47,332
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
יצירת דף עם התוכן "'''שיווק מזון לילדים ולבני נוער''' עוסק בפרסום ובשיווק של סוגי מזונות, לרוב מזון מהיר ו..."
'''שיווק מזון לילדים ולבני נוער''' עוסק בפרסום וב[[שיווק]] של סוגי מזונות, לרוב [[מזון מהיר]] ו[[מזון מעובד]] לילדים ולבני נוער. הפרסום של מוצרי מזון עתירי [[מלח]], [[סוכר]] ו[[שומן]] של [[בשר מעובד]], [[מזון מהיר]] ו[[משקאות ממותקים]] נעשה בצורה אינטנסיבית. חלקו הגדול והחשוב ביותר מכוון לילדים. שיווק זה הוא חלק מנושא גדול יותר של [[כלכלת השמנה]] ו[[תרבות הצריכה]]. מטרת השיווק הזה היא לעודד יצירת [[הרגלי תזונה]] שיכולם להתקיים במשך עשורי שנים. מזונות רבים שמשווקים בצורה כזו גורמים לבעיות בריאות - לפי משרד הבריאות [[מזון לא בריא]] גורם לכ-10,000 מקרי מוות בשנה - כלומר לכרבע ממקרי המוות בישראל.
[[קובץ:Froot-Loops-Cereal-Bowl.jpg|ממוזער|300px|דגני בוקר המשווקים לילדים, הם בדרך כלל צבעוניים ומכילים כמות גדולה של סוכר]]
נושא השיווק אינו מסתכם רק בפרסום רשמי בטלוויזיה. חלקו נוגע ל[[פרסום סמוי]] דרך אייטמים בחדשות, בתוכניות אירוח, בתוכניות לימוד בבתי ספר, בפעילויות עם ארגוני נוער ועוד. תחום שיווק חשוב ונוסף הוא עיצוב המוצרים וסביבות המכירה וכן קלות גישה למזון לא בריא. לדוגמה היות והורים מתנגדים לעיתים קרובות לצריכה לא מבוקרת של מזון ממותק או חטיפים, חשוב לחברות להנגיש את המוצרים על ידי מכונות אוטומטיות בסביבות בתי הספר וכו'.
==חשיפה של ילדים ונוער לפרסום למזון==
בארצות הברית הפרסום למזון הוא השני בהיקפו לאחר הפרסום ל[[מכוניות]]. הפרסום מבוצע בכל ערוצי המדיה כולל רדיו, אינטרנט, עיתונות, שלטי חוצות והדגש הוא על פרסום בטלוויזיה. ערוצי הטלוויזיה לילדים בארצות הברית מראים בשבת בבוקר ואחר הצהריים ביתר ימי השבוע כ-76% יותר פרסומות למזון לשעה מאשר ערוצי טלוויזיה אחרים. כשליש מהפרסומות בתוכניות הטלוויזיה לילדים מוקדשות למזון בהשוואה לחמישית בתוכניות עבור קהל הצופים המבוגר. רוב הפרסומות, כ-70%, מתמקדות במזונות עתירי סוכר או שומן. רק כ-1.7% מהפרסומות מוקדשות לירקות ופירות. כ-40% מהפרסומות לילדים מתמקדות בדגני בוקר, בעיקר ממותקים בסוכר. יתר הפרסומות מתמקדות בממתקים, מסעדות מזון מהיר וצ'יפס, או חטיפים מלוחים אחרים. <ref name="shtern">ד"ר פליציה שטרן ודורית וורמן, האגודה לבריאות הציבור, [http://www.aguda.co.il/articles.html?view=product&id=113 פרסומות למזון והרגלי צריכת מזון של ילדים ונוער] </ref>
צפייה בטלוויזיה ובערוצים אחרים, חושפת ילדים וכן נוער ומבוגרים לפרסומות למזונות לא בריאים ומשקאות ממותקים בסוכר. הילדים זוכרים את הפרסומות ומעדיפים לצרוך את המוצרים הללו על פני מוצרים אחרים. מתברר כי אפילו חשיפה קצרה לפרסומות גורמת לכך שהילדים יעדיפו את המזון שהופיע בפרסומת, וכי פרסומות של מזון מגבירות את הצריכה הקלורית בקרב ילדים..<ref name="tfuer2010">[http://www.tafuralay.co.il/manage-pages/stop-kids-getting-fat.aspx , משרד החינוך ומשרד הבריאות המלחמה בהשמנה: מכבים את הטלויזיה] טובה קראוזה, דיאטנית קלינית, באדיבות האתר תזונה טובה, תפור עלי - תוכנית לקידום הבריאות בבתי הספר ובגני הילדים.</ref>
