שינויים

* '''מדינות עם חופש עיתונות חלקי''' -מדינות אלה כוללות את יפן (28 נקודות), רוב מדינות דרום אמריקה (לדוגמה ברזיל 31 נקודות, ארגנטינה עם 26 נקודות), יוון ומדינות מזרח אירופה (לדוגמה סרביה עם 29 נקודות, אוקראינה עם 32 נקודות), וכן מדינות במזרח ובמערב אפריקה כמו טנזיה (30 נקודות) או סנגל (25 נקודות). 3 מדינות מהמזרח התיכון נמצאות בקטגוריה זו - ישראל (30 נקודות), לבנון (31 נקודות) וכווית (32 נקודות).  

* '''מדינות עם חופש עיתונות חלקי''' -מדינות אלה כוללות את יפן (28 נקודות), רוב מדינות דרום אמריקה (לדוגמה ברזיל 31 נקודות, ארגנטינה עם 26 נקודות), יוון ומדינות מזרח אירופה (לדוגמה סרביה עם 29 נקודות, אוקראינה עם 32 נקודות), וכן מדינות במזרח ובמערב אפריקה כמו טנזיה (30 נקודות) או סנגל (25 נקודות). 3 מדינות מהמזרח התיכון נמצאות בקטגוריה זו - ישראל (30 נקודות), לבנון (31 נקודות) וכווית (32 נקודות).  

* '''מדינות עם חופש עיתונות גרוע''' - לדוגמה הודו במקום ה-138 בעולם ( עם 43 נקודות), מדינות דרום מזרח אסיה (לדוגמה תאילנד עם 44 נקודות),  רוסיה במקום ה-144 (עם 50 נקודות), טורקיה עם 53 נקודות, מדינות מרכז אפריקה (לדוגמה הרפובליקה של קונגו עם 51 נקודות), ומדינות מרכז אמריקה (קולומביה עם 41 נקודות, מקסיקו עם 48 נקודות) ובמזרח התיכון - ירדן.  

* '''מדינות עם חופש עיתונות גרוע''' - לדוגמה הודו במקום ה-138 בעולם ( עם 43 נקודות), מדינות דרום מזרח אסיה (לדוגמה תאילנד עם 44 נקודות),  רוסיה במקום ה-144 (עם 50 נקודות), טורקיה עם 53 נקודות, מדינות מרכז אפריקה (לדוגמה הרפובליקה של קונגו עם 51 נקודות), ומדינות מרכז אמריקה (קולומביה עם 41 נקודות, מקסיקו עם 48 נקודות) ובמזרח התיכון - ירדן.  

* '''מדינות עם חופש עיתונות גרוע מאד''' - דבר זה כולל את סין שמדורגת במקום ה-176 (עם 78 נקודות); רוב המדינות במזרח התיכון כולל לוב (56 נקודות) מצרים (56 נקודות) איראן שנמצאת במקום ה164 בעולם (עם 60 נקודות), ערב הסעודית (63 נקודות), וסוריה (79 נקודות). כמה מדינות במרכז אסיה כולל איזרביג'ן, טורקמניסטן ואוזבקיסטן,  מדינות נוספות עם ציון גרוע מאד כוללות את קובה, סומליה, סודן ואריתראה. חמש המדינות בעלות חופש העיתונות הגרוע בעולם הן- דרום קוריאה, אריתארה, טורקמניסטן, סוריה וסין.  

* '''מדינות עם חופש עיתונות גרוע מאד''' - דבר זה כולל את סין שמדורגת במקום ה-176 (עם 78 נקודות); רוב המדינות במזרח התיכון כולל לוב (56 נקודות) מצרים (56 נקודות) איראן שנמצאת במקום ה164 בעולם (עם 60 נקודות), ערב הסעודית (63 נקודות), וסוריה (79 נקודות). כמה מדינות במרכז אסיה כולל איזרביג'ן, טורקמניסטן ואוזבקיסטן,  מדינות נוספות עם ציון גרוע מאד כוללות את קובה, סומליה, סודן ואריתראה. חמש המדינות בעלות חופש העיתונות הגרוע בעולם הן- דרום קוריאה, אריתראה, טורקמניסטן, סוריה וסין.  

לפי [[הוועד להגנת עיתונאים]] (CPJ), נכון לשנת 2016, כמאתיים עיתונאים מרחבי העולם נאסרו.{{הערה|שם=paz}} ממשלות מגבילות עיתונאים בדרכים נוספות כמו הגבלת יציאה מהמדינה, איסור כניסה של עיתונאים למדינות, מגבלות בתוך המדינה כמו "שטח צבאי סגור", מדיניות צנזורה, רדיפות, משפטים ולפעמים גם אישומי שווא או רציחות.

לפי [[הוועד להגנת עיתונאים]] (CPJ), נכון לשנת 2016, כמאתיים עיתונאים מרחבי העולם נאסרו.{{הערה|שם=paz}} ממשלות מגבילות עיתונאים בדרכים נוספות כמו הגבלת יציאה מהמדינה, איסור כניסה של עיתונאים למדינות, מגבלות בתוך המדינה כמו "שטח צבאי סגור", מדיניות צנזורה, רדיפות, משפטים ולפעמים גם אישומי שווא או רציחות.

==ציון היום ברחבי העולם==

==ציון היום ברחבי העולם==

בשנת 2009 ציין משרד החוץ הצרפתי את יום חופש העיתונות במספר אירועים, בינהם כנס בפריז שעסק בחופש העיתונות. הדבר נועד לציין את מחוייבותה של צרפת לחופש העיתונות ותפיסתו כחרות יסוד חשובה. {{הערה|[https://il.ambafrance.org/article6616,6616 יום חופש העיתונות העולמי, 30.4.2009], שגרירות צרפת בישראל}}

בשנת 2009 ציין משרד החוץ הצרפתי את יום חופש העיתונות במספר אירועים, ביניהם כנס בפריז שעסק בחופש העיתונות. הדבר נועד לציין את מחוייבותה של צרפת לחופש העיתונות ותפיסתו כחרות יסוד חשובה. {{הערה|[https://il.ambafrance.org/article6616,6616 יום חופש העיתונות העולמי, 30.4.2009], שגרירות צרפת בישראל}}

[[פרס אונסק"ו/גילרמו קאנו]], מוענק לאדם,  ארגון או מוסד שתרמו תרומה יוצאת דופן לקידום ולהגנה על חופש העיתונות. הפרס נקרא על שמו של גילרמו קאנו איסאזה, עורכו של העיתון הקולומביאני El Espectador, שהיה מבקר קולני של ברוני הסמים בארצו, ונרצח בבוגוטה ב-17 בדצמבר 1986. לדוגמה הפרס הוענק לעיתונאית חאדיג'ה איסמאילובה מאיזרבייג'אן שחשפה פרשות [[שחיתות]] של נשיא איזרבייג'אן, אילהאם אלייב, ונידונה למאסר של 7 שנים בשנת 2016. {{הערה|שם=paz|אבי פז, [http://journalism.co.il/3858-2/ יום חופש], אגודת העיתונאים בתל אביב, 3 במאי, 2016}}

[[פרס אונסק"ו/גילרמו קאנו]], מוענק לאדם,  ארגון או מוסד שתרמו תרומה יוצאת דופן לקידום ולהגנה על חופש העיתונות. הפרס נקרא על שמו של גילרמו קאנו איסאזה, עורכו של העיתון הקולומביאני El Espectador, שהיה מבקר קולני של ברוני הסמים בארצו, ונרצח בבוגוטה ב-17 בדצמבר 1986. לדוגמה הפרס הוענק לעיתונאית חאדיג'ה איסמאילובה מאיזרבייג'אן שחשפה פרשות [[שחיתות]] של נשיא איזרבייג'אן, אילהאם אלייב, ונידונה למאסר של 7 שנים בשנת 2016. {{הערה|שם=paz|אבי פז, [http://journalism.co.il/3858-2/ יום חופש], אגודת העיתונאים בתל אביב, 3 במאי, 2016}}

בנוסף, "תקנות ההגנה (שעת חירום)" משנת 1945 כוללות, בין היתר, הענקת סמכויות רחבות לצנזורה הצבאית, כדי למנוע חיכוכים בלתי פוסקים בין אמצעי התקשורת לצנזורה, התקבל בשנת 1949 "הסכם הצנזורה" עם "ועדת העורכים" ועודכן שנית בשנת 1951 בין נציגי התקשורת לנציגי צה"ל. על פי ההסדר זה העיתון ביצע מעין [[צנזורה עצמית]] בנושאים הקשורים לביטחון המדינה. בתמורה הצנזורה הצבאית התחייבה שלא להפעיל את הסמכויות הנרחבות שמקנה לה החוק, אם הדבר לא היה נחוץ. הסכם זה החזיק מעמד עד "בג"ץ שניצר נגד הצנזור הצבאי הראשי" בשנת 1988, בה חידד בג"ץ את מטרתה של ועדת הצנזורה למנוע פרסום של ידיעות רק כאשר יש "ודאות קרובה" לפגיעה בביטחון המדינה.

