שינויים

'''ב.סבל כתוצאה מארעיות ושינוי'''

'''ב.סבל כתוצאה מארעיות ושינוי'''

לסבל הזה יש כמה היבטים. החשוב ביותר מהם קשור לנושא המוות, שאינו אלא נגזרת מטבעה הארעי של המציאות. למרות שהתרבות המערבית כחלק מהתכחשות לסבל של החיים מדחיקה את עובדת המוות, ואינה דנה בו, המוות כמובן מרחף מעלינו כל הזמן כמעין עננה, שלא מאפשרת לנו להיות מאושרים במלוא מובן המילה. הבעיה היא, שכמה שלא ננסה להדחיק את המוות, בשורה התחתונה ברמה התת מודעת למוות תמיד תהייה השפעה עלינו בכל תחומי החיים, ובהם כמובן גם המימד החומרי-כלכלי. לכן, המוות ישפיע עלינו תמיד באופן חזק, גם אם ךא תמיד מודע, ומכיוון שהוא גם מודחק השפעתו השלילית עלינו תתעצם, וזאת למרות שאולי לא נהייה מודעים לכך כפי שאמרנו.

לסבל הזה יש כמה היבטים. החשוב ביותר מהם קשור לנושא המוות, שאינו אלא נגזרת מטבעה הארעי של המציאות. למרות שהתרבות המערבית כחלק מהתכחשות לסבל של החיים מדחיקה את עובדת המוות, ואינה דנה בו, המוות כמובן מרחף מעלינו כל הזמן כמעין עננה, שלא מאפשרת לנו להיות מאושרים במלוא מובן המילה. הבעיה היא, שכמה שלא ננסה להדחיק את המוות, בשורה התחתונה ברמה התת מודעת למוות תמיד תהייה השפעה עלינו בכל תחומי החיים, ובהם כמובן גם המימד החומרי-כלכלי. לכן, המוות ישפיע עלינו תמיד באופן חזק, גם אם לא תמיד מודע, ומכיוון שהוא גם מודחק השפעתו השלילית עלינו תתעצם, וזאת למרות שאולי לא נהייה מודעים לכך, כפי שאמרנו.

   

   

משמעות הדבר הוא שככל שנעבוד יותר ויותר, נצבור עוד ועוד חומר, וניצמד יותר ויותר לחומר זה, והדבר נכון במידה מסוימת אפילו ברמת מתן המענה לצרכים הבסיסיים ביותר, וגם אם זה נכון שרמה חומרית מסוימת הכרחית עבורנו, הן מכיוון שזה הבסיס להתקדמות רוחנית ומוסרית, והן מכיוון שבסיס מסוים של חומר ברמת מתן מענה לצרכים בסיסיים הכרחי עבור אושרנו, עדיין ברמה הבסיסית ביותר של המוות, וברמה המוחלטת בכלל, כל הדברים הללו הולכים בזמן המיתה לאבדון, ואין בהם שימוש. הזמן והמאמץ שהושקע בצבירתם ברמה מוחלטת זו, הוא למעשה בזבוז של זמן.

משמעות הדבר הוא שככל שנעבוד יותר ויותר, נצבור עוד ועוד חומר, וניצמד יותר ויותר לחומר זה, והדבר נכון במידה מסוימת אפילו ברמת מתן המענה לצרכים הבסיסיים ביותר, וגם אם זה נכון שרמה חומרית מסוימת הכרחית עבורנו, הן מכיוון שזה הבסיס להתקדמות רוחנית ומוסרית, והן מכיוון שבסיס מסוים של חומר ברמת מתן מענה לצרכים בסיסיים הכרחי עבור אושרנו, עדיין ברמה הבסיסית ביותר של המוות, וברמה המוחלטת בכלל, כל הדברים הללו הולכים בזמן המיתה לאבדון, ואין בהם שימוש. הזמן והמאמץ שהושקע בצבירתם ברמה מוחלטת זו, הוא למעשה בזבוז של זמן.