בני נוער חשופים גם הם לפרסומות למזון לא בריא. בתוכניות לנוער, כמו MTV, כמחצית מהפרסומות היא עבור מסעדות מזון מהיר. 80% מהפרסומות למזון בערוץ MTV נחלקות ל-3 קטגוריות: מסעדות מזון מהיר, משקאות ממותקים בסוכר וממתקים.<ref name="shtern"/>
מלבד הפרסומות הגלויות קיים גם פרסום סמוי דרך מסרים שיווקים בתוכניות, במיוחד בקלטות וידאו לגיל הרך, כאשר השחקנים שותים או אוכלים משקה של חברה מסויימת.
בנושא [[שיווק מזון לילדים]], טוען הסופר [[אריק שלוסר]] בספרו [[אומת המזון המהיר]] כי [[תאגיד]] [[מקדונלד'ס]] מידל את טקטיקות השיווק שלו על פי המודל של [[חברת וולט דיסני]], דבר שנתן השראה לאייקוני פרסום כמו רונאלד מקדונלד'ס וחבריו. מנהלי שיווק פיתחו את השיווק לילדים מתוך מחשבה שהדבר ימשוך לא רק את הילדים אלא גם הוריהם ואת סביהם. חשוב עוד יותר, טקטיקה זו תוביל לנאמנות למותג שתמשך גם בזמן שהילד הופך למבוגר באמצעות משיכה נוסטלגית למקדונלד'ס. שלוסר מדבר גם על החוליים של השיטה: הניצול של טבעם הנאיבי והבוטח של ילדים.
עוד בנושא שיווק כלפי ילדים, שלוסר טוען כי תאגידים חדרו לבתי הספר באמצעות חסויות או יחסי "תן וקח". הוא טוען כי ההפחתה במיסוי של תאגידים באה על חשבון מימון של בתי ספר, ויצרה לתאגידים רבים את ההזדמנות למתן חסויות באותם בתי ספר. לפי הנתונים של שלוסר, 80% מספרי הלימוד שמקבלים חסויות מכילים מידע שהוא מוטה לטובת נותן החסויות, ו-30% מבתי הספר התיכונים מציעים מזון מהיר בקפיטריות שלהם.
שלוסר משתמש באנקדוטות כדי לטעון שתלמידים שמזלזלים בחסויות יכולים להיענש. לדוגמה התלמיד מייק קמרון, שהושעה מבית ספרו בגלל תקרית ב"יום קוקה-קולה" בעוד שחבריו לבשו חולצות טי בצבע לבן או אדום והצטלמו לתמונה קבוצתית אווירית כשהם כותבים "קוקה", קמרון לבש בגדים בצבע כחול של פפסי.
הפרסומות משפיעות על צריכת המזון במגוון צורות (כתלות בגיל הילדים), החל מנדנוד להורים, עבור דרך ההשפעה על סל הקניות המשפחתי וכלה ב"חינוך" הילדים לסוג המזונות אותם הם צורכים כבני נוער וכמבוגרים.<ref name="shtern"/>
==צפייה בטלוויזיה, הרגלי אכילה והשמנה==
מחקרים רבים מצביעים על כך ש[[השלכות בריאותיות וחברתיות של צפייה בטלוויזיה|צפייה בטלוויזיה]] ומחשב מקושרים עם [[השמנה]] בקרב ילדים ומבוגרים. בנוסף קיימות השפעות נוספות כמו [[הרגלי אכילה]] ופיתוח טעמים ל[[מזונות מתוקים]] ועתירי שומן. האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים מצביעה על מספר אפיקים שבהם צפיה בטלוויזיה יכולה לתרום לעליה במשקל:<ref name="pediatrics2011">[http://pediatrics.aappublications.org/content/early/2011/06/23/peds.2011-1066.full.pdf+html Policy Statement—Children, Adolescents, Obesity, and the Media] American Academy of Pediatrics, 2011</ref>
* [[אורח חיים יושבני|הגדלת משך הזמן שבו נמצאים בישיבה]] כתחליף לפעילות פיזית יותר.
