47,332
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
יצירת דף עם התוכן "'''מִתוֶוה הגז''' הוא הסכם בין מדינת ישראל לבין מונופול הגז, חברת הגז הכלכלת ארצות ה..."
'''מִתוֶוה הגז''' הוא [[הסכם]] בין [[מדינת ישראל]] לבין [[מונופול]] הגז, חברת הגז ה[[כלכלת ארצות הברית|אמריקאי]]ת [[נובל אנרג'י]] ו[[קבוצת דלק]] של [[יצחק תשובה]], המיועד להסדיר את אופן ניהול משאבי ה[[גז טבעי|גז הטבעי]] ושדות [[גז טבעי בישראל|הגז הטבעי בישראל]], ובפרט סוגיות הנוגעות ל[[מונופול]] וזכויות על המאגרים, [[ייצוא]], [[מיסוי]] הגז ו[[מחיר]]ו.
המתווה גובש בתגובה לניסיון של [[הממונה על ההגבלים העסקיים]] פרופסור [[דיויד גילה|דיויד גילֹה]] לכפות צעדים חד-צדדים, מול מונופול הגז בדצמבר 2014. פעולה חד צדדית כזו היא חלק מהכלים של הממונה בתוקף תפקידו לשמור על תחרות במשק. גילה טען שפעולה זו הכרחית, נוכח מעבר לכאורה של חברות הגז על חוק ההגבלים העסקיים, וקושי להגיע למתווה תחרותי מוסכם על החברות שניתן להגן עליו בבית המשפט.<ref name=":4">{{קישור כללי|הכותב = תומר גנון וליאור גוטמן|כתובת = http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4606763,00.html|כותרת = רשמית: גילה ימליץ לפרק את שותפות לוויתן|אתר = Ynet|תאריך = 23 בדצמבר 2014}}</ref><ref name=":5">{{קישור כללי|הכותב = אבי שאולי|כתובת = http://www.bizportal.co.il/gazandoil/news/article/400876|כותרת = דיויד גילה: "חותרים לתחרות אמיתית בין מאגרי הגז" - המניות מגיבות בנפילה|אתר = ביזפורטל|תאריך = 13/01/2015}}</ref> באותו חודש גובש צוות בראשות פרוספור [[יוג'ין קנדל]] בניסיון לגבש הסכם נוסף מול חברות הגז<ref>{{קישור כללי|הכותב = ליאור גוטמן ושאול אמסטרדמסקי|כתובת = http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3648432,00.html|כותרת = קנדל ינהיג צוות שינסה לפתור את העימות סביב הגז|אתר = כלכליסט|תאריך = 28 בדצמבר 2014}}</ref>. המתווה גובש במשך מספר חודשים על ידי נציגים של משרדי [[ממשלת ישראל|הממשלה]] ביחד עם נציגי חברות הגז הטבעי. המתווה שהוצע לא היה מקובל על הממונה דיויד גילה, מאחר שלדעתו המתווה אינו מטפל כראוי בענייני התחרות, ועלול לפגוע בעצמותה של הרשות להגבלים עסקיים, ודברים אלה הביאו לפרישתו מהתפקיד<ref>{{קישור כללי|הכותב = אבי בר-אלי|כתובת = http://www.themarker.com/news/1.2643938|כותרת = "איני יכול עוד": התפטרות דרמטית של דיויד גילה, הממונה על ההגבלים - המכתב המלא|אתר = TheMarker|תאריך = 25 במאי 2015}}</ref>. המתווה נתקל בהתנגדות עזה גם מצד רשות החשמל ובביקורת מצד מבקר המדינה.
המתווה מעורר גם פולמוס ציבורי ופוליטי: המצדדים בו טוענים כי הוא יקדם פיתוח מהיר של המאגרים, יזרים מיסוי למשק, יתרום ל[[ביטחון אנרגטי]] ויתרום ל[[ביטחון המדינה]] ול[[יחסי החוץ של ישראל|יחסי החוץ]] שלה, ואילו המתנגדים לו טוענים כי המתווה עצמו וכן הייצוא שמוצע בו לא יתרמו לביטחון המדינה ואף יזיקו לו, יפגעו בביטחון האנרגטי, יגרמו לנזק כספי כבד למשק, לשמירה על מונופול ופגיעה בתחרות בענף הגז ובענפים אחרים, וכן לפגיעה בדמוקרטיה ובעצמאותו של הדרג המקצועי וכן לכבילת ידי הממשלות הבאות להתנהלות מול חברות הגז{{הערה|[http://energy.gov.il/abouttheoffice/newsandupdates/documents/shimua/nghesber.pdf דברי הסבר לטיוטת המתווה בעניין הרחבת שדה הגז]}}{{הערה|{{TheMarker1|אבי בר-אלי|מדוע אסור שמתווה הגז יאושר - ואיך ניתן לתקן אותו|dynamo/1.2725532|7 בספטמבר 2015}}}}. אישור המתווה נתקל בקשיים והוביל לביקורת ו[[מחאה]] ציבורית<ref>{{קישור כללי|הכותב = ערן אזרן, יניב קובוביץ, אלמוג בן זכרי, נעה שפיגל|כתובת = http://www.themarker.com/news/1.2770824|כותרת = ההפגנה הגדולה מאז קיץ 2011: אלפים הפגינו נגד מתווה הגז, 11 עצורים בת"א ובאר שבע|אתר = TheMarker|תאריך = 8 בנובמבר 2015}}</ref>, שנגעה בין היתר ל[[שר האוצר]] [[משה כחלון]] ול[[שר הכלכלה]] [[אריה דרעי]]. אחת ההשלכות של המתווה הייתה התפטרות של דרעי ממשרד הכלכלה<ref>{{קישור כללי|הכותב = רוני זיגר|כתובת = http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3672339,00.html|כותרת = דרעי התפטר "בצער" ממשרד הכלכלה; הממשלה אישרה העברת סמכויותיו לרה"מ|אתר = כלכליסט|תאריך = 1 בנובמבר 2015}}</ref>, על מנת ש[[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]] [[בנימין נתניהו|נתניהו]] יוכל לחתום על סעיף 52 בחוק ההגבלים העסקיים שמאפשר לעקוף את הרשות להגבלים עסקיים עקב שיקולי ביטחון<ref>{{קישור כללי|הכותב = חזי שטרנליכט ומתי טוכפלד|כתובת = http://www.israelhayom.co.il/article/327389|כותרת = רה"מ נתניהו הודיע: "אפעיל את סעיף 52"|אתר = ישראל היום|תאריך = 6 בנובמר 2015}}</ref>.
==עיקרי המתווה==
על פי טיוטת המתווה{{הערה|[http://energy.gov.il/abouttheoffice/newsandupdates/documents/shimua/dov_312_2015.pdf טיוטת המתווה בעניין הגדלת כמות הגז הטבעי המופקת משדה הגז הטבעי "תמר" ופיתוח מהיר של שדות הגז הטבעי "לוויתן", "כריש" ו"תנין" ושדות גז נוספים]}}, הממשלה תחליט על הפעלת סעיף 52 של חוק ה[[הגבלים עסקיים|הגבלים העסקיים]], שעל פיו:
{{ציטוט|השר רשאי, לאחר התייעצות עם [[ועדת הכלכלה של הכנסת]], לפטור הגבל עסקי מהוראות חוק זה, כולן או מקצתן, אם הוא סבור שהדבר דרוש מטעמים של מדיניות חוץ או בטחון המדינה.|מקור=[[s:חוק ההגבלים העסקיים|חוק ההגבלים העסקיים]]}}
במסגרת החלטה זו תפטור את דלק ואת נובל אנרג'י מ[[הסדר כובל]] ("[[קרטל]]") עד לשנת 2025. עיקרי המתווה יחד עם פטור זה{{הערה|{{TheMarker1|אבי בר-אלי|כך נראה הסדר הגז שמפרסמת המדינה - ומהם היתרונות והחסרונות|dynamo/1.2671941|30 ביוני 2015}}}}:
* על נובל אנרג'י ודלק למכור את חלקן בכריש ובתנין לצד שלישי;
* דלק תמכור את אחזקותיה ב[[תמר (שדה גז)|תמר]], ונובל אנרג'י תדלל את אחזקותיה ל-25%;
* בחוזים למכירת גז ממאגרי [[לווייתן (שדה גז)|לווייתן]] ותמר ייאסר להגביל את הקונה לקנות בבלעדיות מהם, ותתאפשר מכירה משנית עד היקף של 15% מכמות הגז השנתית. בחוזים תתאפשר לצרכן להפחית את כמות הרכישה או לקצר את תקופת הרכישה מבלי שיורעו התנאים לרעתו;
* החברות המחזיקות בשדות לווייתן ותמר ידאגו לפיתוח לווייתן והמשך פיתוח תמר;
*הממשלה תשנה את החלטה לאימוץ מסקנות [[ועדת צמח]]{{הערה|שם=des442|1=[http://www.pmo.gov.il/Secretary/GovDecisions/2013/Pages/des442.aspx אימוץ עיקרי המלצות הוועדה לבחינת מדיניות הממשלה בנושא משק הגז הטבעי בישראל (דו"ח ועדת צמח)]}} באשר לייצוא גז מהמאגרים;
* שינויים והבהרות בנוגע למסים שידרשו החברות לשלם;
* הממשלה תתחייב לא ליזום [[החקיקה בישראל|חוקים]] לשינוי המיסוי על הגז במשך 10 שנים.
== רקע ==
{{הפניה לערך מורחב|גז טבעי בישראל}}
חיפוש והפקה של גז טבעי בישראל מוסדרים באמצעות [[חוק הנפט]], התשי"ב-1952. הולכה של גז טבעי לצרכנים מוסדרת באמצעות [[חוק משק הגז הטבעי]], התשס"ב-2002{{הערה|[http://www.mni.gov.il/mni/he-il/Gas/NGLaw/NGNGLaw.htm חוק משק הגז הטבעי], באתר המשרד לתשתיות לאומיות}}. לפי החוק, המדינה גובה תמלוגים בשיעור ריאלי של כ-10.6% מהכנסות הנפט - ומעניקה ליזמים הקלות מהותיות במס על הרווחים{{הערה|1=לאחר 10 שנים: בריטיש גז סוגרת את משרדיה בישראל יום שלישי, 8 בינואר 2008, אבי בר-אלי, TheMarker.com}}.
===גילויי גז ===
חיפושי גז נעשו בים התיכון ביוזמת ה[[גאולוג]] [[יוסי לנגוצקי]]{{הערה|1=[http://www.energianews.com/article.php?id=20809 דברי הגאולוג יוסי לנגוצקי, אבי תגליות הגז בים התיכון העמוק הישראלי בכנס מיוחד שהתקיים בכנסת – 29 דצמבר 2014], energianews, {{כ}}29 דצמבר 2014}}. בחיפושים אלו הייתה מעורבת עד שנת 2005 חברת [[בריטיש גז]], ולאחר פרישתה קיבלו את ה[[זיכיון (ממשל)|זיכיון]] להמשך החיפושים החברות [[דלק קידוחים|דלק]] ו[[אבנר חיפושי נפט|אבנר]], ובהמשך גם [[נובל אנרג'י]], מבלי שנדרשו לשלם על כך{{הערה|שם=ezadok|1={{TheMarker1|ארז צדוק|כל מה שרציתם לדעת על מתווה הגז - ב-10 נקודות|blogs/erezzadok/1.2710093|18 באוגוסט 2015}}}}.
בראשית [[2009]], התגלה מאגר ענק של גז טבעי בקידוח "[[תמר 1]]" כ-90 [[קילומטר]] מערבית ל[[חיפה]]. הבעלות על המאגר נמצאת בידי שותפויות "אבנר", "דלק קידוחים" ו"[[ישראמקו]] הישראליות, ונובל אנרג'י האמריקאית. על פי ההערכות של משרדי הממשלה יספיק מאגר תמר לספק את צורכי המשק המקומיים לפחות במשך עשור.
