47,332
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
יצירת דף עם התוכן " '''היסטוריה כלכלית של היהודים''' מתארת את ההיסטוריה של היהודים מנקודת מבט כלכלית, כלומר כי..."
'''היסטוריה כלכלית של היהודים''' מתארת את ההיסטוריה של היהודים מנקודת מבט כלכלית, כלומר כיצד היהודים שרדו ושגשגו במהלך ההיסטוריה בדגש על [[חקר הכלכלה|ניתוח כלכלי-חברתי]] הנוגע גם להיבטים של תרבות פוליטיקה ואקולוגיה.
את ההיסטוריה של הכלכלה היהודית ניתן לחלק ל-3 תקופות מרכזיות - עד חורבן בית ראשון, בתקופת הגלות עד ל[[המהפכה התעשייתית|מהפכה התעשייתית]] ומאז ועד היום.
==תקופת בית ראשון==
החלק הראשון הוא מימדי קדם ועד חורבן בית ראשון. בשלב זה עוצבו רוב החוקים וחלק מן המסורות והתרבות היהודית, חוקים ומסורות אלה העניקו חוקים בעלי השלכות כלכליות כמו יום שבת, שנת שמיטה, יובל, לקט ועוד חוקים ונקודות השקפה שהשפיעו על התפתחות עקרונות של [[כלכלה יהודית]]. שלב זה אופיין בכלכלה חקלאית פרה-תעשייתית דומה ברוב המאפיינים שלה לכלכלות חקלאיות אחרות של אותה תקופה בתוספת מספר היבטים שנבעו ממבנה החברה העברית-יהודית, כמו בית מלוכה חלש ושבטים מקומיים חזקים, וחוקים מהדת והמסורת היהודית. השלב השני הוא מתחילת הגלות ועד לעידן התעשייתי במאה ה-19. בשלב זה היו היהודים בולטים כחלק ממעמד של כלכלת שירותים וכעם סוחרים עם בולטות בקרב אליטה משכילה ובקרב האליטה השלטונית והתרבותית במדינות אירופה ובאזור המזרח התיכון. השלב השלישי הוא השלב המודרני, שבו הייחוד היהודי משתנה הן בגלל התחזקות המסחר והשירותים בקרב קבוצות אחרות והן בגלל התחזקות המימד הלאומי בקרב יהודים עקב הקמת מדינת ישראל.
ניתוח של חלק מההיבטים של כלכלה יהודית עברית מופיע באחד מפרקי הספר [[לטובת הכלל]]. אחד המאפיינים של החברה היהודית המקראית היה קשר משולש בין עם-ארץ-אלוהים. העם מתחייב לשמור על חוקי התורה, הגמול הניתן לעם הוא הזכות לשבת בארץ ישראל ולהנות משלווה (איש תחת גפנו ותחת תאנתו). מודל זה שונה ממודלים של חברות אנימסטיות שקדמו לו וכן ממודל נוצרי מאוחר יותר שהוא מודל אוניברסלי, ובו הגמול על התנהגות טובה הוא גן-עדן לא גשמי.
==בתקופת הגלות==
מאז תקופת גלות בבל לקהילות היהודיות היו מספר מאפיינים ייחודיים, שיצרו מודל כלכלי-חברתי-תרבותי-פוליטי שונה מהמודלים שהיו מקובלים ברוב התרבויות החברתיות סביבם. לדוגמה בעוד רוב הממלכות והעמים התבססו על [[כלכלה חקלאית]] היררכית ודמויית פירמידה (שבה רוב הציבור היו חקלאים שהמיסים שלהם אפשרו קיום של אליטה תרבותית, פוליטית וכלכלית), הכלכלה היהודית התבססה על שילוב של [[הון אנושי]], כלכלת שירותים ומסחר.