* [[הרגלי אכילה]] לא בריאים שנלמדים הן מהתוכניות עצמן והן מהפרסומות למזון לא בריא.
* הגדלת "התנהגות נשנוש" תוך כדי צפיה בטלוויזיה.
* שינוי ב[[הרגלי שינה|דפוסי שינה]] נורמליים. דבר שידוע כתורם להשמנת יתר.
למרות שלא ידועים המנגנונים המדוייקים שבהם צפייה בטלוויזיה מעודדת השמנה, לטענת האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים, רוב החוקרים כיום מסכימים כי הראיות שמקשרות בין עודף צפייה בטלוויזיה לבין השמנה הן מספקות.<ref>Jordan AB. [http://www.tandfonline.com/doi/abs/10.1080/17482790601005124#preview Heavy television viewing and childhood obesity]. Journal of Children and Media. 2007; 1(9):45–54</ref><ref>Dennison BA, Edmunds LS. [http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S1058981308000374 The role of television in childhood obesity]. Progress in Pediatric Cardiology. 2008;25(2):191–197</ref><ref>Strasburger VC, Wilson BJ, Jordan AB. [http://www.amazon.com/Children-Adolescents-Media-Victor-Strasburger/dp/1412944678 Children, Adolescents, and the Media]. 2nd ed. Thousand Oaks, CA: Sage; 2009
</ref>בוצעו עשרות מחקרי אורכיים ומחקרי קורלציה שמצביעים על קשר. מספר גדל והולך מבין המחקרים האלה מתייחסים גם למעמד סוציו-אקונומי ולאתניות שידוע שהם מרכיבי מפתח בהשמנה, ועדיין מוצאים כי צפייה בטלוויזיה היא גורם מרכזי להשמנה.<ref name="pediatrics2011"/>
שינוי קטן במאזן הקלוריות היומי, יכול להוביל ל[[השמנה]]. עודף של 50 קלוריות ביום יכול להוביל לתוספת משקל של 2.5 קילו בשנה. שתיית פחית [[קולה]] ביום מובילה לתוספת משקל של 7.5 קילו. בארצות הברית, כמעט 40% מצריכת הקלוריות של ילדים מקורה בתוספים של שומן וסוכר למוצרים, ומשקאות תוססים ומיצים תורמים כ-10% מצריכת הקלוריות. <ref name="pediatrics2011"/>
סקירת מחקרים משנת 2012 שסקרה הרגלי אכילה של ילדים בגיל 2-6 מצאה כי עליה בכמות שעות הצפיה, מקושרת עם ירידה בכמות הפירות והירקות ועליה בצריכת הקלוריות. נתון זה משמעותי החל משעת צפייה אחת ביום ומעלה.<ref>Ford C, Ward D, White M.[http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22958789 Television viewing associated with adverse dietary outcomes in children ages 2-6] Obesity reviews : an official journal of the International Association for the Study of Obesit. 2012 Sep 1</ref>
מחקר מ-2012 על 15,000 ילדים באירופה בני 2-9, מצא כי הגדלת שעות הצפייה בטלוויזיה, צפייה בזמן ארוחות ומכשירי טלוויזיה בחדרים מקושרים כולם להגדלה של משקל יתר ולצריכה גבוהה יותר של מוצרים עתירי שומן וסוכר. החוקרים מסבירים כי בנוסף לכך שהם בעלי משקל יתר, צפייה בטלוויזיה גוררת שינוי בטעמים לכיוון של מזונות שמנים ובעיקר מתוקים יותר.
