עלות תאונות הדרכים

עלות תאונות הדרכים היא העלות הכלכלית של תאונות דרכים. עלות זו יכולה להיות עלות למשק, לממשלה, לעיר מסויימת או לפרט.

עלות זו שונה ממדינה למדינה בהתאם להיקף תאונות הדרכים, ההכנסה הממוצעת, תוחלת החיים והיבטים נוספים. במדינות עניות יש יותר תאונות דרכים לעומת מדינות מערביות, ומנגד בגלל הכנסה ממועצת נמוכה יותר, הערכה כלכלית של אדם הרוג או פצועה היא נמוכה יותר.

ממשלות, חברות גדולות וערים יכולות להתחשב בנושא עלות תאונות דרכים בשאלה כיצד להקצות כספים ומשאבים אחרים במאבק למען שיפור הבטיחות בדרכים ובמהלך בחינה של פרוייקטים ציבוריים שונים. אם לדוגמה רוצים לקדם קו רכבת חדש, חלק מהשיקולים יכולים להיות חסכון בעלויות תאונות דרכים שקו זה יחסוך לעומת תחבורת מכוניות.

חישוב עלויות של תאונות דרכים

עלויות של תאונות דרכים כוללות בדרך כלל:

• נזקי גוף - נזקי גוף ונפש של מעורבים בתאונות. הדבר כולל פגיעת עוגמת נפש של בני משפחות שיקיריהן נפטרו ופגיעה ברווחה של הנפגע עצמו במקרה של פצועים. כמו כן הדבר כולל טיפול בנפגעים, פינוי, שיקום, סיעוד וכו'. אובדן ימי עבודה, פגיעה בתפקוד.
• נזק לרכוש - תיקון רכבים שנפגעו, פגיעה בתשתית לאומית (מעקים, שלטים וכו' שנפגעו בתאונות), עלויות דלק, תפעול, וזיהום (של רכבי הצלה וכו').
• פגיעה בתוצר הכלכלי - אובדן זמן עבודה בשל גודש בכבישים, פגיעה בפריון המשק של עובדים שנפגעו או בני משפחה שצריכים לטפל בפצועים.
• חלק מהמחקרים כוללים גם עלויות נוספות כמו עלות למניעת תאונות מצד המוסדות כמו עלויות ביטוחים, בתי משפט, משטרה, ותשתיות למניעת תאונות.

למשרד התחבורה בישראל יש מתודולוגיה לחישוב נושא נזקי גוף. יש לו גם מתודולוגיה נזקי רכוש, אבל היא לא כולל תאונות ללא נפגעים. המתודולוגיה לחישוב פגיעה בתוצר כלכלי היא חלקית.

קיימות עלויות נסתרות נוספות של תאונות דרכים, שרוב המחקרים לא כוללים בתוכם.

