שינויים

ניתן להסביר את 'המעגל הבונה' שוויון-צמיחה, בראש ובראשונה באמצעות השפעת חלוקת ההכנסות על הביקוש. היה זה קיינס (1936) שטען שהעברת משאבים מן השכבות המבוססות (בעלות נטייה חזקה לחסוך) אל השכבות הנמוכות (בעלות נטייה חזקה לצרוך) תורמת להתפתחותו של השוק המקומי בר-הפירעון (solvable) שחיוני לפיתוח התעשייתי. רוזנשטיין-רודאן מעריך שחלוקה מחדש כזו משנה את הרכב הביקוש בכיוון של טובין ראשוניים זאת אומרת מוצרים בסיסיים), שמטבעם פחות "זוללים" הון, ובכך עושה אופטימיזציה של הצמיחה האפשרית להשגה בהינתן כמות הון מסוימת.

ניתן להסביר את 'המעגל הבונה' שוויון-צמיחה, בראש ובראשונה באמצעות השפעת חלוקת ההכנסות על הביקוש. היה זה קיינס (1936) שטען שהעברת משאבים מן השכבות המבוססות (בעלות נטייה חזקה לחסוך) אל השכבות הנמוכות (בעלות נטייה חזקה לצרוך) תורמת להתפתחותו של השוק המקומי בר-הפירעון (solvable) שחיוני לפיתוח התעשייתי. רוזנשטיין-רודאן מעריך שחלוקה מחדש כזו משנה את הרכב הביקוש בכיוון של טובין ראשוניים זאת אומרת מוצרים בסיסיים), שמטבעם פחות "זוללים" הון, ובכך עושה אופטימיזציה של הצמיחה האפשרית להשגה בהינתן כמות הון מסוימת.

ואולם, מימד עיקרי של סוגי המדיניות שמטרתן 'צמיחה חלוקתית' נעוץ בקידום החינוך וביצירת חינוך איכותי ונגיש לכלל האוכלוסיה. ההגדלה הראשונית של הכנסות השכבות הנמוכות מאפשרת להם לשלוח את ילדיהם לבתי הספר. התובנה שנוצרת במרוצת הזמן, לפיה ההשכלה ממלאת תפקיד של "מעלית חברתית", מעודדת את הדורות הבאים להמשיך בדרך זו. יציאתן של הבנות לבתי-ספר וכתוצאה מכך השתתפותן הגדלה בשוק העבודה מקטינות את הילודה, מה שמעלה מיידית את רמת החיים לנפש. בנוסף, צמצום גודלן הממוצע של המשפחות גורם להורים להיות פנויים יותר להקניית חינוך איכותי. כך נוצר "מעגל בונה" : שיפור רמת החיים של השכבות הנמוכות ? השקעה בחינוך ?עלייה ברמת החיים. פיתוחו של חינוך איכותי בכל רמות הסולם החברתי מאפשרת שיתוף פעולה אופטימלי בין עובדים ברמות הכשרה שונות: מהנדס טוב ישיג הישגים משופרים כאשר יעבוד עם פועלים בעלי הכשרה טובה יותר. מלבד החינוך הלא-שוויוני, מקור אחר שמעגן בדרך-כלל את הפערים הוא הנגישות המוגבלת לאשראי. כפי שכל אחד יודע, רק עשירים מקבלים הלוואות! בכל הלוואה יש גורם של סיכון, וכדי לממן את הסיכון דורש המלווה שיעור ריבית הגדל ככל שגדל סכום ההלוואה. הוא דורש גם לעיתים תכופות שהלווה יממן חלק מהפרויקט מכספו שלו. לכן, חלוקה מאוד לא שוויונית של העושר הופכת את שוק האשראי לבלתי-נגיש לחלק ניכר מהאוכלוסיה. דבר זה מנציח ומעמיק את אי השוויון, אך יש לכך גם השפעות שליליות על הצמיחה: אינספור תכניות ויוזמות רנטביליות לא באות כלל לאוויר העולם. הצמיחה יכולה, אפוא, לגדול כתוצאה ממדיניות שתסייע ליצירתם של עסקים קטנים או אינדיבידואלים. יתרה מזו, תפוצה שוויונית של כוח קנייה גדל מעודדת פיתוח של חסכון עממי, שמרחיב את היצע הכספים שניתן להלוות לטווח בינוני וארוך, לשם מימון השקעות פרטיות או ציוד קולקטיבי.