<ref>Lissner L et al. [http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22911022 Television habits in relation to overweight, diet and taste preferences in European children: the IDEFICS study] European journal of epidemiology. 2012 Aug 22.</ref> מחקר נוסף מ-2012 על כמה מאות בני נוער, מצא קשר חלש יותר בין טלוויזיה להשמנה, אבל שלל קשר אפשרי הפוך - לפיו ילדים שמנים רואים יותר טלוויזיה. [http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed?term=22273542]
זמן מסך קשור בתדירות גבוהה יותר של אכילת מזון מהיר ותעשייתי: במחקר שפורסם בשנת 2006, נמצא שככל שהילדים בילו זמן רב יותר מול משחקי וידאו ומחשב כך אכלו כמות גדולה יותר של מזון מהיר.<ref name="tfuer2010"/>
כאמור, אפיק מרכזי אחד להשמנה בקרב מבוגרים וילדים קשור לעידוד מזון רווי שומן ומתוק בפרסומות ובתכנים. צפייה בטלוויזיה פוגעת באיכות התזונה של ילדים. במחקר שפורסם בשנת 2008 נמצא, שעל כל שעת צפיה בטלוויזיה ביום, עלתה צריכת הקלוריות ממגוון מזונות מתוקים ועתירי שומן, ובמקביל, פחתה צריכת הפירות והירקות, וכן רכיבים כמו סידן וסיבים תזונתיים.<ref name="tfuer2010"/>
;הסחות דעת בזמן האכילה מגבירים את צריכת המזון:
הטמעת הרגלי אכילה בזמן צפייה בטלוויזיה: בחלק מהמשפחות ההורים אוכלים מול הטלוויזיה ולעיתים גם מאכילים את הילדים מגיל הינקות מול הטלוויזיה כדי "שיאכלו טוב יותר". כאשר נטמע ההרגל של אכילה ליד טלוויזיה, נוצר גם הרגל לפיו כאשר צופים בטלוויזיה יש לעשות זאת בליווי אוכל.<ref name="tfuer2010"/>
אכילה במהלך צפייה בטלוויזיה פוגעת באיתותי השובע: ילדים בריאים נולדים עם היכולת לווסת את כמות המזון הדרושה לגדילה תקינה. הסחת הדעת בזמן האכילה, כמו על ידי טלוויזיה או מחשב, עלולה לפגוע במודעות לתחושת השובע ובכך לגרום לאכילה עודפת.<ref name="tfuer2010"/>
==ראו גם==
* [[כלכלת השמנה]]
[[קובץ:Froot-Loops-Cereal-Bowl.jpg|ממוזער|300px|דגני בוקר המשווקים לילדים, הם בדרך כלל צבעוניים ומכילים כמות גדולה של סוכר]]
נושא השיווק אינו מסתכם רק בפרסום רשמי בטלוויזיה. חלקו נוגע ל[[פרסום סמוי]] דרך אייטמים בחדשות, בתוכניות אירוח, בתוכניות לימוד בבתי ספר, בפעילויות עם ארגוני נוער ועוד. תחום שיווק חשוב ונוסף הוא עיצוב המוצרים וסביבות המכירה וכן קלות גישה למזון לא בריא. לדוגמה היות והורים מתנגדים לעיתים קרובות לצריכה לא מבוקרת של מזון ממותק או חטיפים, חשוב לחברות להנגיש את המוצרים על ידי מכונות אוטומטיות בסביבות בתי הספר וכו'.
