מיכל האמוניה בחיפה

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מיכל האמוניה בחיפה הוא מיכל בעל קיבולת של 12,000 טונות של אמוניה המשמש את המפעלים בחיפה ובמיוחד את מפעל חיפה כימיקלים. המיכל והפעילות סביבו מעוררים חשש לאסון בעל אלפי נפגעים עקב דליפת אמוניה בעקבות אירועים כמו תאונה, רעידת אדמה, פיגוע או ירי טילים מצד חיזבאללה או כל גורם עוין אחר. ארגוני סביבה טוענים מזה זמן רב כי יש להעביר את המיכל ו/או את פעילות הייצור הכרוכה בו למקום אחר שאינו קרוב לריכוזי אוכלוסיה. תוכניות להעברת המיכל נדחו שוב ושוב. ממשלת ישראל מעוניינת להקים מפעל להכנת דשן כימי בנגב דבר שייתר את המיכל. בשנת 2016 איים חסן נסראללה, מזכ"ל ארגון הטרור הלבנוני חיזבאללה, כי ירי טילים על המיכל הוא בבחינת "פצצת אטום" עבורו.

בשנת 1986 בנתה חברת חיפה כימיקלים את מיכל האמוניה. עם זאת החברה חרגה מההיתר הבנייה שניתן לה. במקום 12 אלף טון אמוניה, הוא הכיל 14 אלף טון. בשל החריגה, התבטל ההיתר. בשנת 2001, פורסם דו"ח מבקר המדינה שהזהיר מפני מסוכנות המתקן בעת רעידת אדמה. בעקבות הדו"ח ביקשה החברה להעניק היתר בדיעבד למתקן בן ה-14 אלף טון, אך הבקשה נדחתה. לאחר מלחמת לבנון השנייה, הגישה החברה בקשה נוספת להיתר. [1] בשנת 2017, החליט בית המשפט, לבקשת עיריית חיפה, שהמיכל ירוקן כליל עד ה-1 באפריל 2017.[2], החלטה זו נדחתה עקב התנגדות, עד לפסיקת בית המשפט העליון כי מכל האמוניה ירוקן סופית עד ה-31 ביולי 2017.

סיכוני בטיחות הנוגעים לאמוניה

קיימים מספר תרחישים שבהם אמוניה מהמיכל או מפעילות הקשורה בו יכולה לדלוף לסביבה ולגרום לנזק בריאותי אשר מתחלקים לתאונה, פיגוע טרור, אירוע לחימה ורעידת אדמה - התרחישים כוללים פגיעה במיכל על ידי טיל, פגיעה במיכל עקב פיצוץ עקב פעילות חבלנית או תאונה, פגיעה בצנרת מהמסוף הימי למיכל או מהמיכל למפעלים, פגיעה באוניה המובילה את האמוניה למיכל. בנוסף תיתכן פגיעה באחד המתקנים עקב רעידת אדמה בישראל.

דליפה של אמוניה לאוויר כתוצאה מפיצוץ, דליפה בצנרת או תרחיש אחר עלולה לגרור פגיעה רחבת היקף באלפי אנשים שחיים בקרבת המיכל והמתקנים הקשורים בו. האמוניה יוצרת תמיסה חזקה המאכלת את שטח הפנים של רקמות לחות כמו העיניים, קנה הנשימה והעור והיא יכולה לגרום למוות. רמת הרעילות של האמוניה קשורה בריכוז החומר באוויר. ‏[1]

בעבר נעשו הערכות סיכוני בטיחות הנובעים ממקרה של דליפת כמות גדולה של אמוניה מהמיכל בחיפה בתרחישים שונים של דליפה ופגיעה באוכלוסיה שחיה בטווח של בין שלושה לשישה קילומטרים מהמיכל או ממקור הדליפה. הערכות לא חמורות מדברות על כמות של מאות הרוגים במקרה של דליפת חומר. הערכות מחמירות יותר נוקבות באלפי הרוגים ועשרות אלפי פצועים. הערכות אלה עוסקות בדליפה בלבד ולא בפיצוץ, כמו כן הערכות אלה לא עוסקות בתרחישים ביטחוניים שכוללים גם תגובה ביטחונית של ישראל מול חיזבאללה או מול גורם בטחוני אחר. ‏[1]

יש לציין כי אמוניה אינה החומר היחיד המסוכן שנמצא באיזור מפרץ חיפה. בנוסף אליה יש סיכונים עקב דליפה של ברום, כלור, גפ"מ ואתילן. עקב פעילות איחסון ושינוע של חומרים אלה. [3]

