שינויים

'''האמת על באמת - איך אנחנו מעגלים פינות ומרמים את כולם (במיוחד את עצמנו)''' (The (Honest) Truth about Dishonesty) הוא ספר עיון על רמייה מאת [[כלכלה התנהגותית|הכלכלן ההתנהגותי]] [[דן אריאלי]], שיצא לאור בשנת 2012. הספר יצא לאור בעברית בהוצאת "דביר" בשנת 2013.  

'''האמת על באמת - איך אנחנו מעגלים פינות ומרמים את כולם (במיוחד את עצמנו)''' (The (Honest) Truth about Dishonesty) הוא ספר עיון על רמייה מאת [[כלכלה התנהגותית|הכלכלן ההתנהגותי]] [[דן אריאלי]], שיצא לאור בשנת 2012. הספר יצא לאור בעברית בהוצאת "דביר" בשנת 2013.  

התזה המרכזית של הספר היא שרוב האנשים [[רמיייה|מרמים]] כשהדבר אפשרי, אבל בהיקף רמייה מצומצם. הגורם המשפיע ביותר על הנטייה לרמות אינו גורמים [[רציונליזם|רציונליים]] כמו גודל הפרס שאפשר להרוויח כתוצא מהרמייה, הסיכוי להיתפס וחומרת העונש,  אלא מנגנון שבו אנשים "מעגלים פינות" ומבצעים רמייה בהיקף צנוע (לפחות בעיני עצמם), תוך כדי שהם מצליחים לספר לעצמם סיפור כלשהו, שיתן הצדקה מוסרית לרמייה, ויאפשר להם לשמור על [[דימוי עצמי|תדמית]] ישרה בעיני עצמם.

התזה המרכזית של הספר היא שרוב האנשים [[רמייה|מרמים]] כשהדבר אפשרי, אבל בהיקף רמייה מצומצם. הגורם המשפיע ביותר על הנטייה לרמות אינו גורמים [[רציונליזם|רציונליים]] כמו גודל הפרס שאפשר להרוויח כתוצא מהרמייה, הסיכוי להיתפס וחומרת העונש,  אלא מנגנון שבו אנשים "מעגלים פינות" ומבצעים רמייה בהיקף צנוע (לפחות בעיני עצמם), תוך כדי שהם מצליחים לספר לעצמם סיפור כלשהו, שיתן הצדקה מוסרית לרמייה, ויאפשר להם לשמור על [[דימוי עצמי|תדמית]] ישרה בעיני עצמם.

ניתן להרחיב את התזה של הספר לסוגיות רבות הנוגעות ל[[חקר הכלכלה]] ל[[כלכלה פוליטית]] ולנושאים נוספים כולל סוגיות של מהו מוצר לגיטימי, בעיות של ניהול [[מוצר ציבורי]], [[האדם הכלכלי]], [[שחיתות]], [[חרם צרכנים]], [[סביבתנות]] ו[[קיימות]].  

ניתן להרחיב את התזה של הספר לסוגיות רבות הנוגעות ל[[חקר הכלכלה]] ל[[כלכלה פוליטית]] ולנושאים נוספים כולל סוגיות של מהו מוצר לגיטימי, בעיות של ניהול [[מוצר ציבורי]], [[האדם הכלכלי]], [[שחיתות]], [[חרם צרכנים]], [[סביבתנות]] ו[[קיימות]].  

בתאוריה [[כלכלה נאו קלאסית|הכלכלית הנאו קלאסית]] של התנהגות [[רציונלית]], הנטיה לרמות או לבצע מעשה פשע אחר תושפע משיקול רציונלי. התאוריה הזו נוסחה על ידי הכלכלן [[גרי בקר]] שזכה גם ב[[פרס נובל לכלכלה]]. אריאלי מכנה גישה זו '''גישת הדפ"ר''' - המו'''ד'''ל הפשוט של ''''פ'''שע '''ר'''ציונלי.  

בתאוריה [[כלכלה נאו קלאסית|הכלכלית הנאו קלאסית]] של התנהגות [[רציונלית]], הנטיה לרמות או לבצע מעשה פשע אחר תושפע משיקול רציונלי. התאוריה הזו נוסחה על ידי הכלכלן [[גרי בקר]] שזכה גם ב[[פרס נובל לכלכלה]]. אריאלי מכנה גישה זו '''גישת הדפ"ר''' - המו'''ד'''ל הפשוט של ''''פ'''שע '''ר'''ציונלי.  