==חשיפה של ילדים ונוער לפרסום למזון==
בארצות הברית הפרסום למזון הוא השני בהיקפו לאחר הפרסום ל[[מכוניות]]. הפרסום מבוצע בכל ערוצי המדיה כולל רדיו, אינטרנט, עיתונות, שלטי חוצות והדגש הוא על פרסום בטלוויזיה. ערוצי הטלוויזיה לילדים בארצות הברית מראים בשבת בבוקר ואחר הצהריים ביתר ימי השבוע כ-76% יותר פרסומות למזון לשעה מאשר ערוצי טלוויזיה אחרים. כשליש מהפרסומות בתוכניות הטלוויזיה לילדים מוקדשות למזון בהשוואה לחמישית בתוכניות עבור קהל הצופים המבוגר. רוב הפרסומות, כ-70%, מתמקדות במזונות עתירי סוכר או שומן. רק כ-1.7% מהפרסומות מוקדשות לירקות ופירות. כ-40% מהפרסומות לילדים מתמקדות בדגני בוקר, בעיקר ממותקים בסוכר. יתר הפרסומות מתמקדות בממתקים, מסעדות מזון מהיר וצ'יפס, או חטיפים מלוחים אחרים. <ref name="shtern">ד"ר פליציה שטרן ודורית וורמן, האגודה לבריאות הציבור, [http://www.aguda.co.il/articles.html?view=product&id=113 פרסומות למזון והרגלי צריכת מזון של ילדים ונוער] </ref>
צפייה בטלוויזיה ובערוצים אחרים, חושפת ילדים וכן נוער ומבוגרים לפרסומות למזונות לא בריאים ומשקאות ממותקים בסוכר. הילדים זוכרים את הפרסומות ומעדיפים לצרוך את המוצרים הללו על פני מוצרים אחרים. מתברר כי אפילו חשיפה קצרה לפרסומות גורמת לכך שהילדים יעדיפו את המזון שהופיע בפרסומת, וכי פרסומות של מזון מגבירות את הצריכה הקלורית בקרב ילדים..<ref name="tfuer2010">[http://www.tafuralay.co.il/manage-pages/stop-kids-getting-fat.aspx , משרד החינוך ומשרד הבריאות המלחמה בהשמנה: מכבים את הטלויזיה] טובה קראוזה, דיאטנית קלינית, באדיבות האתר תזונה טובה, תפור עלי - תוכנית לקידום הבריאות בבתי הספר ובגני הילדים.</ref>
בני נוער חשופים גם הם לפרסומות למזון לא בריא. בתוכניות לנוער, כמו MTV, כמחצית מהפרסומות היא עבור מסעדות מזון מהיר. 80% מהפרסומות למזון בערוץ MTV נחלקות ל-3 קטגוריות: מסעדות מזון מהיר, משקאות ממותקים בסוכר וממתקים.<ref name="shtern"/>
מלבד הפרסומות הגלויות קיים גם פרסום סמוי דרך מסרים שיווקים בתוכניות, במיוחד בקלטות וידאו לגיל הרך, כאשר השחקנים שותים או אוכלים משקה של חברה מסויימת.
בנושא [[שיווק מזון לילדים]], טוען הסופר [[אריק שלוסר]] בספרו [[אומת המזון המהיר]] כי [[תאגיד]] [[מקדונלד'ס]] מידל את טקטיקות השיווק שלו על פי המודל של [[חברת וולט דיסני]], דבר שנתן השראה לאייקוני פרסום כמו רונאלד מקדונלד'ס וחבריו. מנהלי שיווק פיתחו את השיווק לילדים מתוך מחשבה שהדבר ימשוך לא רק את הילדים אלא גם הוריהם ואת סביהם. חשוב עוד יותר, טקטיקה זו תוביל לנאמנות למותג שתמשך גם בזמן שהילד הופך למבוגר באמצעות משיכה נוסטלגית למקדונלד'ס. שלוסר מדבר גם על החוליים של השיטה: הניצול של טבעם הנאיבי והבוטח של ילדים.
עוד בנושא שיווק כלפי ילדים, שלוסר טוען כי תאגידים חדרו לבתי הספר באמצעות חסויות או יחסי "תן וקח". הוא טוען כי ההפחתה במיסוי של תאגידים באה על חשבון מימון של בתי ספר, ויצרה לתאגידים רבים את ההזדמנות למתן חסויות באותם בתי ספר. לפי הנתונים של שלוסר, 80% מספרי הלימוד שמקבלים חסויות מכילים מידע שהוא מוטה לטובת נותן החסויות, ו-30% מבתי הספר התיכונים מציעים מזון מהיר בקפיטריות שלהם.