חוות דעת שונות ביחס למיכל

קיימות מחלוקות בין גורמים מקצועיים לגבי מידת הבטיחות של המיכל בחיפה. בחברת חיפה כימיקלים, טוענים כי מדובר במתקן מוגן. גם פיקוד העורף אישר בעבר שהמיכל מוגן. גורמים במשרד להגנת הסביבה טוענים שהסיכון העיקרי אינו נובע מהמיכל עצמו, אלא נמצא דווקא בנקודת ההטענה מהים, בה פועלת אנייה בלתי ממוגנת, המעבירה דרך צינור, בתוך זמן קצר, כמות גדולה של החומר הרעיל.‏[1]

באוגוסט 2016 הגיש פרופסור אהוד קינן, פרופסור לכימיה מהטכניון, חוות דעת לבג"ץ, על הסיכון הנובע מהספינה שמביאה את האמוניה למיכל. חוות דעת זו הוגשה לבג"ץ על ידי עיריית חיפה, בהתייחס לעתירה המתקיימת מאז שנת 2011 בעניין היתר הבניה למיכל האמוניה.‏[2]

חוות דעת זו של פרופ' קינן גררה חוות דעת נגדית של חברה בשם הזמט ותגובה של המועצה לביטחון לאומי, (מל"ל). חברת הזמט, המתמחה בין השאר בניהול סיכונים מחומרים מסוכנים, כתבה חוות דעת נגדית לדוח של קינן, חוות הדעת של הזמט, שנכתבה ביוזמת חיפה כימיקלים, מבקרת את חוות הדעת המקורית של קינן וקובעת כי "הנחות היסוד של מחבר חוות הדעת והקביעות בהן הוא השתמש נמצאו כלא מבוססות" וגם כי "הסיכון המתואר בחוות הדעת הינו מופרז מאוד בהשוואה לסיכון המוערך על ידי שימוש במודלים מקובלים ובשיטות הערכת סיכונים מקובלות.... לא ניתן להתבסס על חוות הדעת בכל הנוגע לתרחישי הסיכון הנטענים מאוניית האמוניה." ‏[2]

תא"ל (מיל) צוק-רם זאב, סגן ראש המועצה לביטחון לאומי, שלח לעיריית חיפה התייחסות לחוות הדעת של קינן בבג"ץ. בין היתר נכתב כי: "הסיכוי להתרחשות אירוע קיצוני כמו שמתואר בחוות הדעת של פרופ' קינן לאירוע "פתע-פתע" הינו בסבירות נמוכה מאוד." עוד הוא ציין כי "תרחיש של פגיעה באניית האמוניה המתדלקת תהיה אכן קשה יותר מאשר פגישה במיכל האמוניה שבמפרץ חיפה. יחד עם זאת, יש למדינת ישראל מנגנון להסדרת כניסתה." בהמשך נטען כי גם חוות דעת זו הוזמנה על ידי חיפה כימיקלים. ‏[2]

הדברים האלה המשיכו לכדי חליפת חוות דעת נגדיות בין הצדדים שהתפתחו אף לכדי התנצחות אישית בין הצדדים. ‏[2]

ראש עיריית חיפה, יונה יהב, טען כי דו"ח המל"ל הוזמן על ידי חיפה כימיקלים עצמה: "למה הזמנתי בעצם את הדו"ח הזה? (של וועדת המומחים). כי לאחרונה קיבלתי חוות דעת מהמל"ל (זרוע ממשלתית להזכירכם) הטוענת שהמיכל הזה תמים, ביקשתי מאנשיי לבדוק מי כתב את חוות הדעת הזו, מי עומד מאחורי ההמלצה להשאיר כאן את המיכל? להפתעתי גיליתי כי מי שהכין את הדוח שהמל"ל השתמש בו היא חברת "חיפה כימיקלים", בעלת המפעל!"‏[2]

על רקע כישלון המכרז להקמת מפעל לייצור אמוניה בדרום ועל רקע השימוע שמנהל המשרד להגנת הסביבה לחיפה כימיקלים, עיריית חיפה כינסה בראשון לפברואר 2017 מסיבת עיתונאים, בהם הציג ראש העיר יונה יהב יחד עם פרופ' אהוד קינן, דו"ח חדש עליו חתומים 10 פרופסורים מאוניברסיטאות בישראל ובראשם קינן. כתב המינוי לוועדת המומחים ניתן על ידי ראש עיריית חיפה ב- 17 לינואר, שבועיים לפני פרסום הדו"ח. בכתב המינוי וכן בפתח הדו"ח מודגש כי מטרת הוועדה לגבש חוות דעת מומחים מקצועית ואובייקטיבית, וכי לשם כך חברי הוועדה לא קיבלו שכר כלשהו או טובת הנאה אחרת.‏[2]

