אקו-ויקי

הטיית מחקרים על ידי חברות תרופות

הטיית מחקרים על ידי חברות תרופות היא הטיה של מחקרים מדעיים על ידי חברות תרופות או הצגה מטעה מצד החברות של מחקרים אלה לרופאים, רגולטורים או לציבור הכללי. זו חלק ממגמה כללית יותר של הטיית מחקרים על ידי חברות שכוללת לדוגמה גם הטיה על ידי חברות מזון (בקשר להשפעות בריאותיות של סוכר לדוגמה) ובדומה לבעיות דומות שהתגלו עקב הכחשת נזקי העישון על ידי חברות טבק.

עד למאה ה-20, לא הייתה רגולציה או בקרה כלשהי על יצרני תרופות. רוקחים ואנשים אחרים רקחו תרופות באיכות שונה. חלק משמעותי מתרופות אלה היו לא יעילות ואף מזיקות. בתחילת המאה ה-20 החל מיסוד התחום שכלל דרישות ליותר מחקרים עם פרסום מדעי וכן ניסויים בפיקוח של מנהל המזון והתרופות בארצות הברית, ה-FDA, בניסיון להבטיח את יעילות ובטיחות התרופות. בשנים האחרונות נחשפו מספר מקרים בהן חברות תרופות מימנו מחקרים, חוות דעת ופרסומים מדעים מוטים לטובה על מוצרים שלהן. יש חשש כי תופעה זו נפוצה בהרבה. לדבר זה יש השלכות חמורות לגבי בריאות הציבור.

רקע

 
קריקטורה עם מחווה לכימאי הראשי של סוכנות הכימיה בארצות הברית, Harvey Wiley, שהוביל את המאבק לחקיקת חוק פדרלי שיאסור דילול וכיתוב מטעה על מזונות ותרופות, דבר שגרר בסופו של דבר לחוק המזונות והתרופות הנקיים של 1906.

ג'ורג' אקרלוף ורוברט שילר, הם כלכלנים זוכי פרס נובל בכלכלה. בספר תורת ההונאה הם מציינים את החשיבות של רגולציה על שוק התרופות ומצביעים על בעיות שהיו קיימות לפני קיום הרגולציה - מוכרים של תרופות שהיו קיימים בזמן המאה ה-19 שמכרו תרופות מסוכנות ו/או לא יעילות לטיפול - לדוגמה מכירה של תרופות שהיו אמורות לסייע למגוון גדול של מחלות והכילו כספית. רופאים רבים התרעמו על מצב זה וכן אנשי מדע נוספים.[1]

הכימאי האינדיאני הרווי וושינגטון ווילי (Harvey Washington Wiley), שהיה הכימאי הראשי במשרד החקלאות בארצות הברית, יזם חקיקה שתעניק לממשל יכולת פיקוח על מזונות ועל תרופות כדי להביא למצב בו ניתן לתבוע מי שרימו את הלקוחות שלהם. ווילי ערך מעין ניסוי במשרדים שלו - הוא הזמין קבוצה של מספר מתנדבים צעירים לאכול במשרדים שלו, באופן יומיומי, ואלו קיבלו תוספי תזונה שונים שנמכרו באופן חוקי, לאחר זמן קצר חלו חלק גדול מהם.[1] דבר זה, יחד עם הכעס בעקבות פרסום הספר "הג'ונגל" יצר לחץ הן בקרב הציבור והן בקרב הקונגרס והממשל לשנות את המצב.

"חוק המזון והתרופות הטהורים" משנת 1906 היה הראשון מבין שורה של חוקים משמעותיים להגנה על הצרכן, שיזם הקונגרס, בתחילת ימי החקיקה של התנועה הפרוגרסיבית בארצות הברית. החוק הוביל בסופו של דבר הוביל להקמת מנהל המזון והתרופות בארצות הברית - ה-FDA. המטרה המרכזית של החוק הייתה לאסור מכירה של מוצרי תרופות ומזון מדוללים או בעלי תווית מטעות, כדי שהממשל יוכל לבדוק תכולת מוצרים ותאפשר קיום תביעות נגד עבריינים. החקיקה דרשה כי מוצרים פעילים יופיעו על תוויות של תרופות וכי תרופות לא יוכלו להיות מתחת לרמת ניקיון מסויימת שנקבע על ידי סוכנויות של הממשל. [1] [1]

