47,332
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
שורה 1:
שורה 1: − + − + − כל ערוצי הטלוויזיה בישראל, סרבו להקרין את הסרט. הקרנת הבכורה שלו היתה ב-31 באוגוסט 2008 בסינמטק שם הוקרן פעמים אחדות, וכן וניתן להשיג אותו באתר הסרט. + − חברת "יס" הזמינה את הסרט מרוזנטל. חברת יס מסרה שהסרט לא שודר, בשל אי הסכמה עם רוזנטל לגבי התכנים והם סירבו לפרט מה היו אותן "אי הסכמות". נמרוד קמר, טוען שהסיבה האמיתית לאי השידור היה איומים בתביעות מצד האחים עופר. איומים אלה אכן אושרו על ידי החברה, אלא שהדבר קרה אחרי שהתקבלה ההחלטה שלא לשדר. [http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000373828&fid=2860]. לבסוף שודר הסרט בערוץ 1.+ − + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + − + + + +
בסיוע ויקפידה העברית
'''שיטת השקשוקה''' הוא סרט תעודי של העיתונאי מיקי רוזנטל והבימאי אילן עבודי, אודות [[האחים עופר]] ו[[משפחות ההון בישראל]], שהופק בשנת 2008.
'''שיטת השקשוקה''' הוא סרט תעודי, דוקו אקטיביסטי של העיתונאי [[מיקי רוזנטל]] והבימאי אילן עבודי, שהופק בשנת 2008, אודות הקשרים בין ממשלת ישראל ובין [[האחים עופר]] כהדגמה ל[[קשרי הון שלטון]] ולדרכים בהן [[משפחות ההון בישראל]] מנצלות את כוחן דרך הממשלה והעיתונות. כן טוענים היוצרים כי מאות מיליוני דולרים זרמו מהציבור אל האחים עופר.
הסרט מנסה לשפוך אור על הקשרים בין ההון והשלטון בישראל ולתאר את השיטה שבאמצעותה קשרים אלה מתקיימים. יוצרי הסרט מנסים להדגים את השיטה באמצעות סיפורה של משפחת עופר. כן הם טוענים כי מאות מיליוני דולרים זרמו מהציבור אל האחים עופר.
שמו של הסרט, "שיטת השקשוקה", נגזר מדברים שאומר במהלכו עורך הדין [[רם כספי]] שייצג את [[החברה לישראל]] (שבשליטת משפחת עופר) מול פקידי [[משרד האוצר]] במשא ומתן על רכישת חברת "[[צים]]". כספי סיפר שלקחו את הצעות המחיר השונות ועשו מהן "שקשוקה", וכך נקבע המחיר הסופי שתשלם החברה לישראל למדינת ישראל. לפי הנטען בסרט, סכום זה הוא נמוך מאוד ביחס לשווייה האמיתי של חברת הספנות, בעיקר משום שהאחים עופר היו היחידים שניגשו למכרז.
הסרט זכה בפרס אופיר בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר, כמו גם בפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר ובפרס התחקיר בטקס פרסי הקולנוע הדוקומנטרי לשנת 2009{{הערה|{{ynet||הוכרזו הזוכים בפרסי הקולנוע הדוקומנטרי|3771884|3.9.2009|}}}}.
כל ערוצי הטלוויזיה בישראל, סרבו להקרין את הסרט. הקרנת הבכורה שלו היתה ב-31 באוגוסט 2008 בסינמטק שם הוקרן פעמים אחדות, וכן וניתן להשיג אותו באתר הסרט. לאחר מסע של איומים בתביעות וקמפיין ציבורי בעד הסרט הסכימו להקרין אותו בערוץ 1 ובערוץ 10.
הסרט נקרא על שם הדיון שהתבצע בין הפקידים נציגי המדינה שרצו להפריט את חברת "צים" (חברה בבעלות משותפת של המדינה ושל החברה לישראל שבשליטת האחים עופר) ובין עורך הדין שייצג את האחים עופר במכרז - עו"ד רם כספי. כשלא הצליחו להגיע להסכמה על מחיר ההפרטה הוסכם על סכום על ידי שליפת מחיר אקראי מתוך כובע שבו הושמו מחירים שונים, שיטה הקרויה בפי עו"ד כספי: "שיטת השקשוקה".
