שינויים

הרגש אמנם מורה לנו לתמוך בצמצום פערים, אך האין ההגיון מלמד אותנו שאי-השוויון הוא תנאי הכרחי לפיתוח הכלכלי? שהוא תוצאה בלתי נמנעת של כלכלה לאומית חזקה? זהו אחד החוקים הישנים ביותר של השיח הליבראלי: מדיניות שמנסה לחלק את עוגת העושר הלאומי בצורה שוויונית יותר מובילה, בסופו של דבר, להקטנת העוגה ולדרדור מצבם של העניים ביותר. מנגד, כלכלת הפערים מעודדת את העשירים להשקיע ומעודדת את שאר האזרחים להתעשר מכוח מאמציהם, חינוכם, עבודתם, חסכונותיהם. לכך מתלווה צבירה אינטנסיבית של הון טכני ואנושי ודינמיות יזמית שמעודדת את הצמיחה [שר האוצר של ישראל הציג לאחרונה השקפה זו בסיסמא: "אין רווחה ללא רווח" ע.ס. וי.ג.].

הרגש אמנם מורה לנו לתמוך בצמצום פערים, אך האין ההגיון מלמד אותנו שאי-השוויון הוא תנאי הכרחי לפיתוח הכלכלי? שהוא תוצאה בלתי נמנעת של כלכלה לאומית חזקה? זהו אחד החוקים הישנים ביותר של השיח הליבראלי: מדיניות שמנסה לחלק את עוגת העושר הלאומי בצורה שוויונית יותר מובילה, בסופו של דבר, להקטנת העוגה ולדרדור מצבם של העניים ביותר. מנגד, כלכלת הפערים מעודדת את העשירים להשקיע ומעודדת את שאר האזרחים להתעשר מכוח מאמציהם, חינוכם, עבודתם, חסכונותיהם. לכך מתלווה צבירה אינטנסיבית של הון טכני ואנושי ודינמיות יזמית שמעודדת את הצמיחה [שר האוצר של ישראל הציג לאחרונה השקפה זו בסיסמא: "אין רווחה ללא רווח" ע.ס. וי.ג.].

גרסה בסיסית זו של ההגיון הליבראלי הפכה למעשה לחשיבה הכלכלית הרשמית של המאה ה-20. דומה היה שהיא זכתה לתמיכה מצידה של 'עקומת קוזנץ' הידועה (1955), שהראתה כיצד הפערים גדלים תחילה ככל שהצמיחה עולה, אך מצטמצמים מרגע שמגיעה הצמיחה אל סף מסוים. ו/אולם בעשורים האחרונים מועמדת "מציאות" זו בפני סימני שאלה חמורים לנוכח הניסיון של המדינות התעשייתיות החדשות באסיה: הנסיקה הכלכלית שלהן התרחשה מבלי להרחיב את הפערים, אשר כבר בהתחלה היו נמוכים מהמקובל בשאר העולם המתפתח.

גרסה בסיסית זו של ההגיון הליבראלי הפכה למעשה לחשיבה הכלכלית הרשמית של המאה ה-20. דומה היה שהיא זכתה לתמיכה מצידה של 'עקומת קוזנץ' הידועה (1955), שהראתה כיצד הפערים גדלים תחילה ככל שהצמיחה עולה, אך מצטמצמים מרגע שמגיעה הצמיחה אל סף מסוים. ואולם בעשורים האחרונים מועמדת "מציאות" זו בפני סימני שאלה חמורים לנוכח הניסיון של המדינות התעשייתיות החדשות באסיה: הנסיקה הכלכלית שלהן התרחשה מבלי להרחיב את הפערים, אשר כבר בהתחלה היו נמוכים מהמקובל בשאר העולם המתפתח.

בתחילת שנות ה-90, מימנה יפן - שביקשה להבליט את דבר קיומו של 'מודל אסיאני' שיאזן את הדומיננטיות של המודל האנגלו-סכסי - מחקרים של הבנק העולמי שהובילו לדו"ח הידוע "הנס המזרח אסיאני" (1993). דו"ח זה מהווה ציון דרך הכופר במוסכמותיו של 'קונצנזוס וושינגטון' (ראו מסגרת), הידוע לא פחות, אודות סגולות הליברליזציה. המאמץ הפוליטי לצמצום פערים מוצג בדו"ח כמרכיב חיוני של הפיתוח. מחקרים רבים נוספים אישרו את מה שנכנה כאן "חוק החלוקה היעילה": לשוויון בחלוקת ההכנסות יש השפעה חיובית ומשמעותית על שיעורי הצמיחה לטווח ארוך.