ב-[[2010]] נמצא מאגר גז ענק, [[לוויתן (שדה גז)|מאגר לוויתן]], הנמצא תחת רישיון משותף של [[קבוצת דלק]], חברת [[רציו]] וחברת [[נובל אנרג'י]]. בסוף אותה שנה הוכרז כי בשדה זה נתגלו בוודאות 453 מיליארד מטר מעוקב{{הערה|שם=כלכליסט, דיווח|{{כלכליסט|סיון איזסקו וליאור גוטמן|עכשיו זה רשמי: במאגר לוויתן יש 453 מיליארד מ"ק גז טבעי|3464961|29 בדצמבר 2010|}}}}.
בפברואר [[2012]], התגלה גז במאגר [[תנין 1]], 120 ק"מ צפונית מערבית לחיפה, וצפון מזרחית מ"לוויתן". המחזיקות ברישיון המאגר הן "נובל אנרג'י" האמריקאית, "דלק קידוחים" ו"אבנר". מאגר זה נחשב לשלישי בגודלו בישראל, על פי דיווחי החברות יש בו כ-30 מיליארד מטר מעוקב{{הערה|1=[http://www.themarker.com/markets/1.1681171 דלק קידוחים ואבנר: גז טבעי בהיקף של 1.1 TCF ב"תנין"], 6 באפריל 2012, מאת ליאור זנו באתר [[themarker]]}}. במאי 2013 התגלה מאגר קטן נוסף, [[כריש (שדה גז)|כריש]].
==ועדות והחלטות רגולטוריות==
===ועדת ששינסקי וועדת צמח===
{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[ועדת ששינסקי (חוק הנפט)]], [[ועדת צמח]]}}
בעקבות ההכרזות על תגליות הגז בשנים [[2009]]–[[2010]] מינה [[שר האוצר]] [[יובל שטייניץ]] [[ועדה ציבורית]] בראשות פרופסור [[איתן ששינסקי]], ועדה שנודעה בשם "[[ועדת ששינסקי (חוק הנפט)|ועדת ששינסקי]]", לבחינת [[מדיניות פיסקלית|מדיניות המיסוי]] של תגליות גז ונפט בישראל. הוועדה המליצה על הנהגת היטל רווחי נפט וגז פרוגרסיביים עד לשיעור של 60% מהרווחים, לאחר שהמשקיעים יזכו להחזר ההשקעה בתוספת 50%. ההמלצות הועברו לחקיקה בכנסת, ובמרץ [[2011]] אושר [[חוק מיסוי רווחי נפט]], התשע"א-2011.
באוקטובר 2011 מונתה על ידי ראש הממשלה [[בנימין נתניהו]] ושר האנרגיה והמים [[עוזי לנדאו]], [[ועדת צמח]], ועדה בין-משרדית בראשות מנכ"ל [[משרד האנרגיה והמים]], לבחינת משק הגז הטבעי ולגיבוש המלצות למדיניות הממשלה באשר לפיתוחו העתידי. הוועדה הגישה את מסקנותיה בסוף 2012{{הערה|[http://energy.gov.il/Subjects/NG/Pages/GxmsMniNGCommitee.aspx הוועדה הבינמשרדית לבחינת מדיניות הממשלה בנושא משק הגז הטבעי בישראל]}}. ביוני 2013 החליטה הממשלה לקבל את עיקרי ההמלצות של הוועדה{{הערה|שם=des442}}. בהחלטה זו נקבע בין היתר לייצא כ-40% ממאגרי הגז, כאשר עיקר הייצוא יגיע ממאגר לווייתן.
===חשד להסכם כובל וטיוטת צו מוסכם עם רשות ההגבלים העסקיים===
[[קבוצת דלק]] בראשות [[יצחק תשובה]] יחד עם [[תאגיד|התאגיד]] [[נובל אנרג'י]] מהוות [[מונופול]] על ההפקה, המכירה של [[גז טבעי בישראל]]. קבוצת דלק היא השותף המקומי בישראל ואילו נובל היא הגורם המקצועי שיש לו ידע (בחלקו על ידי קבלני משנה) לקידוח והפקת גז במים עמוקים. יחד שולטות שתי הקבוצות, אם באופן בלבדי ואם בשותפות עם עוד גורמים, על כל מאגרי הגז של ישראל<ref>{{קישור כללי|הכותב = אבי בר-אלי|כתובת = http://www.themarker.com/dynamo/energy/1.1733149|כותרת = כך הנציחה המדינה את מונופול הגז|אתר = TheMarker|תאריך = 17 ביוני 2012}}</ref>.
באוגוסט 2006 נתנה [[רונית קן]], שהייתה אז [[הממונה על ההגבלים העסקיים]], פטור מ[[הסדר כובל]], לשותפות ברישיונות הקידוח הימיים מתן ומיכל: נובל, דלק, ישראמקו ודור אלון. ברישיונות אלה אותרו תגליות הגז תמר ודלית. הפטור ניתן לחברות אלה אף שבאותה עת הייתה שותפות ים תטיס של דלק ונובל [[מונופול]] באספקת גז טבעי למשק. מאוחר יותר שכחה רציו לבקש מרונית קן פטור מהסדר כובל במאגר הגז לווייתן. בנובמבר 2010 הודיעה רונית קן על פרישתה מכונת הממונה על הגבלים העסקיים, באופן מפתיע<ref>[http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3985408,00.html הממונה על ההגבלים רונית קן פורשת במפתיע] נעמה סיקולר, כלכליסט 16.11.2010 </ref>. במהלך שנת 2013 נתגלה כי רונית קן, הפכה להיות דירקטורית בחברת הגז רציו<ref name="kan2014">[http://www.themarker.com/dynamo/1.2234756 רונית קן, יצחק תשובה ורציו מציגים: חתונה מאוחרת] אבי בר אלי, 04.02.2014 , דה מרקר</ref>.
בספטמבר 2011 החליטה [[הרשות להגבלים עסקיים]] לבדוק חשד להתקשרות ב[[הסדר כובל]] בין בעלי מאגר לווייתן. ב-13 בנובמבר 2012 הכריז הממונה על ההגבלים העסקיים דיוויד גילה כי השותפויות ב"תמר" הן [[מונופול]]. בשלב זה לא הייתה להכרזה משמעות משפטית היות שהחוזה עם חברת החשמל כבר נחתם<ref>{{קישור כללי|הכותב = איתי שטרן|כתובת = http://www.tashtiot.co.il/2012/11/13/%D7%92%D7%96-%D7%98%D7%91%D7%A2%D7%99-247/|כותרת = הממונה על ההגבלים העסקיים: "תמר" הוא מונופול|אתר = אתר "תשתיות"|תאריך = 13 בנובמבר 2012}}</ref>. לכאורה הממונה היה יכול לאלץ את השותפויות למכור את ההחזקות שלהם במאגר לוויתן ובכך לאפשר תחרות<ref>{{קישור כללי|הכותב = אבי בר-אלי|כתובת = http://www.themarker.com/dynamo/1.1885125|כותרת = על המדינה להתמודד עם מונופול גז עוצמתי|אתר = TheMarker|תאריך = 13 בדצמבר 2012}}</ref>, בפועל כדי לנסות ליצור תחרות הגה הממונה נוסחה לפיה בעלי תמר ולוויתן ימכרו את המאגרים הקטנים כריש ותנין שבהם כ 10% מהגז בישראל. עם המכירה הזאת, היה צפוי כי מאגר לוויתן יקבל פטור מהסדר כובל<ref>{{קישור כללי|הכותב = ליאור גוטמן|כתובת = http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3637305,00.html|כותרת = משרד האנרגיה מעכב את הפטור מהסדר כובל לשותפות במאגר לווייתן|אתר = כלכליסט|תאריך = 30.07.14}}</ref>.
בשנת 2014 דנה וועדה בין-משרדית בשאלה האם להטיל פיקוח על מחיר הגז. יו"ר הוועדה מטעם האוצר, אלון אטקין, טען כי מוסכם על חברי הוועדה כי מדובר במונופול שלא תהיה לו תחרות בשנים הקרובות. החשש הוא מפני פגיעה בהמשך חיפושי גז אם יוטל פיקוח. חברי הכנסת [[אבישי ברוורמן]] ו[[שלי יחימוביץ']] ממפלגת העבודה תמכו בפיקוח מחירים היות ששותפויות הגז הן מונופול<ref>{{קישור כללי|הכותב = אבי בר-אלי|כתובת = http://www.themarker.com/dynamo/1.2494780|כותרת = לבקשת נתניהו: תידחה הצבעת הכנסת על הטלת פיקוח בשוק הגז|אתר = TheMarker|תאריך = 25 בנובמבר 2014}}</ref>.
לפי דיוויד גילה, הסיבה להתערבות הממונה על הגבלים עסקיים היא לא רק מאחר שמדובר במונופול שהוא בעייתי כלפי הצרכן, אלא גם בגלל הטענה של הרשות שהמונופול הגיע למעמד בזכות הסדר כובל שהצדדים לכאורה ביצעו, דבר שמהווה עבירה על החוק. לטענתו, על פי חוק ההגבלים העסקיים, יש אפשרות להגיע להסדר של הנושא מחוץ לבית המשפט, טיוטת צו מוסכם, כדי לנסות לפתור את הבעיה התחרותית שעולה מהפרה לכאורה של החוק. לפי גילה החוק קובע כי אפשר להציע לחבורת פתרון תחרותי, אם הן מסכימות עליו, יש להציג את הפתרון בפני הציבור ולקבל הערות על הטיוטה, לאחר מכן עליו ללמוד את הערות הציבור ולשקול האם הוא מוכן להגיש את טיוטת הצו המוסכם לאישורו של בית המשפט ולהגן עליו שם<ref name=":5" /> במהלך 2014 החל להתגבש טיוטת הסכם בין החברות לבין הממונה על הגבלים העסקיים שעיקרו מכירת המאגרים הקטנים כריש ותנין. במסגרת ההסדר שהוצע, עד אפריל-מאי 2015 היו נובל ודלק צריכות למכור את חלקן בכריש ובתנין שמהווים כ-10% מעתודות הגז בישראל. ההצעה הופצה לעיון הציבור לפני הגשתה לבית הדין להגבלים עסקיים. ב-23 בדצמבר 2014 [[הממונה על ההגבלים העסקיים]], [[דיויד גילה]] לחזור בו מטיוטת הצו המוסכם. לטענתו, הדבר בוצע בגלל חשיבות גבוהה וחסרת תקדים של תחרות בענף, בעקבות הערות רבות ומשכנעת של הציבור בשימוע הציבורי ולאור הנתונים העדכניים שהיו לראשות. לפי גילה, ברגע האמת, האחריות שמוטלת על הראשות בחוק לא אפשרה לה לחתום על המתווה המוצע, ולא אפשרה לה לבוא לבית הדין ולשכנע שההסדר הזה הוא באמת לטובת הציבור<ref name=":5" />.
בעקבות הנסיגה מטיוטת המתווה המוסכם, גילה אמר כי ימליץ לבית הדין לפרק את שותפות לוויתן. כלומר או לכפות מכירה בנפרד כך שכל שותף יהיה אחראי על חלקו במאגר, או שחלק מהשותפים שם - בעיקר דלק ונובל אנרג'י - ימכרו את חלקם לצד ג' והוא יהווה שחקן חדש במשק, כשזה שיוכל להתחרות על חוזים ולהוות משקל שכנגד למונופול הגז הקיים מאגר "תמר"<ref name=":4" />.