כבר בשלב הפקת הסרט הוגשה על ידי משפחת עופר תביעה נגד יוצריו ואף תחנת שידור ישראלית לא הסכימה במשך כשנה לשדרו. הקרנת הבכורה שלו היתה בסינמטק תל אביב ב-31 באוגוסט 2008, וכן הוא הוקרן באירועים וכנסים שונים, וב[[הכנסת|כנסת]]{{הערה|{{ynet|צבי לביא|האחים עופר: מוכנים להשתתף בדיון על הון ושלטון|3728792|9.6.2009|}}}}. ב-28 ביולי 2009, כשנה לאחר הקרנת הבכורה של הסרט, הוא שודר ב[[ערוץ 1]], ומיד לאחר הקרנתו שודר סרט תגובה מטעם [[החברה לישראל]] שבשליטת משפחת עופר. לבסוף, בפברואר 2010 הוסרה התביעה שהגישה משפחת עופר{{הערה|{{TheMarker1|הילה רז|הסדר בתביעה על "שיטת השקשוקה": עידן עופר ימשוך את התביעה - מיקי רוזנטל לא יתנצל|law/1.568298|15.2.2010}}}}.
==הסרט==
הסרט בודק את הקשר בין ההון לשלטון במדינת [[ישראל]] דרך הקשר בין גורמי ממשל ו[[עיתונות]] לבין [[משפחת עופר]]. הסרט בוחן את הדרך שבה [[הפריטה]] המדינה נכסים למשפחת עופר כמו [[מפעלי ים המלח]], [[צים]] ו[[בז"ן]].
===הפרטת חברת צים===
לגבי חברת הספנות [[צים]], שהליך מכירתה הוא המקור לשם הסרט, מציג הסרט את מחיר ה[[הפרטה]] של החברה באמצעות עדויות של עובדי מספנה על התנאים במספנות משפחת עופר, ככוח עבודה זול הממולא כיום בעיקר על ידי [[עובדים זרים]]. כמו כן הסרט מבקר את ההחלטה של "צים" המופרטת שלא לפעול ב[[נמל אילת]], החלטה שבעקבותיה ירד נפח העבודה בנמל באופן משמעותי.
===ניר גלעד ובתי הזיקוק===
בין היתר נשאלת השאלה מדוע שילמה המדינה למשפחת עופר סכום של 568 מיליון ש"ח תמורת בתי הזיקוק כאשר הם שייכים למדינה. הסרט מציג דוגמאות לכך שאותם פקידי ממשל שביצעו את העסקאות השנויות במחלוקת בשם מדינת ישראל עם משפחת עופר, התמנו לאחר פרישתם מהמגזר הציבורי לעובדים בכירים ב[[קבוצת האחים עופר]]. הדוגמה הבולטת לכך בה מתמקד הסרט היא מינויו של החשב הכללי לשעבר ב[[משרד האוצר]], ניר גלעד, לתפקיד מנכ"ל [[החברה לישראל]]{{הערה|{{ynet||ניר גלעד מונה למנכ"ל החברה לישראל|3407902|3.6.2007|}}}} וזאת לאחר חתימת הסכם זיכיון של המדינה עם האחים עופר, המוכר גם כ"הסכם ניר גלעד", שעורר מחלוקת ציבורית ניכרת וספג גם ביקורת חריפה מצד [[מבקר המדינה]] עד כדי כך שחברי כנסת ואחרים ביקשו לפתוח בחקירה דקדקנית של פשר העניין{{הערה|{{ynet||ח"כ פינס: לחקור מתן ההטבה החריגה לאחים עופר|2781063|8.10.2003|}}}} ואפילו לפתוח בחקירה פלילית נגד ניר גלעד{{הערה|{{TheMarker1||המדינה לבג"ץ: עתירת התנועה לאיכות השלטון נגד מינוי ניר גלעד בחברה לישראל - לא מן העניין|realestate/1.349314|18.9.2006}}}}.