בתחילת שנות ה-90, מימנה יפן - שביקשה להבליט את דבר קיומו של 'מודל אסיאני' שיאזן את הדומיננטיות של המודל האנגלו-סכסי - מחקרים של הבנק העולמי שהובילו לדו"ח הידוע "הנס המזרח אסיאני" (1993). דו"ח זה מהווה ציון דרך הכופר במוסכמותיו של 'קונצנזוס וושינגטון' (ראו מסגרת), הידוע לא פחות, אודות סגולות הליברליזציה. המאמץ הפוליטי לצמצום פערים מוצג בדו"ח כמרכיב חיוני של הפיתוח. מחקרים רבים נוספים אישרו את מה שנכנה כאן "חוק החלוקה היעילה": לשוויון בחלוקת ההכנסות יש השפעה חיובית ומשמעותית על שיעורי הצמיחה לטווח ארוך.

ניתן להסביר את 'המעגל הבונה' שוויון-צמיחה, בראש ובראשונה באמצעות השפעת חלוקת ההכנסות על הביקוש. היה זה קיינס (1936) שטען שהעברת משאבים מן השכבות המבוססות (בעלות נטייה חזקה לחסוך) אל השכבות הנמוכות (בעלות נטייה חזקה לצרוך) תורמת להתפתחותו של השוק המקומי בר-הפירעון (solvable) שחיוני לפיתוח התעשייתי. רוזנשטיין-רודאן מעריך שחלוקה מחדש כזו משנה את הרכב הביקוש בכיוון של טובין ראשוניים זאת אומרת מוצרים בסיסיים), שמטבעם פחות "זוללים" הון, ובכך עושה אופטימיזציה של הצמיחה האפשרית להשגה בהינתן כמות הון מסוימת.

ניתן להסביר את 'המעגל הבונה' שוויון-צמיחה, בראש ובראשונה באמצעות השפעת חלוקת ההכנסות על הביקוש. היה זה קיינס (1936) שטען שהעברת משאבים מן השכבות המבוססות (בעלות נטייה חזקה לחסוך) אל השכבות הנמוכות (בעלות נטייה חזקה לצרוך) תורמת להתפתחותו של השוק המקומי בר-הפירעון (solvable) שחיוני לפיתוח התעשייתי. רוזנשטיין-רודאן מעריך שחלוקה מחדש כזו משנה את הרכב הביקוש בכיוון של טובין ראשוניים זאת אומרת מוצרים בסיסיים), שמטבעם פחות "זוללים" הון, ובכך עושה אופטימיזציה של הצמיחה האפשרית להשגה בהינתן כמות הון מסוימת.

