47,332
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
שורה 124:
שורה 124: + + + + + + + + + + + + +
←ראו גם
בשנים האחרונות הולכת ונחשפת פרשה של [[התמכרות למשככי כאבים]] שבה חברת התרופות [[פרדיו פארמה]] ביצעה הטעיות מכוונות של מחקרים ביחס לתרופה [[אוקסיקונטין]]. הדבר כלל הטעיה של רופאים של הציבור באמצעות שיטות דומות ל[[חברות הטבק]] כמו שימוש בחברות קש, לובי והצגת נתונים מטעים באופן מכוון. להטעיה זו השפעה משמעותית על בריאות הציבור היות ואנשים רבים, כולל אנשים צעירים לקחו את התרופה, התמכרו אליה ומתו כתוצאה מההתמכרות. בשנת 1995 אושרה לשימוש והושקה בארצות הברית התרופה אוקסיקונטין, המיוחדת בשחרור מושהה של אוקסיקודון, על ידי חברת [[פרדיו פארמה|פרדיו]] (Purdue) שבבעלות [[משפחת סאקלר]]. חברת פורדו מימנה מחקרים ורופאים שטענו כי ניתן להשתמש בתרופה ללא חשש מהתמכרות במגוון רחב של מחלות. ד"ר קורטיס רייט שאישר את התרופה כ'בעלת סיכון נמוך להתמכרות', עזב את רשות המזון והתרופות האמריקאית (FDA) תוך זמן קצר ולאחר שנתיים החל לעבוד בחברת פורדו. ריווחי מכירת התרופה הניבו על פי הדיווח כ-35 מיליארד דולר. כיוון שמאז 1999 מעל 200,000 אמריקאים מתו מצריכת תרופות-מרשם שהן אופיאטים (ביניהן אוקסיקונטין), המודעות לנזקיהן עלתה בהדרגה למודעות הציבורית. בשנת 2006 הורשעו שלושה מבכירי פורדו בשיווק פלילי מטעה של תרופות והושת עליהם מאסר על תנאי וקנס של 35 מיליון דולר. בתחילת 2007, הודתה חברת פורדו בהטעיית הציבור לגבי הסיכון להתמכרות לאוקסיקונטין והסכימה לשלם 600 מיליון דולר במסגרת עסקת הטיעון מהגדולות בהיסטוריה של ארצות הברית. בהמשך, חברת פורדו שילמה לתובעים נוספים (מדינת קנטקי) 24 מיליון דולר.{{הערה|Keefe, Patrick Radden (23 באוקטובר 2017). " [https://www.newyorker.com/magazine/2017/10/30/the-family-that-built-an-empire-of-pain The Family That Built an Empire of Pain]". The New Yorker. ISSN 0028-792X. }} בשנת 2017 מספר מקרי המוות ממנות היתר המיוחסים לאופיואידים הגיע ל-42,249 - עליה של -28% בשנה אחת לאחר עליה דומה שנה קודם לכן. רוב קורבנות האופיואידים היו גברים בני 25 עד 54. מנות יתר הן גורם המוות העיקרי לאמריקאים בני פחות מ-50. ובשנים 2015-2017 הן הרגו יותר אמריקאים מ[[נשק בארצות הברית|כלי נשק]] ומ[[תאונות דרכים]] יחדיו, התפוצה שלה היא בשכבות רבות באוכלוסיה, בקצב גבוה מזה שבו מתו בני אדם בארצות-הברית בשיא מגפת האיידס. ב-2015 מתו מדי יום 142 אמריקאים כתוצאה ממנות יתר - פי 5 ממספר מקרי המוות ממנות יתר של קראק בשנות ה-80 וה-90 של המאה ה-20. באוקטובר 2017 הכריז [[נשיא ארצות הברית]] [[דונלד טראמפ]] על מגפת אופיואידים כ"מצב חירום לבריאות הציבור",{{הערה|{{גלובס|שחר סמוחה|משככי הכאבים יהרגו אותנו; ההתמכרות שמחסלת את אמריקה|1001217957|5 בינואר 2018}}}} ובדצמבר פורסמו נתונים על ירידה ב[[תוחלת החיים]] של אמריקאים במשך שנתיים רצופות כשאחד הגורמים לכך הוא העלייה בשימוש באופיואידים.{{הערה|{{TheMarker|רוני לינדר-גנץ|מה הורג את הצעירים בארצות הברית, ואיך זה לא מגיע לישראל|1.5599495|4 בינואר 2018}}}} {{הערה|אורי פסובסקי, [http://www.calcalist.co.il/articles/0,7340,L-3708301,00.html כואב כמה שזה רווחי: איך נראית התמכרות המונית למשככי כאבים], בעיתון כלכליסט, 23 בפברואר 2017}}