שילר ואקרלוף כותבים שהם החלו לכתוב בנושא מתוך מחשבה שהם יראו כמה המצב השתנה לטובה, שכן היום יש רגולציה על בטיחות ויעילות התרופה. עם זאת הם מציינים כי חברות התרופות הצליחו לנצל פרצות ברגולציה לבצע הטיית מחקרים והן מבצעות שידול רפואי כדי להשפיע על רופאים וחוקרים לתמוך בסיפור שהן משווקות לציבור. דוגמה להטיית מחקרים היא המקרה של התרופה ויויקס לטיפול בכאבי פרקים, שהובילה למוות מוקדם של עשרות אלפי חולים עקב גרימת מחלות לב.

הם טוענים כי חברת התרופות יכלה לבחור את החוקרים שהיא מעריכה שיהיו אוהדים יותר כלפיה, וכי יש מנגנונים שונים איתן החברות יכולות להשפיע על תוצאות המחקר, על תמיכה במסקנות מסויימות של המחקר על ידי מחקרים נוספים, ועל הצגתו לציבור הרופאים. מנהל המזון והתרופות מעניק יותר מידי פרצות לחברות שיכולות לנצל אותן.

פרסום סלקטיבי של מחקרים קליניים

AllTrials‬ הוא פרוייקט בינלאומי שקורא לאימוץ של עקרונות מחקר פתוח במחקרים קליניים. סיכום הפרוייקט הוא "כל המחקרים נרשמים, כל התוצאות מדווחות". הפרוש הוא שכל המחקרים הקליניים ירשמו במאגר רישום פומבי וכי התוצאות שלהם תמיד ישותפו כנתונים פתוחים. במרכז הפעילות של הפרוייקט יש עצומה עם חתימות של מעל 85 אלף איש, ושל 599 ארגונים (נכון ל-2015) אלפי מחקרים קליניים לא רושמים את התוצאות שלהם וחלקם אפילו לא נרשמו. בארגון חברים גם חוקרים ממדינות רבות. Ben Goldacre שכתב את הספרים Bad Science ו-Bad Pharma הוא המייסד של הקמפיין והדובר הבולט שלו. [2]

לפי AllTrials‬, במחקרים קליניים יש פרסום סלקטיבי נרחב. מבין ‭ 25,927‬מחקרים שהושלמו בין השנים ‭ 2006‬ל-‭45% ,2014‬ מהם לא פרסמו תוצאות. על פי האתר ‭,EU Trials Tracker‬ העוקב אחר פרסום מחקרים קליניים שנרשמו במאגר המחקרים האירופי, נכון לספטמבר 2019, 49% מהמחקרים שנרשמו שם מעולם לא דיווחו על תוצאות.[2]

מקרים בולטים של הטיית מחקרים על ידי חברות תרופות

הטיות מחקרים בטיפולים הורמונליים

חברת התרופות Wyeth, כיום שייכת לחברת התרופות פייזר. החברה שיווקה טיפול הורמונלי (HRT) עם תרופות בשם Premarin ו-Prempro. בהמשך התברר כי החברה השתמשה בפרסומים של "סופרי צללים" כדי ליצור רושם מוטעה לגבי הטיפולים בספרות המחקרית.

הנוהל של סופר צללים רפואי הוא שחברה תרופות משלמת למדענים כדי לחתום על מחקרים שהוכנו על ידי החברה או נציג מטעמה, בלי שהיו מעורבים במחקר עצמו או שמעורבותם בו הייתה נמוכה מאד. מחקרים אלה מפורסמים בירחונים עם ביקורת עמיתים ובמצגות של כינוסים מקצועיים ויוצרים רושם מטעה של תמיכה אובייקטיבית במאמר שנכתב בעצם על ידי חברת התרופות. [3]