• פגיעה בתחבורה פעילה עקב איום בתאונה - איום על הולכי רגל מצד כל יתר כלי הרכב (כולל מכוניות, אופנועים, אופניים חשמליים ואופניים) ואיום על רכיבת אופניים בגלל איום נתפס מצד כלי רכב כבדים יותר כמו מכוניות וכו'. דבר זה גורר שני נזקים - האחד הוא עוגמת נפש (פגיעה ברווחה) עקב מחסור בפעילות גופנית והשני הוא יצירת נזק בריאותי עקב אורח חיים יושבני - דבר שיכול ליצור נזק לפרט ולמשק כולו. פחד כזה הוא מרכיב מרכזי בהחלטה של אנשים רבים שלא לרכוב באופניים אם אין בעיר תשתיות אופניים. כמו כן אופניים חשמליים או קורקינט חשמלי שנוסעים על מדרכות או נוסעים בצורה פרועה יכולים להרתיע הליכה של הולכי רגל, במיוחד משתמשים פגיעים כמו קשישים או הורים לילדים קטנים.
• עלות על רקע פחד מפני מעורבות בתאונה בקרב הולכי רגל, רוכבי אופניים ונהגים, ובקרב הורים או בני משפחה של הנוסע. פחד זה גורם עוגמת נפש בפני עצמו, (לדוגמה רוכב אופניים שרוכב אל מפחד להיפגע ממכוניות) והוא יכול לגרום גם לנזקים בריאותיים עקב מתח נפשי עודף. ניתן להבחין בהיבט זה כאשר משווים רכיבה או הליכה באיזור בטוח כמו פארק לעומת רחוב מסוכן.
• פגיעה בחופש הניידות של ילדים שהוריהם מפחדים שיצאו מהבית, במיוחד הדבר נוגע לילדים עדי גיל 9 שלא יכולים לצאת ללא מלווה. גם בגיל מבוגר יותר קיימות מגבלות רבות בגלל הגבלות על הליכות ארוכות או רכיבה לטווח ארוך באופניים. ניתן לראות את טווח הפגיעה בניידות בהשוואה בין טווח הרכיבה של ילדים ביום רגיל, לעומת טווח הרכיבה של ילדים ביום כיפור.
• פגיעה בחופש ניידות של אנשים מבוגרים שמפחדים ללכת ולרכוב בעיר.
• פגיעה בחופש ניידות של ילדים בעיר פרושה גם פגיעה בפריון העבודה של הורים, משום שהורים רבים (במיוחד נשים) חוזרים הביתה כדי להסיע ילדים לחוגים, דבר זה חמור יותר במדינות עם פקקי תנועה חמורים יותר או תחבורה ציבורית פחות איכותית.
• עלויות עקב נזקים סביבתיים בעקבות תאונות דרכים כמו עלויות ייצור של מכוניות ורכיבים חדשים, עליות הפטרות מפסולת מכוניות, זיהום אוויר מוגבר מפקקים וזיהום מים עקב שמן ודלק שנשפכים על הכביש, כמו גם זיהום רפואי עקב פעילות רפואית.

עלות תאונות הדרכים בישראל

מחקרים עדכניים

מחקר של חן הרצוג, חברת BDO לשנת 2019

לפי הכלכלן חן הרצוג, מחברת BDO, העלות למשק של תאונות הדרכים בישראל, נכון לשנת 2018, הינה כ-17 מיליארד ש"ח לשנה, המהווים כ-1.3% מהתוצר הלאומי. עלות זו מתייחסת לתאונות 2018 - עם 55,400 תאונות, 79,709 נפגעים, ו-316 הרוגים.

העלות כוללת פגיעה בגוף ובנפש בסך של 5.9 מיליארד ש"ח כתוצאה מכ-80 אלף נפגעים (רובם הגדול פצועים קלים, וכן 316 הרוגים), נזקי רכוש בסך 5.5 מיליארד ש"ח עקב כ-330 כלי רכב שנפגעו בתאונות (מתוכם 100 אלף רכבים נפגעו בתאונות עם נפגעים) פגיעה בתוצר המשק של 2 מיליארד ש"ח בשנה בשל אובדן של 13 מיליון שעות עבודה והפחתת פריון המשק. אומדנים אלה גבוהים בכ-3 מיליארד ש"ח מתחשיב לפי מתודולוגיית משרד התחבורה שאינה כוללת את השפעת אובדן שעות עבודה על הפיריון במשק ומתעלמת מעלויות של תאונות ללא נפגעים.

לפי המחקר, תאונות עירוניות היו 77% מסך התאונות, גרמו ל-41% מסך ההרוגים, ועלו 65% מסך העלות של תאונות. תאונות בין עירוניות היו 23% מסך התאונות, יצרו 59% מסך ההרוגים ויצרו כ-35% מסך העלות. המחקר מצא גם כי למרות ירידה במספר תאונות הדרכים במשק במהלך העשור של 2010-2019, מ-77 אלף תאונות ל-55 אלף תאונות, ולמרות ירידה מסויימת בהרוגים, אין ירידה משמעותית בעלות תאונות הדרכים ואין כלל ירידה בעלות התאונות ב-7 השנים האחרונות, והיא נותרה בעלות של 17 מיליארד ש"ח בשנה, בנתוני שנת 2019.

