שינויים

* '''[[מחזור החנקן]]''' הביו-גיאוכימי (מגבלה של קיבוע חנקן בתעשייה ובחקלאות של N2 עד 35TgN בשנה)

* '''[[מחזור החנקן]]''' הביו-גיאוכימי (מגבלה של קיבוע חנקן בתעשייה ובחקלאות של N2 עד 35TgN בשנה)

* '''[[מחזור הזרחן]]''' (זרם זרחן השנתי שנכנס לאוקיינוסים בכמות שלא תעלה על פי 10 מכמות הבלייה הטבעית של זרחן)

* '''[[מחזור הזרחן]]''' (זרם זרחן השנתי שנכנס לאוקיינוסים בכמות שלא תעלה על פי 10 מכמות הבלייה הטבעית של זרחן)

* '''שימוש עולמי ב[[מים מתוקים]]''' (פחות מ-4000 km3 בשנה של שימוש צרכני של משאבים מי נגר)

* '''[[משבר המים העולמי|שימוש עולמי במים מתוקים]]''' (פחות מ-4000 km3 בשנה של שימוש צרכני של משאבים מי נגר)

* '''שינויים במערכות ה[[קרקע]]''' (פחות מ15% מהשטח היבשתי שאינו מכוסה בקרח נמצא בעיבוד חקלאי)

* '''שינויים במערכות ה[[קרקע]]''' (פחות מ15% מהשטח היבשתי שאינו מכוסה בקרח נמצא בעיבוד חקלאי)

* ו'''קצב אובדן של [[מגוון ביולוגי|שונות ביולוגית]]''' (קצב שנתי נמוך מ-10 הכחדות מינים פר מיליון מינים).  

* ו'''קצב אובדן של [[מגוון ביולוגי|שונות ביולוגית]]''' (קצב שנתי נמוך מ-10 הכחדות מינים פר מיליון מינים).  

ההשפעה של בני האדם על מחזור החנקן היא משמעותית. כיום, בני אדם הופכים מולקלות N2 לצורות ראקטיביות של חנקן בקצב גדול יותר מאשר כל התהליכים היבשתיים הטבעיים גם יחד. המרות אנושיות של חנקן מתרחשות בעיקר על ידי 4 תהליכים: קיבוע תעשייתי של חנקן אטמוספרי N2 ל[[אמוניה]] (כ-80 מיליוני טונות לשנה);קיבוע חקלאי של חנקן אטמוספירי N2 על ידי גידולי קטניות (כ-40 מיליוני טונות לשנה); שריפה של [[דלק מחצבי]] (כ-20 מיליוני טונות לשנה); ושריפה של [[ביומאסה]] (כ-10 מיליוני טונות לשנה); למרות שהמטרה הראשית של רוב החנקן הראקטיבי הזה היא לשם שיפור תנובת המזון על ידי [[דשן]] חלק גדול המחנקן הראקטיבי מגיע בסופו של דבר לאיזורי חוף ולמקורות מים וגורם ל[[זיהום]], גורם לזיהום אוויר ומצטבר בביומאסה. מאמצים להקטין זיהום חנקן היו עד כה למרה מקומית והאיזורית בלבד. לדוגמה על ידי הגבלת ריכוזים של ניטרטים במי תהום או על ידי הגבלת פליטות של ניטראט-אוקסיד באיזורים עירוניים.

ההשפעה של בני האדם על מחזור החנקן היא משמעותית. כיום, בני אדם הופכים מולקלות N2 לצורות ראקטיביות של חנקן בקצב גדול יותר מאשר כל התהליכים היבשתיים הטבעיים גם יחד. המרות אנושיות של חנקן מתרחשות בעיקר על ידי 4 תהליכים: קיבוע תעשייתי של חנקן אטמוספרי N2 ל[[אמוניה]] (כ-80 מיליוני טונות לשנה);קיבוע חקלאי של חנקן אטמוספירי N2 על ידי גידולי קטניות (כ-40 מיליוני טונות לשנה); שריפה של [[דלק מחצבי]] (כ-20 מיליוני טונות לשנה); ושריפה של [[ביומאסה]] (כ-10 מיליוני טונות לשנה); למרות שהמטרה הראשית של רוב החנקן הראקטיבי הזה היא לשם שיפור תנובת המזון על ידי [[דשן]] חלק גדול המחנקן הראקטיבי מגיע בסופו של דבר לאיזורי חוף ולמקורות מים וגורם ל[[זיהום]], גורם לזיהום אוויר ומצטבר בביומאסה. מאמצים להקטין זיהום חנקן היו עד כה למרה מקומית והאיזורית בלבד. לדוגמה על ידי הגבלת ריכוזים של ניטרטים במי תהום או על ידי הגבלת פליטות של ניטראט-אוקסיד באיזורים עירוניים.

==התפתחויות נוספות==

==התפתחויות נוספות==

בשנת 2012 Kate Raworth מ[[אוקספם]] העירה כי המושג של גבולות פלנטרים לא לוקח בחשבון [[גידול אוכלוסין]]. היא הציעה לשלב גבולות חברתיים לתוך המבנה של הגבולות הפלנטריים, כמו משרות, חינוך, מזון, גישה למים נקיים, שירותי בריאות ואנרגיה.  

בשנת 2012 Kate Raworth מ[[אוקספם]] העירה כי המושג של גבולות פלנטרים לא לוקח בחשבון [[גידול אוכלוסין]]. היא הציעה לשלב גבולות חברתיים לתוך המבנה של הגבולות הפלנטריים, כמו משרות, חינוך, מזון, גישה למים נקיים, שירותי בריאות ואנרגיה.