החל מאמצע שנות ה-90 של המאה ה-20 ובמשך עשר שנים, Wyeth הנהיגה מדיניות אגרסיבית של פרסומי צללים כאלה כדי לקדם מוצרי טיפולים הורמונליים. היא נעזרה במיוחד ב-DesignWrite, חברה לכתיבת טקסטים רפואיים. בין 1998 ל-2005, החברה קידמה 26 מאמרים בירחונים מדעיים, שקידמו טיפולים הורמונליים שלה. הפרסומים האלה הדגישו את יתרונות הטיפולים והמעיטו בסיכונים שלהם, במיוחד בקשר ל"מיסקונספציה" של קשר בין מוצרים אלה לבין סרטן השד. פרסומי הצללים האלה גם קידמו את הרעיון המוטעה לפיו המוצרים מסייעים להפחית מחלות לב וכלי דם. בנוסף, פרסומי הצללים האלה קידמו גם שימוש ללא התוויה בתרופה כדי להשתמש בה בתחומים בהם לא הוכח שיש לטיפול יתרון כלשהו – בתחומים כמו מניעת דמנציה, מחלת פרקינסון, בעיות ראייה, וקמטים בעור. בנוסף Wyeth הדגישה מסרים שליליים נגד טיפול SERM raloxifene לאוסטפוריזס, ועודדה כותבים לכתוב שהטיפול לא יעיל והוא גם לא בהכרח בטוח.

בשנת 2002 פרסמו נתוני מחקר של Women's Health Initiative או WHI על טיפולים הורמונליים והראו השפעות בריאותיות שליליות של טיפולים. התוצאה הייתה שמחירי המניות של חברת תרופות צנחו, והמוני נשים הפסיקו את השימוש בטיפולים הורמונליים. המניות של חברת Wyeth צנחו ב-50% ומעולם לא חזרו למצבם הקודם. החברה פרסמה בתגובה מאמרים שטענו כי המחקרים של WHI היו פגומים.

בשנת 2009 הליך משפטי נגד Wyeth הוביל לשחרור 1,500 מסמכים פנימיים של החברה, שגילו נהלים שנגעו לקידום תרופות אלה. המסמכים הראו כי Wyeth הזמינה עשרות מחקרים והערות מטעם "סופרי צללים" שפורסמו בכתבי עת-רפואיים, כדי לקדם יתרונות לא-מוכחים של הטיפולים, להמעיט בנזקים ובסיכונים שלהם ולהציג טיפולים מתחרים באור שלילי.

בשנת 2010 בוצעה בדיקה של 114 סקירות מחקרים, קווי הנחיה, מכתבים ועוד פרסומים בספרות המדעית שנכתבו על ידי 5 כותבים שחברת התרופות שילמה להם. כתבים אלה היללו את התרופות של Wyeth ותקפו מחקרים שהצביעו על סכנות מצד התרופות. בשנת 2009 קנתה פרייזר את Wyeth. התברר שגם פרייזר עסקה בכתיבת צללים רפואית. היא המשיכה לשווק את Premarin ואת Prempro.


פרשת ויוקס - התקפי לב בעקבות שימוש בתרופה לטיפול בדלקת מפרקים

ויוקס (Vioxx או בשם הגנרי בשם הגנרי רופקוקסיב) היתה תרופה פופולרית נגד דלקת, שאינה על בסיס סטרואידים, ששווקה על ידי חברת התרופות מֶרְק (Merck & Co). בחודש מאי 1999 מנהל המזון והתרופות בארצות הברית (FDA) אישר את שיווק התרופה.

ויוקס שימשה לצורך טיפול בדלקת מפרקים (ארתריטיס) וכן לשימושים אחרים - התרופה הפכה ללהיט כנגד כאבים בכלל ובעיקר נגד כאבים ראומטיים וכאבי מחזור. אנשים רבים שסבלו מפגיעה במערכות שריר ושלד ובכלל זה כאבי גב תחתון, כאבים בכתף, כאבים בקרסול, כאבי ברכיים השתמשו בה. ויוקס הייתה אז תרופה חזקה יותר מתרופות אחרות לטיפול בדלקת פרקים והשפעתה על הקיבה הייתה פחותה מאשר תרופות אנטי דלקתיות נפוצות אחרות, כמו נפרוקסן לדוגמה. ויוקס הפכה לאחת התרופות שנרשמו בהיקף הגדול ביותר בהיסטוריה.

