הקניין הפרטי באווירה מוסדית

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

Nuvola apps kcmpartitions.png זהירות! זהו מאמר לא שלם. מאמר כזה יכול להיות כתוב באופן לא מסודר או לא ברור, או שהוא צפוי לעבור שינויים נרחבים בניסוח או בתוכן, או שהוא פשוט קטוע.


אחת מהנחות היסוד של המודל הקפיטליסטי ושל התאוריה הנאו-קלאסית היא שכלל האוכלוסייה, ללא קשר לפרמטר כלשהו, נהנית מהבטחה של זכויות הקניין שלה. היינו מה ששלי, שלי, ואין לאיש את הזכות או היכולת לקחת זאת מבלי רשותי.

נדמה לי שהכלכלן המוסדי אבנר גרייף שואל את השאלה הבאה: אם אנו מניחים כי אין מוסדות, וכי כולם מתנהגים באופן אנוכי, וכי כדי לקיים את הערכת\ משטר הקפיטליסטי יש צורך במשטרה (ומערכת משפט), מה ימנע מהמשטרה להיות מושחתת עד היסוד, כלומר לא לשמור על חוקים כלשהם של קניין רכוש או בטחון אישי אלא לאכוף את החוקים על פי התמריצים למקסם את מירב התועלת האישית של השוטר, או פשוט את מרבית הכסף שלו- היינו לקבל שוחד מכל מי שמוכן לשלם, ע"פ המרבה במחיר? התשובה הכללית לשאלה זו נחלקת בדרך כלל ל שתיים:

  1. הנחה שהמשטרה, ומוסדות השלטון באופן כללי פועלים באופן "אידאלי", לדוגמה מחזירים לציבור את כל הכסף שנלקח ממנו במיסים. ברור שהנחה זו סוטה מהנחה הכללית של הקפיטליסטים שהיא שאנשים פועלים באופן אנוכי, ולא על פי אידאלים נשגבים כלשהם. הנחה זו מאפשרת לתאוריה הנאו-קלאסית להראות:
    1. שגם במצב זה הרווחה נפגעת, ולכן מדינה היא דבר "רע".
    2. להתעלם מהבעיות שיוצגו בהמשך.
  2. הנחה אחרת היא שגם אם שוטרים, פקידים, ושופטים הם אנוכיים, אפשר להטיל עליהם מנגנוני פיקוח שיאפשרו "מלחמה בשחיתות" (מכאן אחד הפטישים של השחיתות כאויב היחידי של הטוב בז'רגון הפוליטי הנוכחי). אלא שאדבר זה עונה גרייף - ומי ישמור על השוטר של השוטר? היינו בעולם אנוכי לגמרי, נטול מוסדות ונורמות גם המפקחים כנגד השחיתות היו מושחתים בעצמם, ולכן ניתנים לשיחוד ולכן גם מנגנון הפיקוח לא היה עובד והיינו מגיעים בסוף לאותה תוצאה - שהשוטרים אינם פועלים באופן "אידאלי".

מכאן, שניתן להניח שבאופן כללי, "שוטרים", או כל מי שאמור לאכוף את "כללי המשחק" בזירה הכלכלית- פוליטית, אינם פועלים באופן "אידאלי": מחוקקים, הממשלה, שופטים, פקידים, שוטרים, בנקים, גופי השקעה ועסקים לא יאכפו מדיניות אחידה של "צדק", "מחירים", "זכויות",", "ריבית", "שקיפות" (מידע מלא) או של "זכויות קניין". אלא באופן כללי ינטו לשפר את ה"שרות" שהם מספקים לבעלי העוצמה הפוליטית הגדולה יותר (במדינה קפיטליסטית, הכוונה בד"כ להון רב יותר). תפישה זו מתיישבת עם הראייה המוסדית הרואה ביחסי הכוח הפוליטיים את המהות של מערכת החליפין הכלכלית.

מדבר זה נצפה לראות לדוגמה שלאנשים עניים, בממוצע יש קושי לשמור על השווי הכספי וה"ריאלי" (ריאלי מבחינתם, לא במובן הרגיל של סל מוצרים ממוצע) של רכושם. מובן שקושי כזה קיים גם אצל עשירים, אבל נצפה לראות שככל שהכנסה גדלה, הקושי הזה מצטמצם: ללא השקעת מאמץ, או ברמה נתונה של מאמץ, העניים יהפכו עניים יותר, מעמד הביניים, עד הכנסה מסויימת, יהפוך עני יותר אך בקצב איטי יותר, ואילו מעל הכנסה מסויימת נגיע למקום בו אין קושי לשמור על הרכוש ועל רמת הכנסה, ומעל זה למקום בו ללא הרבה מאמץ או ללא מאמץ כלל, ניתן להגדיל את הרכוש הכספי, את הרכוש הריאלי ואת ההכנסה.