===קשרי הון עיתון===
הסרט מציג גם את היחסים ההדוקים בין בכירים במגזר הציבורי והתקשורתי לבין האחים עופר, ידידות קרובה שמתגמלת את שני הצדדים. הסרט מראה כיצד נמנעים תחקירים על מקורבים לאחים עופר באמצעות אנשי מפתח כמו [[רפי גינת]], שבהיותו העורך הראשי של העיתון [[ידיעות אחרונות]] ניסה למנוע מעורך המוסף "7 ימים" דאז, ניר בכר, מלפרסם תחקיר שחשף לראשונה את החשדות כי אלי לנדאו ניהל באופן לא תקין [[מכרז]] להובלת פחם בהיותו יו"ר חברת החשמל והיטה אותו לטובת חברת "עופר אוניות", גינת האשים את בכר בכך שבפרסום הכתבה הוא מבקש למנוע את מינוי לנדאו לתפקיד יו"ר מועצת [[רשות השידור]]. עוד הוסיף גינת, כך טען בכר, כי לדעתו מדובר ב"חרא של כתבה" וכי "אתם רוצים להפוך את לנדאו למושחת בכל מחיר"{{הערה|{{וואלה||ניר בכר עתר נגד פיטוריו|832113|27.12.2005|}}}}. בסופו של דבר, למרות התנגדותו התקיפה של גינת, פורסם התחקיר על אלי לנדאו, ובעקבותיו נפתחה חקירה נגד לנדאו בעניין{{הערה|{{ynet||מזוז החליט לפתוח בחקירה נגד אלי לנדאו|3168618|13.11.2005|}}}}. לטענת בכר, פרשה זו גרמה מאוחר יותר לפיטוריו בידי גינת{{הערה|{{הארץ||עורך "ידיעות אחרונות" רפי גינת פיטר את עורך מוסף "7 ימים", ניר בכר|658251|15.12.2005}}}}.
===התרומה למוזיאון תל אביב===
חלק חוזר בסרט עוסק בתרומה של סמי עופר לבניית חצי אגף במוזיאון תל אביב לאמנות. בתמורה, ביקש עופר מעריית תל אביב לקרוא למוזיאון על שמו ועל שם רעייתו, וכן סעיפים הנותנים, זכויות בעלות על מבנה המוזיאון למשפחת עופר. רוזנטל מראיין תורמים אחרים של המוזיאון שמתערמים על ההחלטה וטוענים כי הם הקימו את המוזיאון לשם תמיכה באומנות ולא לשם האדרת שמו של מישהו. לטענת רוזנטל והתורמים עצמם, לאחר מהלך כזה הם לא יתרמו יותר למוזיאון. רונזטל מנסה לראיין את מנהל המוזיאון ולהשיג את תגובתו, אך זה מתחמק ממנו. תוך כדי הסרט מתברר שעוד לפני אישור הנושא וקבלת התרומה, כבר שינו את השלט המופיע על המוזיאון כך שהוא נקרא "מוזיאון תל אביב לאומנות על שם סמי ואביבה עופר". בעקבות הדיון הציבורי בנושא, החלו לעלות טענות מצד חברי מוצעה [[עיריית תל אביב]] נגד סעיפים בהסכם, סמי עופר ביטל את התרומה, ותרם את הכסף למוזיאון בלונדון.
===זיהום סביבתי ותרומות===
הסרט מציג דו"ח של [[המשרד לאיכות הסביבה]] הטוען כי מפעלי האחים, כמו [[בז"ן]], מזהמים את הסביבה פי כמה וכמה מהמותר בחוק ואת ההשפעות השליליות שזיהום זה גורם. מיקי רוזנטל אף מתעמת בסרט עם בכירה ב[[האגודה למלחמה בסרטן|אגודה למלחמה בסרטן]] לאחר שהאגודה העניקה תעודת הוקרה לסמי עופר על תרומתו.
===קשרי הון שלטון===
הסרט עוסק גם בקשר השתיקה לכאורה לגבי בעלי הון. במהלך הסרט מנסים יוצריו למכור אותו לתחנות טלוויזיה ונתקלים בסירוב מוחלט וכן בקושי יוצא דופן כשמוגשת תביעה משפטית נגדם.
על ציפיותיו למה שישתנה בעקבות הסרט אמר רוזנטל:
{{ציטוט|תוכן=אני מצפה שנגדיר מחדש את הנורמה לגבי כספי ציבור וחלוקתם: כסף ציבורי הוא קודש קודשים. אזרח במדינה צריך לדעת מה קורה במדינתו וקהילתו, ולהיות מעורב במה שאכפת לו ומה שכואב לו. כבודדים, אמנם יש לנו מעט כוח להשפיע, אבל ביחד אפשר לשנות ולתקן את המדינה. פעם קראו לזה ציונות, אחר כך אכפתיות.
|מקור=מתוך סיכום 2008 בקולנוע, "[[האוזן השלישית]]"}}
רוזנטל הדגיש כי מעבר חברי הכנסת ועשרות עובדי מדינה, בפרט עובדי משרד האוצר, לעבוד עבור החברות שבשליטת משפחת עופר מיד לאחר פרישתם מתפקידיהם הציבוריים, הוא לב השיטה שביקש לחשוף.
