה לייקר אותן. החברה להגנת הטבע מציינת לדוגמה כי בעלי הון יקנו את האדמות ויחזיקו בהן מתוך ציפיה לערך עתידי של הקרקע כך שהיא לא תהיה זמינה לבניה מיידית. בדעה זו תומך גם פרופסור ערן פיטלסון מומחה למדיניות ציבורית מהאוניברסיטה העברית[13]:

  אפשר וצריך ללחוץ על מינהל מקרקעי ישראל למכור יותר וביעילות רבה יותר, ואילו על יזם פרטי אי אפשר ללחוץ, אם הוא ירצה לשמור את הקרקע ולמכור אותה מאוחר יותר במחיר גבוה יותר, איש לא יכול למנוע זאת ממנו  

פיטלסון טען כי כבר לפני הרפורמה יש קרקעות קיימות שאושרו בהן תוכניות בניה, אבל אין בהן מספיק ביקוש כדי להתחיל בהן את הבניה.

מנגנון נוסף, שפחות מוזכר בדיון הציבורי בישראל, הוא המנגנון של פרבור. במנגנון זה האפשרות לבניית פרברים בשטחים פתוחים מורידה את עלויות הדיור בטווח הקצר בגלל הגדלת מלאי האדמות, אבל בטווח הבינוני והארוך יש עליה בעלויות המחייה של התושבים בגלל עלויות תחבורה גדלות, עלויות חיצוניות גבוהות של פרברים (ראו פרוט בהמשך) ועלויות גבוהות של תחזוקת שירותי רשת נפרסים (חשמל, מים, ביוב, טלפוניה, שיטור, רפואה כבישים ועוד) בפרברים. לשם דוגמה לנושא ייקור התחבורה, מגורים בפרברים מלווים בדרך כלל ברכישת מכונית נוספת, דבר שמייקר את ההוצאות המשפחתיות בכ-25,000 ש"ח בממוצע בשנה [14][15].

ביקורת

כותבים וארגונים שונים יצאו נגד הפרטה והרפורמה במנהל מקרקעי ישראל, מתוך נימוקים שונים -ביקורת על ההפרטה כצעד אנטי יהודי ואנטי ציוני. התנגדות להפרטה ולרפורמות המלוות אותה מחשש להפרטה פרועה שעלולה לגרום להגדלת אי השוויון במדינת ישראל ולעודד שחיתות, והתנגדות על רקע חשש מפרבור והרס השטחים הפתוחים הטבעיים והחקלאיים במרכז הארץ - דבר שיצור בעיות תחבורה, זיהום אוויר.

מכירת קרקע כצעד א-יהודי

נימוק אחד נגד ההפרטה היא שמדובר בצעד א-יהודי. ביהדות קרקע של ארץ ישראל שייכת לאלוהים ולא לאדם פרטי כלשהו. כך לדוגמה נבות הישראלי מסרב למכור למלך אחאב את נחלתו בגלל שלא ניתן למכור אדמה. ניתן רק להחכיר אותה.

דוגמה אחרת היא מצוות היובל, שבה מובאת התפיסה כי קרקעות ארץ ישראל שייכות לאל ולא לבני האדם:

וקדשתם את שנת החֲמִשים שנה, וקראתם דרור בארץ לכל יושביה. יוֹבֵל הִוא תהיה לכם, ושבתם איש אל אֲחֻזָּתוֹ ואיש אל משפחתו תָּשֻׁבוּ. יובל הִוא שנת החמִשים שנה תהיה לכם [...] ועשׂיתם את חֻקֹּתַי, ואת משפטי תשמרו, ועשׂיתם אֹתָם, וִישַׁבְתֶּם על הארץ לבטח. ונתנה הארץ פִּרְיָהּ, ואכלתם לָשֹׂבַע, וישבתם לבטח עליה [...] והארץ לא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת, כי לי הארץ. כי גֵרים ותושבים אתם עִמָּדִי. ובכל ארץ אֲחֻזַּתְכֶם גְּאֻלָּה תתנו לארץ.
-- ויקרא כה י-כד

מכירת קרקע כצעד אנטי ציוני

נימוק דומה הוא שההפרטה היא צעד אנטי ציוני, היות וגם לפי התפיסה הציונית קרקעות המדינה הן רכוש הכלל שלא ניתן למכור אותו. הרצל לדוגמה מתאר זאת כך.