על פי הודעות דואר אלקטרוני אשר פורסמו במהלך תביעה נגד חברת מרק, למרק הייתה רשימה של רופאים שמתחו ביקורת על התרופה שאותם היה צורך "לנטרל" או לפגוע בתדמיתם. היו אף טענות כי מרק ניסתה להלך אימים על חוקרים ופגעה בחופש האקדמי[3].

מאז שהחל השימוש הסדיר בתרופה, נמצא במחקרים שנערכו על ידי מרק ואחרים כי קיימת שכיחות גבוהה יותר של התקפי לב בקרב המשתמשים בתרופה בהשוואה למשתמשי תרופת הנפרוקסן. הקשר שבין ויוקס להתקפי לב לא זוהה בשלב הניסויים לקראת אישור התרופה, כאשר השפעתה הושוותה להשפעת אפקט פלצבו, ולכן ניתן היה לשער שהממצאים מצביעים על כך שתרופת נפרוקסן מפחיתה את הסיכון להתקפי לב ולא שוויוקס מגבירה את הסיכון. בעקבות הממצאים שינתה מרק בשנת 2002 את האזהרות לצרכני התרופה.

ב-23 בספטמבר 2004 קיבלה מרק מידע על תוצאות ניסוי בבני אדם אותו ניהלה, ולפיו בקרב משתמשי ויוקס לתקופה העולה על 18 חודשים קיים סיכון גבוה יותר ללקות בהתקף לב. ב-28 בספטמבר 2004 הודיעה מרק ל-FDA כי היא מושכת מרצונה את התרופה מן השוק והכריזה על צעד זה ב-30 בספטמבר 2004. מאז המליץ ה-FDA להשיב את ויוקס לשוק התרופות, אולם בתוספת של אזהרות בולטות בעלון הנילווה לתרופה, על הסיכון שבנטילת התרופה לפיתוח מחלת לב.

ב-5 בדצמבר 2004 פרסם כתב העת הרפואי הבולט לנסט תוצאות של ניתוח מחקרים על תרופת הוויוקס. מסקנת המאמר הייתה כי "הסיכון לתחלואת לב, הבלתי מתקבל על הדעת, משימוש בוויוקס היה ברור עוד בתחילת שנת 2000..."[4]. עורכי כתב העת מתחו ביקורת על חברת מרק כי המשיכה להפיץ את התרופה בשוק לאורך תקופה כה ארוכה ואף מתחו ביקורת על ה-FDA שכשל לזהות את הסיכון שבנטילת התרופה ולפקח כראוי על הפצתה[5].

בחודש אוקטובר 2006 הודה הירחון היוקרתי "ניו אינגלנד ג'ורנל אוף מדיסין" כי מחקר שפירסם בשנת 2000, אשר בדק האם התרופה ויוקס עדיפה על פני מוצרים מתחרים, "שופץ", תוך השמטה מכוונת של מקרי התקף לב בקרב מטופלים בוויוקס.[6]

כ-50,000 אנשים הגישו תביעות נגד חברת מרק בטענה שהם או בני משפחתם סבלו מנזקי התרופה כגון התקפי לב או שבץ מוחי לאחר נטילת ויוקס[7]. בשנת 2005 נמצאה חברת מרק אחראית בתביעה הראשונה שבירורה הסתיים בבית המשפט ולתובע הוענקו 253.4 מיליון דולר בפיצויים, אולם מאוחר יותר הופחת שיעור הפיצויים ל-20 מיליון דולר ובשנת 2008 ביטלה ערכאת הערעור את פסק הדין[7]. בחודש נובמבר 2007 הציעה חברת מרק לשלם 4.85 מיליארד דולר לסיום בפשרה של כל התביעות בעניין התרופה ויוקס[8]. על פי ההסדר שהוצע, על התובעים היה להוכיח כי סבלו מהתקף לב או שבץ מוחי וכי נטלו לפחות 30 גלולות של ויוקס. לדעתם של מומחי שוק התרופות, הצעה זו הייתה בגדר ניצחון לחברת מרק, לעומת הערכות ראשוניות כי מרק תאלץ לשלם כ-50 מיליארד דולר. נכון לאמצע שנת 2008 רק שלוש מתוך כעשרים תביעות בבתי משפט אמריקאים הגיעו להכרעת המושבעים, וכולן הסתיימו בפיצויים זעומים באופן יחסי.