==המהלכים לאישור המתווה==
ב-[[25 במאי]] [[2015]] הודיע [[הממונה על ההגבלים העסקיים]], [[דיויד גילה]], על פרישתו מהתפקיד בסוף אוגוסט על רקע נסיגת [[ממשלת ישראל השלושים וארבע|הממשלה]] מהמתווה שגובש עמו לגבי פירוק מונופול [[גז טבעי בישראל|הגז הטבעי]]{{הערה|{{TheMarker1|אבי בר-אלי, ורה קורן|"איני יכול עוד": התפטרות דרמטית של דיוויד גילה, הממונה על ההגבלים - המכתב המלא|1.2643938|25.5.15}}}}. באוגוסט דווח על כוונה להדיח את [[אורית פרקש-הכהן]], יו"ר [[רשות החשמל]], לאחר שהרשות העלתה התנגדות למתווה מחשש לעלות עודפת של 7.3 מיליארד שקל בשל המתווה{{הערה|{{כלכליסט|שאול אמסטרדמסקי וליאור גוטמן|רשות החשמל נגד מתווה הגז: העלות העודפת למשק - 7.3 מיליארד שקל|3666812|12 באוגוסט 2015|}}}}.
ביוני 2015 הציג שר האנרגיה [[יובל שטייניץ]] את מתווה הגז. על פי המתווה יופעל סעיף 52 של חוק ה[[הגבלים עסקיים|הגבלים העסקיים]] וכך ניתן יהיה לעקוף את הממונה על ההגבלים עסקיים. באוגוסט 2015 הודיע שר הכלכלה [[אריה דרעי]] על סירובו לחתום על סעיף 52 כל עוד המתווה לא אושר בכנסת, ובהמשך סירב לאשר את המתווה עד למינוי ממונה חדש על ההגבלים העסקיים{{הערה|1={{ynet|אורי תובל, כלכליסט|מתווה הגז יגיע לממשלה, דרעי מתעקש להעבירו בכנסת|4690530|13 באוגוסט 2015|}}}}. בספטמבר אושר המתווה בכנסת בתמיכת 59 ח"כים מסיעות הקואליציה וח"כים [[ישראל ביתנו]] שהיו בעד, ו-51 מתנגדים מסיעות האופוזיציה. הצעת ההחלטה להעברת סמכויות משר הכלכלה אריה דרעי נדחתה{{הערה|{{ynet|מורן אזולאי|בלי הסמכויות: מתווה הגז אושר בכנסת|4698344|7 בספטמבר 2015|}}}}, ובאוקטובר לאחר שלא הצליחו להשיג רוב בכנסת להעברת הסמכויות הודיע דרעי על כוונתו לעזוב את משרד הכלכלה על מנת שנתניהו יוכל לאשר את ההסכם{{הערה|{{TheMarker1|צבי זרחיה|דרעי בעקבות לחצים שהפעיל נתניהו: "לא אעצור את מתווה הגז, מוכן לעזוב את משרד הכלכלה"|dynamo/1.2759400|24 באוקטובר 2015}}}}.
==יחסים בינלאומיים וביטחון אנרגטי==
למתווה הגז עשויות להיות השפעות על היחסים הבינלאומיים בין ישראל לשכנותיה ובין ישראל לארצות הברית. עם זאת ההשלכות האלה אינן חד משמעיות. תומכי המתווה וגורמי ביטחון טוענים כי המתווה יאיץ את הייצוא למדינות האזור ולאירופה, וכי דבר זה עתיד לשפר את היחסים ולחזק את מעמדה של ישראל. מתנגדי המתווה וגורמי מקצוע בתחום הגז טוענים כי ייצוא גז לא בהכרח משפר את היחסים, יצוא כמות גדולה של גז בהווה עלול לגרום נזק ביטחוני ומדיני בעתיד לאור העובדה כי רוב עתודות הגז נמצאות בידי מדינות עוינות לישראל, וכי המתווה הזניח את הצורך בצינור נוסף למשק והיבטי ביטחון נוספים.
===ויכוח בדבר השפעות ייצוא הגז על מעמדה המדיני של ישראל===
פרופסור [[ברנדה שפר]], מומחית לנושאי ביטחון אנרגיה ואנרגיה ומדיניות חוץ, העידה בפני וועדת צמח בשנת 2011 ובתחילת 2012. בעדותה התייחסה שפר להשפעות גאו-פוליטיות של מסחר בגז. לטענת שפר בדרך כלל המסחר בגז אינו משמעותי מספיק עבור המקור או היעד כדי להשפיע על מדיניות חוץ או מדיניות ביטחונית. לטענתה, ספקיות חשובות של גז טבעי לרוב אינן מצליחות לתרגם את ייצוא הגז להשפעה פוליטית מהותית. כדוגמה היא מביאה את [[אזרבייג'ן]] ו[[לוב]]. לפי שפר "אין צינורות של שלום" - מחקר מקיף בנושא מראה שאין ולו דוגמה אחת לכך שהקמת תשתיות אנרגיה קידמה שלום בין מדינות מסוכסכות, יתר על כן, סכסוכים הנוגעים להפקה, יכולים להשפיע לרעה על יחסים של שתי המדינות<ref>{{קישור כללי|הכותב = פרופסור ברנדה שפר|כתובת = http://energy.gov.il/Subjects/NG/Documents/Transcription/PresentationCo/BS.pdf|כותרת = מגמות בינ"ל בהספקת גז טבעי - מצגת לוועדת צמח|אתר = משרד התשתיות הלאומיות האנרגיה והמים|תאריך = נובמבר 2011|עמודים = 13-15}}</ref>.
ב-2005 נחתם מזכר הבנות בין ישראל למצרים על יבוא גז ממצרים באמצעות חברת [[EMG]] דרך [[צינור הגז הערבי]]. מאז 2008 גז זרם מצרי לתחנות הכוח של חברת החשמל עד לרמה שהגז המצרי היווה 18% מסל הדלקים של חברת החשמל<ref name=":1">{{קישור כללי|הכותב = ליאור גוטמן ודורון פסקין|כתובת = http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3615239,00.html|כותרת = מחדל הגז: חברת החשמל תובעת 4.7 מיליארד דולר מחברת הגז המצרית|אתר = כלכליסט|תאריך = 24 באוקטובר 2013}}</ref>. בפברואר 2011 התקיימה [[ההפיכה במצרים (2011)|ההפיכה במצרים]] שמסגרתה הודח [[חוסני מובארכ]]. אחד האישומים נגד מוברק, מלבד הרג מפגינים, הייתה כי הוא ובני משפחתו היו מעורבים בשחיתות דרך ייצוא גז זול מידי לישראל<ref>{{קישור כללי|הכותב = |כתובת = http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4062703,00.html|כותרת = מצרים: "מובארק התעשר מעסקת הגז עם ישראל"|אתר = ynet|תאריך = 1 במאי 2011}}</ref>. לאחר שמוברק ריצה עונש מאסר של שלוש שנים ו[[עבד אל-פתאח א-סיסי]] עלה לשלטון במצרים, בוטלה האשמה זו<ref>{{קישור כללי|הכותב = ליאור קייס|כתובת = http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4597424,00.html|כותרת = דרמה: בוטלה הרשעת מובארק בהרג מפגינים|אתר = ynet|תאריך = 29 בנובמבר 2014}}</ref>. החל מפברואר 2011 חלו שיבושים בהספקת הגז. לאחר כ-10 פיצוצים בצינור הופסקה בשנת 2012 הזרמת הגז המצרי לישראל, בטענה של חובות כביכול של EMG כלפי מצרים. דבר זה, יחד עם התמוטטות מאגר ים טטיס, גרם למשק הישראלי נזק של מיליארדי שקלים בשל הצורך לייבא [[סולר]] שהוא דלק יקר פי 10 מהגז המצרי, ותורם ל[[זיהום אוויר]]. בתגובה תבעה [[חברת החשמל לישראל]] את חברת הגז המצרית בסכום של 4.7 מיליארד דולר בשנת 2013.<ref name=":1" /> בכירים בחברה טענו בשנת 2014 כי מופעלים עליהם לחצים, ככל הנראה מצד ממשלת ישראל להסיר את התביעה<ref>{{קישור כללי|הכותב = עמירם ברקת|כתובת = http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000993667|כותרת = מסתמן: חב' חשמל תסיר תביעת ענק נגד חברות מצריות|אתר = גלובס|תאריך = 15 בדצמבר 2014}}</ref>.
מסמך של [[משרד החוץ]] שפורסם ב-1 ביולי 2015, טוען כי ייצוא הגז של ישראל יכול להעניק לה יתרונות אסטרטגיים, ויסייע לה לפתח את הקשרים שלה עם [[המזרח התיכון]]<ref name=":0">{{קישור כללי|הכותב = |כתובת = http://energy.gov.il/abouttheoffice/newsandupdates/documents/shimua/ngmfa.pdf|כותרת = היבטים מדיניים ואסטרטגיים לפיתוח מאגרי הגז – עמדת משרד החוץ|אתר = משרד התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים|תאריך = 1 ביולי 2015}}</ref>. המסמך טוען כי ייצוא ל[[מצרים]] ול[[ירדן]] יכול לשפר את הקשרים, אבל אינו מביא סימוכין לכך שייצוא גז אכן משפר יחסים בין מדינות או מה היתרונות המדיניים שישראל תפיק מכך. עמדת [[המטה לביטחון לאומי]] שפורסמה באותו יום, תומכת אף היא בכך שליצוא גז יש משמעות אסטרטגית חשובה. לטענת המטה, עיכוב מתווה הגז עלול לגרום לעיכוב של 4 שנים בייצוא הגז, ובכך להביא לפגיעה ביציבות המשטרים וכן להספקה של גז מאיראן שתוריד את מחירי הגז באזור ותפגע בייצוא גז מישראל<ref>{{קישור כללי|הכותב = |כתובת = http://energy.gov.il/abouttheoffice/newsandupdates/documents/shimua/ngmalal.pdf|כותרת = משק הגז הטבעי בישראל - היבטים בביטחון הלאומי והשלכות מעיכוב בהרחבת מערך הגז הטבעי ויצואו|אתר = המטה לבטחון לאומי, משרד ראש הממשלה|תאריך = 1 ביולי 2015}}</ref>. לטענת ברנדה שפר עמדה זו אינה מקצועית מבחינת היבטים של כלכלת הגז של איראן. לטענתה, איראן סובלת ממחסור בגז ומייבאת גז ממדינות אחרות, הרבה יותר ממה שהיא מייצאת. היא רחוקה לפחות עשר שנים מייצוא גז לשווקים רחוקים וצפויה לפתח את הגז קודם לצרכים מקומיים. כן היא סבורה כי איראן תעדיף לייצא את הגז כגז נוזלי לסין ולא למזרח התיכון<ref>{{קישור כללי|הכותב = אבי בר-אלי|כתובת = http://www.themarker.com/dynamo/1.2676865|כותרת = "הממשלה טוענת שהגז האיראני מאיים עלינו? אני לא יודעת אם לצחוק או לבכות"|אתר = themarker|תאריך = 6 ביולי 2015}}</ref>. מספר חודשים לפני פרסום הדוחות, חידשו המצרים את החיפושים אחר גז טבעי בארצם על ידי מספר חברות בינלאומית לאחר הפסקה של מספר שנים, והדבר גם דווח בעיתונות העולמית<ref>{{קישור כללי|הכותב = Christopher Coats|כתובת = http://www.forbes.com/sites/christophercoats/2015/05/28/egypt-moves-to-extend-natural-gas-opportunities/|כותרת = Egypt Moves to Extend Natural Gas Opportunities|אתר = פורבס|תאריך = }}</ref>. למרות זאת הדוחות אינם מזכירים חיפושים אלה ואת ההשלכות האפשרויות שעולות מהן - שגז מצרי יקטין את חשיבות ייצוא הגז הישראלי למצרים, ימנע אותו, או יצור מתח מדיני על רקע תחרות בין גז ישראלי לבין גז מצרי כמקור למתקני ההנזלה לייצוא ממצרים. חודשיים לאחר פרסום ניירות עמדה אלה נתגלה מאגר גדול של גז טבעי במצרים<ref>{{קישור כללי|הכותב = אבי בר-אלי|כתובת = http://www.themarker.com/dynamo/1.2719559|כותרת = מתווה הגז מתפורר: מצרים מדווחת על תגלית גז ענקית|אתר = TheMarker|תאריך = 30 באוגוסט 2015}}</ref>. [[התנועה לאיכות השלטון]] העלתה תהיות באשר למקצועיות חוות הדעת על סמך כך שאין איזכור לאפשרות זו<ref>{{קישור כללי|הכותב = |כתובת = http://www.mqg.org.il/%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%94%D7%91%D7%99%D7%AA/tabid/101/ctl/Detail/mid/563/ItemID/14119/Default.aspx|כותרת = קריאה דחופה לרה"מ לעצור את אישור מתווה הגז הנוכחי|אתר = התנועה למען איכות השלטון בישראל|תאריך = 31 באוגוסט 2015}}</ref>.