העם יהיה לא רק המייסד, אלא גם בעליו של הרכוש התכליתי הזה [הקרקע] לצמיתות. על ידי זה אי אפשר יהיה ליחידים להשתמש בו ברצון עצמם, באופן שאינו מתאים עם כוונותיו של המייסד. עלינו לדאוג גם להבא כי יהיה הרכוש הזה נשמר באמונה הכי גדולה, וכי יתהגו בו בצמצום, בפחד, יותר מאשר בעוז
-- בנימין זאב הרצל, נאום בקונגרס הציוני החמישי, 1901

הצעדים שמציע באוצר הם צעד מהפכני, ואשר מקודמים במסגרת הדיונים על התקציב (דבר שמחייב את חברי הכנסת בקואליציה להצביע בעדם) מקודמים ללא דיון ציבורי משמעותי בנושא. צעדים אלה מנוגדים לחוק יסוד מקרקעי ישראל (1960) ולאמנת קק"ל עם המדינה (1961).

בנוסף, גורמים בימין המדיני, ביניהם ישראל הראל, הביעו חשש שההפרטה תאפשר לערבים להשתלט על אדמות המדינה.

חשש דומה הביע גם אלי כהן, לשעבר הממונה על השכר באוצר:

אם נגמיש את הביורוקרטיה מול הכרישים, לפי הערכה שלי, תוך מספר חודשים כל הקרקעות ייגמרו, אנחנו נמצא אותן תוך שנתיים, בשרשור, בבעלות אילי הון ברשות הפלשתינית, אוקיי? מה שעשו בקרן קיימת 200 שנה, אנחנו נגמור בחצי שנה.
-- אלי כהן בראיון עם רינו צרור, תאצ'ריסט, אבל עם נשמה 2/8/2008 nrg מעריב

פגיעה בשטחים הפתוחים

מכירת קרקעות לא מתוכננות פירושה מכירת חלק ניכר מהשטחים פתוחים בישראל (שטחי בר וחקלאות), שטחים שמהווים את רוב שטח המדינה.

נכון לשנת 2003 תכסית השטח הבנוי בישראל היתה 1,094 קילומטרים רבועים (קמ"ר), או 5% משטח מדינת ישראל. צפונית לבאר שבע, השטח הזה מהווה 11%. שטח הכבישים הבינעירוניים הוא 130 קמ"ר, כלומר סה"כ שטח בנוי בגודל 1,224 קמ"ר.) [1]

דבר זה יוביל להגבלת המרחב הציבורי, להקטנת הריאות הירוקות, לבעיות במשק המים (כיסוי קרקע, וזיהום מים) לפרבור (ראו בהמשך) ועוד.

ב-2020 עתידה ישראל להיות המדינה הצפופה בעולם המערבי. את מעט הקרקע שנותרה המדינה צריכה לנהל בתבונה, מתוך ראייה כוללת ושמירה על איזון בין צרכי הפיתוח והשימור. שטחים פתוחים מאפשרים לגשמים לחלחל למי התהום, ממתנים את פליטת גזי החממה, מאפשרים למערכות אקולוגיות להתקיים, בולמים את זיהום האוויר ומאפשרים לנו לצאת אל המרחבים, להתאוורר ולדרוך מדי פעם על קרקע פחות קשיחה מבטון.
-- אביב לביא, ממשלת ישראל היא האיום הגדול ביותר nrg, 4/5/2009

מצד מתנגדי הרפורמה (דרור ישראל לדוגמה) יש חשש מכך שבשלב ראשון הרפורמה תופעל בעיקר על המגזר העירוני, תוך שינוי המציאות בשטח, ותוך קניית שקט מצד הקיבוצים והמושבים על ידי הבטחות לעתיד. בשלב שני החשש הוא כי הרפורמה תעבור גם לאזורים החקלאיים והפתוחים מקום שם עיקר האדמות הפנויות לבנייה. סעיפים 16, 17 בהחלטת הממשלה ממאי מציינים את האפשרות של הרחבת הרפורמה גם לשטחים החקלאיים. בחודש יולי הורחבה הרפורמה בעקבות פניה של אהוד ברק גם לקרקעות קיבוצים ומושבים.