לפי הגישה הרציונלית לרמייה ולפשיעה - הסיכוי למעשה פשע גדל אם יש תמריץ גדול יותר לרמות. בניגוד לכך אם גדל הסיכוי להיתפס במעשה מרמה, או אם העונש על מעשה מרמה גדול יותר הדבר מפחית את הסיכוי לרמייה. דבר זה נתפס במשך שנים רבות כדרך לנתח הסתברות למרמה, ונתפס עד היום כדרך להבנת סוגים שונים של [[פשיעה]]. על פי הדפ"ר יש לחברה שתי דרכים להקטין את הפשיעה - האחת היא להגדיל את הסיכוי שפושעים ורמאים יתפסו - לדוגמה  יותר מצלמות אבטחה, יותר שוטרים, יותר שקיפות וכו', והשניה היא להחמיר את הענישה על ידי מאסרים ממושכים יותר, קנסות גבוהים יותר וכו'.  

לפי הגישה הרציונלית לרמייה ולפשיעה - הסיכוי למעשה פשע גדל אם יש תמריץ גדול יותר לרמות. בניגוד לכך אם גדל הסיכוי להיתפס במעשה מרמה, או אם העונש על מעשה מרמה גדול יותר הדבר מפחית את הסיכוי לרמייה. דבר זה נתפס במשך שנים רבות כדרך לנתח הסתברות למרמה, ונתפס עד היום כדרך להבנת סוגים שונים של [[פשיעה]]. על פי הדפ"ר יש לחברה שתי דרכים להקטין את הפשיעה - האחת היא להגדיל את הסיכוי שפושעים ורמאים יתפסו - לדוגמה  יותר מצלמות אבטחה, יותר שוטרים, יותר שקיפות וכו', והשנייה היא להחמיר את הענישה על ידי מאסרים ממושכים יותר, קנסות גבוהים יותר וכו'.  

אריאלי ביצע ניסויים שבהם ניתן לאנשים הזדמנות לרמות ובדק מה היקף הרמייה ואיזה גורמים השפיעו עליו. אחד המבדקים שבו השתמשו הוא מבחן שבו מבקשים מאנשים לענות בדף על 20 שאלות פשוטות בחשבון בתוך 5 דקות, ומשלמים להם סכום קטן בתום המבחן על מתן תשובות נכונות. עבור זמן מסויים אנשים הצליחו לענות על בממוצע  על 4 שאלות. כאשר נותנים לאנשים הזדמנות לרמות - על ידי קריעת הדף או גריסתו, ואז להגיד כמה הם עונים נכון ולקחת את התשלום בהתאם.  במצב זה אנשים מרמים ואומרים שהם ענו על 7 שאלות בממוצע. זה לא שמעט אנשים רימו הרבה, אלא שהרבה אנשים רימו מעט.  

אריאלי ביצע ניסויים שבהם ניתן לאנשים הזדמנות לרמות ובדק מה היקף הרמייה ואיזה גורמים השפיעו עליו. אחד המבדקים שבו השתמשו הוא מבחן שבו מבקשים מאנשים לענות בדף על 20 שאלות פשוטות בחשבון בתוך 5 דקות, ומשלמים להם סכום קטן בתום המבחן על מתן תשובות נכונות. עבור זמן מסויים אנשים הצליחו לענות על בממוצע  על 4 שאלות. כאשר נותנים לאנשים הזדמנות לרמות - על ידי קריעת הדף או גריסתו, ואז להגיד כמה הם עונים נכון ולקחת את התשלום בהתאם.  במצב זה אנשים מרמים ואומרים שהם ענו על 7 שאלות בממוצע. זה לא שמעט אנשים רימו הרבה, אלא שהרבה אנשים רימו מעט.  

רוב הספר מוקדש לתאור ואישוש התאוריה הזו, וכן למציאת הגורמים שמשפיעים על היכולת שלנו לתרץ רמאות ובכך להגדיל את היקפה.

רוב הספר מוקדש לתאור ואישוש התאוריה הזו, וכן למציאת הגורמים שמשפיעים על היכולת שלנו לתרץ רמאות ובכך להגדיל את היקפה.