ב-20 במאי 2008 נמצאה חברת מרק אחראית לשיטות שיווק מטעות כדי לקדם את התרופה ויוקס, והסכימה בהסדר פשרה לשלם ל-30 מדינות בארצות הברית פיצוי משותף בסך 58 מיליון דולר. היה זה הסכום הגדול ביותר שנפסק לחבר מדינות בתביעה נגד חברת תרופות[9]. כחלק מן ההסדר התחייבה חברת מרק להגיש לאישור ה-FDA כל פרסומת טלוויזיה לתרופה שתרצה לפרסם עד לשנת 2018[10].

הטיות במחקרים בתרופות נגד דיכאון

ב-2008 התפרסם מחקר על פרסום סלקטיבי של מחקרים, בעיתון היוקרתי "ניו אינגלד ג'ורנל אוף מידסן", והדבר עודד סערה בעולם המדעי והרפואי. החוקרים אספו רשימות של מחקרים שהגישו חברות תרופות למנהל המזון והתרופות האמריקאי (ה-FDA) על 12 תרופות נגד דיכאון שאושרו לשימוש על ידי ה-FDA בין השנים 1987 ו-2004, המחקרים חקרו ביחד 12 אלף חולים. ה-FDA סיווג כל אחד מהמחקרים שהוגשו לו כחיובי אם הוא תומך ביעילות של התרופה נגד דיכאון, כשלילי אם הוא לא הראה יעילות כזו, או כלא-חד משמעי אם התוצאות שלו מעורבות ורב-משמעיות. החוקרים זיהו 74 מחקרים ברשימות ה-FDA, מהם 38 היו חיוביים ו-36 שליליים או לא חד-משמעיים.

התברר כי כל המחקרים ה"חיוביים", למעט אחד פורסמו. לעומת זאת מבין המחקרים השליליים או לא חד-משמעיים פורסמו רק 3. רוב המחקרים האלה לא פורסמו כלל - מחקרים אלה מהווים 31% מבין המחקרים עם יותר מ-3,400 משתתפים. עוד מחקרים שליליים או לא חד משמעיים פורסמו עם ספין, כך שהם הוצגו כחיוביים אף על פי שהם לא. הדבר יצר פער גדול בין הרושם שניתן לרופאים לחוקרים ולציבור לבין המידע שהיה בידי ה-FDA. לפי המחקרים שפורסמו נראה כאילו 94% מבין הניסויים היו חיוביים, לעומת זאת, האנליזה של ה-FDA מראה שרק 51% מהמחקרים היו חיוביים. מטה אנליזה נפרדת של הנתונים של ה-FDA ושל המחקרים שפורסמו מראה הגברה של יעילות התרופות השונות בפערים של 11% עד 69%, וכי הפער בממוצע לכל התרופות היה 32%. [11]

אבנדיה - תרופה לסוכרת והגברת סיכון להתקפי לב ושבץ

אבנדיה (Avandia) או בשמה המדעי רוזיגליטזון (באנגלית: Rosiglitazone) הייתה תרופה, ממשפחת ה- thiazolidinediones, שיועדה בעבר לטיפול בחולי סוכרת מסוג 2, והייתה התרופה הנמכרת ביותר לטיפול בסוכרת. בספטמבר 2010 החליטה סוכנות התרופות האירופית לאסור את השימוש באבנדיה, בעקבות מחקרים שהראו כי התרופה מעלה סיכון התמותה מהתקפי לב ושבץ מוחי. בארה"ב החליט ה-FDA להגביל משמעותית את השימוש בתרופה ולהזהיר את המטופלים בדבר סכנת התמותה. [4]