על הדו"ח חתומים עשרה פרופסורים לכימיה מהטכניון, ביניהם חתן פרס נובל לכימיה, פרופסור דן שכטמן, ופרופסור אשר טישלר, נשיא המכללה למנהל. הדו"ח טוען כי מכל האמוניה בחיפה מהווה סיכון מיידי לעשרות אלפי תושבי העיר והסביבה. חתומים עליו בין היתר חתן פרס נובל לכימיה, פרופסור דן שכטמן, ופרופסור אשר טישלר, נשיא המכללה למנהל. הדו"ח שהוגש לבית המשפט הדן בעתיד מכל האמוניה, קבע כי המכל עלול להתבקע במילוי עתידי, וכי דבר זה עלול לגרום לתמותה ולמחלות בהיקף דומה לזה שגורמת פצצת אטום. מועד התבקעות המיכל אינו ידוע. הקביעה התבססה על בדיקה שנערכה עבור חיפה כימיקלים, שאיתרה בו סדקים. הבודקים קבעו שהמיכל תקין וחיפה כימיקלים אימצה את מסקנתם, אולם הפרופסורים לכימיה סבורים שהבודקים טעו, ושהמכל אינו תקין. יתר על כן, הדו"ח קבע כי האונייה הנושאת את האמוניה כל חודש למפרץ חיפה יכולה להיות יעד לפיגוע, שיחולל מוות ותחלואה בדומה לאלה של חמש פצצות אטום. פרופסור אהוד קינן, הציע חלופות לא מסוכנות לאמוניה לשימוש מיידי בתעשייה, כולל הפקת עצמית של אמוניה ממלח בשם אוראה – דבר שחברת חשמל עושה בשנים האחרונות. ‏[3][4][2] המשרד להגנת הסביבה תקף את דו"ח הפרופסורים בבית המשפט וטען כי: "הדוח אינו מעלה טענות שמצדיקות שינוי בעמדת המשרד כרגולטור בנושא החומרים המסוכנים, הוא רצוף באי-דיוקים מקצועיים, שעניינם בהערכת יתר בלתי מבוססת של הסיכון מהקיים ממערך יבוא האמוניה במפרץ חיפה".[4]

פעילות הרשויות בנושא

מלחמת לבנון השנייה, בקיץ 2006, חשפה את אזור מפרץ חיפה לירי טילים מכיוון לבנון. בדיון שהתקיים במועצת העיר לאחר המלחמה, הזהיר ראש המסלול להנדסת איכות ואמינות בטכניון כי המתקן מסוכן. הוא הציג תרחיש בו פצצה במשקל 500 קילו תפגע ישירות בגג המתקן העשוי פח. [5]

בעקבות הלחימה בלבנון, הוקמה ועדה ציבורית בראשות הרצל שפיר (ועדת הרצל שפיר) לבחינת הסיכונים לציבור ולסביבה מפגיעה אפשרית במתקני תעשייה בחיפה, ולהצעת דרכים לצמצום הסיכונים. הוועדה הגישה את המלצותיה בשנת 2007. [6]

למרות מטרות הוועדה המוצהרות, היא לא פירטה את הסיכונים לציבור ולסביבה מפגיעות אפשריות במיכל (כגון פירוט אפשרי של מספר הנפגעים וכו') אלא התייחסה לסכנה כללית של החומרים השונים ופירטה מקומות שבהם סכנה זו חמורה במיוחד. עיקר המלצות הוועדה היו בצעדים שנועדו להקטין את הפגיעה באוכלוסיה בהנחה שהמפעלים נשארים במקומם. הוועדה המליצה, בין היתר, למגן מתקנים המכילים חומרים מסוכנים, כגון מכל האמוניה וחוות הגז, ולאסור כניסה של אניות נושאות אמוניה לתחום ישראל בעת מלחמה. המלצות הוועדה עוגנו בדרישות המשרד להגנת הסביבה בהיתרי הרעלים של מפעלים במפרץ חיפה, כדוגמת חיפה כימיקלים, דשנים ונמל חיפה, וכללו דרישות למגן את המתקנים הרגישים מפני רעידות אדמה, מיגון עילי, להגביר את מערכות המים, להוסיף גלאים וכדומה. [7]

