בדומה לכך, [[אמון]] והיבטים אחרים של [[הון חברתי]] יכולים להחשב כמוצר ציבורי. לדוגמה אמון הוא הבסיס לקיומו של [[כסף]] והמחאות שמאפשרים קיום של [[שוק]] ומסחר, שלהם עצמם השפעות רחבות על החברה והתועלת שהם מניבים אינה מסתכמת בתועלת שיש למוכר ולקונה עצמם. [[יובל נוח הררי]] לדוגמה מתאר בהקשר של [[היסטוריה של הכסף]] כיצד הקניית אמון במטבע-לאומי היתה דבר קשה לביצוע בתחילת השימוש במטבעות כבסיס ל[[כסף]], כך שכאשר נוצר אמון כזה, גם שליטים של מדינות אחרות השתמשו במוצר זה. כמו במוצרים ציבוריים אחרים, רמת האמון הכללי בחברה היא דבר שרבים נהנים ממנו, גם אם הם לא משלמים על עצם קיומו. הכלכלן האקולוגי [[הרמן דיילי]] טוען בספר [[כלכלה אקולוגית: עקרונות ויישומים (ספר)|כלכלה אקולוגית: עקרונות ויישומים]] כי [[כסף]] הוא מוצר ציבורי משום שיש לו תכונות של אי-יריבות ואין לו בלבדיות. | בדומה לכך, [[אמון]] והיבטים אחרים של [[הון חברתי]] יכולים להחשב כמוצר ציבורי. לדוגמה אמון הוא הבסיס לקיומו של [[כסף]] והמחאות שמאפשרים קיום של [[שוק]] ומסחר, שלהם עצמם השפעות רחבות על החברה והתועלת שהם מניבים אינה מסתכמת בתועלת שיש למוכר ולקונה עצמם. [[יובל נוח הררי]] לדוגמה מתאר בהקשר של [[היסטוריה של הכסף]] כיצד הקניית אמון במטבע-לאומי היתה דבר קשה לביצוע בתחילת השימוש במטבעות כבסיס ל[[כסף]], כך שכאשר נוצר אמון כזה, גם שליטים של מדינות אחרות השתמשו במוצר זה. כמו במוצרים ציבוריים אחרים, רמת האמון הכללי בחברה היא דבר שרבים נהנים ממנו, גם אם הם לא משלמים על עצם קיומו. הכלכלן האקולוגי [[הרמן דיילי]] טוען בספר [[כלכלה אקולוגית: עקרונות ויישומים (ספר)|כלכלה אקולוגית: עקרונות ויישומים]] כי [[כסף]] הוא מוצר ציבורי משום שיש לו תכונות של אי-יריבות ואין לו בלבדיות. |