שלוסר משתמש באנקדוטות כדי לטעון שתלמידים שמזלזלים בחסויות יכולים להיענש. לדוגמה התלמיד מייק קמרון, שהושעה מבית ספרו בגלל תקרית ב"יום קוקה-קולה" בעוד שחבריו לבשו חולצות טי בצבע לבן או אדום והצטלמו לתמונה קבוצתית אווירית כשהם כותבים "קוקה", קמרון לבש בגדים בצבע כחול של פפסי.
הפרסומות משפיעות על צריכת המזון במגוון צורות (כתלות בגיל הילדים), החל מנדנוד להורים, עבור דרך ההשפעה על סל הקניות המשפחתי וכלה ב"חינוך" הילדים לסוג המזונות אותם הם צורכים כבני נוער וכמבוגרים.<ref name="shtern"/>
==צפייה בטלוויזיה, הרגלי אכילה והשמנה==
מחקרים רבים מצביעים על כך ש[[השלכות בריאותיות וחברתיות של צפייה בטלוויזיה|צפייה בטלוויזיה]] ומחשב מקושרים עם [[השמנה]] בקרב ילדים ומבוגרים. בנוסף קיימות השפעות נוספות כמו [[הרגלי אכילה]] ופיתוח טעמים ל[[מזונות מתוקים]] ועתירי שומן. האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים מצביעה על מספר אפיקים שבהם צפיה בטלוויזיה יכולה לתרום לעליה במשקל:<ref name="pediatrics2011">[http://pediatrics.aappublications.org/content/early/2011/06/23/peds.2011-1066.full.pdf+html Policy Statement—Children, Adolescents, Obesity, and the Media] American Academy of Pediatrics, 2011</ref>
* [[אורח חיים יושבני|הגדלת משך הזמן שבו נמצאים בישיבה]] כתחליף לפעילות פיזית יותר.
* [[הרגלי אכילה]] לא בריאים שנלמדים הן מהתוכניות עצמן והן מהפרסומות למזון לא בריא.
* הגדלת "התנהגות נשנוש" תוך כדי צפיה בטלוויזיה.
* שינוי ב[[הרגלי שינה|דפוסי שינה]] נורמליים. דבר שידוע כתורם להשמנת יתר.
למרות שלא ידועים המנגנונים המדוייקים שבהם צפייה בטלוויזיה מעודדת השמנה, לטענת האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים, רוב החוקרים כיום מסכימים כי הראיות שמקשרות בין עודף צפייה בטלוויזיה לבין השמנה הן מספקות.<ref>Jordan AB. [http://www.tandfonline.com/doi/abs/10.1080/17482790601005124#preview Heavy television viewing and childhood obesity]. Journal of Children and Media. 2007; 1(9):45–54</ref><ref>Dennison BA, Edmunds LS. [http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S1058981308000374 The role of television in childhood obesity]. Progress in Pediatric Cardiology. 2008;25(2):191–197</ref><ref>Strasburger VC, Wilson BJ, Jordan AB. [http://www.amazon.com/Children-Adolescents-Media-Victor-Strasburger/dp/1412944678 Children, Adolescents, and the Media]. 2nd ed. Thousand Oaks, CA: Sage; 2009
</ref>בוצעו עשרות מחקרי אורכיים ומחקרי קורלציה שמצביעים על קשר. מספר גדל והולך מבין המחקרים האלה מתייחסים גם למעמד סוציו-אקונומי ולאתניות שידוע שהם מרכיבי מפתח בהשמנה, ועדיין מוצאים כי צפייה בטלוויזיה היא גורם מרכזי להשמנה.<ref name="pediatrics2011"/>