אמנם זו ראייה פסימית, אך יש גם חצי כוס מלאה: במצב כזה, הפעלת כוח פוליטי על ידי הציבור מאפשרת לשפר את ה"שירות" שכלל הציבור מקבל, על אפם ועל חמתם של בעלי ההון. אמנם הרבה יותר קל לארגן מספר בעלי הון שבידי כל אחד כוח פוליטי רב, מאשר לארגן מיליוני בני אדם שבידי כל אחד כוח זעום, אך תהליך כזה נעשה כבר במדינות סקנדינביה והתוצאה מדברת בעד עצמה...

דוגמאות למנגנונים שגורמים לאי שוויון בשמירה על הקניין

  • התחזוקה הטבעית של הגוף. כל גוף אנושי הוא מערכת חיה, וכדי לשמור עליו חי, יש צורך לספק לו מזון, שתייה, בידוד מפני חום וקור וכו'. כאשר אדם נמצא קרוב יותר למוות הסתברותי עקב רעב, קור וכו', הוא יהיה מוכן לוותר על דברים רבים, ובלבד שישאר בחיים. לכן לדוגמה, את אותה הדירה ישכור העשיר במחיר נמוך יותר - שכן היכולת שלו לבחור דירה אחרת או לגור במלון גדולה יותר. זו דוגמה לאפליה במחיר.
  • הצורך בתחזוקה טבעית של הגוף אומרת גם שכאשר אדם עשיר סובל מהעדרו של זרם הכנסה (לדוגמה עקב אבטלה), הוא יכול לנצל את המאגרים שלו כדי ללמוד כישורים חדשים, לאסוף עוד מידע ולנסות לנצל הזדמנויות חדשות, או לשפר את "ההון האנושי" שלו. לעומת זאת העני צריך לנסות ולשרוד, ועליו לנסות להתפרנס בכל מחיר - לעבוד בעבודות דחק, בעבודות שאין לו כישורים אליהם, במשרות זמניות, לעסוק ב"יזמות זעירה" (כמו מכירה של סדקית ואוכל ברחוב), או לנסות את מזלו בעולם הפשע- כך שאין לו יכולת לפתח קריירה או "הון אנושי", או אפילו להפך - בעבודות הדורשות ניסיון ו"הון אנושי" עבודות שלא בתחום מביאות ל"שחיקה" ב"הון" עקב שיכחה. הרבה מעבודות הדחק הן מנוונת מבחינה גופנית, או כרוכות בסיכונים פיזיים, וסיכון קיים כמובן גם בעולם הפשיעה.

דוגמאות נוספות:

  • בנקים- ריבית לא אחידה - עשירים מקבלים תנאים טובים יותר. גביית סכומים קבועים (ולא אחוזים) - לא מורגש בסכומים גדולים ואוכל חסכונות קטנים. בשנים האחרונות אנחנו גם רואים מקרים רבים של הלוואות שמנות לבעלי הון "ללא חזרה" (non-recourse, דהיינו, שמטרת ההלוואה היא הערובה היחידה להלוואה ואין לחזור ללווה במקרה של אבדן הנכס). במקרים רבים ירד הכסף לטמיון עקב השקעות פזיזות והבנקים נאלצו לספוג הפסדים של מיליארדי שקלים.
  • בתי השקעות - תנאים טובים יותר למי שמביא סכומים גדולים יותר, יכולת ביצוע ארביטראז' מעל סכום מסויים באופציות, יכולת השקעה בבנקים עצמם. בסופו של דבר, לשחקנים גדולים יש יכולת השפעה ממשית על שוק ההון.
  • עסקים - עשיית דילים של "שמור לי ואשמור לך", הצלבת דירקטורים, הטבות לבעלי מניות גדולים ומנהלים בכירים על חשבון בעלי מניות קטנים יותר. תנאים טובים יותר לעסקים גדולים יותר במימון, בביצוע עסקאות בהיקף גדול יותר, בפרסום ושיווק, בפעילות מול ספקים ולקוחות עסקיים (הכתבת מחירים ותנאים).
  • מט"ח - העניים צמודים למטבע המקומי, העשירים יכולים לקנות מט"ח ונכסי נדל"ן מעבר לים (שוב, העמלות שהן בסכום קבוע [וגבוה], מהוות חסם כניסה לשחקנים קטנים). היכולת לנסוע ולקנות נכס נדל"ן גדול מאפשרת להנות משטר מטבע גבוה יותר (אם המטבע צפוי לצמוח) ומרווחי נדל"ן גבוהים יותר במקומות בהם יש צמיחת מחירי נדל"ן - כמו שכרגע מתרחש בניו יורק ולונדון.
  • משטרה- אכיפה לא אחידה - "שרות" טוב יותר לעשירים, הענות מהירה יותר לשכונות עשירות, יותר שוטרים, התייחסות רצינית יותר לעברות בשכונות עשירות. אם כל זה לא עוזר - משטרה פרטית. הנחמה היחידה של העניים, שאמנם זכויות הקניין לא בטוחות אבל אין הרבה מה לגנוב מהם (אם כי זה לא עוזר בכל מה שקשור לביטחון אישי או ביכולת להגדיל את "ההון האנושי" על ידי לימודים או חיסכון). תגמול דיפרנציאלי של שוטרים - על ידי שוחד ישיר, על ידי "תרומות" למשטרה, על ידי מימון שכונתי של המשטרה (בארצות הברית), על ידי תשלום שכר גבוה לשוטרים הבכירים (זהות מעמדית), וכן על ידי פיתוי לעתיד - משרות במשטרה הפרטית וב"ג'ובים" של אבטחה או כל דבר אחר לאחר השחרור או לאחר מספר שנות שרות.