ב-2014 חתמו השותפות במאגר לווייתן על מכתבי כוונות לחתימת חוזי גז עם מצרים, ירדן והרשות הפלסטינית. במצרים נמצאים מפעלים ל[[הנזלת גז]] שאינם בשימוש, ושיתוף פעולה עם מצרים שבמסגרתו יוזרם גז מהמאגרים הישראלים למצרים, שם יונזל הגז לצורך ייצוא לאירופה ואסיה עשוי לשרת גם את מצרים{{הערה|שם=ezadok}}. ב-2015 התגלה שדה גז ענק של כ-850 BCM, [[זוהר (שדה גז)|זוהר]], במצרים על ידי חברת [[Eni]] האיטלקית שפיתוחו עשוי להשפיע על התחרות עם המאגרים הישראלים{{הערה|{{כלכליסט|שירות כלכליסט|מנכ"ל ENI: "ההערכה שלנו על כמויות הגז במצרים היתה שמרנית, נתקן כלפי מעלה"|3669064|9 בספטמבר 2015|}}}}.
עמדת משרד החוץ כפי שנתנה בשנת 2015 היא כי ישראל תוכל לייצא גז ל[[אירופה]] וכי לדבר זה יש השפעות משמעותיות על יחסי ישראל אירופה. האפשרות הן מכירה בצינור דרך [[קפריסין]], [[יוון]], ו[[איטליה]] או דרך הנזלת הגז דרך מתקני הנזלה.<ref name=":0" /> המסמך לא מביא נתונים כמותיים בשאלה איזה אחוז מהגז לאירופה ישראל תוכל לספק, על איזה מדינות באיחוד האירופי תהיה לישראל השפעה מדינית, ומה אחוז האנרגיה שישראל תספק לעומת ספקים אחרים של גז כמו רוסיה, או מדינות ערב. לעומת עמדה זו מציינת [[העמותה לכלכלה בת קיימא]] כי העתודות של ישראל מהוות 0.4% מהעתודות העולמיות של הגז הטבעי. היות שכחצי מהעתודות נשמר למשק המקומי, ישראל תוכל לייצא כמות של 0.2% מתוך העתודות העולמיות. עבור המדינות החשובות באירופה כמו [[גרמניה]], הגז הישראלי (שמופק במים עמוקים) הוא מועט ובשל המרחק הרב אליהן הוא יהיה גם יקר לעומת חלופות אחרות. מדינות באירופה כמו יוון או קפריסין שנשקל ייצוא עליהן, הן לפי הטענה, לא מדינות בעלות השפעה מהותית על מדיניות של האיחוד האירופי<ref name=":2" />
מתנגדי המתווה טוענים כי בעוד הוא נועד כביכול, לשפר את מצבה הביטחוני של המדינה, הוא בעצם תרוץ כדי לאפשר לעקוף את הממונה על הגבלים עסקיים. [[דרור שטרום]], הממונה לשעבר על הגבלים עסקיים טען כי אין בעצם סיבה מדינית שגוברת על ההגבלים העסקיים, "הפעלת סעיף 52 זה לא מעקף של ממונה – אלא שמיטת הקרקע מתחת לפיקוח על מונופולים וקרטלים בישראל"{{הערה|{{TheMarker1|אבי בר-אלי|הקרב על הגז - דרור שטרום: "מפיצים שקר. עקיפת הממונה על ההגבלים - זילות החוק|markets/1.2682571|13 ביולי 2015}}}}.
===חשש מפני פגיעה בעצמאות האנרגטית של ישראל===
השר [[גלעד ארדן]] וגורמים נוספים הביעו חשש כי יצוא כמות גדולה של גז טבעי עלולה לפגוע בעתיד בביטחון ובמעמדה המדיני של מדינת ישראל. לדברי ארדן, עיקר עבודת וועדת צמח שהמליצה על ייצוא גז בכמות גדולה, נועדה לספק מיסוי מהר ככל האפשר, וכי הוועדה לא התחשבה מספיק בבעיות גאו פוליטיות של ישראל שעלולות להתפתח בטווח הארוך יותר<ref>{{קישור כללי|הכותב = איתי טרינלניק|כתובת = http://www.themarker.com/dynamo/1.1806034|כותרת = "אם יפרוץ משבר אנרגיה, ישראל תהיה בסוף התור של ספקיות הנפט"|אתר = TheMarker|תאריך = 21 באוגוסט 2012}}</ref> עמדה דומה הציג ג'ון הופמייסטר, לשעבר חברת האנרגיה "של"<ref>{{קישור כללי|כותרת = "ישראל חייבת לשמור את הגז. יש לה הרבה אויבים" - גלובס|כתובת = http://www.globes.co.il/news/article.aspx?fbdid=1001040903|אתר = Globes|תאריך_וידוא = 2015-11-10}}</ref>. במסגרת השימוע על מתווה הגז התייחסו מספר עמותות לנושא הביטחוני. העמותה לכלכלה בת קיימא טענה כי הגברת הייצוא תפגע בביטחון האנרגטי של ישראל, וכי יש אינטרס ברור לשמור על עתודות גז לטובת הדורות הבאים. לפי נתונים שהציגה העמותה, כמחצית מעתודות המוכחות של הגז הטבעי בעולם הן בידי מדינות ערב וכ-90 אחוזים מהעתודות אינן בידי מדינות דמוקרטיות מערביות ידידותיות לישראל. כמו כן טענה העמותה לכלכלה בת קיימא כי תחום הנפט והגז חוזרים להיות מוצרים פוליטיים שבהם השיקול הפוליטי חשוב יותר מהשיקול הכלכלי.<ref name=":2">{{קישור כללי|הכותב = |כתובת = http://energy.gov.il/Subjects/NG/Documents/%D7%9E%D7%AA%D7%95%D7%95%D7%94%20%D7%92%D7%96/SunstainableEconomics.pdf|כותרת = גז טבעי בישראל, בטחון אנרגטי ומדיני עקרונות למתווה חלופי למשק הגז הישראלי|אתר = העמותה לכלכלה בת קיימא, באתר משרד התשתיות הלאומיות האנרגיה והמים|תאריך = 21 ביולי 2015|עמודים = 3-4}}</ref> [[הפורום המשפטי למען ארץ ישראל ]] מחזיק בטיעונים דומים והוסיף כי אף כי אין התנגדות לייצוא למדינות השכנות, ייצוא כמות נכבדת על חשבון הדורות הבאים מהווה מכה קשה למדינה<ref>{{קישור כללי|הכותב = נחום גוטנטג|כתובת = https://www.youtube.com/watch?v=eY7QHuvH0p8|כותרת = השימוע בנושא המתווה להסדרת משק הגז הטבעי חלק 5|אתר = הפורום המשפטי למען ארץ ישראל|תאריך = 23 ביולי 2015}}</ref>. המתווה פוגע בביטחון המדינה בכך שהוא מוסר נכס ביטחוני-לאומי לידיים פרטיות<ref>{{קישור כללי|הכותב = בן ציון בן זקן, נחום גוטנטג|כתובת = http://energy.gov.il/Subjects/NG/Documents/%D7%9E%D7%AA%D7%95%D7%95%D7%94%20%D7%92%D7%96/ForumMishpati.pdf|כותרת = נייר עמדה:השגות למתוו הגז|אתר = הפורום המשפטי למען ארץ ישראל, באתר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים|תאריך = יולי 2015}}</ref>.
===חשש מפגיעה בישראל בגלל השענות המשק על צינור גז בודד ונושאים נוספים===
מתנגדי המתווה טוענים כי היבטים ביטחוניים חשובים של משק הגז נשכחו או בוטלו במסגרת המתווה. לטענת גונן בן יצחק, שכיהן בעבר בשב"כ בתפקיד בכיר, קיים חשש כי גורם עוין לישראל ישתלט על נובל אנרג'י, אך המתווה אינו מכיל תנאי הגנה נגד אפשרות זו<ref name=":3">{{קישור כללי|הכותב = דב גיל-הר|כתובת = http://news.walla.co.il/item/2904792|כותרת = בכיר לשעבר בשב"כ: "מתווה הגז - סכנה ביטחונית גדולה לישראל"|אתר = ואללה|תאריך = 8 בנובמבר 2015}}</ref>.
סיכון ביטחוני נוסף שמבקרי המתווה מזהירים מפניו הוא פגיעה ביתירות. הספקת הגז למשק הישראלי מבוססת על צינור אחד ממאגר הגז תמר. פגיעה בצינור בגלל תקלה או חבלה עלולה לפגוע במשק כולו. בהחלטת הממשלה משנת 2013 יש סעיף שמחייב את חברות הגז לחבר צינור נוסף למשק. אבל המתווה נסוג מדרישה זו{{הערה|שם=גוטמן|1={{כלכליסט|ליאור גוטמן|המתווה שעליו תצביע היום הממשלה: אין תחרות, אין פיקוח מחירים ואין צינור שני|3666985|16 באוגוסט 2015|}}}}. לטענת גונן בן יצחק הדבר משמש את החברות כאמצעי לחץ מול הממשלה<ref name=":3" />. לפי החלטת הממשלה משנת 2013 יש לשמור את תמר כמאגר אסטרטגי למשק הישראלי, ולאסור ייצוא ממנו עד להתחלת ההפקה ממאגר לוויתן וחיבורו למשק הישראלי, ובכך להבטיח יתירות נוספת בהספקת הגז. כן הדבר משמש כדי לקבל וודאות גדולה יותר להפקת המאגר וכקלף מיקוח מול חברות הגז. המתווה מבטל החלטה זו. לטענת מתנגדי המתווה וכן גורמים בענף האנרגיה, דבר זה דווקא מוריד את הסיכוי שלוויתן יפותח בזמן הקרוב, שכן המתווה אינו כולל סנקציות נגד החברות אם לא יפתחו את לוויתן בזמן{{הערה|שם=גוטמן}}<ref>{{קישור כללי|הכותב = אבי בר-אלי|כתובת = http://www.themarker.com/dynamo/1.2674082|כותרת = "הגז מלווייתן יישאר בים. הפשרה נועדה רק לייצא גז ממאגר תמר"|אתר = TheMarker|תאריך = 2 ביולי 2015}}</ref>.
בשל מעורבותה של החברה האמריקאית [[נובל אנרג'י]] בקידוחים, מופעל גם לחץ לאישור מתווה הגז מצד גורמי ממשל ב[[ארצות הברית]]. כך נחשף לדוגמה כי שגרירות ארצות הברית שלחה מסרונים לחברי כנסת ערבים לתמוך במתווה הגז בכנסת{{הערה|{{הארץ|ג'קי חורי|שגרירות ארה"ב לח"כים מהרשימה המשותפת: הצביעו בעד מתווה הגז של נתניהו|politics/1.2671804|30 ביוני 2015|}}}}.
== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים|טורים=כן}}
==קישורים חיצוניים==
* {{ויקיטקסט בשורה|חוק ההגבלים העסקיים|חוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988}}
* [http://mof.gov.il/ReportsAndReviews/Pages/NaturalGasProtocols.aspx פרוטוקולי הדיונים לגיבוש מתווה הגז הטבעי]
[[קטגוריה:ישראל: אנרגיה]]
[[קטגוריה:ישראל: כלכלה]]
המתווה גובש בתגובה לניסיון של [[הממונה על ההגבלים העסקיים]] פרופסור [[דיויד גילה|דיויד גילֹה]] לכפות צעדים חד-צדדים, מול מונופול הגז בדצמבר 2014. פעולה חד צדדית כזו היא חלק מהכלים של הממונה בתוקף תפקידו לשמור על תחרות במשק. גילה טען שפעולה זו הכרחית, נוכח מעבר לכאורה של חברות הגז על חוק ההגבלים העסקיים, וקושי להגיע למתווה תחרותי מוסכם על החברות שניתן להגן עליו בבית המשפט.<ref name=":4">{{קישור כללי|הכותב = תומר גנון וליאור גוטמן|כתובת = http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4606763,00.html|כותרת = רשמית: גילה ימליץ לפרק את שותפות לוויתן|אתר = Ynet|תאריך = 23 בדצמבר 2014}}</ref><ref name=":5">{{קישור כללי|הכותב = אבי שאולי|כתובת = http://www.bizportal.co.il/gazandoil/news/article/400876|כותרת = דיויד גילה: "חותרים לתחרות אמיתית בין מאגרי הגז" - המניות מגיבות בנפילה|אתר = ביזפורטל|תאריך = 13/01/2015}}</ref> באותו חודש גובש צוות בראשות פרוספור [[יוג'ין קנדל]] בניסיון לגבש הסכם נוסף מול חברות הגז<ref>{{קישור כללי|הכותב = ליאור גוטמן ושאול אמסטרדמסקי|כתובת = http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3648432,00.html|כותרת = קנדל ינהיג צוות שינסה לפתור את העימות סביב הגז|אתר = כלכליסט|תאריך = 28 בדצמבר 2014}}</ref>. המתווה גובש במשך מספר חודשים על ידי נציגים של משרדי [[ממשלת ישראל|הממשלה]] ביחד עם נציגי חברות הגז הטבעי. המתווה שהוצע לא היה מקובל על הממונה דיויד גילה, מאחר שלדעתו המתווה אינו מטפל כראוי בענייני התחרות, ועלול לפגוע בעצמותה של הרשות להגבלים עסקיים, ודברים אלה הביאו לפרישתו מהתפקיד<ref>{{קישור כללי|הכותב = אבי בר-אלי|כתובת = http://www.themarker.com/news/1.2643938|כותרת = "איני יכול עוד": התפטרות דרמטית של דיויד גילה, הממונה על ההגבלים - המכתב המלא|אתר = TheMarker|תאריך = 25 במאי 2015}}</ref>. המתווה נתקל בהתנגדות עזה גם מצד רשות החשמל ובביקורת מצד מבקר המדינה.
המתווה מעורר גם פולמוס ציבורי ופוליטי: המצדדים בו טוענים כי הוא יקדם פיתוח מהיר של המאגרים, יזרים מיסוי למשק, יתרום ל[[ביטחון אנרגטי]] ויתרום ל[[ביטחון המדינה]] ול[[יחסי החוץ של ישראל|יחסי החוץ]] שלה, ואילו המתנגדים לו טוענים כי המתווה עצמו וכן הייצוא שמוצע בו לא יתרמו לביטחון המדינה ואף יזיקו לו, יפגעו בביטחון האנרגטי, יגרמו לנזק כספי כבד למשק, לשמירה על מונופול ופגיעה בתחרות בענף הגז ובענפים אחרים, וכן לפגיעה בדמוקרטיה ובעצמאותו של הדרג המקצועי וכן לכבילת ידי הממשלות הבאות להתנהלות מול חברות הגז{{הערה|[http://energy.gov.il/abouttheoffice/newsandupdates/documents/shimua/nghesber.pdf דברי הסבר לטיוטת המתווה בעניין הרחבת שדה הגז]}}{{הערה|{{TheMarker1|אבי בר-אלי|מדוע אסור שמתווה הגז יאושר - ואיך ניתן לתקן אותו|dynamo/1.2725532|7 בספטמבר 2015}}}}. אישור המתווה נתקל בקשיים והוביל לביקורת ו[[מחאה]] ציבורית<ref>{{קישור כללי|הכותב = ערן אזרן, יניב קובוביץ, אלמוג בן זכרי, נעה שפיגל|כתובת = http://www.themarker.com/news/1.2770824|כותרת = ההפגנה הגדולה מאז קיץ 2011: אלפים הפגינו נגד מתווה הגז, 11 עצורים בת"א ובאר שבע|אתר = TheMarker|תאריך = 8 בנובמבר 2015}}</ref>, שנגעה בין היתר ל[[שר האוצר]] [[משה כחלון]] ול[[שר הכלכלה]] [[אריה דרעי]]. אחת ההשלכות של המתווה הייתה התפטרות של דרעי ממשרד הכלכלה<ref>{{קישור כללי|הכותב = רוני זיגר|כתובת = http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3672339,00.html|כותרת = דרעי התפטר "בצער" ממשרד הכלכלה; הממשלה אישרה העברת סמכויותיו לרה"מ|אתר = כלכליסט|תאריך = 1 בנובמבר 2015}}</ref>, על מנת ש[[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]] [[בנימין נתניהו|נתניהו]] יוכל לחתום על סעיף 52 בחוק ההגבלים העסקיים שמאפשר לעקוף את הרשות להגבלים עסקיים עקב שיקולי ביטחון<ref>{{קישור כללי|הכותב = חזי שטרנליכט ומתי טוכפלד|כתובת = http://www.israelhayom.co.il/article/327389|כותרת = רה"מ נתניהו הודיע: "אפעיל את סעיף 52"|אתר = ישראל היום|תאריך = 6 בנובמר 2015}}</ref>.
==עיקרי המתווה==
על פי טיוטת המתווה{{הערה|[http://energy.gov.il/abouttheoffice/newsandupdates/documents/shimua/dov_312_2015.pdf טיוטת המתווה בעניין הגדלת כמות הגז הטבעי המופקת משדה הגז הטבעי "תמר" ופיתוח מהיר של שדות הגז הטבעי "לוויתן", "כריש" ו"תנין" ושדות גז נוספים]}}, הממשלה תחליט על הפעלת סעיף 52 של חוק ה[[הגבלים עסקיים|הגבלים העסקיים]], שעל פיו:
{{ציטוט|השר רשאי, לאחר התייעצות עם [[ועדת הכלכלה של הכנסת]], לפטור הגבל עסקי מהוראות חוק זה, כולן או מקצתן, אם הוא סבור שהדבר דרוש מטעמים של מדיניות חוץ או בטחון המדינה.|מקור=[[s:חוק ההגבלים העסקיים|חוק ההגבלים העסקיים]]}}
במסגרת החלטה זו תפטור את דלק ואת נובל אנרג'י מ[[הסדר כובל]] ("[[קרטל]]") עד לשנת 2025. עיקרי המתווה יחד עם פטור זה{{הערה|{{TheMarker1|אבי בר-אלי|כך נראה הסדר הגז שמפרסמת המדינה - ומהם היתרונות והחסרונות|dynamo/1.2671941|30 ביוני 2015}}}}:
* על נובל אנרג'י ודלק למכור את חלקן בכריש ובתנין לצד שלישי;
* דלק תמכור את אחזקותיה ב[[תמר (שדה גז)|תמר]], ונובל אנרג'י תדלל את אחזקותיה ל-25%;
* בחוזים למכירת גז ממאגרי [[לווייתן (שדה גז)|לווייתן]] ותמר ייאסר להגביל את הקונה לקנות בבלעדיות מהם, ותתאפשר מכירה משנית עד היקף של 15% מכמות הגז השנתית. בחוזים תתאפשר לצרכן להפחית את כמות הרכישה או לקצר את תקופת הרכישה מבלי שיורעו התנאים לרעתו;
* החברות המחזיקות בשדות לווייתן ותמר ידאגו לפיתוח לווייתן והמשך פיתוח תמר;
*הממשלה תשנה את החלטה לאימוץ מסקנות [[ועדת צמח]]{{הערה|שם=des442|1=[http://www.pmo.gov.il/Secretary/GovDecisions/2013/Pages/des442.aspx אימוץ עיקרי המלצות הוועדה לבחינת מדיניות הממשלה בנושא משק הגז הטבעי בישראל (דו"ח ועדת צמח)]}} באשר לייצוא גז מהמאגרים;
* שינויים והבהרות בנוגע למסים שידרשו החברות לשלם;
* הממשלה תתחייב לא ליזום [[החקיקה בישראל|חוקים]] לשינוי המיסוי על הגז במשך 10 שנים.
== רקע ==
{{הפניה לערך מורחב|גז טבעי בישראל}}
חיפוש והפקה של גז טבעי בישראל מוסדרים באמצעות [[חוק הנפט]], התשי"ב-1952. הולכה של גז טבעי לצרכנים מוסדרת באמצעות [[חוק משק הגז הטבעי]], התשס"ב-2002{{הערה|[http://www.mni.gov.il/mni/he-il/Gas/NGLaw/NGNGLaw.htm חוק משק הגז הטבעי], באתר המשרד לתשתיות לאומיות}}. לפי החוק, המדינה גובה תמלוגים בשיעור ריאלי של כ-10.6% מהכנסות הנפט - ומעניקה ליזמים הקלות מהותיות במס על הרווחים{{הערה|1=לאחר 10 שנים: בריטיש גז סוגרת את משרדיה בישראל יום שלישי, 8 בינואר 2008, אבי בר-אלי, TheMarker.com}}.
===גילויי גז ===
חיפושי גז נעשו בים התיכון ביוזמת ה[[גאולוג]] [[יוסי לנגוצקי]]{{הערה|1=[http://www.energianews.com/article.php?id=20809 דברי הגאולוג יוסי לנגוצקי, אבי תגליות הגז בים התיכון העמוק הישראלי בכנס מיוחד שהתקיים בכנסת – 29 דצמבר 2014], energianews, {{כ}}29 דצמבר 2014}}. בחיפושים אלו הייתה מעורבת עד שנת 2005 חברת [[בריטיש גז]], ולאחר פרישתה קיבלו את ה[[זיכיון (ממשל)|זיכיון]] להמשך החיפושים החברות [[דלק קידוחים|דלק]] ו[[אבנר חיפושי נפט|אבנר]], ובהמשך גם [[נובל אנרג'י]], מבלי שנדרשו לשלם על כך{{הערה|שם=ezadok|1={{TheMarker1|ארז צדוק|כל מה שרציתם לדעת על מתווה הגז - ב-10 נקודות|blogs/erezzadok/1.2710093|18 באוגוסט 2015}}}}.
בראשית [[2009]], התגלה מאגר ענק של גז טבעי בקידוח "[[תמר 1]]" כ-90 [[קילומטר]] מערבית ל[[חיפה]]. הבעלות על המאגר נמצאת בידי שותפויות "אבנר", "דלק קידוחים" ו"[[ישראמקו]] הישראליות, ונובל אנרג'י האמריקאית. על פי ההערכות של משרדי הממשלה יספיק מאגר תמר לספק את צורכי המשק המקומיים לפחות במשך עשור.