הוועדה ציינה כי עיקרי ההמלצות שלה נוגעות לסיכונים של דליפה. פגיעת טיל עלולה ליצור ענן מרחף רחב היקף שמתקני המים באתר לא בהכרח יוכלו לנטרל והוועדה המליצה על בחינה נוספת של צעדים עתידיים בנושא. כמו כן הוועדה ציינה כי המפעלים אינם מוכנים לתרחיש של רעידת אדמה ובמסקנות היה ניסיון להגדיל את המוכנות לתרחישים אלה. [8]

בינואר 2010 המשרד להגנת הסביבה פרסם מכרז לבחירת יועץ לבחינת חלופות למיכל האמוניה של חיפה כימיקלים. במכרז זכתה חברת "אתוס". בדצמבר 2011 המליצה "אתוס" לשר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, להקים מפעל לייצור אמוניה בדרום הארץ. עם הקמת המפעל לא יהיה עוד צורך לייבא אמוניה באניות ולא יהיה עוד צורך במכל הניצב על החוף לא הרחק מן הנמל, לאחסון האמוניה המיובאת. [9] במרץ 2012 הודיע המשרד להגנת הסביבה, שהוא מאמץ את המלצת "אתוס". באותה תקופה פרסם משרד הכלכלה (תמ"ת) הזמנה להציע הצעות לגורמים שונים במשק וקיבל כ-10 הצעות. המשרד להגנת הסביבה התחייב בשנת 2012 להביא לסגירת המיכל עד לסוף 2015. משרד הכלכלה הודיע שיכריז על החברה שתקים את המפעל עד לסוף 2012. לאחר מכן המשרד להגנת הסביבה חזר בו וטען שהמועד לסגירת המיכל יהיה ראשית 2017. באפריל 2013 השר להגנת הסביבה, עמיר פרץ, ביקר במיכל האמוניה והתחייב להביא לסגירתו עד לראשית 2017.[10]

בינואר 2016, באיחור של שבעה חודשים, השלים המשרד להגנת הסביבה פרסום של מכרז להקמת מפעל לייצור אמוניה במישור רותם בנגב. עם זאת נציגים של גופים שרצו לגשת למכרז הצהירו כי מחירי הגז הטבעי בישראל גבוהים מידי וכי הדבר מונע ממפעל כזה להיות תחרותי. [11]

השר להגנת הסביבה, אבי גבאי, התחייב בכנס רשויות מקומיות שנערך בחיפה ב-20 בינואר 2016, כי בתוך ארבעה שבועות, יסגר המכרז להקמת מפעל לייצור אמוניה במישור רותם. פרק זמן זה עבר ללא הקמת המכרז עקב סיבוכים הנובעים ממחיר הגז הטבעי ועקב הגנות שיזמים רצו כדי להקים מפעל כזה.[12]

הליכים משפטיים לסגירת המיכל

בפברואר 2017 הוציא בית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה צו סגירה למיכל, לבקשת עיריית חיפה[13], ובדיון בנושא ב-12 בפברואר 2017 קבע כי על "חיפה כימיקלים" לרוקן את מכל האמונה בתוך עשרה ימים. לאחר מכן לא ייעשה שימוש במכל, עד להחלטה בבית המשפט [14]. חיפה כימיקלים ערערה לבית המשפט המחוזי בחיפה, אשר הוציא צו עיכוב ביצוע לצו הסגירה, וקבע דיון בנושא ב-26 בפברואר 2017.[15]. בזמן הדיון במחוזי, התקיימה מול בית המשפט הפגנת תושבים בת 3,000 איש, בדרישה להוצאה מיידית של המיכל מהעיר וכן התקיימו ביום הדיון שביתות בחיפה ובאיזור.[16] ב-1 במרץ 2017 החליט בית המשפט המחוזי בחיפה לדחות את ערעורה של חיפה כימיקלים וקבע כי המיכל ירוקן כליל עד ה-1 באפריל 2017 ושום אניית אמוניה חדשה לא תגיע יותר לחופי הארץ, ללא הגבלת זמן. בית המשפט קבע כי חיפה כימיקלים תמשיך לספק אמוניה וחומרים כימים לחברת דשנים ובאמצעותה לכל הצרכנים במשק הישראלי, כפי שעשתה עד לסמוך להחלטה. לדברי השופטת בתיק, תמר שרון נתנאל, הארכת משך ריקון המכל בחודש עד 1 באפריל נועדה להבטיח ריקון בטוח.[17]

