המחקר להתפתחות מבוגרים

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

המחקר להתפתחות מבוגרים של אוניברסיטת הרווארד (באנגלית: Harvard Study of Adult Development) הוא מחקר ארוך טווח ומקיף ביותר אודות כלל אורחות חייהם של כמה מאות גברים בארצות הברית, החל מהיותם גברים צעירים, בשנות ה-40 של המאה ה-20, דרך כל מהלך חייהם עד למותם, המחקר ממשיך להתקיים עד היום הזה (2009). את המחקר מנהל בעשרות השנים האחרונות הפסיכולוג והפסיכיאטר ג'ורג' ויילאנט. (George Eman Vaillant). המחקר נחשב כאחד הפרוייקטים הממושכים ביותר מבין המחקרים ארוכי הטווח על המצב האנושי הגופני והנפשי.

המחקר בנוי סביב מעקב דו-שנתי אחר 2 קבוצות גברים:

  • Grant Study - קבוצה של 268 בוגרי הרווארד ממחזורים 1939-1944.
  • Glueck Study - קבוצה של 456 גברים שגדלו בשכונות הפנימיות של העיר בוסטון, שנבחרו במקור על ידי הפרופסור למשפטים מהרווארד Sheldon Glueck בשנים 1940-1944.

גישת המחקר היא מחקר ארוך טווח - עוקבים אחר מספר נמוך יחסית של נבדקים לאורך זמן רב (כמו בסדרת הסרטים התיעודיים "7 אפ" של מייקל אפטד). זאת בניגוד למחקרים רבים אחרים שנערכים בפסיכולוגיה, בריאות או כלכלה שבהם בוחנים כמות גדולה של נבחנים לאורך זמן קצר יותר של מספר חודשים עד מספר שנים.

המחקר מספק בסיס נתונים עשיר מאוד וייחודי בתיעוד ההתפתחות של הגברים במהלך חייהם בכלל ההיבטים כמו בריאות, הרגלים, בחירות בחיים, מחשבות, אידאלים, התמכרויות, התפתחות בחיים וכו'. המחקר סיפק עד כה כרקע למספר ספרים שכתב וייאלנט בנושא, וכן לתאוריה שלו על 4 רמות של הגנות פסיכולוגיות.

רקע למחקר

את הרעיון למחקר הגה הרופא ארלי בוק, שגדל באיווה וניהל את שירותי הבריאות בהרווארד בשנות השלושים. בוק הגה את הרעיון עם הפטרון שלו, וו"ט גרנט, איל ההון ובעל רשת חנויות הכלבו. [1]

בספטמבר 1938 הצהיר בוק בכתביו שהמחקר הרפואי הקדיש תשומת לב רבה מדי לאנשים חולים. שחלוקת הגוף לתסמינים ומחלות - דרך עיניהם של מאה מומחים בתחומים שונים - לעולם לא תוכל להאיר על השאלה לגבי איך חיים טוב, באופן כללי. גישה זו דומה כיום לגישות של רפואה הוליסטית, פסיכולוגיה חיובית ורפואה מונעת. המחקר של בוק התבסס על תלמידי שנה שנייה שמסוגלים "לחתור בקאנו". [1]

המחקר הוא "ניסיון לנתח את הכוחות שיוצרים גברים צעירים רגילים". הוא הגדיר את הנורמלי בתור "שילוב של רגשות וגורמים פסיכולוגיים שבסך הכל מתפרשים באופן כללי כחיים מוצלחים". [1]

בוק אסף צוות של חוקרים מתחומים שונים - רפואה, פיזיולוגיה, אנתרופולוגיה, פסיכיאטריה, פסיכולוגיה ועבודה הסוציאלית. הוא נעזר באנשי מקצוע מפורסמים כמו הפסיכיאטר אדולף מאייר והפסיכולוג הנרי מוריי.[1]