העיתון "ניו יורק טיימס" טען כי חברת גלקסו סמית' קליין (GSK), יצרנית התרופה, הסתירה נתונים על הסכנות הטמונות בשימוש בתרופה במשך כ-11 שנים.[12] בעקבות הגילויים על השפעות לוואי שנטען כי נגרמו מהתרופה הוגשו 13 אלף תביעות נגד חברת GSK שמכרה את התרופה. החברה הסכימה להתפשר עם מעל 11 אלף מבין התביעות האלה. קיימת טענה כי התרופה אושרה בצורה בעייתית בשל קשר בין המומחים שאישרו אותה לבין חברת התרופות. [13]

התמכרות למשככי כאבים

בשנים האחרונות הולכת ונחשפת פרשה של התמכרות למשככי כאבים שבה חברת התרופות פרדיו פארמה ביצעה הטעיות מכוונות של מחקרים ביחס לתרופה אוקסיקונטין. הדבר כלל הטעיה של רופאים של הציבור באמצעות שיטות דומות לחברות הטבק כמו שימוש בחברות קש, לובי והצגת נתונים מטעים באופן מכוון. להטעיה זו השפעה משמעותית על בריאות הציבור היות ואנשים רבים, כולל אנשים צעירים לקחו את התרופה, התמכרו אליה ומתו כתוצאה מההתמכרות.

בשנת 1995 אושרה לשימוש והושקה בארצות הברית התרופה אוקסיקונטין, המיוחדת בשחרור מושהה של אוקסיקודון, על ידי חברת פרדיו (Purdue) שבבעלות משפחת סאקלר. חברת פורדו מימנה מחקרים ורופאים שטענו כי ניתן להשתמש בתרופה ללא חשש מהתמכרות במגוון רחב של מחלות. ד"ר קורטיס רייט שאישר את התרופה כ'בעלת סיכון נמוך להתמכרות', עזב את רשות המזון והתרופות האמריקאית (FDA) תוך זמן קצר ולאחר שנתיים החל לעבוד בחברת פורדו. ריווחי מכירת התרופה הניבו על פי הדיווח כ-35 מיליארד דולר. כיוון שמאז 1999 מעל 200,000 אמריקאים מתו מצריכת תרופות-מרשם שהן אופיאטים (ביניהן אוקסיקונטין), המודעות לנזקיהן עלתה בהדרגה למודעות הציבורית.

בשנת 2006 הורשעו שלושה מבכירי פורדו בשיווק פלילי מטעה של תרופות והושת עליהם מאסר על תנאי וקנס של 35 מיליון דולר. בתחילת 2007, הודתה חברת פורדו בהטעיית הציבור לגבי הסיכון להתמכרות לאוקסיקונטין והסכימה לשלם 600 מיליון דולר במסגרת עסקת הטיעון מהגדולות בהיסטוריה של ארצות הברית. בהמשך, חברת פורדו שילמה לתובעים נוספים (מדינת קנטקי) 24 מיליון דולר.[14]

בשנת 2017 מספר מקרי המוות ממנות היתר המיוחסים לאופיואידים הגיע ל-42,249 - עליה של 28% בשנה אחת לאחר עליה דומה שנה קודם לכן. רוב קורבנות האופיואידים היו גברים בני 25 עד 54. מנות יתר הן גורם המוות העיקרי לאמריקאים בני פחות מ-50. ובשנים 2015-2017 הן הרגו יותר אמריקאים מכלי נשק ומתאונות דרכים יחדיו, התפוצה שלה היא בשכבות רבות באוכלוסיה, בקצב גבוה מזה שבו מתו בני אדם בארצות-הברית בשיא מגפת האיידס. ב-2015 מתו מדי יום 142 אמריקאים כתוצאה ממנות יתר - פי 5 ממספר מקרי המוות ממנות יתר של קראק בשנות ה-80 וה-90 של המאה ה-20. באוקטובר 2017 הכריז נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ על מגפת אופיואידים כ"מצב חירום לבריאות הציבור",[15] ובדצמבר פורסמו נתונים על ירידה בתוחלת החיים של אמריקאים במשך שנתיים רצופות כשאחד הגורמים לכך הוא העלייה בשימוש באופיואידים.[16] [17] הנושא נמצא בחקירות ומשפטים ומידע נוסף לגבי היקף ההונאה והנזקים ממנה נחשף עם הזמן.