בנוסף, "תקנות ההגנה (שעת חירום)" משנת 1945 כוללות, בין היתר, הענקת סמכויות רחבות לצנזורה הצבאית, כדי למנוע חיכוכים בלתי פוסקים בין אמצעי התקשורת לצנזורה, התקבל בשנת 1949 "הסכם הצנזורה" עם "ועדת העורכים" ועודכן שנית בשנת 1951 בין נציגי התקשורת לנציגי צה"ל. על פי ההסדר זה העיתון ביצע מעין [[צנזורה עצמית]] בנושאים הקשורים לביטחון המדינה. בתמורה הצנזורה הצבאית התחייבה שלא להפעיל את הסמכויות הנרחבות שמקנה לה החוק, אם הדבר לא היה נחוץ. הסכם זה החזיק מעמד עד "בג"ץ שניצר נגד הצנזור הצבאי הראשי" בשנת 1988, בה חידד בג"ץ את מטרתה של ועדת הצנזורה למנוע פרסום של ידיעות רק כאשר יש "ודאות קרובה" לפגיעה בביטחון המדינה.

דוגמה מרכזית לפגיעה בחופש העיתונות בישראל היתה ההחלטה לסגור את העיתון "חדשות" על רקע פרשת קו-300. שני מחבלים שנתפסו על ידי כוחות הבטחון הוצאו להורג זמן קצר לאחר מכן, ללא משפט.  לציבור ניתנו דיווחים סותרים על גורלם של החוטפים. בהודעת צה"ל מיד לאחר האירוע נאמר ששני חוטפים נהרגו ושניים נתפסו בחיים, בעוד בהודעות שניתנו מאוחר יותר נאמר שכל החוטפים נהרגו במהלך ההשתלטות. כעבור שלושה ימים ציטט העיתון "חדשות" ידיעה מה-"ניו יורק טיימס", תוך עקיפת הצנזורה הצבאית, לפיה שניים מהחוטפים נלכדו חיים. כשבועיים לאחר התקרית, ב-25 באפריל, פורסם לראשונה צילומה של ענת סרגוסטי, המציג את אחד החטופים כשהוא מוכה בידי איציק מרדכי. הייתה זו למעשה ההוכחה הראשונה שפורסמה לכך שהמחבל היה בחיים לאחר ההשתלטות. התצלום הוצג על גבי שערו של השבועון "העולם הזה". כעבור ארבעה ימים, ב-29 באפריל 1984, פורסם ב-"חדשות" תצלומו של [[אלכס ליבק]], ובו נראה יותר ברור, אחד מהחוטפים מוחזק חי ובהכרה מלאה לאחר שהורד מהאוטובוס{{הערה|{{הארץ|אלכס ליבק|אלכס ליבק מצלם את אחד מצילומי העיתונות החשובים בתולדות ישראל: התצלום הנודע של קו 300|1.1262924|27 במאי 2009}}}}{{הערה|יעל שרר, [http://www.onlife.co.il/%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94/%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%94/128822/%D7%94%D7%92%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%A9%D7%94%D7%95%D7%A9%D7%9E%D7%98%D7%95-%D7%9E%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%A7%D7%95-300 הגיבורות שהושמטו מפרשת קו 300], onlife, 21 במרץ 2017}}. עם הקמת ועדת זורע, פורסם בעיתון "חדשות" דבר הקמת הוועדה. בתגובה לפרסום הוציאה הצנזורה, בצעד יוצא דופן, צו סגירה לעיתון למשך מספר שלושה ימים{{הערה|[http://glz.co.il/1409-43511-HE/Galatz.aspx "ראש הממשלה אמר- אתה חייב לסגור אותם"], גלי צה"ל}}העיתון נסגר לשלושה ימים ב-[[29 באפריל]] [[1984]].{{הערה|{{מעריב|אבינועם בר-יוסף וברוך מאירי|שופט דחה ב-24 שעות סגירת העתון "חדשות"|1984/04/29|00301}}}}. אנשי "חדשות" הועמדו לדין על עברות על חוקי הצנזורה ועברו מסכת ארוכה של משפטים ועתירות עד שזוכו סופית מכל אשמה בידי בית המשפט העליון כעשר שנים לאחר תחילת הפרשה.{{הערה|רע"פ 1127/93 מדינת ישראל נגד יוסי קליין ואחרים, פ"ד מח (3) 485}}