תאונות עירוניות עלו 11 מיליארד ש"ח. מתוכן - פגיעות במעורבות מכוניות עלו 3.7 מיליארד ש"ח, פגיעות בהולכי רגל עלו 2.3 מיליארד ש"ח, פגיעות במעורבות אופניים עלו 0.8 מיליארד ש"ח, פגיעות עם רכב כבד עלו 0.8 מיליארד, ואופנוע 1.4 מיליארד, רכב ללא נפגעים עלה 2 מיליארד ש"ח. תאונות בין עירוניות עלו 3.2 מיליארד למכוניות, מתוכן - פגיעות בהולכי רגל 0.4 מיליארד, תאונות עם אופניים 0.2 מיליארד, ותאונות עם אופנוע 0.8 מיליארד ותאונות ללא נפגעים 0.9 מיליארד. סה"כ - תאונות הולכי רגל עלו 2.7 מיליארד, אופניים 0.4 מיליארד, אופניים חשמליים 0.6 מיליארד, אופנוע 2.2 מיליארד, רכב פרטי 6.9 מיליארד, אוטובוס 0.6 מיליארד, משאית 0.7 מיליארד ותאונות ללא נפגעים 2.9 מיליארד ש"ח.

לגבי גורמי התאונות, העליה באביזרי בטיחות ברכבים בדרכים הובילה לירידה במספר התאונות הקלות, אבל למרות זאת העלות התאונות נותרה קבועה. כמו כן כמות האכיפה עלתה - הוכפלה כמות הדוחות בין 2012-2019 - אבל עלות התאונות לא ירדה. במקביל הייתה ירידה במלאי ההון של תשתיות כבישים לאלף ק"מ נסועה, ירידה של 10% ב-5 השנים האחרונות. - החשד הוא כי סמארטפונים גורמים לתאונות רבות יותר - 47% מהנהגים מודים כי הם משתמשי בטלפון בזמן נהיגה, וכן נמצא כי כשימוש כזה מגדיל סיכון למעורבות בתאונת פי 10, בהנחות אלו הגיעו למסקנה כי כ-19% מהתאונות קשורות לשימוש בסמארטפון בזמן נהיגה. וכי עלות הקשורות בכך הן 3.2 מיליארד ש"ח בשנה. המחקר ממליץ להתמקד בפעולות במרחב העירוני (כולל תשתיות ואכיפה), תמרוץ רשויות לעודד תשתיות בעיר כולל שבילי אופניים ומדרכות, וקידום פיתוח טכנולוגיה למניעת שימוש בסמרטפון, תמריץ מניעת שימוש ופעולות נוספות. וכן הגדלת תשתיות בכבישים והתאמה שלהם לגורמי הסיכון.

מחקר של משרד האוצר ומשרד התחבורה 2018

לטענת העיתונאי ליאור גוטמן, לפי נתוני משרד האוצר ומשרד התחבורה, העלות של תאונות דרכים למשק בישראל, נכון לשנת 2018, עומדת על 22 מיליארד ש"ח בשנה. העלות הממוצעת של הרוג למשק מגיעה לכ־7.2 מיליון ש"ח, העלות של פצוע קשה מאוד עומדת על 4.8 מיליון ש"ח, פצוע קשה עולה למשק כמעט 2 מיליון ש"ח, ופצועים קל־בינוני עולים למדינה 160 אלף שקל עד 1.2 מיליון ש"ח.

חלק גדול מהנזק הכלכלי והחברתי הנגרם לנפגעי תאונות הוא נכות. בעוד שאין נתונים ברורים לגבי תאונות דרכים, בתאונות עבודה, הממשלה משלמת 4 מיליארד ש"ח לנפגעי תאונות עבודה בשנה, מתוך סכום זה 2.7 מיליארד ש"ח בשנה משולמים כקצבאות נכות, ושאר הסכום לטיפולים רפואיים, תשלום לעובדים על אובדן ימי עבודה ותשלום לבני משפחה שקרוביהם נפטרו בתאונה. [1] נזקים שנגרמים בגלל הנכות כוללים קשיים להשתלב בשוק העבודה, תחלואה נוספת הנגרמת כתוצאה מתת-פעילות גופנית, קשיים פסיכולוגיים ומשפחתיים. השפעות כלכליות של תאונות לא בהכרח כוללות במלואן את ההשפעות שיש לתאונות דרכים על החברה בדמות מוות, סבל של המשפחות, כאב, אובדן, שכול ועוד. לדוגמה השלכות נפשיות וכלכליות בעקבות התאונות מתרגמות לפעמים לבעיות נפשיות שעלולות לגרום נזקים נוספים כמו נזק לתא המשפחתי, מתח נפשי, דיכאון ופשיעה.