אריאלי טוען ש"דלתות נועדו לאנשים ישרים" - יש אנשים שהם רמאיים ותמיד ירמו ומולם דלתות או הגנות אחרות לא יעזרו. הם יודעים כיצד לפרוץ אותן. יש אנשים שהם תמיד ישרים ולכן לא יפרצו או ירמו גם ללא הגנות. אבל האחוז באוכלוסייה של שתי הקיצוניות האלה הוא קטן. רוב האנשים בחברה כן ירמו בהיקף קטן, וכן אמצעי הגנה, כמו דלתות ישמשו להן תזכורת איך עליהן לנהוג באמת ולמנוע מהם לגלוש לדפוסי פשיעה או רמייה חמורים יותר.

אריאלי טוען ש"דלתות נועדו לאנשים ישרים" - יש אנשים שהם רמאים ותמיד ירמו ומולם דלתות או הגנות אחרות לא יעזרו. הם יודעים כיצד לפרוץ אותן. יש אנשים שהם תמיד ישרים ולכן לא יפרצו או ירמו גם ללא הגנות. אבל האחוז באוכלוסייה של שתי הקיצוניות האלה הוא קטן. רוב האנשים בחברה כן ירמו בהיקף קטן, וכן אמצעי הגנה, כמו דלתות ישמשו להן תזכורת איך עליהן לנהוג באמת ולמנוע מהם לגלוש לדפוסי פשיעה או רמייה חמורים יותר.

על פי תאוריית עיגול הפינות, הדרך להקטין את היקף הפשיעה היא לאו דווקא הגדלת הענישה והאכיפה, אלא להקטין את הדרך שבה אנשים מסוגלים לספק לעצמם הצדקה לפעולות שלהם כאשר הם פוגעים באחרים.

על פי תאוריית עיגול הפינות, הדרך להקטין את היקף הפשיעה היא לאו דווקא הגדלת הענישה והאכיפה, אלא להקטין את הדרך שבה אנשים מסוגלים לספק לעצמם הצדקה לפעולות שלהם כאשר הם פוגעים באחרים.

==תזכורת מוסרית מורידה את היקף הרמייה==

==תזכורת מוסרית מורידה את היקף הרמייה==

שבועה על התנ"ך או "קוד התנהגות" (אמיתי או מדומה) או משימה של זכירת 10 הדיברות הורידה מאד את כמות הרמייה. הדבר לא נובע מאמונה בעונש אמיתי. לדוגמה אתאיסים הורידו את היקף הרמייה עקב שבועה על עשרת הדיברות. סטודנטים הורידו את היקף הרמייה עקב שבועה על קוד התנהגות של האוניברסיטה שכלל אינו קיים. לעומת זאת היקף הרמייה שלהם לא היה שונה מסטודנטים אחרים באוניברסיטה אחרת שבה יש קוד התנהגות נרחב, שמלומד בצורה עמוקה ונרחבת וכולל איומים חמורים כמו סילוק מהאוניברסיטה.  

שבועה על התנ"ך או "קוד התנהגות" (אמיתי או מדומה) או משימה של זכירת 10 הדיברות הורידה מאד את כמות הרמייה. הדבר לא נובע מאמונה בעונש אמיתי. לדוגמה אתאיסטים הורידו את היקף הרמייה עקב שבועה על עשרת הדיברות. סטודנטים הורידו את היקף הרמייה עקב שבועה על קוד התנהגות של האוניברסיטה שכלל אינו קיים. לעומת זאת היקף הרמייה שלהם לא היה שונה מסטודנטים אחרים באוניברסיטה אחרת שבה יש קוד התנהגות נרחב, שמלומד בצורה עמוקה ונרחבת וכולל איומים חמורים כמו סילוק מהאוניברסיטה.  

היקף הרמייה במילוי פרטים בטופס לחבורת ביטוח מושפע מדברים פעוטים כמו מיקום החתימה. כאשר החתימה על נכונות הפרטים היא בראש הטופס, הדבר מהווה תזכורת מוסרית ואנשים מרמים פחות. כאשר החתימה היא בסוף הטופס החשיבות שלה נמוכה בהרבה שכן היא אינה תזכורת מוסרית שכן כבר מילאנו את הטופס, כולל גם פרטים לא נכונים ואין לנו תמריץ גדול מספיק לחזור  ולתקן את הטופס. הדבר הזה נתגלה הן בניסויים והן בטפסים אמיתיים של חברות ביטוח מול מבוטחים.

