מעצמות במאה ה-21
מעצמות במאה ה-21 עוסקת במעצמות המרכזיות המסתמנות בעולם במאה ה-21, מעצמות אלה כוללות את ארצות הברית, סין, רוסיה, האיחוד האירופאי, ובמידה מסויימת גם מרכזי כוח גאו-פוליטיים נוספים כמו יפן, הודו, דרום אמריקה, מדינות האיסלם, אינדונזיה, אפריקה, אוסטרליה ואיזור הקווקאז. קיימים מספר תרחישים אפשריים למאבקים ולשיתופי פעולה בין מעצמות אלה כולל חזרה לאימפריאליזם ומאבקי שליטה דומים המשתמשים בכוח צבאי, מינוי שליטי-בובה ובריתות, טרור ומניפולציות כדי להשיג השפעה פוליטית וגישה למשאבים, תהליך אפשרי נוסף הוא המשכה של גלובליזציה עם פחות מאבקים לאומיים/אימפריאליסטים ישירים ויותר שיתופי פעולה או השפעה של תאגידים רב לאומיים שיש להם אינטרס לשלום יחסי ולשיתופי פעולה בין המעצמות. אפשרות נוספת היא קיומה של לאומיות עצמאית יחסית שמורכבת מכמה עשרות (עד 200) מדינות עם עצמאות משמעותית מכוחן של המעצמות.
נכון לתחילת המאה ה-21 נראה שיש עליה מחודשת במתחים בין המעצמות, בצד ניסיונות השפעה אחת על השנייה, וניסיונות לשלוט על גישה למשאבי טבע שונים. בדומה למצב לפני מלחמת העולם הראשונה (ביחס לגרמניה) ולאחר מלחמת העולם השנייה (ביחס לבריטניה) יש תזוזה גאוגרפית של הכוח הכלכלי. ארצות הברית שהייתה המעצמה הכלכלית הצבאית והפוליטית המרכזית משנות ה-80 בעולם מאבדת את כוחה הכלכלי לטובת מרכזים אחרים, ויש פער בין המרכז הפוליטי-צבאי (שעודנו נמצא בארה"ב ובאירופה) לבין הכוח הכלכלי. אם אפשר ללמוד מהניסיון של בריטניה נראה כי השפעתה הפוליטית-צבאית ותרבותית של ארה"ב תיחלש לטובת מעצמות אחרות במיוחד סין.
מעצמות מרכזיות
ארצות הברית
עם אוכלוסייה של מעל 300 מיליון בני אדם ואחת הכלכלות הגדולות בעולם ארה"ב היא המעצמה המרכזית בסוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21. המרכזים העיקריים של ארצות הברית הן וושינגטון, ניו יורק וקליפורניה. ארצות הברית דוגלת בקפיטליזם ומדגישה לכאורה את חירות הפרט. בתוך ארצות הברית קיים תהליך של גידול הפערים בין אליטה עשירה לבין כל שאר האוכלוסייה ותהליך של יותר כוח פוליטי שמרוכז בידי אליטה זו. דבר זה עשוי להשפיע על תהליכים כמו מאבקים בין שמרנים לבין ליברלים, מדיניות ההגירה לארצות הברית והמדיניות הכלכלית שלה ביחס למגבלות סחר. המתחים בין לבנים לבין שחורים ומקסיקנים ובין הקהילות בחוף המזרחי והמערבי לבין דרום ארצות הברית ומרכזה הם דינמיקה נוספת שמשפיע על התנהלותה של ארה"ב. מאה שנים של כרייה אינטנסיבית דלדלו חלק ניכר ממשאבים כמו נפט, זהב גז טבעי שיש בארצות הברית וגרמו לה להסתמך על שילוב של מסחר, שליטי בובה ובריתות כדי להשיג נפט ומשאבי טבע אחרים. דבר זה בולט במיוחד במדיניות שלה במזרח התיכון בבריתות שלה עם סעודיה, קטאר ומדינות נוספות מול איראן ומאבקים בהקשר זה גם עם רוסיה. פחם ממשיך להיות משאב טבע חשוב נוסף למשק האנרגיה של ארצות הברית והיא נשענת במידה רבה על עתודות הפחם הגדולות שיש בשטחה. התחבורה בארצות הברית היא בעלת תכנון מוטה רכב פרטי ולכן כיום היא תלויה במידה רבה בנפט וגם במקרה של מעבר לפחם או אנרגיות מתחדשות יהיה לה קשה לעבור לתחבורה יעילה יותר, מסיבות אלה צריכת האנרגיה לנפש של ארצות הברית תמשיך להיות גבוהה בעתיד הנראה לעין לעומת מדינות אחרות. לארה"ב יכולות ניוד של סחורות וצבאות הן מבחינה יבשתית והן מבחינה ימית ואווירית.