בתוך ההליכים המשפטיים, במהלך חודש מרץ 2017 ביקר מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה, ישראל דנציגר, במסוף הכימיקלים בביקור שאינו רשמי, אשר נחשף בעיתון הארץ, ונטען על פי עדויות עובדים שפעילות המכל הופסקה במהלך הביקור על מנת שמנכ"ל המשרד לא ייחשף למצבו האמתי של המכל. טענה זאת הייתה מלווה בצילום מסמך פנימי של חיפה כימיקלים אשר פורסם בעיתון. באותו הפרסום היה ניתן להבחין כי חיפה כימיקלים פנתה לכאורה לאיגוד הערים חיפה בבקשה להשבית (לכייל) את מערך הניטור הנוגע למכל בזמן הביקור. ‏[5]

בראשית אפריל 2017, חיפה כימיקלים הגישה על החלטת בית המשפט המחוזי בקשה לרשות ערעור, עם בקשה זאת הגישה חיפה כימיקלים בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה של המחוזי, אשר התקבלה עד למתן החלטה אחרת על ידי שופט בית המשפט העליון אורי שהם. לאחר מתן החלטת העליון, הגישה חיפה כימיקלים בקשה לייבא מכלית אמוניה נוספת למסוף הכימיקלים במפרץ חיפה בחסות אותה ההחלטה אשר מעכבת את ההחלטה לרוקן את המיכל. ‏[6]. לבסוף החליט העליון כי המיכל פועל באופן בלתי חוקי, יש לרוקנו עד ל-31 ביולי 2017 ואין לייבא יותר אמוניה באוניות. [18] ב-27 ביולי 2017 הסכים בית המשפט העליון להאריך, בפעם האחרונה לדבריו, את ריקון המיכל ל-18 בספטמבר. זאת לאחר שהמדינה ביקשה להאריך את המועד לריקון המיכל עד לתחילת 2018.

בפסק הדין של שופטי העליון מלצר, סולברג ועמית נמתחה ביקורת נוקבת על המשרד להגנת הסביבה ששינה את דעתו פעם אחר פעם בהתנהלות מול חיפה כימיקלים, כמו גם על החברה עצמה, ששניהם לכאורה "מרחו את הזמן" במציאת פתרונות או באכיפתם. לדברי השופטים חיפה כימיקלים "עשתה דין לעצמה וחדלה, באמצע חודש מאי 2017 לערך, מלקדם את המהלכים למימוש השיטה שנבחרה (לריקון המכל), ואילו המשרד להגנת הסביבה לא הגיב כראוי. בנסיבות אלו – המערערת העלתה לפתע מחדש את השיטה של אידוי טבעי בעזרת מפוחים חיצוניים (המחייבת דחייה משמעותית בלוח הזמנים של ריקון המיכל), והמשרד להגנת הסביבה נענה שוב למפוקח והיה נכון עקרונית לאשר את שינוי שיטת הריקון (על הדחייה בלוח הזמנים הכרוכה בכך)". השופטים ראו בחומרה את המציאות הזו ולא חסכו ביקורת מהמצב שנולד. "לא ניתן ליתן יד להתנהלות שכזו, ואולם בשים לב לכך שהועמדנו בפני עובדה מוגמרת ובהתחשב בכך שטובת הציבור ובטיחותו היא בראש מעיינינו – נצעד באותו נתיב בו הלכנו עד כה ונאשר דחייה נוספת ואחרונה לריקון סופי ומוחלט של המיכל עד 20 לתאריך 18.9.2017, בכל שיטה שהמשרד להגנת הסביבה ורשויות הביטחון יאשרו". השופטים גם התייחסו לשינויי העמדה של המשרד להגנת הסביבה בכל הטיפול במכל האמוניה וכותבים בפירוש ש"מסתבר שלעיתים קרובות (מדי) – הרגולטור קיבל פה את עמדת המפוקח ולפרקים הוא אפילו שינה את גישתו הרגולטורית הבסיסית (פעמים לכאורה אפילו ללא פשר), וזאת, בין השאר, כדי להתאימה לדרישות של הנתון לביקורתו". [19]

חשד לפלילים

בשנת 2017 מבקר המדינה ,יוסף שפירא, העביר ליועץ המשפטי לממשלה מידע המעלה חשש שבחינת החלופות לייבוא האמוניה למיכל האמוניה בחיפה, נעשתה באופן מוטה - במטרה לשפר את מצבה של חיפה כימיקלים. "מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה היה מעורב בנושא באופן חריג ופעל לכאורה תוך ניגוד עניינים". [20]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים