47,332
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
שורה 112:
שורה 112: + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + +
←תגובת הכלכלנים
הדיון הכלכלי יתמקד בשאלה מה מחיר הנעל, מה האיכות שלה, וכו', הוא אינו יכול מעצם טיבו לדון ברצינות בשאלה אם מצבנו טוב יותר עם נעליים ומדרכות מאשר ללא נעליים וללא מדרכות, ואם כן מהם התנאים שמאפשרים זאת (לדוגמא הבדלים בין עונות שונות, בין מדינות שונות, בתוך או מחוץ לבית כו').
הדיון הכלכלי יתמקד בשאלה מה מחיר הנעל, מה האיכות שלה, וכו', הוא אינו יכול מעצם טיבו לדון ברצינות בשאלה אם מצבנו טוב יותר עם נעליים ומדרכות מאשר ללא נעליים וללא מדרכות, ואם כן מהם התנאים שמאפשרים זאת (לדוגמא הבדלים בין עונות שונות, בין מדינות שונות, בתוך או מחוץ לבית כו').
==סוגי מחסור שונים==
התאוריה הכלכלית מסתכלת על האופן בו אנשים צורכים, ומצהירה שמחסורם של האנשים הינו מחולט , סובייקטיבי, ואינסופי.
* מוחלט – כלומר שהוא אינו תלוי בדבר (מצבם של שאר בני האדם לדוגמא).
* אינסופי – כלומר שלעולם לא ניתן להגיע ל"נקודת רוויה", מעבר לה אנשים לא מעוניינים לצרוך.
* סובייקיבי- הסיבה '''היחידה''' לערכם של דברים היא משום שאנשים משליכים עליהם ערך מתוך נפשם.
זה נראה הגיוני בתחילה, עד שמבחינים בין שלושה סוגי מחסור שונים:
1. גירוי השרדות: קשור לנוחות ולאו דווקא להנאה. זהו גירוי מוחלט, אובייקטיבי וסופי. בדרך כלל קשור למניעת תחושות גוף שליליות כמו כאב, רעב, צמא, קור, חום, עייפות מחלה וכו´. כמו בתאוריה הכלכלית, סוג המחסור שנוצר הינו מוחלט וסטטי, ומצד שני, סוג הגירויים (או המחסורים שנוצר) בתחום זה הינו סופיים מאוד. אפשר להיות רעב, פחות רעב, ושבע. אי אפשר להיות "יותר שבע" מעבר לנקודת שובע. להפך – צריכה יתרה של מענים לגירויים אלו תגרום לבעיות, יותר משהיא תגרום להנאה.
אפשר לתהות אם לתחום זה שייכים רגשות חיוביים מופשטים יותר כמו בטחון אישי, או קיומה של זהות עצמית.
2. מחסורים יחסיים כלפי האוכלוסיה. מחסור שתלוי ברמת האנרגיה הוצאות שמשקיעה שאר האכלוסיה בפתרון המחסור (יחס ישר או הפוך).
כדי להראות שהדבר הזה קיים גם אם לא מאמינים לכל מיני סוציולוגים, נדבר על מציאת בן/בת זוג. כיצורים בעלי רביה מינית (בניגוד ליצורים המתרבים א-מינית - על ידי חלוקה לדוגמא) עלינו למצוא בן/בת זוג אם ברצוננו להוליד ילדים. כמות האנרגיה שנוציא לשם כך תרד מכמות האנרגיה שיש לנו כדי לעשות דברים אחרים. אבל בעוד הגדלת הסיגנל (גידול של זנב ארוך יותר, או קניה של מכונית ארוכה יותר) עשויה להגדיל את הסיכוי הפרטי שלנו למצוא בןבת זוג, היא לא משנה את אחוז
הזוגות בחברה.
במילים אחרות, אפשר להסתכל על מחסור-יחסי-חברתי-חיובי (המחסור גדל ככל שהשקעה בפתרונו מצד שאר החברה גדל) כעל בזבוז. אם כולם עומדים על קצה האצבעות, איש לא רואה את המשחק טוב יותר.
לדוגמא כמות ´האנרגיה´ (זמן, כסף, מאמץ מחשבתי וכו´) שאנשים משקיעים כדי להוציא ציונים טובים כאות לכך שהם יהיו "עובדים טובים". מאמץ יחסי בעבודה לשם קידום כבוד פרסום. מצגות (המצגת צריכה להראות טוב יותר ביחס לשאר המצגות, ולאו דווקא לשפר את איכות ההבנה); איכות ההדפסה של מוצרי דפוס; כמות הכסף שפירמות בענף מסויים משקיעות בפרסום; ועוד "סיגנלים חברתיים" מסוגים שונים שאמורים להעיד על "טיבו" של נותן הסיגנל.
יש גם דוגמאות הפוכות של מחסור קטן כשהאוכלוסיה משקיעה יותר בפתרונו – לדוגמא חיסון. ככל שיותר אנשים מתחסנים, הסיכון להדבק במחלה יורד.
בתאוריה הנאו-קלאסית מקובל להתייחס אל נושאים אלו כאל השפעה חיצונית שלילית (מחסור-יחסי-חברתי-חיובי), והשפעה חיובית חיצונית (מחסור- יחסי-חברתי- שלילי). אלא שבהגדרות אלו לא ברור מה היא ההשפעה? ההשפעה היא למעשה הגדלת המחסור (או הקטנתו). אולם בתאוריה הקיימת המחסור הינו קבוע, ולכן המינוח הנוכחי הינו מעורפל כל כך, או מתייחס ל"עלות חיצונית" (מתוך הנחה סמויה שכל מחסור כזה יכול לקבל כימות ומענה כספי).
3 מחסור יחסי בזמן בגירוי בכמות הגירוי או הצריכה - הנאה חושית. המחסור גדל או קטן ככל שאנו צורכים יותר ממנו. כאן קיימים הדברים הגורמים להנאות הגוף, (בניגוד להנאות שנובעות שכלית) - אוכל טעים (גם אם אינו מזין), מין, יין טוב, אסטטיקה, וכו´.
גם השכלה, רכישת ידע ומידע על כל סוגיו נראה כמתאימה לקטגוריה זו.
מה שמאפיין את היחסיות בצריכה הוא 2 תהליכים סותרים: מצד אחד הרגל המספק הנאה בפני עצמו.
ומצד שני עם הזמן הגירוי המקורי כבר מאבד מקסמו, המערכת העצבית מתרגלת אליו ונדרש סגנל בעוצמה חזקה יותר כדי לחוש את אותו דיפרנציאל שקודם חשנו ביחס להפרש סינגל- העדר סיגנל.
כאן נכנס תהליך הלמידה והעידון - הפיכה של אנשים למומחים ומתן תשומת לב לפרטים שקודם לא שמו לב אליהם, ושאיפת עונג לא רק מהגירוי עצמו אלא גם מתוך אותם הפרטים האלו, שבהיותם קטנים ורבים קשה יותר לאפיין, לייצר, ולהשיג אותם.
שימו לב בבקשה שאף לא אחד מ3 מהסוגים שעליהם דיברתי לא דומה למה שציירים בעקומות התועלת של הכלכלנים – דבר סטטי בזמן, אינו תלוי צריכה קודמת או במאמץ של אחרים, אינו תלוי במחיר (סיגנל למאמץ של אחרים), ושהינו אינסופי בכמותו. רק השילוב של 3 התחומים ובלבול מתמיד בינם יוצר מצב של דימיון למצב המתואר בכלכלה.
הבחנה בין 3 סוגי המחסור (ואולי קיימים גם נוספים, מה לגבי זהות אישית שליחות מטרה בחיים ?) נותנת תקווה להתחלת טיפול רציני יותר - היות והתחום הראשון הוא סופי - יש אפשרות להשיג אותו.
היות והתחום השני הוא אינסופי אבל יחסי לאנשים אחרים - יש אולי אפשרות להקטין אותו למינימום (אם אכן הדבר מוצדק), על ידי הסדרים חברתיים כשלהם , או אם לא למינימום לאיזה שהיא רמה שהיא "אופטימלית" במובן כשלהו.
התחום השלישי הוא אינסופי , אבל נראה לי שללא מגבלות מצד 2 התחומים האחרים, רדיפה של אנשים אחר הנאות מתחום זה, תהיה הרבה פחות קשה וכאובה מאשר היא היום.
==תגובת הכלכלנים==
==תגובת הכלכלנים==