שינויים

מחקרים בתחום מניעת פשיעה בוצעו על ידי חוקרים בתחומים של קרימינולוגיה, מדיניות ציבורית, פסיכולוגיה וסוציולוגיה. מחקרים על ידי קרימינולוגים כמו Gottfredson, McKenzie, Eck, Farrington{{הערה|שם=oxfordhb|[http://www.oxfordhandbooks.com/view/10.1093/oxfordhb/9780195398823.001.0001/oxfordhb-9780195398823 The Oxford Handbook of Crime Prevention]}} ו-Sherman, Waller {{הערה|1=[https://www.inlander.com/spokane/our-kids-our-problem/Content?oid=2194812 Our Kids, Our Problem], Inlander}} כתבו מספר ניתוחים למניעת פשיעה. ארגונים כמו [[ארגון הבריאות העולמי]], [[האומות המאוחדות]], United States National Research Council וכן Audit Commission (United Kingdom) בחנו את המחקרים שלהם ושל אחראים בתחום.  

מחקרים בתחום מניעת פשיעה בוצעו על ידי חוקרים בתחומים של קרימינולוגיה, מדיניות ציבורית, פסיכולוגיה וסוציולוגיה. מחקרים על ידי קרימינולוגים כמו Gottfredson, McKenzie, Eck, Farrington{{הערה|שם=oxfordhb|[http://www.oxfordhandbooks.com/view/10.1093/oxfordhb/9780195398823.001.0001/oxfordhb-9780195398823 The Oxford Handbook of Crime Prevention]}} ו-Sherman, Waller {{הערה|1=[https://www.inlander.com/spokane/our-kids-our-problem/Content?oid=2194812 Our Kids, Our Problem], Inlander}} כתבו מספר ניתוחים למניעת פשיעה. ארגונים כמו [[ארגון הבריאות העולמי]], [[האומות המאוחדות]], United States National Research Council וכן Audit Commission (United Kingdom) בחנו את המחקרים שלהם ושל אחראים בתחום.  

ההיסטוריה המודרנית של מניעת פשיעה בארצות הברית, קשורה ב[[אמון|אבדן האמונה]] ב[[מערכת המשפט הפלילי]] (משטרה, בתי משפט, בתי כלא),  בשנות ה-60 של המאה ה20. דבר זה נבע משילוב של גורמים בכללם ירידה באמון הציבור במערכת המשפט הפלילי, עליה ברמות הפחד מפני פשיעה ומחקרי קרימונולוגים שהראו כי אמצעי ריסון פשיעה מסורתיים רבים היו בלתי אפקטיביים או לא יעילים בהפחתת רמות הפשיעה ושיפור הבטיחות בקהילות . לדוגמה מחקרים על סיורים ממונעים של שוטרים, מוקדי מענה מהיר, וחקירות פליליות – המרכיבים העיקריים של מערכת אכיפת החוק – היו בעלי השפעה מוטעה או חסרי השפעה כלשהי. {{הערה|שם=oxfordhb}}

ההיסטוריה המודרנית של מניעת פשיעה בארצות הברית, קשורה ב[[אמון|אבדן האמונה]] ב[[מערכת המשפט הפלילי]] (משטרה, בתי משפט, בתי כלא),  בשנות ה-60 של המאה ה-20. דבר זה נבע משילוב של גורמים בכללם ירידה באמון הציבור במערכת המשפט הפלילי, עליה ברמות הפחד מפני פשיעה ומחקרי קרימונולוגים שהראו כי אמצעי ריסון פשיעה מסורתיים רבים היו בלתי אפקטיביים או לא יעילים בהפחתת רמות הפשיעה ושיפור הבטיחות בקהילות. לדוגמה מחקרים על סיורים ממונעים של שוטרים, מוקדי מענה מהיר, וחקירות פליליות – המרכיבים העיקריים של מערכת אכיפת החוק – היו בעלי השפעה מוטעה או חסרי השפעה כלשהי. {{הערה|שם=oxfordhb}}

אחד המחקרים המפורסמים והמצוטטים ביותר בתחום מניעת הפשיעה הוא המאמר "מה עובד" שפרסם Robert Martinson בשנת 1974. (“What Works? – Questions and Answers about Prison  Reform”). זהו מאמר שסוקר מחקר בן 700 עמודים The Effectiveness of Correctional Treatment שהוזמן על ידי מדינת ניו יורק, כדי לסקור את האפקטיביות של הצעדים האמינים ביותר לשיקום אסירים לשעבר. המסקנה של מחקר כי כמעט שום שיטה לא עובדת בצורה טובה, או במילים של חוקרים אחרים "שום דבר לא עובד". הוא בדק 231 מחקרים שנערכו בשנים 1945 עד 1967 וענו על דרישות מינמליות של איכות. סקירה זו לא היתה חידוש למעשה אבל היא יצרה סערה פוליטית ומקצועית בגלל החשש שלא ניתן יהיה להפחית את הפשיעה. {{הערה|שם=Visher|Christy A. Visher David Weisburd, [https://link.springer.com/article/10.1023/A:1008229431999 Identifying what works: Recent trends in crime prevention strategies],Crime, Law and Social Change, November 1997, Volume 28, Issue 3–4, pp 223–242}}