תוצאות - סוגי פשיעה נפוצים יותר מול השכבות העניות, טיפול לא שוויוני בעבירות כשהן מופנות לעשירים ולעניים.

  • משטרה - רדיפה של העניים - לדוגמה קבצנים, דרי רחוב, מכורים לסמים עניים, דרי מכוניות.
  • מערכת המשפט - שוחד של שופטים, מינוי קרובי שופטים לג'ובים שונים, התמודדות טובה יותר מול החוק על ידי עורכי דין במשפטים עצמם, משיכת המשפטים כדי להתיש את הצד השני, איום במשיכת משפט כדי לא לגשת אליו, מציאת פרצות בחוק על ידי עורכי דין ורואי חשבון.
  • מערכת החקיקה - קניית חוקים, קניית מחוקקים - אין צורך בשוחד של ממש, היות וכסף יכול לקנות לוביסטים וחברות יחסי ציבור שנותנות יתרון בלתי צודק בקידום חקיקה, וזאת באופן חוקי לחלוטין.
  • מערכת החקיקה - תרומות למפלגות - תהליך שמתחזק עם בחירות מוקדמות ('פריימריז'), הדורשות מהמועמד השקעה של כסף רב בניסיון להגיע לקהל הבוחרים הגדול של המפלגות.
  • מערכת החקיקה והממשל - אכיפה של השפעות חיצוניות - העברת העלויות הסיבתיות אל העניים. הן בעבודה והן במפגעים הפוגעים בתאני המחיה ובערך הנדל"ן.
  • מערכת הממשל - שיחוד פוליטיקאים, שיחוד פקידים - גם כאן אין צורך בשוחד של ממש, מספיק לתפור ג'ובים לפוליטיקאים ולפקידים בכירים לאחר סיום הכהונה, כדי לקבל מהם שרות מיוחד עוד בזמן הכהונה.
  • מערכת רכוש אדמות - החרמת אדמות של עניים בתואנות שונות, אי רישום קרקעות כיאות (בדואים בנגב), הריסת מבנים לא חוקיים של עניים ולעומת זאת אישור בדיעבד של מבני מסחר או הרחבות של מתחמי יוקרה, גם אם נבנו במפורש בניגוד לחוק (סי אנד סן, המרינה בהרצליה).

תוצאות

  • ללא מנגנונים אחרים, כמו תשלומי העברה מהעשירים לעניים, ביטוח לאומי או איגודי עובדים, יגרם מצב של שבירת המערכת - לעניים לא יהיה דבר להפסיד מלבד הרעב שלהם. בנוסף, לא יהיה להם כוח קניה כדי להמשיך ולקנות את המוצרים שהקפיטליסטים מייצרים.
  • השבירה לא חייבת להיות באמצעות מהפכה המונית- גם פניה אישית לפשיעה היא תשובה חלקית למצב זה. לכן נצפה לראות יותר ויותר עניים הפונים לאפיק זה, וכמו כן צמיחה של יותר ויותר משטרה פרטית ו"יישובי עשירים" מסוגרים בניסיון להגן על הרכוש. דוגמה אחת היא ארצות הברית - עם מספר גדול של אסירים, משטרות שכונתיות ועירוניות, פשיעה גבוהה. דוגמה שניה היא ברזיל - עם שחיתות גבוהה מאוד, פשיעה עצומה, וארגונים כמו MST שמנסים לנגוס ברכוש של העשירים.
  • מצב זה פירושו גם, שללא מנגנונים אחרים, המוסדות שנועדו להקטין את אי השוויון ינטו בעצמם לדעוך ולהתנוון ולשרת יותר את העשירים והחזקים ופחות את העניים - כי במשך הזמן יש יותר ויותר תמריץ לבגוד בעניים ופרס גדול יותר (ומנגנוני תגמול חוקיים) למי שבוגד בהם.