בשנים האחרונות הולכת ונחשפת פרשה של [[התמכרות למשככי כאבים]] שבה חברת התרופות [[פרדיו פארמה]] ביצעה הטעיות מכוונות של מחקרים ביחס לתרופה [[אוקסיקונטין]]. הדבר כלל הטעיה של רופאים של הציבור באמצעות שיטות דומות ל[[חברות הטבק]] כמו שימוש בחברות קש, לובי והצגת נתונים מטעים באופן מכוון. להטעיה זו השפעה משמעותית על בריאות הציבור היות ואנשים רבים, כולל אנשים צעירים לקחו את התרופה, התמכרו אליה ומתו כתוצאה מההתמכרות. בשנת 1995 אושרה לשימוש והושקה בארצות הברית התרופה אוקסיקונטין, המיוחדת בשחרור מושהה של אוקסיקודון, על ידי חברת [[פרדיו פארמה|פרדיו]] (Purdue) שבבעלות [[משפחת סאקלר]]. חברת פורדו מימנה מחקרים ורופאים שטענו כי ניתן להשתמש בתרופה ללא חשש מהתמכרות במגוון רחב של מחלות. ד"ר קורטיס רייט שאישר את התרופה כ'בעלת סיכון נמוך להתמכרות', עזב את רשות המזון והתרופות האמריקאית (FDA) תוך זמן קצר ולאחר שנתיים החל לעבוד בחברת פורדו. ריווחי מכירת התרופה הניבו על פי הדיווח כ-35 מיליארד דולר. כיוון שמאז 1999 מעל 200,000 אמריקאים מתו מצריכת תרופות-מרשם שהן אופיאטים (ביניהן אוקסיקונטין), המודעות לנזקיהן עלתה בהדרגה למודעות הציבורית. בשנת 2006 הורשעו שלושה מבכירי פורדו בשיווק פלילי מטעה של תרופות והושת עליהם מאסר על תנאי וקנס של 35 מיליון דולר. בתחילת 2007, הודתה חברת פורדו בהטעיית הציבור לגבי הסיכון להתמכרות לאוקסיקונטין והסכימה לשלם 600 מיליון דולר במסגרת עסקת הטיעון מהגדולות בהיסטוריה של ארצות הברית. בהמשך, חברת פורדו שילמה לתובעים נוספים (מדינת קנטקי) 24 מיליון דולר.{{הערה|Keefe, Patrick Radden (23 באוקטובר 2017). " [https://www.newyorker.com/magazine/2017/10/30/the-family-that-built-an-empire-of-pain The Family That Built an Empire of Pain]". The New Yorker. ISSN 0028-792X. }} בשנת 2017 מספר מקרי המוות ממנות היתר המיוחסים לאופיואידים הגיע ל-42,249 - עליה של -28% בשנה אחת לאחר עליה דומה שנה קודם לכן. רוב קורבנות האופיואידים היו גברים בני 25 עד 54. מנות יתר הן גורם המוות העיקרי לאמריקאים בני פחות מ-50. ובשנים 2015-2017 הן הרגו יותר אמריקאים מ[[נשק בארצות הברית|כלי נשק]] ומ[[תאונות דרכים]] יחדיו, התפוצה שלה היא בשכבות רבות באוכלוסיה, בקצב גבוה מזה שבו מתו בני אדם בארצות-הברית בשיא מגפת האיידס. ב-2015 מתו מדי יום 142 אמריקאים כתוצאה ממנות יתר - פי 5 ממספר מקרי המוות ממנות יתר של קראק בשנות ה-80 וה-90 של המאה ה-20. באוקטובר 2017 הכריז [[נשיא ארצות הברית]] [[דונלד טראמפ]] על מגפת אופיואידים כ"מצב חירום לבריאות הציבור",{{הערה|{{גלובס|שחר סמוחה|משככי הכאבים יהרגו אותנו; ההתמכרות שמחסלת את אמריקה|1001217957|5 בינואר 2018}}}} ובדצמבר פורסמו נתונים על ירידה ב[[תוחלת החיים]] של אמריקאים במשך שנתיים רצופות כשאחד הגורמים לכך הוא העלייה בשימוש באופיואידים.{{הערה|{{TheMarker|רוני לינדר-גנץ|מה הורג את הצעירים בארצות הברית, ואיך זה לא מגיע לישראל|1.5599495|4 בינואר 2018}}}} {{הערה|אורי פסובסקי, [http://www.calcalist.co.il/articles/0,7340,L-3708301,00.html כואב כמה שזה רווחי: איך נראית התמכרות המונית למשככי כאבים], בעיתון כלכליסט, 23 בפברואר 2017}}
==נסיונות להפחית הטיות מחקרים ==
הוצעו מספר שיטות להפחית הטיות במחקרים מצד חברות או גורמים שיש להם אינטרס במחקר.