ב-[[2010]] נמצא מאגר גז ענק, [[לוויתן (שדה גז)|מאגר לוויתן]], הנמצא תחת רישיון משותף של [[קבוצת דלק]], חברת [[רציו]] וחברת [[נובל אנרג'י]]. בסוף אותה שנה הוכרז כי בשדה זה נתגלו בוודאות 453 מיליארד מטר מעוקב{{הערה|שם=כלכליסט, דיווח|{{כלכליסט|סיון איזסקו וליאור גוטמן|עכשיו זה רשמי: במאגר לוויתן יש 453 מיליארד מ"ק גז טבעי|3464961|29 בדצמבר 2010|}}}}.
בפברואר [[2012]], התגלה גז במאגר [[תנין 1]], 120 ק"מ צפונית מערבית לחיפה, וצפון מזרחית מ"לוויתן". המחזיקות ברישיון המאגר הן "נובל אנרג'י" האמריקאית, "דלק קידוחים" ו"אבנר". מאגר זה נחשב לשלישי בגודלו בישראל, על פי דיווחי החברות יש בו כ-30 מיליארד מטר מעוקב{{הערה|1=[http://www.themarker.com/markets/1.1681171 דלק קידוחים ואבנר: גז טבעי בהיקף של 1.1 TCF ב"תנין"], 6 באפריל 2012, מאת ליאור זנו באתר [[themarker]]}}. במאי 2013 התגלה מאגר קטן נוסף, [[כריש (שדה גז)|כריש]].
==ועדות והחלטות רגולטוריות==
===ועדת ששינסקי וועדת צמח===
{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[ועדת ששינסקי (חוק הנפט)]], [[ועדת צמח]]}}
בעקבות ההכרזות על תגליות הגז בשנים [[2009]]–[[2010]] מינה [[שר האוצר]] [[יובל שטייניץ]] [[ועדה ציבורית]] בראשות פרופסור [[איתן ששינסקי]], ועדה שנודעה בשם "[[ועדת ששינסקי (חוק הנפט)|ועדת ששינסקי]]", לבחינת [[מדיניות פיסקלית|מדיניות המיסוי]] של תגליות גז ונפט בישראל. הוועדה המליצה על הנהגת היטל רווחי נפט וגז פרוגרסיביים עד לשיעור של 60% מהרווחים, לאחר שהמשקיעים יזכו להחזר ההשקעה בתוספת 50%. ההמלצות הועברו לחקיקה בכנסת, ובמרץ [[2011]] אושר [[חוק מיסוי רווחי נפט]], התשע"א-2011.
באוקטובר 2011 מונתה על ידי ראש הממשלה [[בנימין נתניהו]] ושר האנרגיה והמים [[עוזי לנדאו]], [[ועדת צמח]], ועדה בין-משרדית בראשות מנכ"ל [[משרד האנרגיה והמים]], לבחינת משק הגז הטבעי ולגיבוש המלצות למדיניות הממשלה באשר לפיתוחו העתידי. הוועדה הגישה את מסקנותיה בסוף 2012{{הערה|[http://energy.gov.il/Subjects/NG/Pages/GxmsMniNGCommitee.aspx הוועדה הבינמשרדית לבחינת מדיניות הממשלה בנושא משק הגז הטבעי בישראל]}}. ביוני 2013 החליטה הממשלה לקבל את עיקרי ההמלצות של הוועדה{{הערה|שם=des442}}. בהחלטה זו נקבע בין היתר לייצא כ-40% ממאגרי הגז, כאשר עיקר הייצוא יגיע ממאגר לווייתן.
===חשד להסכם כובל וטיוטת צו מוסכם עם רשות ההגבלים העסקיים===
[[קבוצת דלק]] בראשות [[יצחק תשובה]] יחד עם [[תאגיד|התאגיד]] [[נובל אנרג'י]] מהוות [[מונופול]] על ההפקה, המכירה של [[גז טבעי בישראל]]. קבוצת דלק היא השותף המקומי בישראל ואילו נובל היא הגורם המקצועי שיש לו ידע (בחלקו על ידי קבלני משנה) לקידוח והפקת גז במים עמוקים. יחד שולטות שתי הקבוצות, אם באופן בלבדי ואם בשותפות עם עוד גורמים, על כל מאגרי הגז של ישראל<ref>{{קישור כללי|הכותב = אבי בר-אלי|כתובת = http://www.themarker.com/dynamo/energy/1.1733149|כותרת = כך הנציחה המדינה את מונופול הגז|אתר = TheMarker|תאריך = 17 ביוני 2012}}</ref>.
באוגוסט 2006 נתנה [[רונית קן]], שהייתה אז [[הממונה על ההגבלים העסקיים]], פטור מ[[הסדר כובל]], לשותפות ברישיונות הקידוח הימיים מתן ומיכל: נובל, דלק, ישראמקו ודור אלון. ברישיונות אלה אותרו תגליות הגז תמר ודלית. הפטור ניתן לחברות אלה אף שבאותה עת הייתה שותפות ים תטיס של דלק ונובל [[מונופול]] באספקת גז טבעי למשק. מאוחר יותר שכחה רציו לבקש מרונית קן פטור מהסדר כובל במאגר הגז לווייתן. בנובמבר 2010 הודיעה רונית קן על פרישתה מכונת הממונה על הגבלים העסקיים, באופן מפתיע<ref>[http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3985408,00.html הממונה על ההגבלים רונית קן פורשת במפתיע] נעמה סיקולר, כלכליסט 16.11.2010 </ref>. במהלך שנת 2013 נתגלה כי רונית קן, הפכה להיות דירקטורית בחברת הגז רציו<ref name="kan2014">[http://www.themarker.com/dynamo/1.2234756 רונית קן, יצחק תשובה ורציו מציגים: חתונה מאוחרת] אבי בר אלי, 04.02.2014 , דה מרקר</ref>.
בספטמבר 2011 החליטה [[הרשות להגבלים עסקיים]] לבדוק חשד להתקשרות ב[[הסדר כובל]] בין בעלי מאגר לווייתן. ב-13 בנובמבר 2012 הכריז הממונה על ההגבלים העסקיים דיוויד גילה כי השותפויות ב"תמר" הן [[מונופול]]. בשלב זה לא הייתה להכרזה משמעות משפטית היות שהחוזה עם חברת החשמל כבר נחתם<ref>{{קישור כללי|הכותב = איתי שטרן|כתובת = http://www.tashtiot.co.il/2012/11/13/%D7%92%D7%96-%D7%98%D7%91%D7%A2%D7%99-247/|כותרת = הממונה על ההגבלים העסקיים: "תמר" הוא מונופול|אתר = אתר "תשתיות"|תאריך = 13 בנובמבר 2012}}</ref>. לכאורה הממונה היה יכול לאלץ את השותפויות למכור את ההחזקות שלהם במאגר לוויתן ובכך לאפשר תחרות<ref>{{קישור כללי|הכותב = אבי בר-אלי|כתובת = http://www.themarker.com/dynamo/1.1885125|כותרת = על המדינה להתמודד עם מונופול גז עוצמתי|אתר = TheMarker|תאריך = 13 בדצמבר 2012}}</ref>, בפועל כדי לנסות ליצור תחרות הגה הממונה נוסחה לפיה בעלי תמר ולוויתן ימכרו את המאגרים הקטנים כריש ותנין שבהם כ 10% מהגז בישראל. עם המכירה הזאת, היה צפוי כי מאגר לוויתן יקבל פטור מהסדר כובל<ref>{{קישור כללי|הכותב = ליאור גוטמן|כתובת = http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3637305,00.html|כותרת = משרד האנרגיה מעכב את הפטור מהסדר כובל לשותפות במאגר לווייתן|אתר = כלכליסט|תאריך = 30.07.14}}</ref>.
בשנת 2014 דנה וועדה בין-משרדית בשאלה האם להטיל פיקוח על מחיר הגז. יו"ר הוועדה מטעם האוצר, אלון אטקין, טען כי מוסכם על חברי הוועדה כי מדובר במונופול שלא תהיה לו תחרות בשנים הקרובות. החשש הוא מפני פגיעה בהמשך חיפושי גז אם יוטל פיקוח. חברי הכנסת [[אבישי ברוורמן]] ו[[שלי יחימוביץ']] ממפלגת העבודה תמכו בפיקוח מחירים היות ששותפויות הגז הן מונופול<ref>{{קישור כללי|הכותב = אבי בר-אלי|כתובת = http://www.themarker.com/dynamo/1.2494780|כותרת = לבקשת נתניהו: תידחה הצבעת הכנסת על הטלת פיקוח בשוק הגז|אתר = TheMarker|תאריך = 25 בנובמבר 2014}}</ref>.
לפי דיוויד גילה, הסיבה להתערבות הממונה על הגבלים עסקיים היא לא רק מאחר שמדובר במונופול שהוא בעייתי כלפי הצרכן, אלא גם בגלל הטענה של הרשות שהמונופול הגיע למעמד בזכות הסדר כובל שהצדדים לכאורה ביצעו, דבר שמהווה עבירה על החוק. לטענתו, על פי חוק ההגבלים העסקיים, יש אפשרות להגיע להסדר של הנושא מחוץ לבית המשפט, טיוטת צו מוסכם, כדי לנסות לפתור את הבעיה התחרותית שעולה מהפרה לכאורה של החוק. לפי גילה החוק קובע כי אפשר להציע לחבורת פתרון תחרותי, אם הן מסכימות עליו, יש להציג את הפתרון בפני הציבור ולקבל הערות על הטיוטה, לאחר מכן עליו ללמוד את הערות הציבור ולשקול האם הוא מוכן להגיש את טיוטת הצו המוסכם לאישורו של בית המשפט ולהגן עליו שם<ref name=":5" /> במהלך 2014 החל להתגבש טיוטת הסכם בין החברות לבין הממונה על הגבלים העסקיים שעיקרו מכירת המאגרים הקטנים כריש ותנין. במסגרת ההסדר שהוצע, עד אפריל-מאי 2015 היו נובל ודלק צריכות למכור את חלקן בכריש ובתנין שמהווים כ-10% מעתודות הגז בישראל. ההצעה הופצה לעיון הציבור לפני הגשתה לבית הדין להגבלים עסקיים. ב-23 בדצמבר 2014 [[הממונה על ההגבלים העסקיים]], [[דיויד גילה]] לחזור בו מטיוטת הצו המוסכם. לטענתו, הדבר בוצע בגלל חשיבות גבוהה וחסרת תקדים של תחרות בענף, בעקבות הערות רבות ומשכנעת של הציבור בשימוע הציבורי ולאור הנתונים העדכניים שהיו לראשות. לפי גילה, ברגע האמת, האחריות שמוטלת על הראשות בחוק לא אפשרה לה לחתום על המתווה המוצע, ולא אפשרה לה לבוא לבית הדין ולשכנע שההסדר הזה הוא באמת לטובת הציבור<ref name=":5" />.
בעקבות הנסיגה מטיוטת המתווה המוסכם, גילה אמר כי ימליץ לבית הדין לפרק את שותפות לוויתן. כלומר או לכפות מכירה בנפרד כך שכל שותף יהיה אחראי על חלקו במאגר, או שחלק מהשותפים שם - בעיקר דלק ונובל אנרג'י - ימכרו את חלקם לצד ג' והוא יהווה שחקן חדש במשק, כשזה שיוכל להתחרות על חוזים ולהוות משקל שכנגד למונופול הגז הקיים מאגר "תמר"<ref name=":4" />.
==המהלכים לאישור המתווה==
ב-[[25 במאי]] [[2015]] הודיע [[הממונה על ההגבלים העסקיים]], [[דיויד גילה]], על פרישתו מהתפקיד בסוף אוגוסט על רקע נסיגת [[ממשלת ישראל השלושים וארבע|הממשלה]] מהמתווה שגובש עמו לגבי פירוק מונופול [[גז טבעי בישראל|הגז הטבעי]]{{הערה|{{TheMarker1|אבי בר-אלי, ורה קורן|"איני יכול עוד": התפטרות דרמטית של דיוויד גילה, הממונה על ההגבלים - המכתב המלא|1.2643938|25.5.15}}}}. באוגוסט דווח על כוונה להדיח את [[אורית פרקש-הכהן]], יו"ר [[רשות החשמל]], לאחר שהרשות העלתה התנגדות למתווה מחשש לעלות עודפת של 7.3 מיליארד שקל בשל המתווה{{הערה|{{כלכליסט|שאול אמסטרדמסקי וליאור גוטמן|רשות החשמל נגד מתווה הגז: העלות העודפת למשק - 7.3 מיליארד שקל|3666812|12 באוגוסט 2015|}}}}.
