שינויים

[[קובץ:Why Nations Fail.jpg|ממוזער|200px|עטיפת הספר "[[מדוע אומות נכשלות]]"]]

[[קובץ:Why Nations Fail.jpg|ממוזער|200px|עטיפת הספר "[[מדוע אומות נכשלות]]"]]

הספר מספק דוגמאות היסטוריות לטענה שהצלחה כלכלית של מדינות, כפי שהיא נמדדת ב[[צמיחה כלכלית]] נקבעת על ידי המוסדות הפוליטיים שיש במדינות או באיזורים. '''[[מוסדות משתפים]]''' (inclusive institutions) הם מוסדות שבם יש [[ביזור]] של הכוח הפוליטי ואין בהם ריכוזיות של הכוח הפוליטי או [[ריכוזיות כלכלית]] והן משגשגות וחדשניות תחת שלטון חוק הוגן ודמוקרטי, בעל מערכת שיפוטית עצמאית מהשלטון ו[[זכויות קניין]], לעומתם יש '''מוסדות נצלניים''' או לקחניים (extractive institutions) שמנצלים את כוחם כדי לשאוב משאבים, כוח כלכלי וכוח פוליטי או תרבותי מתוך הציבור אל אליטה מסויימת. לפי הספר המוסדות הפוליטיים הם חשובים בהרבה יחסית לגאוגרפיה, משאבים או תרבות. כמו כן הספר טוען שחופש כלכלי ומוסדות משתפים ודמוקרטיים מביאים לשגשוג כלכלי (צמיחה כלכלית) אך צמיחה כלכלית אינה בהכרח מובילה לדמוקרטיה. מדינות כמו בריטניה או ארצות הברית הפכו לעשירות בגלל שאזרחיהן מרדו באליטות ששלטו בכוח ויצרו חברה דמוקרטית יותר שבה הזכויות הפוליטיות הוקצו באופן רחב יותר ושהממשלה בהן היתה קשובה והיתה צריכה לתת דין וחשבון מקיף יותר בפני האזרחים שלה. במדינות אלה, חלקים גדולים מהאוכלוסייה יכלו לנצל הזדמנויות לפיתוח כלכלי. לעומתן, מדינות שנלשטו על ידי אליטות צרות, נכשלו והן עניות ביותר. מדינות שבהן יש מוסדות לקחניים וטוטליטריים נמצאות ב[[מלכוד 22]] של [[פלוטוקרטיה]], דיכוי של [[התפתחות טכנולוגית]] ורעיונות חדשים ובדיכוי של חופש אישי וכלכלי. כמו כן הן סובלות לעיתים מ[[קללת המשאבים|קללת משאבים]].

הספר מספק דוגמאות היסטוריות לטענה שהצלחה כלכלית של מדינות, כפי שהיא נמדדת ב[[צמיחה כלכלית]] נקבעת על ידי המוסדות הפוליטיים שיש במדינות או באיזורים. '''[[מוסדות משתפים]]''' (inclusive institutions) הם מוסדות שבם יש [[ביזור]] של הכוח הפוליטי ואין בהם ריכוזיות של הכוח הפוליטי או [[ריכוזיות כלכלית]] והן משגשגות וחדשניות תחת שלטון חוק הוגן ודמוקרטי, בעל מערכת שיפוטית עצמאית מהשלטון ו[[זכויות קניין]], לעומתם יש '''מוסדות נצלניים''' או לקחניים (extractive institutions) שמנצלים את כוחם כדי לשאוב משאבים, כוח כלכלי וכוח פוליטי או תרבותי מתוך הציבור אל אליטה מסויימת. לפי הספר המוסדות הפוליטיים הם חשובים בהרבה יחסית לגאוגרפיה, משאבים או תרבות. כמו כן הספר טוען שחופש כלכלי ומוסדות משתפים ודמוקרטיים מביאים לשגשוג כלכלי (צמיחה כלכלית) אך צמיחה כלכלית אינה בהכרח מובילה לדמוקרטיה. מדינות כמו בריטניה או ארצות הברית הפכו לעשירות בגלל שאזרחיהן מרדו באליטות ששלטו בכוח ויצרו חברה דמוקרטית יותר שבה הזכויות הפוליטיות הוקצו באופן רחב יותר ושהממשלה בהן היתה קשובה והיתה צריכה לתת דין וחשבון מקיף יותר בפני האזרחים שלה. במדינות אלה, חלקים גדולים מהאוכלוסייה יכלו לנצל הזדמנויות לפיתוח כלכלי. לעומתן, מדינות שנשלטו על ידי אליטות צרות, נכשלו והן עניות ביותר. מדינות שבהן יש מוסדות לקחניים וטוטליטריים נמצאות ב[[מלכוד 22]] של [[פלוטוקרטיה]], דיכוי של [[התפתחות טכנולוגית]] ורעיונות חדשים ובדיכוי של חופש אישי וכלכלי. כמו כן הן סובלות לעיתים מ[[קללת המשאבים|קללת משאבים]].

==כלכלה מוסדית פוליטית רדיקלית==

==כלכלה מוסדית פוליטית רדיקלית==