אחד המחקרים המפורסמים והמצוטטים ביותר בתחום מניעת הפשיעה הוא המאמר "מה עובד" שפרסם Robert Martinson בשנת 1974. (“What Works? – Questions and Answers about Prison  Reform”). זהו מאמר שסוקר מחקר בן 700 עמודים The Effectiveness of Correctional Treatment שהוזמן על ידי מדינת ניו יורק, כדי לסקור את האפקטיביות של הצעדים האמינים ביותר לשיקום אסירים לשעבר. המסקנה של מחקר כי כמעט שום שיטה לא עובדת בצורה טובה, או במילים של חוקרים אחרים "שום דבר לא עובד". הוא בדק 231 מחקרים שנערכו בשנים 1945 עד 1967 וענו על דרישות מינמליות של איכות. סקירה זו לא היתה חידוש למעשה אבל היא יצרה סערה פוליטית ומקצועית בגלל החשש שלא ניתן יהיה להפחית את הפשיעה. {{הערה|שם=Visher|Christy A. Visher David Weisburd, [https://link.springer.com/article/10.1023/A:1008229431999 Identifying what works: Recent trends in crime prevention strategies],Crime, Law and Social Change, November 1997, Volume 28, Issue 3–4, pp 223–242}}

==נסיונות יישום==

==נסיונות יישום==

באמצע שנות ה-60 פעלה באמסטרדם התנועה הפוליטית -תרבותית [[פרובו (תנועה)|פרובו]], אחד הרעיונות של התנועה היתה "תנועת התרנגולת הלבנה" - להחליף את השוטרים בעובדים סוציאלים. כמו רוב הצעות התנועה, הצעות אלה לא נלקחו ברצינות בזמן קיומה.   

באמצע שנות ה-60 פעלה באמסטרדם התנועה הפוליטית -תרבותית [[פרובו (תנועה)|פרובו]], אחד הרעיונות של התנועה הייתה "תנועת התרנגולת הלבנה" - להחליף את השוטרים בעובדים סוציאלים. כמו רוב הצעות התנועה, הצעות אלה לא נלקחו ברצינות בזמן קיומה.   

ב-1995 נבחר אנטנס מוקוס לראש עיריית [[בוגוטה]] הוא היה פילוסוף ומתמטקאי. בתחילת הקריירה שלו בוגוטה היתה אחת הערים הגרועות בקולומביה. במהלך כהונתו נודע בכך שהשתמש בשיטות פעולה חדשניות ויצירתיות להתמודדות עם בעיותיה של העיר, ששיפרו פלאים את מצבה. בין היתר, שיעור מקרי הרצח בעיר ירד בכ-70%, מספר ההרוגים בתאונות דרכים ירד בלמעלה מ-50%. בין השיטות יוצאות הדופן אותן הנהיג מוקוס בעיר: כדי להתמודד עם תאונות הדרכים, העסיקה העירייה 420 פנטומימאים שלעגו לעברייני תנועה, מתוך הנחת מוצא שהקולומביאנים חוששים יותר שילעגו להם מאשר לקבל קנס. בנוסף, הורה לצייר כוכב, בכל מקום בו נהרג אדם בתאונת דרכים. כדי ליצור אווירה בטוחה יותר לנשים בעיר, הנהיג "ערבים לנשים בלבד", בהם ביקש מהגברים להישאר בבתיהם, והעירייה ארגנה קונצרטים ופאבים שנפתחו לנשים בלבד, כשעל הסדר שמרו שוטרות. מקורות השראה לשיטות של מוקוס היו [[כלכלה מוסדית|הכלכלן המוסדי]], זוכה פרס הנובל [[דאגלאס נורת']] שחקר את המתח בין [[מוסד חברתי|חוקים פורמליים]] ובלתי פורמליים, ועבודתו של Jürgen Habermas על הדרך שבה דיאלוג מייצר [[הון חברתי]].[http://news.harvard.edu/gazette/2004/03.11/01-mockus.html]

ב-1995 נבחר אנטנס מוקוס לראש עיריית [[בוגוטה]] הוא היה פילוסוף ומתמטיקאי. בתחילת הקריירה שלו בוגוטה הייתה אחת הערים הגרועות בקולומביה. במהלך כהונתו נודע בכך שהשתמש בשיטות פעולה חדשניות ויצירתיות להתמודדות עם בעיותיה של העיר, ששיפרו פלאים את מצבה. בין היתר, שיעור מקרי הרצח בעיר ירד בכ-70%, מספר ההרוגים בתאונות דרכים ירד בלמעלה מ-50%. בין השיטות יוצאות הדופן אותן הנהיג מוקוס בעיר: כדי להתמודד עם תאונות הדרכים, העסיקה העירייה 420 פנטומימאים שלעגו לעברייני תנועה, מתוך הנחת מוצא שהקולומביאנים חוששים יותר שילעגו להם מאשר לקבל קנס. בנוסף, הורה לצייר כוכב, בכל מקום בו נהרג אדם בתאונת דרכים. כדי ליצור אווירה בטוחה יותר לנשים בעיר, הנהיג "ערבים לנשים בלבד", בהם ביקש מהגברים להישאר בבתיהם, והעירייה ארגנה קונצרטים ופאבים שנפתחו לנשים בלבד, כשעל הסדר שמרו שוטרות. מקורות השראה לשיטות של מוקוס היו [[כלכלה מוסדית|הכלכלן המוסדי]], זוכה פרס הנובל [[דאגלאס נורת']] שחקר את המתח בין [[מוסד חברתי|חוקים פורמליים]] ובלתי פורמליים, ועבודתו של Jürgen Habermas על הדרך שבה דיאלוג מייצר [[הון חברתי]].[http://news.harvard.edu/gazette/2004/03.11/01-mockus.html]

 

==ראו גם==

==ראו גם==