אחת השאלות המרכזיות בהיסטוריה של הכלכלה היהודית היא כיצד העם היהודי שרד את הגלות הממושכת שלו (תחילה גלות בבל ובהמשך הגלות הרומית) בעוד עמים ואימפריות רבות שהיו באותה תקופה נעלמו עם השנים. המבנים החברתיים בקרב רוב העמים היו מעין "[[מגדל בבל]]" או "[[קרב בין פירמידות]] שבו כל אומה מנסה לבנות יישות צבאית-פוליטית-כלכלית-תרבותית שמנסה בדרך כלל לגדול ועליה להתחרות ב"פירמידות" חברתיות אחרות שמנסות לפלוש אליה כדי להגדיל את כוחן שלהן. חברות שהצליחו להנות מ[[יתרונות לגודל]] מבחינה כלכלית, צבאית, תרבותית או פוליטית הצליחו בדרך כלל להישלט על שטחים נוספים, תוך כדי החרבת "פירמידות" קטנות יותר. עם זאת בדרך כלל מודל זה הכיל בדרך כלל זרעים של חוסר-יציבות, וכעבור זמן מה המבנה הפנימי של אותה חברה נחלש או הסתאב. כתוצאה מכך כוח חיצוני כלשהו הצליח למוטט חלקים ממנה או אפילו להשתלט על כולה, במקרים רבים נוספים חל מאבק פנימי והאימפריה נחלקה ל-2 או 3 חלקים. דבר זה שוב מזכיר את הסיפור של [[מגדל בבל]] שבו כדי להצליח ולהנות מיתרונות לגודל החברות צריכות לבנות "מבנים חברתיים" גדולים ומורכבים יותר, להתבסס על שטח גדול יותר מבחינת שטח פיזי של הממלכה ומבחינת מספר האנשים בה, אבל מבנה זה הוא גם בעל יותר קומות, קשרים פנימיים והיררכיה ולכן יש לו גמישות נמוכה יותר, וייתכנו בעיות של [[חוסן]] כלומר קושי להשתקם אחרי אסון. בעיה נפוצה עוד יותר היא היבטים נסתרים של [[תהליך ארוך טווח]] שכרסמו בצורה נסתרת את היסודות של החברה דמויית הפירמידה ובהמשך גרמו לכך שהייתה חלשה יותר ועברה התמוטטות עקב טריגר חיצוני או פנימי.
לחברה היהודית בגלות היו לעומת זאת מאפיינים יחודיים משלה, והשגשוג שלה לא התאפשר עקב חברה היררכית בעלת מוקד אחד. אם ניתן לדמות ממלכות ואימפריות למבנים דמויים פירמידה שעוצמתן היא "מבנים" גבוהים יותר הדורשים שטח גדול יותר, אז הכלכלה היהודית דומה יותר לאוסף של ערי-סירות. כל עיר-סירות כזו מקיימית קשרי מסחר עם ערים אחרות ויש לה מוקד גאוגרפי וקשרים מקומיים חזקים. אבל יש מגבלות מובנות על הכוח הפוליטי-כלכלי של כל מושבה כזו, וכן לסירות הבודדות - משקי הבית - יש ניידות גבוה יותר ביחס לתושבי ערי-הפירמידה. מאפיינים יחודיים לחברה ולכלכלה היהודית כללו - גלות (העדר מרכז פוליטי-צבאי, מגבלות פוליטיות), למדנות (חיוב בנים זכרים לדעת קרוא וכתוב, מעמדו של החכם), תרבות קהילתית (מאפיין זה היה נפוץ גם בקרב חברות אחרות, אבל היהודים התקשו לבנות מבנים חברתיים היררכיים גדולים יותר בגלל מגבלות פוליטיות) וכן היבטים של קהילה אוניברסלית (קשרים תרבותיים, מדעיים, תרבותיים ומסחריים ביין קהילות).