מחקרים מהעבר

באופן כללי יש ירידה בהרוגים ובפצועים בתאונות דרכים בישראל, אם כי הסיבות לכך לא ברורות לגמרי - לדוגמה פקקי תנועה רבים יותר גורמים אולי לירידה בחומרת התאונות בגלל הפחתת המהירות, טכנולוגיות חדשות ברכבים מקטינים חלק מהתאונות וכך גם הגעה של צוותי חירום באופן מהיר יותר ושיפורים ברפואה. עם זאת הערכת העלות של תאונות דרכים עשויה לעלות הן בשל כלי הערכה טובים ומקיפים יותר מבחינה כלכלית, והן בגלל שווי חיי אדם משמעותי יותר או התייקרות הטיפול הרפואי.

מחקר מ.ת.ת משנת 2004

לפי מחקר שפורסם בשנת 2004 על ידי מ.ת.ת - מרכז תכנון תחבורה בשיתוף הטכניון, העלות הכוללת של התאונות בשנים 2002-2000 בישראל הסתכמה בממוצע ב-12.6 מיליארד ש"ח במחירי 2004, שהם כ-2.5% מהתוצר המקומי הגולמי. נכון לשנת 2014 לישראל יש תוצר מקומי גולמי שנתי של 291 מיליארד דולר, או 1,064 מיליארד ש"ח, כך שעלות זו כשהיא מעודכנת ל-2014 (אם כי בהנחה שלא הייתה ירידה בכמות התאונות) היא כ-25 מיליארד ש"ח. העלות לכל תושב במדינה מסתכמת ב-1,880 שקלים בשנה. לשם השוואה, דו"ח שהזמין משרד התחבורה האמריקאי אומד את עלות התאונות בארצות הברית שם ב-231 מיליארד שקל בשנה, שהם כ-2.7% מהתמ"ג וכ-820 דולר לנפש, יש לשים לב כי בארה"ב יש אחוזי היפגעות גבוהים יותר בתאונות דרכים ביחס לישראל [2]

הוועדה למיסוי ירוק, 2008

הוועדה למיסוי ירוק העריכה בשנת 2008 את הנזק הכלכלי מתאונות דרכים בישראל בכ-0.67% מהתמ"ג, או כ-7 מיליארד ש"ח בשנה (בנתוני תמ"ג מתאימים לשנת 2014).

הרשות לבטיחות בדרכים 2009

בשנת 2009 הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים פרסמה דו"ח שמעריך את התאונות בשנים 2005-2008 בכ-8 מיליארד ש"ח בשנה, הערכה זו מתחשבת רק בתאונות עם נפגעים (ולכן מתעלמת מתאונות ללא נפגעים שהובילו לנזק לרכוש) ומתחשבת רק בנפגעים שדווחו למשטרה, שמספרם נמוך בהרבה לעומת כמות הנפגעים המאושפזים בבתי חולים)

מחקר של עמותת "אור ירוק", 2011

מחקר של עמותת "אור ירוק" משנת 2011, טוען כי עלות תאונות הדרכים לישראל היא 16 מיליארד ש"ח בשנה.

לפי המחקר בניגוד למגמה הכוללת של ירידה בכמות ההרוגים והפצועים בתאונות, העלויות הכספיות של התאונות עולה עם השנים. העלויות הכלכליות של תאונות דרכים כוללות עלויות שנגרמות בגלל מוות ופציעות של אזרחים. הוצאות אלה כוללות עלות של הטיפולים רפואיים, פגיעה ברווחה של פצועים, פגיעה ברווחה של משפחות הפצועים וההרוגים. לפי המחקר של "אור ירוק" הוצאות אלה הסתכמו בשנת 2011 בכ-8 מיליארד ש"ח בשנה, הנגרמים בגלל פגיעות גופניות. למשק נגרמות הוצאות נוספות בגין אובדן ימי עבודה של עובדים שנפצעו. הביטוח הלאומי משלם לעובדים שנפצעו עד 3 חודשים. עלויות שאינן נלקחות בחשבון הן עלויות שנגרמות למעסיק שצריך לחפש עובדים חדשים. בתאונות עבודה לשם המחשה, המדינה משלמת לעובדים פיצוי על ימי עבודה ופיצוי על טיפולים בסך כ-800 מיליון ש"ח בשנה, אבל עלות התאונות הנ"ל למעסיקים היא כ-12 מיליארד ש"ח (עקב חיפוש עובדים אחרים ועקב תיקונים של ציוד שניזוק). נתון נוסף שאינו נלקח בחשבון הוא אובדן ימי עבודה של קרובי משפחה שמטפלים בפצועים. הרוגים בתאונות דרכים לא גורמים לאובדן ימי עבודה, אלא לכך שמעסיקים צריכים לחפש ולהכשיר עובדים מחליפים. כמו כן נגרם נזק כלכלי רב למשפחה בצורה של אובדן פרנסה והפחתת הסיוע בבית. בנוסף להוצאות עקב פגיעות בנפש, יש הוצאות נוספות - 3 מיליארד ש"ח הם נזקים עקב פגיעות רכוש, 2 מיליארד ש"ח הוצאות ממשלתיות בניסיון למנוע תאונות (משטרה, בתי משפט ועוד). עוד 1.5 מיליארד ש"ח הן הוצאות עקב פקקי תנועה הנגרמים מתאונות.