הגדלת ריכוזיות ההון והפערים הכלכליים

מכירת האדמות היא ההפרטה הגדולה בתולדות המדינה, בסכומים שעשויים להגיע למאות מיליארדי דולרים. מנסיון מהפרטות קודמות בישראל, הדבר עלול להגביר את ריכוזיות ההון בישראל, את הפערים החברתיים ואת הקשרים בין הון לשלטון.

כך לדוגמה בעלי הון יוכלו לקנות קרקע חקלאית זולה, להמתין לשעה שהמחירים בשוק גבוהים, ולעיתוני נוח מבחינה פוליטית (לדוגמה ראשי מועצות אשר קשורים אליהם) ולהעביר החלטות בוועדות התכנון האזוריות, ואז למכור את הקרקע ביוקר בצורת מגרשים למגורים בפרברים חדשים.

בניגוד לימין המדיני, חלק ממתנגדי ההפרטה, כמו תנועת דרור ישראל, טוענים כי המהלך לא ייטיב עם ערביי ישראל, כי אלו לא מחזיקים בממון מספיק כדי לקנות קרקעות. וכי הקרקעות יעברו למשפחות ההון הגדולות, ולקונים עשירים מחו"ל (אם כי אין לפסול אפשרות של קונים עשירים ערבים - כמו שייחים סעודים לדוגמה).

חשש מפני האצת פרבור

  ערך מורחב – פרבור

ההסדר המוצע מאפשר לחוכרים של קרקע חקלאית ליזום שינוי ייעוד של הקרקע, ולקבל 20% ממנה ללא מכרז. דבר זה עלול לעודד הפשרת קרקעות לבנייה, גם בניגוד למדיניות תכנון - כלומר תמריץ להגדלת הפרבור ולחיסול החקלאות בישראל.

החשש הוא שהפשרת קרקעות חקלאיות, יחד עם מכירת שטחים פתוחים ושינוי מדיניות התכנון, תגרום לפרבור מואץ. החשש הוא מפני פגעים של הפרבור כמו תלות ברכב הפרטי ועצירת היכולת לשימוש בתחבורה ציבורית.

פרבור עלול לגרום לכך שהוזלת דירות בטווח הקצר תסתכם בהתייקרות עלות יוקר המחיה מאוחר יותר. פרברים הם יקרים יותר לתחזוקה בכל ההיבטים של שירותי רשת, כך שבעוד שעלות ההקמה שלהם זולה יותר, יחסית לדירות בתוך העיר, בגלל עליות קרקע נמוכות יותר, בסופו של דבר התחזוקה של בתים ושכונות בפרברים היא יקרה יותר. כך לדוגמה מגורים בפרבר מעודדים החזקת רכב נוסף וכן הגדלת כמות הנסיעות, דבר שפירושו הגדלת ההוצאה המשפחתית.

פגיעה בתכנון

מדינה צפופה כמו ישראל (ראו אוכלוסיית ישראל), שיש בה בנוסף גידול אוכלוסין סובלת כבר היום מבעיות של חוסר תכנון שגורם לבעיות ולאי-יעילות. דוגמה אחת לנושא היא פרבור שגורם לחוסר יעילות בתחבורה. דוגמה אחרת היא הזנחת תשתיות התחבורה הציבורית או תכנון שמתחשב בעיקר בטווח הקצר- לדוגמה תחנות רכבת שממוקמות בשולי ערים ולא במרכזן, או הקמת העיר מודיעין בלי תחנת רכבת.