==מאבק משפטי וציבורי סביב הסרט==
חברת "יס" הזמינה את הסרט מרוזנטל. כבר בתחילת העבודה על הסרט הוגשה נגד רוזנטל ואשתו (שלא לקחה חלק בעשיית הסרט) תביעת דיבה ופגיעה בפרטיות, מטעם פרקליטה של משפחת עופר{{הערה|{{ynet||האחים עופר: סרט מלחמה|3583905|19.8.2008|}}}}. כמו כן קיבל רוזנטל איומים על חייו. אף על פי כן החליטו רוזנטל וחברת yes, שהשתתפה במימון הסרט, להמשיך בהפקה. במהלך הסרט מוצגים שני מכתבים של איומים בתביעה נגד רוזנטל ועולה החשש שאלו [[תביעת SLAP]] שנועדה להפחיד את היוצרים.
מאוחר יותר נסוגה בה חברת yes מן המימון ורוזנטל מימן את שאר הסרט מהלוואות שלקח{{הערה|{{nrg||מיקי רוזנטל: אני פוחד|1/ART1/779/241||}}}}. התמיכה הציבורית הרחבה ברוזנטל הביאה יותר מאלף גולשי אינטרנט לחתום על כתב התחייבות, בו כל אחד מהם יישא באלפית מהסכום שרוזנטל יידרש לשלם, אם משפחת עופר תזכה בתביעה<ref>http://www.funder.co.il/article.aspx?idx=10132</ref>.
בתחילה, מסרה חברת יס מסרה שהסרט לא שודר, בשל אי הסכמה עם רוזנטל לגבי התכנים והם סירבו לפרט מה היו אותן "אי הסכמות". נמרוד קמר, טוען שהסיבה האמיתית לאי השידור היה איומים בתביעות מצד האחים עופר. איומים אלה אכן אושרו על ידי החברה, אלא שהדבר קרה אחרי שהתקבלה ההחלטה שלא לשדר. [http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000373828&fid=2860].
בסיום עשיית הסרט הודיע סמנכ"ל התוכן של חברת yes יונה ויזנטל כי החליט לא לשדר את הסרט. זאת, לטענתו, בשל סצינות הנוגעות ל[[סרטן (מחלה)|מחלת הסרטן]] שהוסיף רוזנטל בניגוד לסיכום עמו. לטענת יוצרי הסרט, הם הסכימו להוריד חלק מהחומרים כדי ש-yes יאשרו את שידור הסרט, ובכל זאת הסרט לא עלה לשידור<ref> [http://www.tv.social.org.il/civic/stv-shakshuka-31-8-08.htm שקשוקה, הון ותקשורת] - [[הטלוויזיה החברתית]] </ref>.
החרם שהוטל על הסרט מטעם ערוצי השידור יצר הד ציבורי רב. בין השאר, התארגנו מספר איגודי יוצרים וכתב העת לקולנוע "מערבון" לכנס בבית העיתונאים בנוגע ל[[צנזורה]] בעקבות לחץ של [[משפחות ההון בישראל|בעלי הון]]. בוצעו הקרנות פרטיות כדי לכסות חלק מהעליות ולהפיץ את התכנים שלו.
בסופו של דבר החליטה הנהלת הסינמטק בתל אביב לאשר את הקרנת הסרט, למרות מכתבים מעורכי הדין של משפחת עופר. ב-31 באוגוסט 2008 התקיימה הקרנת הבכורה המסחרית של הסרט. לאחר מכן הוקרן הסרט גם בסינמטק ירושלים.
