שינויים

;ניסוי הקונפורמיות של אָש:  

;ניסוי הקונפורמיות של אָש:  

נערך בשנת 1951 על ידי החוקר סולומון אש, מטרת הניסוי היתה חקירת כוחה של הקונפורמיות הקבוצתית. אש הושיב שבעה אנשים בחדר כאשר אחד מהם היה הנבדק והיתר שיתפו פעולה עם החוקר. לנבדקים הוצגו שלושה קווים אנכיים באורכים שונים והם נדרשו להגיד איזה קו מבינהם היה דומה ביותר לקו נוסף שהוצג - המטלה היתה קלה לזיהוי. ברבע מהפעמים הנשאלים ענו תשובה נכונה ובאשר המקרים הם נתנו כולם את אותה תשובה שגויה. התברר בניסוי כי חצי מהנבדקים ענו אותה תשובה שגויה כמו שאר המשתתפים לפחות בחצי מהמקים. רק רבע מהנבדקים סברו להתנהג בצורה קונפורמית בשום מקרה ונתנו תמיד תשובה נכונה. הסיבה הנפוצה להסבר הקונפרמיות היתה שהנדבר ידע שהתשוב השגויה אבל לא אצה לענות באופן שונה.  אש בחר דווקא משימה קלה שהתשובה שלה כה ברורה מכיוון שרצה לחקור צייתנות, קונפורמיות ציבורית באופן טהור, תוך נטרול אפשרות לטעות אמיתית. מחקרים מאוחרים יותר (של אלן ולווין){{הערה|Allen, V.L & Levine, J.M. (1969). Consensus and conformity. ''Journal of Experimental Social Psychology''. V.5 (4), pp. 389-399.}} מצאו שכאשר הקבוצה אינה מציגה עמדה אחידה, יורדת בצורה דרסטית מידת ההתנהגות הקונפורמית. מספיק שאדם אחד יציג עמדה שונה מיתר המשתתפים (גם אם היא אינה זהה לזו של הנבדק), כדי להקטין את הסיכוי להתנהגות קונפורמית של הנבדק.{{ש}}למעשה, עלה כי מה שחשוב לשם קונפורמיות הוא הקונצנזוס, ולא מספר האנשים החושבים אותו הדבר.

נערך בשנת 1951 על ידי החוקר סולומון אש, מטרת הניסוי היתה חקירת כוחה של הקונפורמיות הקבוצתית. אש הושיב שבעה אנשים בחדר כאשר אחד מהם היה הנבדק והיתר שיתפו פעולה עם החוקר. לנבדקים הוצגו שלושה קווים אנכיים באורכים שונים והם נדרשו להגיד איזה קו מבינהם היה דומה ביותר לקו נוסף שהוצג - המטלה היתה קלה לזיהוי. ברבע מהפעמים הנשאלים ענו תשובה נכונה ובאשר המקרים הם נתנו כולם את אותה תשובה שגויה. התברר בניסוי כי חצי מהנבדקים ענו אותה תשובה שגויה כמו שאר המשתתפים לפחות בחצי מהמקים. רק רבע מהנבדקים סברו להתנהג בצורה קונפורמית בשום מקרה ונתנו תמיד תשובה נכונה. הסיבה הנפוצה להסבר הקונפרמיות היתה שהנדבר ידע שהתשוב השגויה אבל לא אצה לענות באופן שונה.  אש בחר דווקא משימה קלה שהתשובה שלה כה ברורה מכיוון שרצה לחקור צייתנות, קונפורמיות ציבורית באופן טהור, תוך נטרול אפשרות לטעות אמיתית. מחקרים מאוחרים יותר (של אלן ולווין){{הערה|Allen, V.L & Levine, J.M. (1969). Consensus and conformity. ''Journal of Experimental Social Psychology''. V.5 (4), pp. 389-399.}} מצאו שכאשר הקבוצה אינה מציגה עמדה אחידה, יורדת בצורה דרסטית מידת ההתנהגות הקונפורמית. מספיק שאדם אחד יציג עמדה שונה מיתר המשתתפים (גם אם היא אינה זהה לזו של הנבדק), כדי להקטין את הסיכוי להתנהגות קונפורמית של הנבדק.{{ש}}למעשה, עלה כי מה שחשוב לשם קונפורמיות הוא הקונצנזוס, ולא מספר האנשים החושבים אותו הדבר.