מקרים נוספים של הטיית מחקרים

  • מאמר שפורסם בשנת 2001 בכתב העת "אמריקן ג'ורנל אוף קידני דזיסס", המליץ על שימוש בגירסה סינתטית של ויטמין D. מחבר המאמר קיבל עבור כתיבתו תשלום מחברת יחסי ציבור של אבוט לבורטוריס, אשר מייצרת גירסה סינתטית של ויטמין D.[6]
  • מאמר חיובי על משכך הכאבים פרסטמול של גלקסו "סמיתקליין" פורסם בעיתון המדעי "בריטיש מדיקל ג'ורנל", מבלי לציין שהמחברת קיבלה כסף מהחברה[6]
  • חברת התרופות פייזר הציעה לכתבי עת רפואיים עשרות מאמרים אוהדים על תרופתה זולופט, באמצעות משרד הפרסום אוגילבי מקבוצת WPP[6]
  • ג'ונסון אנד ג'ונסון הורתה באמצעות חברת יחסי ציבור לכותבת ששכרה, לשפץ תוצאות של מחקר על תרופתה לאנמיה אפרקס, לקראת פרסומו בכתב העת המדעי "קליניקל נפרולוג'י"[6]

ספרים על חברות התרופות

  • האמת על חברות התרופות (ספר) (The Truth About the Drug Companies) - ספרה של הרופאה ד"ר מרסיה אנג'ל משנת 2005.[5] ד"ר אנג'ל היא העורכת לשעבר של הירחון הרפואי החשוב New England Journal of Medicine. היא טוענת בספר כי חברות התרופות משקיעות הון עתק בשיווק תרופות במקום במחקר, וכי השוק רווי בתרופות דומות להורדת לחץ דם ונגד דיכאון במקום בתרופות אחרות. ד"ר אנג'ל טוענת כי רוב המחקר לא מבוצע בחברות התרופות אלא במוסדות מחקר של אוניברסיטאות ומוסדות אחרים במימון ממשלתי.
  • אנטומיה של מגיפה - מאת העיתונאי האמריקאי רוברט וויטאקר, שהתפרסם בשנת 2010. הטענה המרכזית בספר היא שהגישה הפרמוקולוגית לטיפול בהפרעות פסיכיאטריות, קרי מתן כדורים אנטי־פסיכוטיים לסובלים מהפרעות נפשיות שונות, נכשלה. וויטאקר טוען כי אף שתרופות פסיכיאטריות עשויות להיות יעילות בטווח הקצר, ואף שחלק מהמטופלים עשויים להפיק מהן תועלת לתקופות ארוכות יותר, בטווח ארוך יותר ובאופן כללי התרופות האלה מחמירות את ההפרעות הנפשיות העיקריות, ומגדילות את הסיכוי שהמטופל ייהפך לחולה כרוני ואף יסבול מתסמינים חדשים וחמורים יותר.
  • Bad Pharma הוא ספר של הרופא והחוקר Ben Goldacre שהתפרסם בשנת 2012. זהו ספר המשך לספרו Bad Science שהצביע בעיות שונות בביצוע מחקרים או בגופים שטוענים טענות לא מבוססות.
  • תורת ההונאה - ספרם של הכלכלנים זוכי פרס הנובל רוברט שילר וג'ורג' אקרלוף שטוען כי בתחומים רבים, כמו תרופות ומזון, חברות שרוצות לשרוד צריכות לרמות את הצרכנים. אחד מפרקי הספר דן בנושא חברות התרופות והרגולציה מולן.
  • סופו של הליברליזם המפסידני - ספרו של הכלכלן דין בייקר שמפרט הצעות להפסקת הפטנטים הארוכים של חברות תרופות.
  • האמת על באמת (ספר) - ספרו של הכלכלן ההתנהגותי דן אריאלי כיצד אנשים משקרים לעצמם כדי לתרץ פגיעה באחרים.
  • Side Effects: Death. Confessions of a Pharma-Insider ספר של John Virapen מי שעמד בראש חברת התרופות Eli Lilly
  • Selling Sickness: How the World's Biggest Pharmaceutical Companies Are Turning Us All Into Patients ספרם של העיתונאי הרפואי Ray Moynihan ושל העיתונאי המדעי Alan Cassels על הגדלת השיווק של תרופות על ידי הגדרה מחודשת של בעיות רפואיות כ"מחלות" או על ידי הגדרה מחודשת של מצב רפואי כך שזה יכלול אחוז גדול יותר של האוכלוסייה.
  • Confessions of an Rx Drug Pusher Gwen Olsen,2009 סיפור אוטוביוגרפי של משווקת תרופות לשעבר.
  • Overdosed America: The Broken Promise of American Medicine ,John Abramson MD, 2008