בימי רבי יהודה הנשיא, הוא נתן צו לפיו כל ילד יהודי זכר חייב לדעת לקרוא ולכתוב. דבר זה היה עול כלכלי משמעותי על חברים בחברה חקלאית, שכן רוב האנשים לא ידעו לקרוא ולכתוב, מספר המורים היה קטן ולכן התשלום להם היה גבוה והיה צורך בעזרה של הילדים בכלכלת משק-הבית החקלאי. חלק מהיהודים נטשו את היהדות בשל עול זה. עם זאת רבים מהיהודים למדו לקרוא ולכתוב וכך שימרו את לימודי התנ"ך וכתבים דתיים אחרים ואת אורח החיים היהודי, גם בקהילות מבודדות. זמן קצר לאחר מכן התפתחה האימפריה הבבלית והדבר דרש פקידים רבים. היהודים שידעו קרוא וכתוב והיו משכילים מרוב העמים האחרים, נהנו מיתרון יחסי בתחום והפכו לחלק מדרגי הביניים והניהול של ממלכה זו. הדבר גרר שוני משמעותי בין היהודים לבין רוב העמים האחרים - בעוד בקרב רוב העמים חלקים גדולים מהעם היו איכרים שרובם גם לא ידעו קרוא וכתוב, ואילו האליטה התרבותית- פוליטית היא בעלת מאפיינים שונים, בקרב היהודים רוב הכלכלה התבססה על כלכלת שירותים ועל מסחר. כדי לשלוט ולאחד את הציבור הרחב החקלאי, החברות החקלאיות הלא-יהודית השתמשו בשילוב של [[מיתוסים]] פשוטים יחסית, רשת היררכית דתית שיוצרת תחושת אחדות, יחד עם שילוב של כפייה ואכיפה מצד האצולה והמלכים. לעומת זאת התרבות היהודית התבססה במידה רבה יותר על טקסטים כתובים, ובקיום והמשך התרבות השתתפה שכבה רחבה הרבה יותר הן מבחיה מספרית והן מהבחינה של שיתוף אנשים מקרב מעמדות נמוכים יותר. עם הזמן גם התפתחו חוקים ומסורות שהקשו או אסרו על יהודים לעסוק בחקלאות וההתמחות שלהם בענפי כלכלה אחרים התחזקה.
היבט נוסף שהתפתח היה "למדנות" - הערכה של קיום לימודים והשכלה כ[[ערך חברתי]] בעל חשיבות. לא רק שעודדו ילדים לדעת קרוא וכתוב, מעמדו של החכם בקהילה היה חשוב, ואנשים בעלי ממון רצו לחתן את בנותיהן לא רק עם סוחרים עשירים אחרים אלא גם עם גדולים בתורה ומשכילים. דבר זה עודד יהודים להמשיך ללמוד תורה, לראות בלימודים בכלל ערך ולהיות מעורבים גם בהקשרים אחרים של ידע הנוגעים ל[[מדע]], חוקים (עריכת דין) רפואה ועוד.
היבט נוסף נבע מכך שעוצמת היהודים הייתה תמיד מוגבלת. לא משנה כמה יהודי מסויים היה עשיר או בעל כוח פוליטי - הוא תמיד היה נתון בסכנות של סנקציות, החרמת רכוש, הגלייה או מוות מצד השליט, ארגוני דת, אצילים או אספסוף. מצב זה מנע היבטים חזקים מידי של [[יתרון לגודל]] של משפחות או קהילות. כאשר יהודים צברו כוח פוליטי או כלכלי חזק מידי הם היו עלולים להרגיז את שכניהם הלא-יהודים. בנוסף היות ויהודים לא יכלו לחוקק חוקים בכוחות עצמם, הם התקשו יותר לבצע [[קשרי הון שלטון]] כדי לחזק את כוחם הכלכלי. יהודים עשירים ומקורבים לאצולה ולמלך יכלו לקדם חוקים שונים, אבל תמיד תוך סיכון שדבר זה ירגיז סוחרים לא יהודים או יפגע יותר מדי בציבור הלא יהודי או באצולה - דבר שיגרום לתגובת נגד חריפה נגדם. בנוסף, המסגרת הזהותית-קיומית-תרבותית של רוב היהודים הייתה הקהילה היהודית שבתוכה הם חיו. כאשר היה סוחר יהודי עשיר, הוא בדרך כלל תרם היבט משמעותי מתוך העוצמה והכסף שלו גם לקהילה היהודית סביבו. דבר זה נבע הן מתחושת זהות חזקה עם הקהילה והן מכך שיהודי בודד, חזק ככל שיהיה התקשה לשרוד לבדו בחברה עויינת מבחינה תרבותית. בעוד שהיבט זה היה יכול להתקיים גם בקרב קהילות דתיות אחרות, לדוגמה תרומת אנשים עשירים לקתדרלות, היכולת של יהודים לגדול ולהתפתח הייתה בעיקר מוגבלת להיבט הכלכלי, ואילו אפיקים כמו צבירת עוצמה צבאית או ניסיון להפוך לחלק מהאצולה או המלוכה הייתה חסומה בפני היהודים. דבר זה חיזק בהכרח את הקהילות היהודיות.