תיאור המחקר

המחקר להתפתחות מבוגרים של אוניברסיטת הרווארד, החל בשנת 1937, כמחקר על תלמידי שנה שנייה בהרווארד, בריאים ומאוזנים מבחינה נפשית (כולם גברים), והמשיך לעקוב אחר הנבדקים במשך יותר מ-70 שנה. מתוך סריקה של נתונים רפואיים ואקדמיים ובחינת המלצות של הדיקן של הרווארד, בחרו בוק ועמיתיו 268 סטודנטים - בעיקר מהמחזורים של השנים 43', 42' ו-44'. ובדקו אותם מכל זווית אפשרית ובכל כלי מדעי זמין. במהלך המחקר עברו הגברים עברו בדיקות רפואיות שגרתיות, מבדקים פסיכולוגיים, השיבו לשאלונים וראיונות. כל המידע המחקרי שמור בתיקים עבי כרס, הנעולים בחדר המיועד לצורכי המחקר שהגישה אליו מתאפשרת רק לחוקרים. [1]

הבחינות הרפואיות היו מקיפות מאוד - החל מבדיקת תפקוד הגוף, עבור מדידת רמת חומצות החלב אחרי חמש דקות על הליכון, וכלה בגודל שק האשכים. החוקרים השתמשו גם במכשור חדיש לאותה תקופה לדוגמה "אלקטרונצפלוגרף", שבחן המחקר את תפקודי המוח של הנבדקים, על-פי רישומים שהתקבלו מאלקטרודות שהוצמדו לגולגולת. העובד הסוציאלי של תוכנית המחקר נדרש לתעד לא ההיסטוריה הפרטית של הצעירים - מתי הפסיקו להרטיב במיטה, איך הם למדו על יחסי מין. בנוסף תעודה גם ההיסטוריה המקיפה, הרפואית והחברתית, של הוריהם ומשפחתם המורחבת. כדוגמה לבחינות נפשיות - הנבחנים פירשו ציורי רורשאך, מסרו דוגמאות כתב יד ודיברו ארוכות עם פסיכיאטרים. הבדיקות כללו גם בדיקות שכיום נחשבות מיושנות ולא רלוונטיות כמו ניתוח "אנתרופומטרי", על סמך ההנחה שאפשר לזהות סוגי אישיות לפי הפרופורציות של הגוף. [1]

המחקר עקב אחר שלבים שונים וחוויות שונות בחיים כולל חיים באוניברסיטה, שירות בצבא בזמן מלחמת העולם השנייה, נישואים וגירושים, התקדמות או קריסה מקצועית, התמכרות לחומרים ממכרים, פנסיה, תחלואה במחלות שונות ועוד. נכון לשנת 2009 מעל חצי מהנחקרים עוד היו בחיים בסוף שנות ה-80 לחייהם. [1]

בשנותיו הראשונות המחקר הניב תוצאות מוגבלות מאוד. לדוגמה מחקרים על "דופק במנוחה וערכי לחץ דם ביחס לכושר הגופני של גברים צעירים" ו"הערות על שימוש בשמות פרטיים לגברים". אחת העבודות השימושיות ממנו היו שהצבא ארצות הברית החל להשתמש בשיטותיו לצורך תהליך מינוי קצינים במלחמת העולם השנייה. [1]

מעל 40 שנה מנהל הפסיכיאטר והפסיכולוג ג'ורג' ויילאנט את המחקר, חוקר את החוויות ומנתח את הלקחים שנובעים ממנו. בהיותו גבר צעיר, התאהב ויילאנט בשיטת המחקר לטווח ארוך. בשנת 1961, כמתמחה בפסיכיאטריה במרכז לבריאות הנפש של מסצ'וסטס, הסתקרן ויילאנט ממקרה של שני מטופלים עם מאניה דיפרסיה שאובחנו 25 שנה קודם לכן כסובלים מסכיזופרניה לא ניתנת לריפוי. ויילאנט חיפש מקרים נוספים, ובחן את הנתונים האישיים שלהם. בשנת 1967, אחרי שביצע מעקב דומה אחר מכורים להרואין הוא גילה את המחקר של הרווארד ונותר המום. "להיות מסוגל לחקור חיים בעומק שכזה, על פני עשורים כה רבים, זה כמו להביט מבעד לטלסקופ של הר פלומאר", (בזמנו - היה זה הטלסקופ החזק ביותר בעולם).[1]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 1.7 1.8 ג'ושוע, ולף שנק, האם נמצאה הנוסחה לחיים מאושרים?, אטלנטיק בתרגום לעיתון הארץ, 22.05.2009