ביוני 2015 הציג שר האנרגיה [[יובל שטייניץ]] את מתווה הגז. על פי המתווה יופעל סעיף 52 של חוק ה[[הגבלים עסקיים|הגבלים העסקיים]] וכך ניתן יהיה לעקוף את הממונה על ההגבלים עסקיים. באוגוסט 2015 הודיע שר הכלכלה [[אריה דרעי]] על סירובו לחתום על סעיף 52 כל עוד המתווה לא אושר בכנסת, ובהמשך סירב לאשר את המתווה עד למינוי ממונה חדש על ההגבלים העסקיים{{הערה|1={{ynet|אורי תובל, כלכליסט|מתווה הגז יגיע לממשלה, דרעי מתעקש להעבירו בכנסת|4690530|13 באוגוסט 2015|}}}}. בספטמבר אושר המתווה בכנסת בתמיכת 59 ח"כים מסיעות הקואליציה וח"כים [[ישראל ביתנו]] שהיו בעד, ו-51 מתנגדים מסיעות האופוזיציה. הצעת ההחלטה להעברת סמכויות משר הכלכלה אריה דרעי נדחתה{{הערה|{{ynet|מורן אזולאי|בלי הסמכויות: מתווה הגז אושר בכנסת|4698344|7 בספטמבר 2015|}}}}, ובאוקטובר לאחר שלא הצליחו להשיג רוב בכנסת להעברת הסמכויות הודיע דרעי על כוונתו לעזוב את משרד הכלכלה על מנת שנתניהו יוכל לאשר את ההסכם{{הערה|{{TheMarker1|צבי זרחיה|דרעי בעקבות לחצים שהפעיל נתניהו: "לא אעצור את מתווה הגז, מוכן לעזוב את משרד הכלכלה"|dynamo/1.2759400|24 באוקטובר 2015}}}}.
==יחסים בינלאומיים וביטחון אנרגטי==
למתווה הגז עשויות להיות השפעות על היחסים הבינלאומיים בין ישראל לשכנותיה ובין ישראל לארצות הברית. עם זאת ההשלכות האלה אינן חד משמעיות. תומכי המתווה וגורמי ביטחון טוענים כי המתווה יאיץ את הייצוא למדינות האזור ולאירופה, וכי דבר זה עתיד לשפר את היחסים ולחזק את מעמדה של ישראל. מתנגדי המתווה וגורמי מקצוע בתחום הגז טוענים כי ייצוא גז לא בהכרח משפר את היחסים, יצוא כמות גדולה של גז בהווה עלול לגרום נזק ביטחוני ומדיני בעתיד לאור העובדה כי רוב עתודות הגז נמצאות בידי מדינות עוינות לישראל, וכי המתווה הזניח את הצורך בצינור נוסף למשק והיבטי ביטחון נוספים.
===ויכוח בדבר השפעות ייצוא הגז על מעמדה המדיני של ישראל===
פרופסור [[ברנדה שפר]], מומחית לנושאי ביטחון אנרגיה ואנרגיה ומדיניות חוץ, העידה בפני וועדת צמח בשנת 2011 ובתחילת 2012. בעדותה התייחסה שפר להשפעות גאו-פוליטיות של מסחר בגז. לטענת שפר בדרך כלל המסחר בגז אינו משמעותי מספיק עבור המקור או היעד כדי להשפיע על מדיניות חוץ או מדיניות ביטחונית. לטענתה, ספקיות חשובות של גז טבעי לרוב אינן מצליחות לתרגם את ייצוא הגז להשפעה פוליטית מהותית. כדוגמה היא מביאה את [[אזרבייג'ן]] ו[[לוב]]. לפי שפר "אין צינורות של שלום" - מחקר מקיף בנושא מראה שאין ולו דוגמה אחת לכך שהקמת תשתיות אנרגיה קידמה שלום בין מדינות מסוכסכות, יתר על כן, סכסוכים הנוגעים להפקה, יכולים להשפיע לרעה על יחסים של שתי המדינות<ref>{{קישור כללי|הכותב = פרופסור ברנדה שפר|כתובת = http://energy.gov.il/Subjects/NG/Documents/Transcription/PresentationCo/BS.pdf|כותרת = מגמות בינ"ל בהספקת גז טבעי - מצגת לוועדת צמח|אתר = משרד התשתיות הלאומיות האנרגיה והמים|תאריך = נובמבר 2011|עמודים = 13-15}}</ref>.
ב-2005 נחתם מזכר הבנות בין ישראל למצרים על יבוא גז ממצרים באמצעות חברת [[EMG]] דרך [[צינור הגז הערבי]]. מאז 2008 גז זרם מצרי לתחנות הכוח של חברת החשמל עד לרמה שהגז המצרי היווה 18% מסל הדלקים של חברת החשמל<ref name=":1">{{קישור כללי|הכותב = ליאור גוטמן ודורון פסקין|כתובת = http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3615239,00.html|כותרת = מחדל הגז: חברת החשמל תובעת 4.7 מיליארד דולר מחברת הגז המצרית|אתר = כלכליסט|תאריך = 24 באוקטובר 2013}}</ref>. בפברואר 2011 התקיימה [[ההפיכה במצרים (2011)|ההפיכה במצרים]] שמסגרתה הודח [[חוסני מובארכ]]. אחד האישומים נגד מוברק, מלבד הרג מפגינים, הייתה כי הוא ובני משפחתו היו מעורבים בשחיתות דרך ייצוא גז זול מידי לישראל<ref>{{קישור כללי|הכותב = |כתובת = http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4062703,00.html|כותרת = מצרים: "מובארק התעשר מעסקת הגז עם ישראל"|אתר = ynet|תאריך = 1 במאי 2011}}</ref>. לאחר שמוברק ריצה עונש מאסר של שלוש שנים ו[[עבד אל-פתאח א-סיסי]] עלה לשלטון במצרים, בוטלה האשמה זו<ref>{{קישור כללי|הכותב = ליאור קייס|כתובת = http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4597424,00.html|כותרת = דרמה: בוטלה הרשעת מובארק בהרג מפגינים|אתר = ynet|תאריך = 29 בנובמבר 2014}}</ref>. החל מפברואר 2011 חלו שיבושים בהספקת הגז. לאחר כ-10 פיצוצים בצינור הופסקה בשנת 2012 הזרמת הגז המצרי לישראל, בטענה של חובות כביכול של EMG כלפי מצרים. דבר זה, יחד עם התמוטטות מאגר ים טטיס, גרם למשק הישראלי נזק של מיליארדי שקלים בשל הצורך לייבא [[סולר]] שהוא דלק יקר פי 10 מהגז המצרי, ותורם ל[[זיהום אוויר]]. בתגובה תבעה [[חברת החשמל לישראל]] את חברת הגז המצרית בסכום של 4.7 מיליארד דולר בשנת 2013.<ref name=":1" /> בכירים בחברה טענו בשנת 2014 כי מופעלים עליהם לחצים, ככל הנראה מצד ממשלת ישראל להסיר את התביעה<ref>{{קישור כללי|הכותב = עמירם ברקת|כתובת = http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000993667|כותרת = מסתמן: חב' חשמל תסיר תביעת ענק נגד חברות מצריות|אתר = גלובס|תאריך = 15 בדצמבר 2014}}</ref>.
מסמך של [[משרד החוץ]] שפורסם ב-1 ביולי 2015, טוען כי ייצוא הגז של ישראל יכול להעניק לה יתרונות אסטרטגיים, ויסייע לה לפתח את הקשרים שלה עם [[המזרח התיכון]]<ref name=":0">{{קישור כללי|הכותב = |כתובת = http://energy.gov.il/abouttheoffice/newsandupdates/documents/shimua/ngmfa.pdf|כותרת = היבטים מדיניים ואסטרטגיים לפיתוח מאגרי הגז – עמדת משרד החוץ|אתר = משרד התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים|תאריך = 1 ביולי 2015}}</ref>. המסמך טוען כי ייצוא ל[[מצרים]] ול[[ירדן]] יכול לשפר את הקשרים, אבל אינו מביא סימוכין לכך שייצוא גז אכן משפר יחסים בין מדינות או מה היתרונות המדיניים שישראל תפיק מכך. עמדת [[המטה לביטחון לאומי]] שפורסמה באותו יום, תומכת אף היא בכך שליצוא גז יש משמעות אסטרטגית חשובה. לטענת המטה, עיכוב מתווה הגז עלול לגרום לעיכוב של 4 שנים בייצוא הגז, ובכך להביא לפגיעה ביציבות המשטרים וכן להספקה של גז מאיראן שתוריד את מחירי הגז באזור ותפגע בייצוא גז מישראל<ref>{{קישור כללי|הכותב = |כתובת = http://energy.gov.il/abouttheoffice/newsandupdates/documents/shimua/ngmalal.pdf|כותרת = משק הגז הטבעי בישראל - היבטים בביטחון הלאומי והשלכות מעיכוב בהרחבת מערך הגז הטבעי ויצואו|אתר = המטה לבטחון לאומי, משרד ראש הממשלה|תאריך = 1 ביולי 2015}}</ref>. לטענת ברנדה שפר עמדה זו אינה מקצועית מבחינת היבטים של כלכלת הגז של איראן. לטענתה, איראן סובלת ממחסור בגז ומייבאת גז ממדינות אחרות, הרבה יותר ממה שהיא מייצאת. היא רחוקה לפחות עשר שנים מייצוא גז לשווקים רחוקים וצפויה לפתח את הגז קודם לצרכים מקומיים. כן היא סבורה כי איראן תעדיף לייצא את הגז כגז נוזלי לסין ולא למזרח התיכון<ref>{{קישור כללי|הכותב = אבי בר-אלי|כתובת = http://www.themarker.com/dynamo/1.2676865|כותרת = "הממשלה טוענת שהגז האיראני מאיים עלינו? אני לא יודעת אם לצחוק או לבכות"|אתר = themarker|תאריך = 6 ביולי 2015}}</ref>. מספר חודשים לפני פרסום הדוחות, חידשו המצרים את החיפושים אחר גז טבעי בארצם על ידי מספר חברות בינלאומית לאחר הפסקה של מספר שנים, והדבר גם דווח בעיתונות העולמית<ref>{{קישור כללי|הכותב = Christopher Coats|כתובת = http://www.forbes.com/sites/christophercoats/2015/05/28/egypt-moves-to-extend-natural-gas-opportunities/|כותרת = Egypt Moves to Extend Natural Gas Opportunities|אתר = פורבס|תאריך = }}</ref>. למרות זאת הדוחות אינם מזכירים חיפושים אלה ואת ההשלכות האפשרויות שעולות מהן - שגז מצרי יקטין את חשיבות ייצוא הגז הישראלי למצרים, ימנע אותו, או יצור מתח מדיני על רקע תחרות בין גז ישראלי לבין גז מצרי כמקור למתקני ההנזלה לייצוא ממצרים. חודשיים לאחר פרסום ניירות עמדה אלה נתגלה מאגר גדול של גז טבעי במצרים<ref>{{קישור כללי|הכותב = אבי בר-אלי|כתובת = http://www.themarker.com/dynamo/1.2719559|כותרת = מתווה הגז מתפורר: מצרים מדווחת על תגלית גז ענקית|אתר = TheMarker|תאריך = 30 באוגוסט 2015}}</ref>. [[התנועה לאיכות השלטון]] העלתה תהיות באשר למקצועיות חוות הדעת על סמך כך שאין איזכור לאפשרות זו<ref>{{קישור כללי|הכותב = |כתובת = http://www.mqg.org.il/%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%94%D7%91%D7%99%D7%AA/tabid/101/ctl/Detail/mid/563/ItemID/14119/Default.aspx|כותרת = קריאה דחופה לרה"מ לעצור את אישור מתווה הגז הנוכחי|אתר = התנועה למען איכות השלטון בישראל|תאריך = 31 באוגוסט 2015}}</ref>.
