דליפת נפט

נפט דולף בכמויות גדולות מהמיכלית Exxon Valdex, לאחר שזו עלתה על שרטון באלסקה במרץ 1989. זוהי דליפת הנפט מבין החמורות בעולם מבחינת השפעתה על מערכות אקולוגיות, אם כי מבחינת ההיקף שלה - היא הייתה דליפה קטנה בסדר גודל לעומת דליפות נפט נוספות כמו התאונה במפרץ מקסיקו.

דליפת נפט (באנגלית: Oil Spill) הוא סוג של זיהום נפט שבו כמות גדולה יחסית של נפט או של נוזלי נפט מהפקת גז טבעי נשפכת לים או ליבשה. בדרך כלל הדבר מתרחש עקב התבקעות מיכלית נפט, צינור נפט או תקלה במתקן שאיבה או הפקה. לדליפה כזו עלולת להיות השלכות אקולוגיות וכלכליות קשות. מבחינה אקולוגית ובריאותית היא סוג של זיהום מים שעלול להוביל לזיהום ימי ו/או זיהום קרקע שהם סוג של השפעה סביבתית. מבחינה כלכלית זהו סוג השפעה חיצונית.

ההשפעות האקולוגיות של דליפת נפט בים היא יצירת כתמי נפט ושמן על פני המים שגורמים לנזק גדול לסביבה הימית ולסביבה החופית ופוגעת בדגים, אצות, אלמוגים, יונקים ימיים, צבי ים וציפורי מים. הנזק נגרם לבעלי חיים ואצות בים שגורם לפעמים להרג רב על ידי שילוב של הרעלה, עיוורון וחנק, הדבר מתרחש באחוזים ניכרים של היצורים שנחשפו לזיהום, גם אם נוקו. נזק נוסף נגרם בפגיעה במערכות אקולוגיות בים ובחופים ופגיעה זו יכולה להמשך זמן רב לאחר הספקת הדליפה. בדליפה יבשתית יש זיהום של מי תהום ומי נגר עיליים הגורמים לנזק לבעלי חיים וצמחים.

ההשפעות הכלכליות של דליפת נפט בים כוללות בעיקר פגיעה בענף הדיג, והתיירות ואלו השפעות שנמשכות גם לאחר סיום הדליפה. השפעות אפשריות נוספות הן פגיעה בתנועת הספנות ובנמלי ים (ופגיעה בייבוא ובייצוא באוניות סמוך לדליפה), פגיעה בתחנות כוח הדורשות קירור במי ים (כמו תחנות כוח פחמיות) ופגיעה במתקני התפלת מי ים.[1] זיהום יבשתי עלול לגרום לזיהום נחלים, זיהום מי תהום וכן לזיהום קרקע.

רוב דליפות הנפט הגדולות התרחשו עם התרחבות תעשיית הנפט לאחר מלחמת העולם השנייה והתרחבות השימוש במכוניות. משנת 1970 היו 19 דליפות שבכל אחת מהן דלפה כמות נפט בנפח מעל 100 אלף טונות - כלומר בממוצע, דליפה גדולה מאוד כל שנתיים וחצי. הכמות הממוצעת של דליפות הנפט בנפח של עשרות אלפי טונות גדולה פי 4 לפחות. [2] דוגמאות מפורסמות לדליפות נפט ענקיות כוללות את: התבקעות המיכלית "אקסון וואלדז" ליד חופי אלסקה ב-1989 בה נשפכו 41 אלף טונות נפט (או 260 אלף חביות), אסון קידוח הנפט הימי של חברת הנפט BP במפרץ מקסיקו בשנת 2010, המכונה גם Deepwater Horizon אשר נמשכה 85 יום ונשפכו בה מעל 560 אלף טונות נפט [3] ואת השפיכה מכוונת של נפט למפרץ הפרסי על ידי סדאם חוסיין במלחמת המפרץ הראשונה ב-1991 (מעל 800 אלף טונות נפט). דליפות הנפט זוכות לפרסום לא רק לפי גודל הדליפה אלא גם לפי קרבה למקומות יישוב, במיוחד במדינות מערביות, וכן קרבה לאתרים בעלי חשיבות אקולוגית או תיירותית. כך דליפות הנפט של אקסון וואלדז הייתה בסדר גודל בינוני של -40 אלף טונות - קטנה בהרבה מאירועים אחרים - אבל היא הייתה קרובה למערכות אקולוגיות בים הצפוני ולאתרי תיירות רבים באלסקה ובתוך מדינה מערבית - לכן זכתה לכיסוי תקשורתי וציבורי משמעותי. כמו כן דליפת הנפט ברוסיה בשנת 2020 הייתה של 20 אלף טונות בלבד אבל הנפט דלף לנהר סמוך לעיר דבר שגרר תשומת לב רבה יותר מאשר דליפה בים. [4]