סין
עם אוכלוסיה של מעל מיליארד בני אדם, ותרבות והיסטוריה של מעל 3,000 שנה, סין היא מעצמה עולה בתחילת המאה ה-21. חלק גדול מכוח הייצור העולמי עבר לסין מאז שנות - 1980, והיא מפתחת שורה של תאגידים רב לאומיים וטכנולוגיות משל עצמה. דוגמה אחת לתיעוש המהיר של סין היא הפיתוח המהיר של רכבות מטרופוליניות עצומות בשטחה. בסין יש כלכלה ריכוזית למדי כאשר הממשלה כנראה מעורבת בפיתוח של רוב העסקים הגדולים. למרות שיש נטייה לקפיטליזם ולשוק חופשי במידה הרבה יותר מאשר בעבר תחומים מסויימים נשארו חסומים ומנוהלים בצורה ריכוזית. סין אינה מדינה דמוקרטית וספק אם היא שואפת להפוך למדינה כזו. יש לה מסורת פוליטית משלה של שלטון פקידים ואינטריגות פנימיות. היא לא מהססת להפר זכיות אדם ויש המאשימים אותה בקציר איברים של אסירים. היא גם מפעילה צנזורה נרחבת באינטרנט על תושבי המדינה. סין משקיעה משאבים רבים במחקר ופיתוח של טכנולוגיות חדשות, לא ברור כמה דבר זה יוכל להתקדם תחת משטר שבו חופש הדיבור והמחשבה מדוכאים. סין מתבססת במידה רבה על פחם לשם הספקת חשמל וכן על סכרים רבים שהקימה בשנים האחרונות. אין לה עתודות נפט משמעותיות והיא תלויה בכך ביבוא ממדינות אחרות. סין נמצאת במתח גאו-פוליטי ארוך עם רוסיה על מדינות מרכז אסיה. התחזקותה הכלכלית של סין באה לידי ביטוי גם ברכישות רבות של מפעלים ופירמות רבות מחוץ לסין כולל בארצות הברית ואירופה. כמו כן סין מחזיקה אגרות חוב רבות של ארה"ב. בתחילת המאה ה-21 סין חששה מפני בעיות מזון ולכן קנתה או השיגה שליטה על שטחים חקלאיים באפריקה ובמזרח התיכון. רוב כוחה הצבאי של סין הוא היותה מעצמת יבשה, עם כוח ימי קטן יחסית.