בעקבות העניין, פנו [[ערוץ 10]] ו[[ערוץ 1]] על מנת לשדר את הסרט, אך גם עליהם הופעלו לחצים משפטיים שלא לשדרו. [[האגודה לזכויות האזרח]] פנתה להנהלת רשות השידור בנושא, בטענה שעל רקע הלחצים העזים למניעת השידור, הופכת שאלת שידורו של הסרט להיות הרת גורל עבור [[חופש הביטוי]] וה[[דמוקרטיה]] בישראל. הנהלת ערוץ 1 הודיעה כי הסרט ישודר, עם תיקונים כלשהם{{הערה|{{ynet||שקלאר: נשדר את "שיטת השקשוקה"|3597138||}}}}. לבסוף החליטה הנהלת הערוץ לשדרו ללא שינויים, ולאחריו סרט תגובה מטעם החברה לישראל ומשפחת עופר{{הערה|{{וואלה|ענת קם|השקשוקה על האש|1521162||}}}}, סרט שעלותו הסתכמה בכחצי מיליון ש"ח{{הערה|{{גלובס||יחימוביץ' לגושן: האם מותר לחברה לישראל לממן את סרט התגובה ל"שיטת השקשוקה"?|1000496380|8.9.2009}}}}. שני הסרטים שודרו בערוץ הראשון ב-28 ביולי 2009 במשדר מיוחד בהנחיית עודד שחר. לאחר הקרנת הסרטים התעמתו באולפן רוזנטל ונציג משפחת עופר, חה"כ לשעבר, אלי גולדשמידט. גולדשמידט נראה נרגש וזועם וטען כי "התקשורת שופכת את דמה של משפחת עופר, אומרים עליהם דברים לא נכונים ועושים להם דמוניזציה"{{הערה|{{הארץ||"התקשורת עושה דמוניזציה למשפחת עופר"|1018044|4.9.2009}}}}.
במסגרת הסכם פשרה שנחתם בין הצדדים ב-13 בספטמבר 2009, הוסכם כי משפחת עופר תשלם לרוזנטל סכום של 40 אלף ש"ח עבור הוצאות משפטיות, בתוספת מע"מ{{הערה|{{TheMarker1|אופיר בר-זהר|משפחת עופר תשלם למיקי רוזנטל 40 אלף שקל הוצאות בית משפט בתוספת מע"מ|advertising/1.555014|13/09/09}}}}.
==ביקורות==
דווקא בגלל ההתנגדות להקרנת הסרט - הוא זכה להתעניינות תקשורתית יותר מכל סרט תיעודי ישראלי אחר ששודר בשנת 2008. "זה הסרט שאף אחד לא רוצה שתראו. עכשיו כולם צריכים לראות אותו", כתב ירון טן-ברינק, מבקר הטלוויזיה של [[ידיעות אחרונות]]. "עזבו הכול ולכו לראות את הסרט הזה. תקבלו הסבר מפורט ומדויק איך המדינה גונבת מאתנו ומעבירה לאחים עופר", כתב גיא מרוז במעריב. עיתונאים נוספים ובהם קובי אריאלי הפצירו בקוראים "לכו לראות את "שיטת השקשוקה". אל תחמיצו"{{הערה|{{nrg|קובי אריאלי|שיטת השקשוקה מעוררת שאלות|5/ART1/782/080|05/09/08|}}}}.
==ראו גם==
* [[משפט מקלייבל]]
* [[קשרי הון שלטון]]
* [[משפחות ההון בישראל]]
* [[משפחת עופר]]
* [[החברה לישראל]]
* [[הפרטה בישראל]]
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}
==קישורים חיצוניים==
==קישורים חיצוניים==
* [http://www.shakshuka-movie.com אתר הסרט]
* [http://www.shakshuka-movie.com אתר הסרט שיטת השקשוקה]
* [http://www.omov.org אתר תגובה על שיטת השקשוקה]
* [http://www.youtube.com/watch?v=goAh4y6aWE8 טריילר הסרט שיטת השקשוקה].
* [http://www.gamanimiki.org.il/ גם אני מיקי רוזנטל] - התארגנות ציבורית לתמיכה במיקי רוזנטל ואילן עבודי בעקבות תביעת הענק של האחים עופר.
* {{nrg|מיקי רונזטל|מיקי רונזטל: אני פוחד|1/ART1/779/241|30/08/2008}}
* {{nrg|מיקי רונזטל|מיקי רונזטל: אני פוחד|1/ART1/779/241|30/08/2008}}
* {{ynet|גינגי פרידמן|שיטת השקשוקה: סיפור על טרור משפטי|3590897|02.09.08}}
* {{ynet|גינגי פרידמן|שיטת השקשוקה: סיפור על טרור משפטי|3590897|02.09.08}}