יש כיום יותר טכנולוגיות ורגולציה שנועדו למנוע של דליפת נפט. כן יש טכנולוגיות להתמודדות (חלקית) עם דליפת נפט כמו טכנולוגיות פירוק נפט על ידי חיידקים וניקוי הנפט על ידי מכשירים שונים. מצד שני יש גידול בהובלת נפט במיכליות בשל התרחבות שוק המכוניות העולמי ושוק הטיסות העולמי שדורשים יותר דלק. שיא תפוקת הנפט פירושו שכמות הדלק באזורי הביקוש (לדוגמה אירופה, ארצות הברית, אסיה) יפחת בעוד שרוב עתודות הנפט בעולם מרוכזות במזרח התיכון. מה שאומר אפשרות של הגדלה עתידית של תנועת מיכליות בשל התארכות קווי ההספקה של הנפט. בנוסף עקב דלדול הנפט במאגרים יבשתיים רבים ופיתוח של טכנולוגיות של קידוח נפט ו/או גז טבעי במים ובמים עמוקים יש כיום יותר ויותר קידוחים כאלה. דליפות ממתקני שאיבה או הפקה במים עמוקים קשה יותר לתקן שכן הדליפה יכולה להתקיים בעומק של מספר קילומטרים, דבר שקיבל הדגמה בדליפת הנפט במפרץ מקסיקו.

דליפות נפט בישראל

גז טבעי בישראל

רקע:

בקשר למגבלות חוקיות שיש בישראל מושפעת משתי אמנות בינלאומיות. אמנה OPRC עוסקת בנפט וזיהום נפט, אמנה שניה היא אמנת ברצלונה אחד הפרוטוקולים שלה הוא Offshore protocol ומדברת על ניצול משאבי אנרגיה בים. ישראל לא אשררה את האמנה.^[1]

בשנת 2005 היה על אירוע "כמעט ונפגע" של אונייה באילת שפלטה 4,000 טון דלק נוזלי שהיו במיכלי הדלק שלה. ^[1]

בשנת 2014 התרחשה דליפת הנפט בשמורת עברונה - דליפת נפט עקב פיצוץ בצינור של חברת קצא"א בערבה. אלפי קוב נפט גולמי דלפו וגרמו לזיהום קרקע נרחב. פקיד בכיר במשרד להגנת הסביבה טען כי זהו "אחד מאירועי הזיהום החמורים בתולדותינו". הנזק מניקוי הדליפה הוערך במעל חצי מיליארד ש"ח. [5] אף בשנת 2021 השמורה לא התאוששה מנזקי הדליפה. [6]

לפי רני עמיר, ראש אגף ים וחופים במשרד להגנת הסביבה שהעיד בוועדת צמח, ישראל לא ערוכה לאירוע של דליפת נפט: "אנחנו כממשלה לא ערוכים בכלל נושא זיהום ים בשמן... התכנית הלאומית למהירות של תגובה זיהום בשמן קיבלה תוקף של החלטת ממשלה ב-2008. ועדיין לא הצלחנו להתארגן לפי התכנית הזאת ולו אינץ' .. אני מדבר על ההצטיידות המינימלית וזה עדיין לא קורה." ^[1] הערכת עלות של תכנית כזו היא 22 מיליון ש"ח ראשוניים ועוד 8 מיליון ש"ח בכל שנה. בהנחה שיהיו לישראל 11 פקידים.

לפי ארגון צלול וארגונים נוספים ישראל אינה ערוכה לאפשרות של דליפת נפט בים עקב קידוחי קידוחי גז טבעי מול חופי ישראל ודבר זה עלול לפגוע בצורה קשה בתיירות, בהפקת חשמל מתחנות כוח פחמיות, במתקני התפלה ובדייג. כן הדבר עלול לגרור בעיה לחיל הים ולתנועת ספינות אל ישראל וממנה ועקב כך ליצור בעיה בייבוא וביצוא מישראל. חלק מהביקורת על מתווה הגז הייתה על אי התייחסות לנושא זה, מחסור בהערכות והעדר הסדרה ברורה של מי נושא בנזק במקרה של בעיה כזו. למשרד להגנת הסביבה יש רק ספינה קטנה אחת לניטור דליפות ימיות, ולא ברור מה זכויות הניטור במים הכלכליים של ישראל, שכן יש תקנות ברורות רק במים הטריטוריאליים של ישראל. [7]

נושא נוסף שקיים הוא זיהום מים וזיהום קרקע בגלל דליפות של נפט, בנזין ומוצרים דומים מתחנות דלק, ממכלי איחסון של דלק ומספינות בים. ראו לדוגמה זיהום מים בישראל.