נוהל פר"ת, של משרד התחבורה, 2012

הערכת נוהל פר"ת משנת 2012 מעריכה את העלות השנתית של תאונות הדרכים ב-15 מיליון ש"ח. את ההוצאות אפשר למיין לפי נזקי גוף: הוצאות רפואיות, ירידה בתפוקת עובדים, פגיעה ברווחה (של הנפגעים ושל משפחתם), נזקי רכוש והוצאות נלוות - עיכובי דרך (פקקים), נזקי רכוש, עלויות למוסדות המדינה ולמוסדות נוספים של מניעת תאונות ושל טיפול בתאונות. כמות התאונות בדו"ח היא לפי הערכת מרכזי הטראומה והרשות לבטיחות בדרכים ולא רק על סמך נתוני המשטרה -על פי הערכה זו, העלות השנתית של התאונות עם נפגעים הידועות מנתוני המשטרה בשנים 2008-2010 הייתה כ-10.7 מיליארד ש"ח בשנה (במחירי 2012), אך זו אינה העלות הכוללת. אם מוסיפים לכך עלויות של פצועים שאינם כלולים בתיקי המשטרה העלות מגיעה לסדר גודל של כ-12 מיליארד ש"ח, ובהכללת הנזק לרכוש ושאר העלויות של תאונות ללא נפגעים, אומדן הנזק מתאונות דרכים בישראל מגיע ל-15 מיליארד ₪ בשנה. היות והתמ"ג של 2012 עמד על 1.3 טריליון ש"ח[3], יוצא שעלות תאונות הדרכים הייתה 1.1% מסך התוצר של המשק.

הסעיפים המרכזיים (לגבי 10.7 מיליארד שמיוחסים תאונות שנחקרו על ידי המשטרה) הם התנגשויות של מכוניות וכלי רכב מנועיים אחרים -ללא אופנועים (שעלו 5 מיליארד ש"ח), פגיעה בהולכי רגל (2.4 מיליארד ש"ח) ותאונות עצמיות (1.7 מיליארד ש"ח). עלות ממוצעת של תאונה עירונית היתה 113 אלף ש"ח, ועלות ממוצעת של תאונה בין עירונית הייתה 244 אלף ש"ח. תאונה חזיתית בין עירוניות או פגיעה בין עירונית בהולך רגל או רוכב אופניים עלתה בממוצע מעל מיליון ש"ח. עלות הרוג בתאונת דרכים 6 מיליון ש"ח (מכלל העלות כ-2.8 מיליון ש"ח מבטאות אובדן תפוקה והוצאות, וכ-3.3 מליון ש"ח הן עלויות "צער כאב וסבל"), פצועים קשים מאוד עולים 4 מיליון ש"ח (2 מיליון ש"ח סבל), פצועים קשים עולים 1.5 מיליון ש"ח, פצועים בינוני 1 מיליון ש"ח ופצועים קל עולים בממוצע 0.12 מיליון ש"ח (בהנחה כי אין כלל עלות של צער וכאב).

ראו גם

• תאונות דרכים
• תאונות דרכים בישראל
• נתונים על תחבורה בישראל
• חזון אפס הרוגים בתאונות דרכים
• השפעות חיצוניות של הרכב הפרטי
• השפעות בריאותיות של מכוניות
• אורח חיים יושבני
• עיר ידידותית גיל, עיר ידידותית לילדים
• אי שוויון תחבורתי