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 שילר ואקרלוף, תורת ההונאה, פרק 6, עמוד 103
  2. ^ ד"ר יפה שיר-רז, 7 מניפולציות שחוקרים וחברות תרופות עושים במחקרים קליניים, ynet- מגזין מנטה, 20.07.2019
  3. ^ Rout, Milanda, Vioxx maker Merck and Co drew up doctor hit list. The Australian, April 1, 2009
  4. ^ Peter Juni et al, Risk of cardiovascular events and rofecoxib: cumulative meta-analysis. The Lancet 2004;364: 2021-2029
  5. ^ Vioxx: an unequal partnership between safety and efficacy. The Lancet 2004;364:1287-1288
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 6.4 שפני ניסוי אנושיים: מיקור חוץ של שירותי ניסוי בתרופות להודו צפוי להגיע ל-1.5 מיליארד דולר עד סוף העשור נמרוד הלפרן, דה-מרקר, 01.03.2006
  7. ^ 7.0 7.1 Alex Berenson, Courts Reject Two Major Vioxx Verdicts. New York Times, May 30, 2008
  8. ^ Kevin McCoy, Merck proposes $4.85B Vioxx settlement. USA Today, November 11, 2007
  9. ^ Arizona gets $2.3 million from Vioxx settlement. KTAR.com, May 20, 2008
  10. ^ Merck Agrees to Settlement Over Vioxx Ads. New York Times, May 21, 2008
  11. ^ rick H. Turner, M.D., Annette M. Matthews, M.D., Eftihia Linardatos, B.S., Robert A. Tell, L.C.S.W., and Robert Rosenthal, Ph.D Selective Publication of Antidepressant Trials and Its Influence on Apparent Efficacy , January 17, 2008 N Engl J Med 2008; 358:252-260 DOI: 10.1056/NEJMsa065779
  12. ^ סוכנויות הידיעות, התרופה לסוכרת אוונדיה הורדה מהמדפים באירופה; מגבלות חמורות על מכירתה בארה"ב, באתר TheMarker‏, 23 בספטמבר 2010
  13. ^ ד"ר בנימין מוזס, גם ה־FDA לא חסין: כשכסף וכוח מתערבים באישור תרופות חדשות, הארץ, 12.06.2018
  14. ^ Keefe, Patrick Radden (23 באוקטובר 2017). " The Family That Built an Empire of Pain". The New Yorker. ISSN 0028-792X.
  15. ^ שחר סמוחה, ‏משככי הכאבים יהרגו אותנו; ההתמכרות שמחסלת את אמריקה, באתר גלובס, 5 בינואר 2018
  16. ^ רוני לינדר-גנץ, מה הורג את הצעירים בארצות הברית, ואיך זה לא מגיע לישראל, באתר TheMarker‏, 4 בינואר 2018
  17. ^ אורי פסובסקי, כואב כמה שזה רווחי: איך נראית התמכרות המונית למשככי כאבים, בעיתון כלכליסט, 23 בפברואר 2017
אוחזר מתוך "https://ecowiki.org.il/index.php?title=הטיית_מחקרים_על_ידי_חברות_תרופות&oldid=125433"