;'''הניסוי של מילגרם בציות לדמויות סמכותיות''':

;'''הניסוי של מילגרם בציות לדמויות סמכותיות''':

הממצא המרכזי של הניסוי הוא המוכנות הקיצונית של אנשים לבצע כמעט כל דבר לפקודת גורם בעל סמכות. עוד נמצא כי בני אדם מגלים נכונות למלא הוראות לא רק של "דמויות סמכותיות לגיטימיות", אלא גם של קבוצות של בני אדם רגילים. רמת הציות עולה במצבי עמימות - במחקר של מילגרם הנבדקים נקלעו למצב זר לחלוטין. במצב כזה נוטים בני האדם לעשות כפי שציוו עליהם. ממצא נוסף היה שרמת הציות עולה בעקבות העדר תחושת אחריות אצל הנבדקים. החוקר אמר להם במפורש, שהוא נוטל על עצמו את האחריות ובכך הסיר דאגה מלבם. דבר נוסף שנמצא הוא שרמה גבוהה של ציות מושגת, כאשר יש מעבר הדרגתי מפקודות שאינן עלולות להזיק לפקודות חמורות העלולות לגרום נזק רב. במצב זה, קשה למקבלי הפקודות להתוות גבול ברור שמעבר לו יסרבו לציית להוראות.

הממצא המרכזי של הניסוי הוא המוכנות הקיצונית של אנשים לבצע כמעט כל דבר לפקודת גורם בעל סמכות. עוד נמצא כי בני אדם מגלים נכונות למלא הוראות לא רק של "דמויות סמכותיות לגיטימיות", אלא גם של קבוצות של בני אדם רגילים. רמת הציות עולה במצבי עמימות - במחקר של מילגרם הנבדקים נקלעו למצב זר לחלוטין. במצב כזה נוטים בני האדם לעשות כפי שציוו עליהם. ממצא נוסף היה שרמת הציות עולה בעקבות העדר תחושת אחריות אצל הנבדקים. החוקר אמר להם במפורש, שהוא נוטל על עצמו את האחריות ובכך הסיר דאגה מלבם. דבר נוסף שנמצא הוא שרמה גבוהה של ציות מושגת, כאשר יש מעבר הדרגתי מפקודות שאינן עלולות להזיק לפקודות חמורות העלולות לגרום נזק רב. במצב זה, קשה למקבלי הפקודות להתוות גבול ברור שמעבר לו יסרבו לציית להוראות.

 

;אישוש אפקט פיגמליון:  

;אישוש אפקט פיגמליון: את האפקט איששו החוקרים רוזנטל וג'ייקובסון בשנת 1968. החוקרים ערכו מבחן אינטליגנציה לאוכלוסיית תלמידי בית ספר וטענו בפני מורי בית הספר כי מבחן נועד לזהות ילדים אשר "פורחים מאוחר", דהיינו תלמידים שבתחילת הדרך מפגרים מבחינה אינטלקטואלית אולם, עד שנה הבאה הם ישלימו את הפער. כך כל מורה בכיתה קיבלה רשימה של תלמידים בכיתותיהם אשר סווגו כמבטיחים למרות שהם הוקצו אקראית לרשימה ללא קשר למבחן האינטליגנציה. בתום שנת הלימודים התברר כי ה"פורחים המאוחרים" אכן השיגו הישגים גבוהים ביותר במהלך אותה שנה. על בסיס מחקר זה נכתב הספר "אפקט פיגמליון בחדר הכיתה".

את האפקט איששו החוקרים רוזנטל וג'ייקובסון בשנת 1968. החוקרים ערכו מבחן אינטליגנציה לאוכלוסיית תלמידי בית ספר וטענו בפני מורי בית הספר כי מבחן נועד לזהות ילדים אשר "פורחים מאוחר", דהיינו תלמידים שבתחילת הדרך מפגרים מבחינה אינטלקטואלית אולם, עד שנה הבאה הם ישלימו את הפער. כך כל מורה בכיתה קיבלה רשימה של תלמידים בכיתותיהם אשר סווגו כמבטיחים למרות שהם הוקצו אקראית לרשימה ללא קשר למבחן האינטליגנציה. בתום שנת הלימודים התברר כי ה"פורחים המאוחרים" אכן השיגו הישגים גבוהים ביותר במהלך אותה שנה. על בסיס מחקר זה נכתב הספר "אפקט פיגמליון בחדר הכיתה".

==ראו גם==

==ראו גם==