סיבות לעליה במחירי המחיה בישראל
דף זה מתאר את הסיבות לעליות המחירים בישראל בשנים האחרונות.
האם יש התייקרות?
על פי כתבת דה-מארקר מיולי 2011, מלבד סעיף הריהוט יש עליה בהוצאה הנומינלית (הוצאות בשקלים ללא התחשבות באינפלציה) בכל סעיפי ההוצאות עבור משק בית ממוצע בישראל. [1].
הסעיפים המרכזיים ביוקר המחיה בישראל הם (עבור משק בית ממוצע, הוצאות בש"ח לחודש)
- תחבורה ותקשורת (3,000 ש"ח)
- דיור (2,300 ש"ח)
- חינוך תרבות ובידור (1,700 ש"ח)
- מזון (ללא ירקות ופירות) (1,600 ש"ח)
- ירקות ופירות (370 ש"ח)
- תחזוקת הדירה (1,200 ש"ח)
- בריאות (626 ש"ח)
- מוצרים ושירותים אחרים (520 ש"ח)
- ריהוט וציוד לבית (450 ש"ח)
- הלבשה והנעלה (390 ש"ח)
עליית מחירי התחבורה בישראל
עליית מחירי התחבורה בישראל נובעת בראש ובראשונה מעליית מחירי הדלק העולמית. דבר זה הוביל לעלייה בהוצאות משק הבית על תחבורה ותקשורת מ-2,300 ש"ח בשנת 2006 ל-3,000 ש"ח בשנת 2011.[2]
סיבות נוספות לעליית מחירי התחבורה כוללות הגדלת השימוש ברכב פרטי, הגדלת הפרבור (מה שמאריך את אורך הנסיעות ומביא להגדלת כמות כלי הרכב למשפחה), והתגברות עומסי התנועה והזמן המבוזבז בכבישים ועל תיקוני רכב.
סיבות יסודיות להתייקרות הדלק הן שיא תפוקת הנפט וספקולציות בשוק הסחורות העולמי יחד עם מדיניות המיסוי הממשלתית על הדלק. סיבות יסוד לשאר הגורמים כוללות תכנון מוטה רכב פרטי שמעודד פרבור והפרדת שימושי קרקע, תחבורה ציבורית מושחתת ולא יעילה, תת השקעה ותת הקצאת שטח עבור שבילי אופניים ועבור נתיבי תחבורה ציבורית. גידול אוכלוסיית ישראל יחד עם שימוש מוגבר ברכב פרטי תורם לפקקי תנועה מתארכים.
עליית מחירי הדיור בישראל
ערך מורחב – הסיבות לעליית מחירי הדיור בישראל
מחירי הדיור הן המרכיב השני בגודלו לאחר תחבורה. אם מצרפים לדיור סעיפים אחרים הקשורים אליו כמו תחזוקת הדירה חשיבותו גדלה. מחירי הדיור עולים בהתמדה מאז קום המדינה.
בניגוד לתחבורה, שם ניתן לפעמים לבחור בין תחבורה ציבורית, אופניים או רכב פרטי, הגמישות בבחירת מקום הדיור היא נמוכה יותר בגלל אילוצים כמו מקום העבודה, מקום העבודה של בן הזוג, סביבת לימודים וקהילה של הילדים, או טיפול בבן משפחה קרוב.
הסיבות המרכזיות לעליית מחירי הדיור בארץ כוללות גידול מתמשך באוכלוסייה, השקעות של "כסף חם" בשוק הדיור, גידול באחוז הגירושים שמעלה את הביקוש לדירות, בעיות בירוקרטיות שמאטות את בניית הדירות, וכן ייקור חומרי הגלם והדלק שמשפיעים על עלות חומרי הבנייה.
התייקרות החינוך
סיבה אפשרית להתייקרות החינוך היא הפרטת החינוך - כך שבמקום מערכת אחת ציבורית יש מערכת ציבורית ופרטית. המערכת הפרטית היא יקרה יותר יחסית למערכת הציבורית.
גם בתוך מערכת החינוך הציבורית כביכול, יש הפרטה אפורה - כאשר שירותים כמו הסעדה, בריאות ציבורית (אחיות בבתי הספר), טיולים, סיורים, פעילויות חינוכיות ועוד פעילויות מופרטות ולעיתים קרובות מוטלות על ההורים.
סיבה אפשרית נוספת להתייקרות החינוך היא שבגלל הגידול באוכלוסייה, אחוז הילדים באוכלוסייה גדל. כך אותו בסיס מס צריך לתמוך בכמות גבוהה יותר של ילדים. גידול הפערים בחברה הישראלית יחד עם העובדה שחלק נכבד מגידול האוכלוסייה מתבצע באוכלוסייה החרדית והמוסלמית. שתי אוכלוסיות אלה מאופיינות בהשתתפות נמוכה בכח העבודה ובתשלומים מס נמוכים בגלל שאנשים עניים אינם עוברים את בסיס המס בהקשר של מס הכנסה והם משתמשים מעט במכוניות -ולכן משלמים מעט מיסוי על דלק ומסי רכב. כמו כן הכלכלה השחורה בסקטורים אלו הינה גבוהה יחסית. גידול במספר הילדים של האוכלוסייה הענייה פירושו שבסיס המס נשאר קבוע, אבל ההוצאה הלאומית לחינוך גדלה.
סיבה אחרת להתייקרות החינוך היא התייקרות הדיור והתייקרות הדלק. התייקרות הדיור פירושה שגם עלות הקמת בתי ספר חדשים עולה יותר כסף. התחזוקה של בתי ספר דורשת חשמל לתאורה למזגנים ולמחשבים ולכן היא קשורה למחירי האנרגיה. סעיף החינוך כולל גם הסעות מאורגנות לבתי הספר וגם סעיף זה עולה עם מחירי הדלק. פרבור גורם לכך שילדים נוסעים למרחק גדול יותר לבתי הספר, במקום ללכת אליו או להגיע אליו באופניים.
ריכוזיות ההון בישראל
בהרצאה של פרופ' ירון זליכה, בטכניון, מראה זליכה כי ישראל נמצאת בתחתית המדדים הכלכליים לעוני, בעולם המערבי, בגלל ריכוזיות ההון. ריכוזיות שנובעת מכך, שבעלי ההון שולטים בממשלה ובכנסת[1].
העיתון דה מרקר, פורס את מפת השליטה של בעלי ההון הגדולים, ויחסי הגומלין ביניהם[2].
בעלי ההון מצליחים להשפיע על הכנסת והממשל, באמצעות לוביזם. הלוביסטים, ויחסי גומלין אישיים בין גורמים בממשלה ובין בעלי ההון[3].