רוסיה
רוסיה היא המדינה בעלת השטח היבשתי הגדול בעולם, ועם אוכלוסיה של מעל 140 מיליון תושבים. לאחר היחלשותה בסוף המאה ה-20 רוסיה החלה לצבור כוח מחודש בתחילת המאה ה-21. הכלכלה הרוסית אינה חופשית והיא מנוהלת במידה רבה על ידי שילוב של הון-שלטון - מספר קטן של אוליגרכים ששולטים על חלק ניכר מהכלכלה ואלו נמצאים תחת יחסים של איום משמעותי מצד השלטון. מרכז הכוח של רוסיה מרוכז במוסקבה ובמידה פחותה במספר ערים אחרות במערב המדינה, רוב שטחה הענק של רוסיה הוא שטחי-יערות שאין להם חשיבות כלכלית או פוטנציאל חקלאי. כוחה הכלכלי המרכזי של רוסיה הוא במכירות של נפט וגז טבעי וכן מכירות של נשק ותעשיות צבאיות שונות. היכולות התעשייתיות של רוסיה הן בינוניות עד נמוכות והיא לא נחשבת מובילה מבחינה זו או מבחינה טכנולוגית. המשך כוחה הכלכלי של רוסיה תלוי במידה רבה בביקוש לנפט שתלוי בעצמו בתהליכים כמו תחבורה ותעופה, וכן בביקוש לגז טבעי - במיוחד באירופה. ללא פיתוח של תעשיות נוספות רוסיה עלולה לסבול מבעיות כלכליות. רוסיה היא בעלת צבא גדול והיא בעלת אחד המאגרים הגדולים של נשק גרעיני. ברבע הראשון של המאה ה-21 רוסיה היתה מעורבת בכיבוש חלק מאוקראינה, במלחמות במזרח התיכון (רוסיה, לוב) ובאיזור הקווקאז. היא גם מפתחת יכולות בתחום של סייבר ולוחמת רשת כדי להשפיע על הכלכלה והפוליטיקה של מדינות אחרות. יש חשד כי רוסיה מנסה להשפיע על הבחירות בארצות הברית. לרוסיה יש עניין רב במזרח התיכון היות ואיזור זה מתחרה איתה על הספקה של נפט וגז טבעי. לרוסיה יש מאבקי כוח עם מעצמות מרכזיות אחרות כמו סין, ארה"ב ואירופה על מרחבי שליטה ומשאבים אחרים בעולם כולל איזור הקווקאז, המזרח התיכון, מזרח אירופה. כוחה המרכזי של רוסיה הוא כוח צבאי יבשתי.
האיחוד האירופי
באיחוד האירופי חיים מעל 500 מיליון תושבים, והוא בעל שטח של 4.3 מיליון קמ"ר (השביעי בעולם) כאשר רוב השטח הוא שטח שניתן לנצלו לטובת חקלאות תעשייה או שירותים. עם כלכלה מפותחת ודמוקרטיה ליברלית אירופה היא עדיין כוח כלכלי חשוב והיא ממשיכה להיות גם כוח מרכזי במחקר ופיתוח של טכנולוגיות חדשות ותעשיות חדשות. האיחוד האירופי מושפע בעיקר מ-3 מדינות מרכזיות - גרמניה, צרפת ובריטניה. בדומה לארצות הברית במאה ה-19 חלק מרכזי בכוחה של אירופה תלוי במידה שתוכל להתגבש ליחידה כלכלית -פוליטית אחת שמסוגלת לשתף פעולה (לדוגמה איום של בריטניה לפרוש מהאיחוד). אירופה מסוגלת לספק חלק מהתוצרת החקלאית שלה אבל היא תלויה במדינות אחרות לשם הספקת אנרגיה - תלות ברוסיה לשם הספקת גז טבעי, נפט מהמזרח התיכון ומדינות רבות נוספות ופחם ביבוא מסין מארה"ב. אירופה מנסה לקדם אנרגיה מתחדשת ולבצע התייעלות אנרגטית כדי להשיג יותר עצמאות אנרגטית. אירופה מנסה לייצא גם ערכים כמו ליברליזם, דמוקרטיה וזכויות אדם למדינות אחרות. מבחינה מדינית השפעתה של אירופה נמוכה למדי, והיא מבוססת בעיקר על דיפלומטיה וכן על השפעה דרך תאגידים רב לאומיים שיושבים בשטחה. השפעתה הצבאית של אירופה היא זניחה מאז שנות ה-50 של המאה ה-20 למרות שהיא ממשיכה להיות ספקית של נשק. היא נמצאת תחת איום צבאי מתמשך מצד רוסיה ומסתמכת על נשק גרעיני, צבאות לאומיים וברית נאטו כדי לנסות להרתיע איום כזה. בעשורים האחרונים קיימת הגירה משמעותית של מהגרים מהמזרח התיכון, אפריקה והקווקאז לאירופה. דבר זה משנה את המבנה הדמוגרפי של אירופה ומייצר בעיות חברתיות שונות. כמו כן דבר זה מעלה יותר כוחות לאומיים ולאומנים באירופה. דבר זה עשוי לייצר מדיניות של "מבצר אירופה" - מדיניות של שנאת זרים וכן להגביר את המתחים הפנימיים בתוך אירופה.