היקף הרמייה במילוי פרטים בטופס לחבורת ביטוח מושפע מדברים פעוטים כמו מיקום החתימה. כאשר החתימה על נכונות הפרטים היא בראש הטופס, הדבר מהווה תזכורת מוסרית ואנשים מרמים פחות. כאשר החתימה היא בסוף הטופס החשיבות שלה נמוכה בהרבה שכן היא אינה תזכורת מוסרית שכן כבר מילאנו את הטופס, כולל גם פרטים לא נכונים ואין לנו תמריץ גדול מספיק לחזור  ולתקן את הטופס. הדבר הזה נתגלה הן בניסויים והן בטפסים אמיתיים של חברות ביטוח מול מבוטחים.

==השלכות הספר==

==השלכות הספר==

אראילי אינו מתייחס לכך בספרו, אבל את התזה של הספר ניתן להשליך על מגוון גדול של שאלות נוספות ב[[חקר הכלכלה]] וב[[כלכלה פוליטית]] כגון בעיות במודל המרכזי של [[האדם הכלכלי]], מדוע אנשים משתתפים ב[[חרם צרכנים]], מה עומד מאחורי התקבעות של [[נורמה חברתית]] ו[[ערכים חברתיים]], מה גורם לכך שצריכה מסויימת של מוצרים היא לגיטימית או לא, היבטים והגבלות על [[לובי פוליטי]], [[שחיתות]], [[קשרי הון שלטון]] וסוגיות הנוגעות בבעיות של [[מוצר ציבורי|מוצרים ציבוריים]] כגון שמירה על מערכת משפט הוגנת, [[סביבתנות]] ו[[קיימות]].  

אריאלי אינו מתייחס לכך בספרו, אבל את התזה של הספר ניתן להשליך על מגוון גדול של שאלות נוספות ב[[חקר הכלכלה]] וב[[כלכלה פוליטית]] כגון בעיות במודל המרכזי של [[האדם הכלכלי]], מדוע אנשים משתתפים ב[[חרם צרכנים]], מה עומד מאחורי התקבעות של [[נורמה חברתית]] ו[[ערכים חברתיים]], מה גורם לכך שצריכה מסויימת של מוצרים היא לגיטימית או לא, היבטים והגבלות על [[לובי פוליטי]], [[שחיתות]], [[קשרי הון שלטון]] וסוגיות הנוגעות בבעיות של [[מוצר ציבורי|מוצרים ציבוריים]] כגון שמירה על מערכת משפט הוגנת, [[סביבתנות]] ו[[קיימות]].  

===אנוכיות "האדם הכלכלי"===

===אנוכיות "האדם הכלכלי"===

דבר זה יכול להתייחס לשורה של נקודות שהועלו על ידי כלכלנים בתחומים שונים:

דבר זה יכול להתייחס לשורה של נקודות שהועלו על ידי כלכלנים בתחומים שונים:

* בספר [[23 דברים שלא מגלים לנו על קפיטליזם]] טוען [[כלכלה מוסדית|הכלכלן המוסדי]] [[הא-ג'ון צ'אנג]] כי אין דבר כזה [[שוק חופשי]] באמת שכן כל שוק מוגבל על ידי חוקים שאומרים מה נחשב מוצר לגיטמי - בישראל מותר לקנות פרות, חזירים ולשכור [[לובי פוליטי|לוביסט]], אבל אסור לקנות פצצות אטום, שופטים, או [[עבדות|עבדים]]. הא-ג'ון צ'אנג מתייחס לחוקים אבל אפשר להרחיב את הדיון לגבי נורמות - מדוע בחברות מסויימות צריכה של מוצר מסויים (ארנבת לדוגמה) הוא לגטימי ובחברה אחרת לא. התאור של אריאלי מספק הסבר חלקי לנושא - בחברה מסויימת צריכה של מוצרים מסויימים (כמו אכילת בשר או החזקה של עבדים, או סחר בנשק מסוג מסויים לדוגמה [[נשק קל]]) לא פוגעת בדימוי העצמי המוסרי של אנשים. השינוי של נורמות חברתיות כאלה תלוי בשאלה כמה אנשים יכולים לתמוך פוליטית ותרבותית ב, לצרוך, להשקיע ולהתפרנס מסוג מסויים של פעילות ועדיין להרגיש מוסריים בעיני עצמם (ובעיני הסביבה הקרובה להם).  