דוגמה מרכזית לפגיעה בחופש העיתונות בישראל היתה ההחלטה לסגור את העיתון "חדשות" על רקע פרשת קו-300. שני מחבלים שנתפסו על ידי כוחות הביטחון הוצאו להורג זמן קצר לאחר מכן, ללא משפט.  לציבור ניתנו דיווחים סותרים על גורלם של החוטפים. בהודעת צה"ל מיד לאחר האירוע נאמר ששני חוטפים נהרגו ושניים נתפסו בחיים, בעוד בהודעות שניתנו מאוחר יותר נאמר שכל החוטפים נהרגו במהלך ההשתלטות. כעבור שלושה ימים ציטט העיתון "חדשות" ידיעה מה-"ניו יורק טיימס", תוך עקיפת הצנזורה הצבאית, לפיה שניים מהחוטפים נלכדו חיים. כשבועיים לאחר התקרית, ב-25 באפריל, פורסם לראשונה צילומה של ענת סרגוסטי, המציג את אחד החטופים כשהוא מוכה בידי איציק מרדכי. הייתה זו למעשה ההוכחה הראשונה שפורסמה לכך שהמחבל היה בחיים לאחר ההשתלטות. התצלום הוצג על גבי שערו של השבועון "העולם הזה". כעבור ארבעה ימים, ב-29 באפריל 1984, פורסם ב-"חדשות" תצלומו של [[אלכס ליבק]], ובו נראה יותר ברור, אחד מהחוטפים מוחזק חי ובהכרה מלאה לאחר שהורד מהאוטובוס{{הערה|{{הארץ|אלכס ליבק|אלכס ליבק מצלם את אחד מצילומי העיתונות החשובים בתולדות ישראל: התצלום הנודע של קו 300|1.1262924|27 במאי 2009}}}}{{הערה|יעל שרר, [http://www.onlife.co.il/%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94/%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%94/128822/%D7%94%D7%92%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%A9%D7%94%D7%95%D7%A9%D7%9E%D7%98%D7%95-%D7%9E%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%A7%D7%95-300 הגיבורות שהושמטו מפרשת קו 300], onlife, 21 במרץ 2017}}. עם הקמת ועדת זורע, פורסם בעיתון "חדשות" דבר הקמת הוועדה. בתגובה לפרסום הוציאה הצנזורה, בצעד יוצא דופן, צו סגירה לעיתון למשך מספר שלושה ימים{{הערה|[http://glz.co.il/1409-43511-HE/Galatz.aspx "ראש הממשלה אמר- אתה חייב לסגור אותם"], גלי צה"ל}}העיתון נסגר לשלושה ימים ב-[[29 באפריל]] [[1984]].{{הערה|{{מעריב|אבינועם בר-יוסף וברוך מאירי|שופט דחה ב-24 שעות סגירת העתון "חדשות"|1984/04/29|00301}}}}. אנשי "חדשות" הועמדו לדין על עברות על חוקי הצנזורה ועברו מסכת ארוכה של משפטים ועתירות עד שזוכו סופית מכל אשמה בידי בית המשפט העליון כעשר שנים לאחר תחילת הפרשה.{{הערה|רע"פ 1127/93 מדינת ישראל נגד יוסי קליין ואחרים, פ"ד מח (3) 485}}

הדירוג של ישראל במדד חופש העיתונות העולמי של ארגון Freedom House עמד בעבר על דירוג של "חופש עיתונות מלא" אבל בשנת 2016 הדירוג של ישראל ירד ל"חופשית למחצה". {{הערה|שם=paz}}  

הדירוג של ישראל במדד חופש העיתונות העולמי של ארגון Freedom House עמד בעבר על דירוג של "חופש עיתונות מלא" אבל בשנת 2016 הדירוג של ישראל ירד ל"חופשית למחצה". {{הערה|שם=paz}}