ו/אולם, מימד עיקרי של סוגי המדיניות שמטרתן 'צמיחה חלוקתית' נעוץ בקידום החינוך וביצירת חינוך איכותי ונגיש לכלל האוכלוסיה. ההגדלה הראשונית של הכנסות השכבות הנמוכות מאפשרת להם לשלוח את ילדיהם לבתי הספר. התובנה שנוצרת במרוצת הזמן, לפיה ההשכלה ממלאת תפקיד של "מעלית חברתית", מעודדת את הדורות הבאים להמשיך בדרך זו. יציאתן של הבנות לבתי-ספר וכתוצאה מכך השתתפותן הגדלה בשוק העבודה מקטינות את הילודה, מה שמעלה מיידית את רמת החיים לנפש. בנוסף, צמצום גודלן הממוצע של המשפחות גורם להורים להיות פנויים יותר להקניית חינוך איכותי. כך נוצר "מעגל בונה" : שיפור רמת החיים של השכבות הנמוכות ? השקעה בחינוך ?עלייה ברמת החיים. פיתוחו של חינוך איכותי בכל רמות הסולם החברתי מאפשרת שיתוף פעולה אופטימלי בין עובדים ברמות הכשרה שונות: מהנדס טוב ישיג הישגים משופרים כאשר יעבוד עם פועלים בעלי הכשרה טובה יותר. מלבד החינוך הלא-שוויוני, מקור אחר שמעגן בדרך-כלל את הפערים הוא הנגישות המוגבלת לאשראי. כפי שכל אחד יודע, רק עשירים מקבלים הלוו/אות! בכל הלוואה יש גורם של סיכון, וכדי לממן את הסיכון דורש המלווה שיעור ריבית הגדל ככל שגדל סכום ההלוואה. הוא דורש גם לעיתים תכופות שהלווה יממן חלק מהפרויקט מכספו שלו. לכן, חלוקה מאוד לא שוויונית של העושר הופכת את שוק האשראי לבלתי-נגיש לחלק ניכר מהאוכלוסיה. דבר זה מנציח ומעמיק את אי השוויון, אך יש לכך גם השפעות שליליות על הצמיחה: אינספור תכניות ויוזמות רנטביליות לא באות כלל לאוויר העולם. הצמיחה יכולה, אפוא, לגדול כתוצאה ממדיניות שתסייע ליצירתם של עסקים קטנים או אינדיבידואלים. יתרה מזו, תפוצה שוויונית של כוח קנייה גדל מעודדת פיתוח של חסכון עממי, שמרחיב את היצע הכספים שניתן להלוות לטווח בינוני וארוך, לשם מימון השקעות פרטיות או ציוד קולקטיבי.

ואולם, מימד עיקרי של סוגי המדיניות שמטרתן 'צמיחה חלוקתית' נעוץ בקידום החינוך וביצירת חינוך איכותי ונגיש לכלל האוכלוסיה. ההגדלה הראשונית של הכנסות השכבות הנמוכות מאפשרת להם לשלוח את ילדיהם לבתי הספר. התובנה שנוצרת במרוצת הזמן, לפיה ההשכלה ממלאת תפקיד של "מעלית חברתית", מעודדת את הדורות הבאים להמשיך בדרך זו. יציאתן של הבנות לבתי-ספר וכתוצאה מכך השתתפותן הגדלה בשוק העבודה מקטינות את הילודה, מה שמעלה מיידית את רמת החיים לנפש. בנוסף, צמצום גודלן הממוצע של המשפחות גורם להורים להיות פנויים יותר להקניית חינוך איכותי. כך נוצר "מעגל בונה" : שיפור רמת החיים של השכבות הנמוכות ? השקעה בחינוך ?עלייה ברמת החיים. פיתוחו של חינוך איכותי בכל רמות הסולם החברתי מאפשרת שיתוף פעולה אופטימלי בין עובדים ברמות הכשרה שונות: מהנדס טוב ישיג הישגים משופרים כאשר יעבוד עם פועלים בעלי הכשרה טובה יותר. מלבד החינוך הלא-שוויוני, מקור אחר שמעגן בדרך-כלל את הפערים הוא הנגישות המוגבלת לאשראי. כפי שכל אחד יודע, רק עשירים מקבלים הלוואות! בכל הלוואה יש גורם של סיכון, וכדי לממן את הסיכון דורש המלווה שיעור ריבית הגדל ככל שגדל סכום ההלוואה. הוא דורש גם לעיתים תכופות שהלווה יממן חלק מהפרויקט מכספו שלו. לכן, חלוקה מאוד לא שוויונית של העושר הופכת את שוק האשראי לבלתי-נגיש לחלק ניכר מהאוכלוסיה. דבר זה מנציח ומעמיק את אי השוויון, אך יש לכך גם השפעות שליליות על הצמיחה: אינספור תכניות ויוזמות רנטביליות לא באות כלל לאוויר העולם. הצמיחה יכולה, אפוא, לגדול כתוצאה ממדיניות שתסייע ליצירתם של עסקים קטנים או אינדיבידואלים. יתרה מזו, תפוצה שוויונית של כוח קנייה גדל מעודדת פיתוח של חסכון עממי, שמרחיב את היצע הכספים שניתן להלוות לטווח בינוני וארוך, לשם מימון השקעות פרטיות או ציוד קולקטיבי.

==חשיבותה של יציבות==

==חשיבותה של יציבות==