'''חוסר עצמיות-"אין אני"'''

'''חוסר עצמיות-"אין אני"'''

הסבל הגדול ביותר שלנו, הן מבחינה כלכלית, והן בכל רמה ומכל בחינה אחרת, נגרם כתוצאת אשליית האני, העצמי או האגו הקבוע ו/או נצחי. מאשליה זו, וכחלק נסבל ההתניה, פשוט מכיוון שלא ניתן לספק, להאדיר, להאכיל ולהאביס רצון אינסופי מעצם הגדרתו ככזה. ההיקשרות כדבר מותנה ואשלייתי דומה לנהר, שזרימתו אין סופית. מכיוון שגם האשליה היא אינסופית, אין זה כלל משנה מה ניתן לרצון זה, הדבר לא יספק אותו, ותמיד תהייה אנרגיה רצונית שבהתבסס על אשליה נוספת וגדולה יותר, שתרצה עוד. הדרך כאמור להסקת סבל זה היא בביעור האנרגיה הרצונית של ההיקשרות והרצונות האינסופיים, והתמרתם באנרגיה הרצונית של החכמה והתובנה.  

הסבל הגדול ביותר שלנו, הן מבחינה כלכלית, והן בכל רמה ומכל בחינה אחרת, נגרם כתוצאת אשליית האני, העצמי או האגו הקבוע ו/או נצחי. מאשליה זו, וכחלק מסבל ההתניה, פשוט מכיוון שלא ניתן לספק, להאדיר, להאכיל ולהאביס רצון אינסופי מעצם הגדרתו ככזה. ההיקשרות כדבר מותנה ואשלייתי דומה לנהר, שזרימתו אין סופית. מכיוון שגם האשליה היא אינסופית, אין זה כלל משנה מה ניתן לרצון זה, הדבר לא יספק אותו, ותמיד תהייה אנרגיה רצונית שבהתבסס על אשליה נוספת וגדולה יותר, שתרצה עוד. הדרך כאמור להסקת סבל זה היא בביעור האנרגיה הרצונית של ההיקשרות והרצונות האינסופיים, והתמרתם באנרגיה הרצונית של החכמה והתובנה.  

כל ניסיון לספק, להעצים או למקסם את הרצונות האינסופיים, את התשוקה, את ההיקשרות, את העונג ואת האשליה, לא רק שתגרום לסבל, אלא להעצמתו לרמות בלתי נסבלות. הפיתרון כאמור הוא רק בהתפכחות מאשליית האני והעצמי, שמטבעו אינו אלא פיתרון רוחני, כאשר מצד שני יש צורך להשתית את הכלכלה על רעיון האין אני, כלומר על חוסר עצמי, ומתן מענה לצרכים בניגוד לאשליית הרצונות האינסופיים. שילוב שתי הרמות, כלומר ביסוס הכלכלה על רעיון חוסר העצמיות וסיפוק צרכים, ובמקביל הליכה במסלול הרוחני – פסיכולוגי להכחדת אשליית האגו תוך שימוש בכלכלה כבסיס להתפתחות רוחנית מעין זו, מביאה הן למזעור הסבל הכלכלי למינימום האפשרי, ומאידך להכחדה אולטימטיבית של הסבל של הסבל בכל הרמות, הכלכלית החומרית והפסיכולוגית הרוחנית. בהליכה במסלול רוחני אנו מגיעים למצב שניתן להגדירו בכלל הבא: "יש סבל, אבל אין סובל".

כל ניסיון לספק, להעצים או למקסם את הרצונות האינסופיים, את התשוקה, את ההיקשרות, את העונג ואת האשליה, לא רק שתגרום לסבל, אלא להעצמתו לרמות בלתי נסבלות. הפיתרון כאמור הוא רק בהתפכחות מאשליית האני והעצמי, שמטבעו אינו אלא פיתרון רוחני, כאשר מצד שני יש צורך להשתית את הכלכלה על רעיון האין אני, כלומר על חוסר עצמי, ומתן מענה לצרכים בניגוד לאשליית הרצונות האינסופיים. שילוב שתי הרמות, כלומר ביסוס הכלכלה על רעיון חוסר העצמיות וסיפוק צרכים, ובמקביל הליכה במסלול הרוחני – פסיכולוגי להכחדת אשליית האגו תוך שימוש בכלכלה כבסיס להתפתחות רוחנית מעין זו, מביאה הן למזעור הסבל הכלכלי למינימום האפשרי, ומאידך להכחדה אולטימטיבית של הסבל של הסבל בכל הרמות, הכלכלית החומרית והפסיכולוגית הרוחנית. בהליכה במסלול רוחני אנו מגיעים למצב שניתן להגדירו בכלל הבא: "יש סבל, אבל אין סובל".