דרך אחת היא '''חובת רישום של מחקר ברשם מחקרים''' דבר זה נועד למנוע הטיות של "אפקט מגרה" בהן תוצאה "לא מעניינת" או לא נוחה מבחינה פוליטית מצד עורך המחקר מושלכת למגרה ורק מחקרים מסויימים מתפרסמים. יש חשיבות לכך שהניסוי ירשם לפני תחילת איסוף הנתונים, במאגר נתונים פומבי. ברפואה יש כמה רשמי מחקרים כאלו, הידוע ביותר שבהם הוא ClinicalTrials.gov בארצות הברית. חוקרי מדע מכל התחומים יכולים לרשום בחינם את ההנתונים Open Science Framework. הרשם הזה לא מציע רק שירותי רישום, אלא יכולת לשתף נתונים גולמיים וממשק אינטרנטי שעוזר לארגן ולנהל פרויקט מחקר ארוך-זמן. {{הערה|1=[https://athologica.com/?p=4512 כמה מוטה המדע שלנו? המקרה המעצבן של המגירה הסגורה], בלוג "אתולוגיקה", 25/06/2017}} האתר הוא חלק מאג'נדה רחבה יותר שמכונה [[מדע פתוח]] ונועדה לאפשר שקיפות רחבה יותר במדע ולעודד שיתופי פעולה ומניעת בזבוז משאבים. הקושי בפורייקטים אלה הוא שיש צורך בלחץ ציבורי ואולי גם [[רגולציה]] שתקשה על קיום מחקרים ללא רישום כזה.
דרך נוספת למניעת הטיות במחקרים היא התנגדות למימון מחקרים על ידי תעשייה, במיוחד בתחומים שבהם מימון מחקר כזה נוגע ל[[בריאות הציבור]], [[קיימות]], בטיחות או [[מוצר ציבורי]] אחר וכאשר תוצאה מסויימת של המחקר עלולה לגרום לנזק כספי ניכר לחברה שיזמה או מימנה את המחקר. דוגמה קלאסית להגיון נגד מחקרים במימון תעשייה קיימים בתחום של [[הכחשת נזקי העישון]] וההיסטוריה המפוקפקת של [[מכון הטבק]]. התנגדות כזו היא יותר בעייתית כאשר מדובר במחקרים מטעם גורמים שלא מייצרים רק נזק אלא גם תורמים לחברה כמו חברות תרופות. עם זאת קיימות הצעות כיצד להרחיק את חברות התרופות ממימון המחקרים או למנוע מצב שהן משפיעות על תוצאת המחקר. הצעות דומות הן להגביר את הפיקוח הממשלתי על מימון מחקרים.
היבט נוסף הוא חובת גילוי נאות מצד חוקרים - כאשר בחלק מכתבי העת דורשים מהחוקרים להצהיר על אפשרות של ניגוד אינטרסים בקיום המחקר. דבר זה מקובל כיום בירחונים ביולוגים מובילים. יש טענה כי כדאי להכיל חובת רישום של ניגוד אינטרסים גם לגופים ממשלתיים שמציגים ניירות עמדה ומחקרים, במיוחד ביחס לגורמים מסחריים שמגישים מחקרים ודו"חות לגופים אלה. {{הערה|David Michaels, Wendy Wagner [https://science.sciencemag.org/content/302/5653/2073 Disclosure in Regulatory Science] , Science 19 Dec 2003}}
יש טיעונים משמעותיים מדוע יש לעודד יוזמות למניעת הטיות במחקרים, כמו חובת רישום במאגרים פומבים, בין אם על ידי נורמות ובין עם על ידי רגולציה. סיבה אחת היא זה שלעיתים קרובות כסף ציבורי מעורב במימון המחקרים, כסף ציבורי שקונה תרופות על סמך המחקרים האלה וכן היבט של [[זהירות מונעת]] וחובה של הממשלה להגן על חיי התושבים שלה ושמירה על [[מוצרים ציבוריים]]. לעיתים קרובות נזק הכלכלי שנגרם ממחקרים מוטים גדול בהרבה מסכום הפיצויים שנפסקים בדיבד, וכן פיצוי כלכלי אינו יכול לחפר על נזק בחיי אדם.
==ראו גם==
==ראו גם==