* בספר [[23 דברים שלא מגלים לנו על קפיטליזם]] טוען [[כלכלה מוסדית|הכלכלן המוסדי]] [[הא-ג'ון צ'אנג]] כי אין דבר כזה [[שוק חופשי]] באמת שכן כל שוק מוגבל על ידי חוקים שאומרים מה נחשב מוצר לגיטמי - בישראל מותר לקנות פרות, חזירים ולשכור [[לובי פוליטי|לוביסט]], אבל אסור לקנות פצצות אטום, שופטים, או [[עבדות|עבדים]]. הא-ג'ון צ'אנג מתייחס לחוקים אבל אפשר להרחיב את הדיון לגבי נורמות - מדוע בחברות מסויימות צריכה של מוצר מסויים (ארנבת לדוגמה) הוא לגטימי ובחברה אחרת לא. התאור של אריאלי מספק הסבר חלקי לנושא - בחברה מסויימת צריכה של מוצרים מסויימים (כמו אכילת בשר או החזקה של עבדים, או סחר בנשק מסוג מסויים לדוגמה [[נשק קל]]) לא פוגעת בדימוי העצמי המוסרי של אנשים. השינוי של נורמות חברתיות כאלה תלוי בשאלה כמה אנשים יכולים לתמוך פוליטית ותרבותית ב, לצרוך, להשקיע ולהתפרנס מסוג מסויים של פעילות ועדיין להרגיש מוסריים בעיני עצמם (ובעיני הסביבה הקרובה להם).  

* בספר [[הלוגיקה של פעולה קבוצתית]] מתאר הכלכלן האמריקאי [[מנסור אולסון]] בעיה הנוגעת לשחיתות, דמוקרטיה ו[[מוצר ציבורי|מוצרים ציבוריים]] רבים - כאשר קבוצה מסויימת נהנת מרווח כלכלי על חשבון הציבור כולו, קשה לציבור להתארגן ולשנות דבר זה בגלל שהפגיעה היא מבוזרת. לכל אחד מחברי הקבוצה הפוגעת אינטרס כלכלי חזק לשתף פעולה עם האחרים ולהשקיע מאמץ בהמשך המצב הפוגעני. לעומת זאת לציבור הרחב יש אינטרס חלש יותר לשינוי שכן הפגיעה מפוזרת על פני אנשים רבים. כמו כן לאנשים יש אינטרס להיות "טרמפיסטים חופשיים" על מאבקים חברתיים. שכן למה להשקיע בשינוי חברתי אם מישהו אחר כבר עושה זאת. הבעיה קשה יותר דווקא כאשר הקבוצה הנפגעת היא גדולה יותר והקבוצה הפוגעת היא קטנה יותר, והיא קשה יותר ככל שמדובר במוצר ציבורי בעל היבטים חזקים יותר של ציבוריות. עולה מכאן השאלה מדוע אנשים משתתפים ב[[חרם צרכנים]] או במאבקים חברתיים ופוליטיים כלשהם. התשובה לפי ההסבר של אריאלי היא שבתנאים מסויימים יש קושי לא להשתתף במאבק מסויים ולשמור על דימוי עצמי מוסרי. מכאן גם שהדינמיקה של מאבקים חברתיים והיבטים כמו הטרגוניות של הדימוי העצמי של הציבור, ויכולת חיבור של הצדדים השונים במאבק ביחס לדימוי העצמי הם בעלי השלכה מהותית על הצלחה או כשלון של שינוי חברתי.  

* בספר [[הלוגיקה של פעולה קבוצתית]] מתאר הכלכלן האמריקאי [[מנסור אולסון]] בעיה הנוגעת לשחיתות, דמוקרטיה ו[[מוצר ציבורי|מוצרים ציבוריים]] רבים - כאשר קבוצה מסויימת נהנית מרווח כלכלי על חשבון הציבור כולו, קשה לציבור להתארגן ולשנות דבר זה בגלל שהפגיעה היא מבוזרת. לכל אחד מחברי הקבוצה הפוגעת אינטרס כלכלי חזק לשתף פעולה עם האחרים ולהשקיע מאמץ בהמשך המצב הפוגעני. לעומת זאת לציבור הרחב יש אינטרס חלש יותר לשינוי שכן הפגיעה מפוזרת על פני אנשים רבים. כמו כן לאנשים יש אינטרס להיות "טרמפיסטים חופשיים" על מאבקים חברתיים. שכן למה להשקיע בשינוי חברתי אם מישהו אחר כבר עושה זאת. הבעיה קשה יותר דווקא כאשר הקבוצה הנפגעת היא גדולה יותר והקבוצה הפוגעת היא קטנה יותר, והיא קשה יותר ככל שמדובר במוצר ציבורי בעל היבטים חזקים יותר של ציבוריות. עולה מכאן השאלה מדוע אנשים משתתפים ב[[חרם צרכנים]] או במאבקים חברתיים ופוליטיים כלשהם. התשובה לפי ההסבר של אריאלי היא שבתנאים מסויימים יש קושי לא להשתתף במאבק מסויים ולשמור על דימוי עצמי מוסרי. מכאן גם שהדינמיקה של מאבקים חברתיים והיבטים כמו הטרגוניות של הדימוי העצמי של הציבור, ויכולת חיבור של הצדדים השונים במאבק ביחס לדימוי העצמי הם בעלי השלכה מהותית על הצלחה או כשלון של שינוי חברתי.  