קיימת ביקורת של ארגוני סביבה וגורמי תכנון על הכוונה להחליש עוד יותר את התכנון ולהעביר חלק גדול ממנו לוועדות מחוזיות שיש בהן פחות פיקוח ציבורי, וכן למגזר הפרטי. הדבר עלול לעודד בניה פראית בטווח הקצר, ובעיות תכנון שיובילו להגדלת בעיות הדיור והתחבורה בטווח הארוך יותר.

העברת הרפורמה בצורה לא דמוקרטית

לפי בית המשפט העליון, אין לשנות חוק יסוד באמצעות חוק רגיל, קל וחומר כחלק מחוק ההסדרים. אלא שהצעת החוק מנוגדת לחוק יסוד:מקרקעי ישראל 1960. גם היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, טען כי אין להעביר במסגרת חוק ההסדרים - שתפקידו הוא לכאורה לסדר את הוצאות והכנסות המדינה בגלל נושאי תקציב, שינוי כה מרחיק לכת. עוד תמכו בהשקפה זו עשרות פרופסורים ודוקטורים שחתמו על "מכתב האקדמאים לראש הממשלה"[16].

לאחר שהופרדה הרפורמה מחוק ההסדרים, היא הועברה לדיונים בוועדת משנה של וועדת הכלכלה, ושם בדיונים מרתונים, עם קביעות מאחורי הקלעים עם פקידי האוצר ונציגי הקואליציה עוצבה הרפורמה.

הצמדת הרפורמה במנהל מקרקעי ישראל לרפורמה בקרקעות

רוב דברי ההסבר של האוצר בנושא רפורמת המקרקעין נוגעים לשחיתות והבזבוז בקרב ממ"י (דבר שמקובל בקרב חלק גדול מהציבור), ולא לשאלות מדוע יש להפריט את קרקעות המדינה.

מספר מתנגדים לתוכנית, לדוגמה עו"ד רחל זכאי, היועצת המשפטית לשעבר במנהל מקרקעי ישראל, העירו כי אין קשר למעשה בין הכוונה לבצע רפורמה מנהלית במנהל מקרקעי ישראל (צעד מנהלי), לבין הכוונה לבצע רפורמה מקיפה בקרקעות המדינה (שינוי מדיניות היסטורי).

לפי הערכת חלק מהמתנגדים לתוכנית, מטרת האוצר בהצמדת 2 הנושאים יחד, היא לזכות באהדת הציבור ולהציג את נושא הפרטת קרקעות המדינה כחלק מתוכנית ללחימה בבירוקרטיה, יעול תהליכים או לחימה בשחיתות.

המאבק ברפורמה בקרקעות

במקביל להתקדמות ההפרטה גברה הביקורת נגדה. גורמים משמאל ומימין הודיעו על התנגדות למהלך, בין היתר הדבר כולל את חברי הכנסת דב חנין, שלי יחימוביץ ואופיר פינס פז, ארגוני סביבה כמו החברה להגנת הטבע, אדם טבע ודין, תנועות שמאל כמו הנוער העובד והלומד ותנועת דרור ישראל, מתכננים כמו וארגונים ואישים מהימין כמו פרופ' יוסי כ"ץ, ישראל הראל ואחרים.

בחודש מאי פתחו החברה להגנת הטבע, מכון דש"א ואדם טבע ודין בקמפיין ציבורי נגדה, וקראו לשלוח מכתבים לשר האוצר יובל שטייניץ. במקביל למאבק הציבורי הוקמה ב-12.5.09 "הקואליציה למלחמה ברפורמה במנהל מקרקעי ישראל" שכוללת חברי כנסת מהשדולה הסביבתית בראשות ח"כ אופיר פינס פז ודב חנין ואת החברה להגנת הטבע, רשות הטבע והגנים ואדם טבע ודין. לאחר מכן הודיע גם חברת הכנסת שלי יחימוביץ' על כוונתה להאבק ברפורמה, וחשפה בבלוג שלה את הלחץ המופעל על ראשי קק"ל לבצע "החלפה" של הקרקעות במרכז הארץ תמורת קרקעות בנגב, וקראה לגולשים לשלוח מכתבים לראשי קק"ל[17].