השתלבות היהודים בחברות אחרות הייתה קלה יותר במבנה חברתי לא-הומוגני, בחברות אימפריאליות. בחברות "לאומיות" ובערי-מדינה השילוב של יהודים בחברה היה קשה שכן הן היו "הזרים",לעומת זאת באימפריות שהתקיימו מאוחר יותר, היו מורכבות ממילא מציבורים ניכרים של זרים ועירוב עמים שונים שחיו באימפריה. כך פחת המתח בין "אנחנו" לבין "הם", שכן "הם" כלל ערב-רב של עמים מנהגים ותרבויות שונים זה מזה.
היבט חשוב נוסף של חיזוק הקהילות היהודיות היה המסחר הפנימי בינן. יהודי סוחר שנסע לקהילה יהודית אחרת נהנה מיתרונות שונים - תחושת הרדיפה והמסורת היהודית חייבו יהודים לארח ולהגן על יהודים אחרים שהגיעו מקהילות אחרות. כמו כן יהודים ממדינות שונות ידעו לתקשר זה עם זה עקב ידע משותף של עברית. גם הרקע התרבותי של יהודים ממקומות שונים מאד היה דומה בגלל לימודי תנ"ך תלמוד תושב"ע וקיום טקסים משותפים. הקשרים בין קהילות היו לעיתים קרובות גם קשרי חיתון, בעיקר בקרב האליטות. הקשיים החברתיים והפוליטיים של יהודים במקומות שונים פירושם היה גם שיהודים מקהילות שנרדפו או נחרבו עברו לקהילות אחרות וכך תרמו למגוון גנטי ותרבותי בקרב קהילות אלה.[[כלכלה מוסדית|הכלכלן המוסדי]] אבנר גרייף לדוגמה מתאר את קשרי המסחר בין קהילות במאגרב. גרייף מתאר כיצד יהודים פתרו בעיה שהייתה קיימת בקרב סוחרים אחרים - בעיית הסוכן. סוחרים שרצו לשלוח סחורה למקום מרוחק היו נתונים במשך רוב ההיסטוריה בבעיה עקב המרחק והסכנות. שודדים היו יכולים לשודד את השיירה, ערים יכלו להעלות מכסים או לחוקק חוקים חדשים המגבילים את המסחר, בעיות מזג אוויר יכלו לקלקל את הסחורה ושינוים שונים יכלו להעלות או להוריד את ערך הסחורות בנקודת היעד. בעיית הסוכן היא בעיה קלאסית של סוחרים שרוצים לשלוח סחורה למקום מרוחק, עליהם לנסוע בעצמם ולפקח את התהליך או למנות סוכן שיסע מטעמם, שעלול לרמות את הסוחר לדוגמה להגיד שחלק מהסחורה אבד לשודדים ולקחת חלק מהסחורה לעצמו. ניתן להתגבר בצורה חלקית על בעיה זו על ידי מינוי בני משפחה אבל הבעיה קיימת גם בקרב משפחות וכן הדבר מגביל את היקף הסחר עבור הסוחר. בקהילות היהודיות הייתה דרך להפחית את בעיית הסוכן והיא על ידי נורמות בין קהילות. סוכן שניסה לרמות את הסוחר ששלח אותו, היה בסיכון מכך שאדם אחר בקהילה המרוחקת יראה דבר זה וידווח לסוחר שלו. כמו כן משלוח הוראות בכתב היה נפוץ יותר בקרב יהודים וניתן היה לאכוף חוזים בקלות רבה יותר.
ידיעת קרוא - וכתוב שרתה האת הכלכלה היהודית בדרכים רבות - יתרון אחד היה בהכשרה בתחומים הדורשים [[הון אנושי]] כמו רפואה, מחקר מדעי ועוד. היבט נוסף היה ביכולת טובה יותר לחתום על חוזים ולקיים אותם, דבר שגרר [[עלויות עסקה]] נמוכות יותר. היבט שלישי היה היכולת לפתח כלים פיננסים שהקלו על מסחר. דוגמה לכך היא ה[[צ'ק]] או שטר-חוב - יהודי היה יכול לנסוע עם פתק שאומר שלמו למשה-זוכמיר כך וכך זוזים או תנו לו כך וכך סחורה, ולעובר מעיר אחת לאחרת. לדבר זה היה יתרון כלכלי הן בגלל היכולת לקזז הובלת סחורות שונות והן כאמצעי הגנה חשוב נגד שודדי דרכים. באותה תקופה גם מכסים היו גבוהים בין מדינות ובין ערים, כך שהיכולת לבצע קיזוז סחורות, שטרי חוב וצ'קים היו יתרון כלכלי חשוב לסוחרים יהודים.