* ניתן להרחיב את המודל של אריאלי לשורה שלמה של דילמות מוסריות וחברתיות כגון [[צמחונות]] ו[[טבעונות]], היחס של האדם לבעלי חיים אחרים, [[שחיתות]], [[סביבתנות]], [[קיימות]], [[תזונה]], [[פעילות גופנית]], [[כלכלת אושר]] ו[[רפואה מונעת]]. לדוגמה [[הכחשת אקלים]] היא צעד הגיוני מצעד אנשים התומכים ב[[קפיטליזם]] או בימין השמרני הפוליטי או שהם מתפרנסים מתעשיות הפולטות [[גזי חממה]]. מבחינה [[רציונלית]] אין שום הגיון בחיבור בין הסוגיות שכן השאלות האם קיימת [[התחממות עולמית]], האם האדם גורם לכך ומה עלולות להיות ההשלכות של דבר זה הן שאלות מדעיות המצריכות ידע ב[[חקר האקלים]]. המודל של אריאלי יכול להסביר תופעה זו על ידי הסבר פשוט - על ידי הכחשה של התחממות עולמית או טענות דומות (אין לנו מה לעשות בנושא, כבר מאוחר מידי, המחיר הכלכלי יהיה גבוה מידי וכו') התומכים בהכחשת אקלים שומרים על דימוי עצמי מוסרי ובכך יכולים לשמור על קוהרנטיות פוליטית או על אינטרס כלכלי שיש להם. באופן דומה [[עישון|מעשנים]] רבים מכחישים את ההשפעות הבריאותיות של עישון או ידחיקו את נזקי העישון, תעשיינים עובדים בתעשיות מזהמות ופוליטיקאים קרובים להם נוקטים ב[[הכחשת זיהום]], ותומכים באכילת בשר מכחישים היבטים כמו פגיעה בבעלי חיים או נקודות דמיון בין בעלי חיים לבין בני אדם.  

* ניתן להרחיב את המודל של אריאלי לשורה שלמה של דילמות מוסריות וחברתיות כגון [[צמחונות]] ו[[טבעונות]], היחס של האדם לבעלי חיים אחרים, [[שחיתות]], [[סביבתנות]], [[קיימות]], [[תזונה]], [[פעילות גופנית]], [[כלכלת אושר]] ו[[רפואה מונעת]]. לדוגמה [[הכחשת אקלים]] היא צעד הגיוני מצעד אנשים התומכים ב[[קפיטליזם]] או בימין השמרני הפוליטי או שהם מתפרנסים מתעשיות הפולטות [[גזי חממה]]. מבחינה [[רציונלית]] אין שום הגיון בחיבור בין הסוגיות שכן השאלות האם קיימת [[התחממות עולמית]], האם האדם גורם לכך ומה עלולות להיות ההשלכות של דבר זה הן שאלות מדעיות המצריכות ידע ב[[חקר האקלים]]. המודל של אריאלי יכול להסביר תופעה זו על ידי הסבר פשוט - על ידי הכחשה של התחממות עולמית או טענות דומות (אין לנו מה לעשות בנושא, כבר מאוחר מידי, המחיר הכלכלי יהיה גבוה מידי וכו') התומכים בהכחשת אקלים שומרים על דימוי עצמי מוסרי ובכך יכולים לשמור על קוהרנטיות פוליטית או על אינטרס כלכלי שיש להם. באופן דומה [[עישון|מעשנים]] רבים מכחישים את ההשפעות הבריאותיות של עישון או ידחיקו את נזקי העישון, תעשיינים עובדים בתעשיות מזהמות ופוליטיקאים קרובים להם נוקטים ב[[הכחשת זיהום]], ותומכים באכילת בשר מכחישים היבטים כמו פגיעה בבעלי חיים או נקודות דמיון בין בעלי חיים לבין בני אדם.