ב-2014 חתמו השותפות במאגר לווייתן על מכתבי כוונות לחתימת חוזי גז עם מצרים, ירדן והרשות הפלסטינית. במצרים נמצאים מפעלים ל[[הנזלת גז]] שאינם בשימוש, ושיתוף פעולה עם מצרים שבמסגרתו יוזרם גז מהמאגרים הישראלים למצרים, שם יונזל הגז לצורך ייצוא לאירופה ואסיה עשוי לשרת גם את מצרים{{הערה|שם=ezadok}}. ב-2015 התגלה שדה גז ענק של כ-850 BCM, [[זוהר (שדה גז)|זוהר]], במצרים על ידי חברת [[Eni]] האיטלקית שפיתוחו עשוי להשפיע על התחרות עם המאגרים הישראלים{{הערה|{{כלכליסט|שירות כלכליסט|מנכ"ל ENI: "ההערכה שלנו על כמויות הגז במצרים היתה שמרנית, נתקן כלפי מעלה"|3669064|9 בספטמבר 2015|}}}}.
עמדת משרד החוץ כפי שנתנה בשנת 2015 היא כי ישראל תוכל לייצא גז ל[[אירופה]] וכי לדבר זה יש השפעות משמעותיות על יחסי ישראל אירופה. האפשרות הן מכירה בצינור דרך [[קפריסין]], [[יוון]], ו[[איטליה]] או דרך הנזלת הגז דרך מתקני הנזלה.<ref name=":0" /> המסמך לא מביא נתונים כמותיים בשאלה איזה אחוז מהגז לאירופה ישראל תוכל לספק, על איזה מדינות באיחוד האירופי תהיה לישראל השפעה מדינית, ומה אחוז האנרגיה שישראל תספק לעומת ספקים אחרים של גז כמו רוסיה, או מדינות ערב. לעומת עמדה זו מציינת [[העמותה לכלכלה בת קיימא]] כי העתודות של ישראל מהוות 0.4% מהעתודות העולמיות של הגז הטבעי. היות שכחצי מהעתודות נשמר למשק המקומי, ישראל תוכל לייצא כמות של 0.2% מתוך העתודות העולמיות. עבור המדינות החשובות באירופה כמו [[גרמניה]], הגז הישראלי (שמופק במים עמוקים) הוא מועט ובשל המרחק הרב אליהן הוא יהיה גם יקר לעומת חלופות אחרות. מדינות באירופה כמו יוון או קפריסין שנשקל ייצוא עליהן, הן לפי הטענה, לא מדינות בעלות השפעה מהותית על מדיניות של האיחוד האירופי<ref name=":2" />
מתנגדי המתווה טוענים כי בעוד הוא נועד כביכול, לשפר את מצבה הביטחוני של המדינה, הוא בעצם תרוץ כדי לאפשר לעקוף את הממונה על הגבלים עסקיים. [[דרור שטרום]], הממונה לשעבר על הגבלים עסקיים טען כי אין בעצם סיבה מדינית שגוברת על ההגבלים העסקיים, "הפעלת סעיף 52 זה לא מעקף של ממונה – אלא שמיטת הקרקע מתחת לפיקוח על מונופולים וקרטלים בישראל"{{הערה|{{TheMarker1|אבי בר-אלי|הקרב על הגז - דרור שטרום: "מפיצים שקר. עקיפת הממונה על ההגבלים - זילות החוק|markets/1.2682571|13 ביולי 2015}}}}.
===חשש מפני פגיעה בעצמאות האנרגטית של ישראל===
השר [[גלעד ארדן]] וגורמים נוספים הביעו חשש כי יצוא כמות גדולה של גז טבעי עלולה לפגוע בעתיד בביטחון ובמעמדה המדיני של מדינת ישראל. לדברי ארדן, עיקר עבודת וועדת צמח שהמליצה על ייצוא גז בכמות גדולה, נועדה לספק מיסוי מהר ככל האפשר, וכי הוועדה לא התחשבה מספיק בבעיות גאו פוליטיות של ישראל שעלולות להתפתח בטווח הארוך יותר<ref>{{קישור כללי|הכותב = איתי טרינלניק|כתובת = http://www.themarker.com/dynamo/1.1806034|כותרת = "אם יפרוץ משבר אנרגיה, ישראל תהיה בסוף התור של ספקיות הנפט"|אתר = TheMarker|תאריך = 21 באוגוסט 2012}}</ref> עמדה דומה הציג ג'ון הופמייסטר, לשעבר חברת האנרגיה "של"<ref>{{קישור כללי|כותרת = "ישראל חייבת לשמור את הגז. יש לה הרבה אויבים" - גלובס|כתובת = http://www.globes.co.il/news/article.aspx?fbdid=1001040903|אתר = Globes|תאריך_וידוא = 2015-11-10}}</ref>. במסגרת השימוע על מתווה הגז התייחסו מספר עמותות לנושא הביטחוני. העמותה לכלכלה בת קיימא טענה כי הגברת הייצוא תפגע בביטחון האנרגטי של ישראל, וכי יש אינטרס ברור לשמור על עתודות גז לטובת הדורות הבאים. לפי נתונים שהציגה העמותה, כמחצית מעתודות המוכחות של הגז הטבעי בעולם הן בידי מדינות ערב וכ-90 אחוזים מהעתודות אינן בידי מדינות דמוקרטיות מערביות ידידותיות לישראל. כמו כן טענה העמותה לכלכלה בת קיימא כי תחום הנפט והגז חוזרים להיות מוצרים פוליטיים שבהם השיקול הפוליטי חשוב יותר מהשיקול הכלכלי.<ref name=":2">{{קישור כללי|הכותב = |כתובת = http://energy.gov.il/Subjects/NG/Documents/%D7%9E%D7%AA%D7%95%D7%95%D7%94%20%D7%92%D7%96/SunstainableEconomics.pdf|כותרת = גז טבעי בישראל, בטחון אנרגטי ומדיני עקרונות למתווה חלופי למשק הגז הישראלי|אתר = העמותה לכלכלה בת קיימא, באתר משרד התשתיות הלאומיות האנרגיה והמים|תאריך = 21 ביולי 2015|עמודים = 3-4}}</ref> [[הפורום המשפטי למען ארץ ישראל ]] מחזיק בטיעונים דומים והוסיף כי אף כי אין התנגדות לייצוא למדינות השכנות, ייצוא כמות נכבדת על חשבון הדורות הבאים מהווה מכה קשה למדינה<ref>{{קישור כללי|הכותב = נחום גוטנטג|כתובת = https://www.youtube.com/watch?v=eY7QHuvH0p8|כותרת = השימוע בנושא המתווה להסדרת משק הגז הטבעי חלק 5|אתר = הפורום המשפטי למען ארץ ישראל|תאריך = 23 ביולי 2015}}</ref>. המתווה פוגע בביטחון המדינה בכך שהוא מוסר נכס ביטחוני-לאומי לידיים פרטיות<ref>{{קישור כללי|הכותב = בן ציון בן זקן, נחום גוטנטג|כתובת = http://energy.gov.il/Subjects/NG/Documents/%D7%9E%D7%AA%D7%95%D7%95%D7%94%20%D7%92%D7%96/ForumMishpati.pdf|כותרת = נייר עמדה:השגות למתוו הגז|אתר = הפורום המשפטי למען ארץ ישראל, באתר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים|תאריך = יולי 2015}}</ref>.
===חשש מפגיעה בישראל בגלל השענות המשק על צינור גז בודד ונושאים נוספים===
מתנגדי המתווה טוענים כי היבטים ביטחוניים חשובים של משק הגז נשכחו או בוטלו במסגרת המתווה. לטענת גונן בן יצחק, שכיהן בעבר בשב"כ בתפקיד בכיר, קיים חשש כי גורם עוין לישראל ישתלט על נובל אנרג'י, אך המתווה אינו מכיל תנאי הגנה נגד אפשרות זו<ref name=":3">{{קישור כללי|הכותב = דב גיל-הר|כתובת = http://news.walla.co.il/item/2904792|כותרת = בכיר לשעבר בשב"כ: "מתווה הגז - סכנה ביטחונית גדולה לישראל"|אתר = ואללה|תאריך = 8 בנובמבר 2015}}</ref>.
סיכון ביטחוני נוסף שמבקרי המתווה מזהירים מפניו הוא פגיעה ביתירות. הספקת הגז למשק הישראלי מבוססת על צינור אחד ממאגר הגז תמר. פגיעה בצינור בגלל תקלה או חבלה עלולה לפגוע במשק כולו. בהחלטת הממשלה משנת 2013 יש סעיף שמחייב את חברות הגז לחבר צינור נוסף למשק. אבל המתווה נסוג מדרישה זו{{הערה|שם=גוטמן|1={{כלכליסט|ליאור גוטמן|המתווה שעליו תצביע היום הממשלה: אין תחרות, אין פיקוח מחירים ואין צינור שני|3666985|16 באוגוסט 2015|}}}}. לטענת גונן בן יצחק הדבר משמש את החברות כאמצעי לחץ מול הממשלה<ref name=":3" />. לפי החלטת הממשלה משנת 2013 יש לשמור את תמר כמאגר אסטרטגי למשק הישראלי, ולאסור ייצוא ממנו עד להתחלת ההפקה ממאגר לוויתן וחיבורו למשק הישראלי, ובכך להבטיח יתירות נוספת בהספקת הגז. כן הדבר משמש כדי לקבל וודאות גדולה יותר להפקת המאגר וכקלף מיקוח מול חברות הגז. המתווה מבטל החלטה זו. לטענת מתנגדי המתווה וכן גורמים בענף האנרגיה, דבר זה דווקא מוריד את הסיכוי שלוויתן יפותח בזמן הקרוב, שכן המתווה אינו כולל סנקציות נגד החברות אם לא יפתחו את לוויתן בזמן{{הערה|שם=גוטמן}}<ref>{{קישור כללי|הכותב = אבי בר-אלי|כתובת = http://www.themarker.com/dynamo/1.2674082|כותרת = "הגז מלווייתן יישאר בים. הפשרה נועדה רק לייצא גז ממאגר תמר"|אתר = TheMarker|תאריך = 2 ביולי 2015}}</ref>.
בשל מעורבותה של החברה האמריקאית [[נובל אנרג'י]] בקידוחים, מופעל גם לחץ לאישור מתווה הגז מצד גורמי ממשל ב[[ארצות הברית]]. כך נחשף לדוגמה כי שגרירות ארצות הברית שלחה מסרונים לחברי כנסת ערבים לתמוך במתווה הגז בכנסת{{הערה|{{הארץ|ג'קי חורי|שגרירות ארה"ב לח"כים מהרשימה המשותפת: הצביעו בעד מתווה הגז של נתניהו|politics/1.2671804|30 ביוני 2015|}}}}.
== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים|טורים=כן}}
==קישורים חיצוניים==
* {{ויקיטקסט בשורה|חוק ההגבלים העסקיים|חוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988}}
* [http://mof.gov.il/ReportsAndReviews/Pages/NaturalGasProtocols.aspx פרוטוקולי הדיונים לגיבוש מתווה הגז הטבעי]
[[קטגוריה:ישראל: אנרגיה]]
[[קטגוריה:ישראל: כלכלה]]