ואולם, מימד עיקרי של סוגי המדיניות שמטרתן 'צמיחה חלוקתית' נעוץ בקידום החינוך וביצירת חינוך איכותי ונגיש לכלל האוכלוסייה. ההגדלה הראשונית של הכנסות השכבות הנמוכות מאפשרת להם לשלוח את ילדיהם לבתי הספר. התובנה שנוצרת במרוצת הזמן, לפיה ההשכלה ממלאת תפקיד של "מעלית חברתית", מעודדת את הדורות הבאים להמשיך בדרך זו. יציאתן של הבנות לבתי-ספר וכתוצאה מכך השתתפותן הגדלה בשוק העבודה מקטינות את הילודה, מה שמעלה מיידית את רמת החיים לנפש. בנוסף, צמצום גודלן הממוצע של המשפחות גורם להורים להיות פנויים יותר להקניית חינוך איכותי. כך נוצר "מעגל בונה" : שיפור רמת החיים של השכבות הנמוכות ? השקעה בחינוך ?עלייה ברמת החיים. פיתוחו של חינוך איכותי בכל רמות הסולם החברתי מאפשרת שיתוף פעולה אופטימלי בין עובדים ברמות הכשרה שונות: מהנדס טוב ישיג הישגים משופרים כאשר יעבוד עם פועלים בעלי הכשרה טובה יותר. מלבד החינוך הלא-שוויוני, מקור אחר שמעגן בדרך-כלל את הפערים הוא הנגישות המוגבלת לאשראי. כפי שכל אחד יודע, רק עשירים מקבלים הלוואות! בכל הלוואה יש גורם של סיכון, וכדי לממן את הסיכון דורש המלווה שיעור ריבית הגדל ככל שגדל סכום ההלוואה. הוא דורש גם לעיתים תכופות שהלווה יממן חלק מהפרויקט מכספו שלו. לכן, חלוקה מאוד לא שוויונית של העושר הופכת את שוק האשראי לבלתי-נגיש לחלק ניכר מהאוכלוסייה. דבר זה מנציח ומעמיק את אי השוויון, אך יש לכך גם השפעות שליליות על הצמיחה: אינספור תכניות ויוזמות רנטביליות לא באות כלל לאוויר העולם. הצמיחה יכולה, אפוא, לגדול כתוצאה ממדיניות שתסייע ליצירתם של עסקים קטנים או אינדיבידואלים. יתרה מזו, תפוצה שוויונית של כוח קנייה גדל מעודדת פיתוח של חסכון עממי, שמרחיב את היצע הכספים שניתן להלוות לטווח בינוני וארוך, לשם מימון השקעות פרטיות או ציוד קולקטיבי.

==חשיבותה של יציבות==

==חשיבותה של יציבות==

מעבר לגורמים הכלכליים הטהורים, לחלוקה צודקת יותר של הפיתוח יש גם סיבות פוליטיות ותוצאות פוליטיות. התוצאה הראשונה היא צמצום המאבקים החברתיים על חלוקת ההכנסות. הדבר מוביל ליציבות פוליטית רבה יותר וליותר שיתוף פעולה ביחסי עובדים-מעסיקים. הדבר מושך משקיעים שמתרשמים מאווירה רגועה שמבטיחה להם הגנה על זכויות הקניין שלהם. וכדי שהעובדים ימשיכו לשתף פעולה, יש ליזמים ולאליטות הפוליטיות תמריץ לשמר את החלוקה הצודקת (כלומר: מצומצמת פערים) של פירות הצמיחה.

מעבר לגורמים הכלכליים הטהורים, לחלוקה צודקת יותר של הפיתוח יש גם סיבות פוליטיות ותוצאות פוליטיות. התוצאה הראשונה היא צמצום המאבקים החברתיים על חלוקת ההכנסות. הדבר מוביל ליציבות פוליטית רבה יותר וליותר שיתוף פעולה ביחסי עובדים-מעסיקים. הדבר מושך משקיעים שמתרשמים מאווירה רגועה שמבטיחה להם הגנה על זכויות הקניין שלהם. וכדי שהעובדים ימשיכו לשתף פעולה, יש ליזמים ולאליטות הפוליטיות תמריץ לשמר את החלוקה הצודקת (כלומר: מצומצמת פערים) של פירות הצמיחה.