האגודה לצדק חלוקתי מתנגדת לרפורמה וקיימה כנס ב-24.5.09 בנושא בהשתתפות נציגים מרקעים שונים אנשי תכנון, משפט, נציגי ארגוני סביבה וחברה, חברי כנסת ועוד. [18] גם קבוצת דרור ישראל פתחה במאבק בסוף אפריל ובסוף מאי הוקם הוועד הציבורי נגד הפרטת מקרקעי ישראל.

מהצד הימני של המפה הפוליטית הודיעו על תמיכה במאבק המכון לאסטרטגיה ציונית, ישראל הראל, פרופסור יעקב כ"ץ, וחברי הכנסת אורי אוריאל (האיחוד הלאומי) וזבולון אורלב (הבית היהודי). לאחר מכן הצטרפו להתנגדות להפרטת האדמות רבנים כמו הרב יובל שרלו[19] הרב יואל בן נון[20] והרב הראשי יונה מצגר שהוציא פסק הלכה נגד הרפורמה [21]. הרב הספרדי הראשי משה שלמה עמאר אמר שאינו מכיר את פרטי התוכנית אך יש לבצע מהלך כזה במתינות ולא בחפזון.[22][23] מנגד יו"ר ש"ס הרב עובדיה יוסף נתן הכשר הלכתי לרפורמה. [24]

במקביל לקבוצות אלה הודיעו גורמים בתנועה הקיבוצית, כמו עמותת "אדמתי", כי בכוונתם ללחוץ על הממשלה להרחיב את הרפורמה ולהכיל בתוכה גם קרקעות חקלאיות [25], בטענה שאין לקפח את החקלאים מול המגזר העירוני. דבר שהארגונים החברתיים והסביבתיים מתנגדים לו מחשש לפרבור ולפגיעה בשטחים הפתוחים.

מפלגת התנועה הירוקה הודיעה כי היא מתנגדת להפרטה ובסופו של דבר התנגדו אליה גם כל סיעות האופוזיציה כאשר חלק מההתנגדות היא עקרונית וערכית וחלק הוא נסיון ניגוח נגד הקואליציה.

בסוף יוני גובשה הקואליציה האזרחית-סביבתית נגד הפרטת הקרקעות, שכוללת מספר רב של ארגונים ירוקים ואזרחיים, ביניהם אדם טבע ודין, אקופיס – ידידי כדור הארץ, האגודה לזכויות האזרח, האגודה לצדק חלוקתי, התנועה לאיכות השלטון, במקום, חיים וסביבה, מגמה ירוקה, העמותה לכלכלה בת קיימא ושתי"ל. הקואליציה יצאה למאבק תחת הסיסמא "ביבי יחלק את ירושלים. לעשירים" [26].

במסגרת המאבק בהפרטה באינטרנט, הוקמה קבוצה בפייסבוק שמנתה כ-3000 חברים, והופצו סרטונים ומצגות, מצגת של הבלוגר איתמר כהן הופצה והפכה בהמשך לסרטון וגררה גל של מאות מכתבים לחברי הכנסת בנושא [27]. האתרים מטה המאבק בהפרטת קרקעות ישראל והקואליציה האזרחית-סביבתית נגד הפרטת הקרקעות מרכזים מידע וחדשות בנושא.

ראו גם

קישורים חיצוניים

מידע על הרפורמה
פעילות נגד ההפרטה
נימוקים בעד ההפרטה
פעילות חברי כנסת נגד ההפרטה
השפעות על תכנון וסביבה
דעות על השפעת הרפורמה על מחירי הדיור ועל הכלכלה
התנגדות מנקודת מבט ציונית ויהודית
דיווחי חדשות

הערות שוליים

  1. ^ "דפוסי השימוש בשטחים הבנויים בישראל": מוטי קפלן, מכון ירושלים לחקר ישראל והמשרד להגנת הסביבה, 2007
אוחזר מתוך "https://ecowiki.org.il/index.php?title=הפרטת_קרקעות_ישראל&oldid=125274"