שינוי קטן במאזן הקלוריות היומי, יכול להוביל ל[[השמנה]]. עודף של 50 קלוריות ביום יכול להוביל לתוספת משקל של 2.5 קילו בשנה. שתיית פחית [[קולה]] ביום מובילה לתוספת משקל של 7.5 קילו. בארצות הברית, כמעט 40% מצריכת הקלוריות של ילדים מקורה בתוספים של שומן וסוכר למוצרים, ומשקאות תוססים ומיצים תורמים כ-10% מצריכת הקלוריות. <ref name="pediatrics2011"/>
סקירת מחקרים משנת 2012 שסקרה הרגלי אכילה של ילדים בגיל 2-6 מצאה כי עליה בכמות שעות הצפיה, מקושרת עם ירידה בכמות הפירות והירקות ועליה בצריכת הקלוריות. נתון זה משמעותי החל משעת צפייה אחת ביום ומעלה.<ref>Ford C, Ward D, White M.[http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22958789 Television viewing associated with adverse dietary outcomes in children ages 2-6] Obesity reviews : an official journal of the International Association for the Study of Obesit. 2012 Sep 1</ref>
מחקר מ-2012 על 15,000 ילדים באירופה בני 2-9, מצא כי הגדלת שעות הצפייה בטלוויזיה, צפייה בזמן ארוחות ומכשירי טלוויזיה בחדרים מקושרים כולם להגדלה של משקל יתר ולצריכה גבוהה יותר של מוצרים עתירי שומן וסוכר. החוקרים מסבירים כי בנוסף לכך שהם בעלי משקל יתר, צפייה בטלוויזיה גוררת שינוי בטעמים לכיוון של מזונות שמנים ובעיקר מתוקים יותר.
<ref>Lissner L et al. [http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22911022 Television habits in relation to overweight, diet and taste preferences in European children: the IDEFICS study] European journal of epidemiology. 2012 Aug 22.</ref> מחקר נוסף מ-2012 על כמה מאות בני נוער, מצא קשר חלש יותר בין טלוויזיה להשמנה, אבל שלל קשר אפשרי הפוך - לפיו ילדים שמנים רואים יותר טלוויזיה. [http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed?term=22273542]
זמן מסך קשור בתדירות גבוהה יותר של אכילת מזון מהיר ותעשייתי: במחקר שפורסם בשנת 2006, נמצא שככל שהילדים בילו זמן רב יותר מול משחקי וידאו ומחשב כך אכלו כמות גדולה יותר של מזון מהיר.<ref name="tfuer2010"/>
כאמור, אפיק מרכזי אחד להשמנה בקרב מבוגרים וילדים קשור לעידוד מזון רווי שומן ומתוק בפרסומות ובתכנים. צפייה בטלוויזיה פוגעת באיכות התזונה של ילדים. במחקר שפורסם בשנת 2008 נמצא, שעל כל שעת צפיה בטלוויזיה ביום, עלתה צריכת הקלוריות ממגוון מזונות מתוקים ועתירי שומן, ובמקביל, פחתה צריכת הפירות והירקות, וכן רכיבים כמו סידן וסיבים תזונתיים.<ref name="tfuer2010"/>
;הסחות דעת בזמן האכילה מגבירים את צריכת המזון:
הטמעת הרגלי אכילה בזמן צפייה בטלוויזיה: בחלק מהמשפחות ההורים אוכלים מול הטלוויזיה ולעיתים גם מאכילים את הילדים מגיל הינקות מול הטלוויזיה כדי "שיאכלו טוב יותר". כאשר נטמע ההרגל של אכילה ליד טלוויזיה, נוצר גם הרגל לפיו כאשר צופים בטלוויזיה יש לעשות זאת בליווי אוכל.<ref name="tfuer2010"/>
אכילה במהלך צפייה בטלוויזיה פוגעת באיתותי השובע: ילדים בריאים נולדים עם היכולת לווסת את כמות המזון הדרושה לגדילה תקינה. הסחת הדעת בזמן האכילה, כמו על ידי טלוויזיה או מחשב, עלולה לפגוע במודעות לתחושת השובע ובכך לגרום לאכילה עודפת.<ref name="tfuer2010"/>
==ראו גם==
* [[כלכלת השמנה]]