גישה זו נתמכת על-ידי מחקרים שונים. מחקרו של perotti (1994) הראה שהשוויון בהכנסות הוא בעל השפעה חשובה על היציבות הפוליטית. מחקרם של banerji, campos ו-sabot (1996) בחן את השנים 1970-1990 ודרג 15 מדינות מתפתחות על-פי שתי קטגוריות: מדינות בעלות אליטה "אלטרואיסטית" (הנוטה לחלק את פירות הצמיחה בין כלל האוכלוסיה) וכוח עבודה לא תובעני (דרום קוריאה, הונג-קונג, אינדונזיה, מלזיה, סינגפור, תאילנד); ומדינות בעלות אליטה "מספסרת" וכוח עבודה תובעני (ארגנטינה, קולומביה, הודו, ג'מייקה, קניה, מקסיקו, פיליפינים, זמביה). הפער בגידול ברמת החיים הממשית בין שתי הקבוצות הוא מרשים: הצמיחה השנתית של התוצר הלאומי הגולמי לנפש בקבוצה הראשונה היא בין ארבעה לתשעה אחוזים. בקבוצה השניה הצמיחה היא בין מינוס חמישה אחוז לשני אחוזים. כלומר: מבחינת הצמיחה הכלכלית, פערים נמוכים ושיתוף פעולה של העובדים עדיפים בהרבה על פני פערים גבוהים ומאבקי עובדים.

גישה זו נתמכת על-ידי מחקרים שונים. מחקרו של perotti (1994) הראה שהשוויון בהכנסות הוא בעל השפעה חשובה על היציבות הפוליטית. מחקרם של banerji, campos ו-sabot (1996) בחן את השנים 1970-1990 ודרג 15 מדינות מתפתחות על-פי שתי קטגוריות: מדינות בעלות אליטה "אלטרואיסטית" (הנוטה לחלק את פירות הצמיחה בין כלל האוכלוסייה) וכוח עבודה לא תובעני (דרום קוריאה, הונג-קונג, אינדונזיה, מלזיה, סינגפור, תאילנד); ומדינות בעלות אליטה "מספסרת" וכוח עבודה תובעני (ארגנטינה, קולומביה, הודו, ג'מייקה, קניה, מקסיקו, פיליפינים, זמביה). הפער בגידול ברמת החיים הממשית בין שתי הקבוצות הוא מרשים: הצמיחה השנתית של התוצר הלאומי הגולמי לנפש בקבוצה הראשונה היא בין ארבעה לתשעה אחוזים. בקבוצה השניה הצמיחה היא בין מינוס חמישה אחוז לשני אחוזים. כלומר: מבחינת הצמיחה הכלכלית, פערים נמוכים ושיתוף פעולה של העובדים עדיפים בהרבה על פני פערים גבוהים ומאבקי עובדים.

חשוב להדגיש שהגישה הלא תובענית של העובדים בקבוצה הראשונה נכפתה בדרך-כלל באמצעות דיכוי חסר-רחמים של כל בדל תביעה. "האמנה" החברתית במדינות אלו היא רצון פוליטי שנכפה בכוח ושאפשר לשמר אותו לאורך זמן משום שהחברה מסכימה להחליף את חירויותיה הפוליטיות בשיפור ברור של מצבה החומרי. פיוס מסוג זה, בלא המרכיב של דיכוי פוליטי אלים, הציל את הקפיטליזם המערבי מן המהפכות הקומוניסטיות. ואכן, מאפיין מרכזי של כלכלות מערב אירופה וצפון אמריקה בשנים 1945-1975 ("30 שנות השפע") היה העלאה ניכרת של המשכורות בתמורה למתן כוח הניהול למנהלים.

חשוב להדגיש שהגישה הלא תובענית של העובדים בקבוצה הראשונה נכפתה בדרך-כלל באמצעות דיכוי חסר-רחמים של כל בדל תביעה. "האמנה" החברתית במדינות אלו היא רצון פוליטי שנכפה בכוח ושאפשר לשמר אותו לאורך זמן משום שהחברה מסכימה להחליף את חירויותיה הפוליטיות בשיפור ברור של מצבה החומרי. פיוס מסוג זה, בלא המרכיב של דיכוי פוליטי אלים, הציל את הקפיטליזם המערבי מן המהפכות הקומוניסטיות. ואכן, מאפיין מרכזי של כלכלות מערב אירופה וצפון אמריקה בשנים 1945-1975 ("30 שנות השפע") היה העלאה ניכרת של המשכורות בתמורה למתן כוח הניהול למנהלים.