מרכזי כוח נוספים
מדינות האיסלם
מדינות האיסלאם הן כוח משמעותי בתחילת המאה ה-21. ניתן להבחין במספר מדינות שמנסות להשיג יותר השפעה ובמיוחד איראן, וסעודיה, וכן במידה פחותה טורקיה ומצרים. עיקר ההכנסות של מדינות אלה מבוסס על נפט וגז טבעי והן מושפעות במידה רבה מהשפעות גאו-פוליטיות של גז טבעי ומקללת משאבים שמקשות עליהן לפתח היבטים כמו הון אנושי, תעשייה או שירותים. המשטרים הם דכאניים ואין חופש ביטוי ודבר זה מפחית את היכולת של מדינות אלה לקדם טכנולוגיות ותעשיות חדשות. ההכנסות הרבות מנפט מייצרות תלות נמוכה של השלטונות בציבור ולכן יש גם השקעה מרובה בצבאות ובלוחמנות. מרחב ההשפעה של מדינות אלה הוא במידה רבה מרחב רעיוני, דרך האיסלם. מרחב השפעה זה משתרע על איזור גדול שכולל חלקים גדולים מצפון אפריקה, איזור המזרח התיכון, איזור אפגניסטן והקווקאז ועד מערב הודו, עם גלי הגירה לאירופה והדבר יוצר מרחב משמעותי של השפעות - הן דרך טרור והן דרך תפיסות של האיסלם ביחס לפוליטיקה למדע וכו'. מספרם הכולל של המוסלמים מוערך על פי אומדנים שונים ב-1.4 - 1.6 מיליארד, ובכך הם מהווים את הקהילה הדתית השנייה בגודלה בעולם. מרבית המוסלמים חיים במזרח התיכון, בצפון אפריקה, דרום אסיה ודרום מזרח-אסיה. רק כ־20 אחוזים מהם חיים בארצות ערב. בניגוד לרוב זרמי הנצרות או דתות מזרחיות האיסלם נמצא בהתנגשות ישירה עם רעיונות כמו קדמה טכנולוגית, ליברליזם, דמוקרטיה ועוד. אין כמעט התחזקות של אתאיזם, וההתפתחות של הטכנולוגיה והמדע מגיעים כיום בעיקר כהשפעות מחוץ לאיזור עם השפעה נמוכה למדי על החברה המוסלמית עצמה - בניגוד חריף לאירופה וצפון אמריקה. במרחב המוסלמי יש תחרות בין הזרם הסוני (80 אחוז מהמוסלמים) לבין השיעי שמושפעת גם מהתחרות בין איראן (שיעי) לבין סעודיה ומדינות המפרץ (סוני). כמו כן יש מתח בין התרבות הפרסית לבין התרבות הערבית. ערוצי כוח של מדינות האיסלם כוללים הכוח הכלכלי של הנפט, מרחב השפעה תרבותי רחב דרך האיסלם ושימוש ותרבות של טרור ומאבק מזויין ואידאולוגי עם יריבים פנימיים ובמיוחד עם הנצרות היהדות ועם ארצות הברית ואירופה. האיסלם מנסה להגדיל את השפעתו באירופה, ברוסיה, באפריקה, בהודו וכן בדרום מזרח אסיה. איומים על כוחן של מדינות האיסלם כוללים מעבר לפחם ואנרגיות גרעין או אנרגיות מתחדשות בתעשיות נפט - כמו לדוגמה רכב חשמלי. איום נוסף הוא איום דמוגרפי פנימי של פיצוץ אוכלוסין ובעיות עקב השפעות ההתחממות העולמית על המזרח התיכון ומשבר המים העולמי. דבר זה יוצר מצד אחד בעיות למדינות באיזור ומצד שני מגדיל הגירה של פליטים ומהגרים לאיזורים רבים כולל דרום אמריקה, צפון אמריקה, אירופה ועוד. בניגוד למדינות רבות אחרות, יש תמיכה עממית די נרחבת בפעילות אלימה ובפעילות טרור כדי להשיג מטרות מדיניות. במרחב המוסלמי פועלים מספר ארגוני טרור ואלו מייצרים פעילות טרור הן בתוך המרחב המוסלמי -ערבי והן מחוץ לו. מספר ההרוגים מטרור זה נמצא במגמת עליה. [1]