היבט נוסף היה של "עיר סירות" יהודית. עבור רוב העמים האחרים, היה מרכז צבאי-חברתי-כלכלי אחד שבו רוכזה כל העוצמה. אנשים שחייו בקהילות מחוץ למוסד זה התבססו על עוצמת המדינה הזו כדי לקבל הגנה, ולרוב לא התפתחו קהילות גדולות מחוץ לממלכה הגאוגרפית. בנוסף היות וכל ממלכה הייתה גם איום צבאי, שליטים אחרים לא ששו לקיום של קהילות של עמים אחרים בקרבן. היהודים לא היו איום צבאי, ובנוסף הם היו חייבים לקיים קהילות עשירות וחזקות מספיק שיאפשרו להם להתקיים גם ללא מרכז גאוגרפי צבאי שיספק להן הגנה. לכן כאשר נחרבה קהילה חזקה אחת, הדבר היווה מכה, אבל הקהילות היהודיות וכן התבססות על מסחר ועל מתן שירותים שאינם תלויים במקום גאוגרפי הקלו על יהודים לשמור על מספר מוקדי כלכליים-תרבותיים ולא על מוקד אחד.
הרדיפות של יהודים גרמו לסבל רב ולאובדן קהילות רבות - כולל לדוגמה חורבן בית שני, גלות נוספת בעקבות מרד בר-כוכבא, החלשות והרס הקהילה היהודית בא"י שחיה בגליל לאחר מרד בר-כוכבא, גרוש היהודים מאנגליה, גירוש יהדות ספרד, הפרעות באזור רוסיה וכו'. עם זאת לרדיפות אלה היה גם מאפיין נוסף - הם יצרו חברה שחבריה מודעים לעראיות מעמדם ולשבריריות הכוח שלהם. אימפריות סחר התקשו לקום לאורך זמן, ויהודים שמו דגש על פיזור סיכונים ועל האפשרות לעבור למקום אחר כדי להתחיל דף חדש.
==מאז המהפכה התעשייתית==
עם התפתחות הקפיטליזם, [[המהפכה התעשייתית]], הלאומנות המדע, השואה והקמת מדינת ישראל נעלמו חלק מהמאפיינים הייחודיים של כלכלה יהודית שהתקיימה בגולה. לדוגמה אחוזי קרוא-וכתוב עלו בקרב עמים אחרים, עם המעבר מ[[חקלאות]] לתיעוש בעקבות [[המהפכה התעשייתית]] עם הזמן התפתחה גם [[כלכלת שירותים]] ויותר ויותר מדינות הבינו את החשיבות של לימודים, השכלה ומדע לשכבה רחבה באוכלוסיה כדי לצבור עוצמה כלכלית מדינית וצבאית. המבנה ההיררכי החזק דמוי הפירמידה, למרות שהמשיך להתקיים הוחלף במודל יותר דינמי שבו גם לסוחרים, בעלי מפעלים, תעשיינים בנקאים ועוד יש בו דריסת רגל ולא רק לשכבה דקה של אצילים כמורה ומלך. הלאומיות שהתפתחה במהלך המאה ה-19 הדגישה יותר "אנחנו" לאומי משותף והיה בה פחות מקום ל"זרים". בד בבד- התמורות החברתיות והכלכליות הרבות של המאה -19 ותחילת המאה ה-20 הביאו למתח חברתי שגרר עליה באנטישמיות. החלשות הדת ועליית המדע הובילו את האנטישמיות להפוך לאתנית ו"מדעית" - על רקע "תורת הגזע" ופחות היבט של שנאה על רקע תרבות או דת. כמו כן יתרונות כלכלים שהיו ליהודים במסחר - כמו צ'קים או יכולת לפקח על סוכנים מרחוק - הלכו ונחלשו עקב פיתוח יכולות דומות עקב התפשטות של [[בנקים]] גדולים יותר, עקב פיתוח מוסדות פיננסיים משוכללים יותר, פיתוח של אמצעי תקשורת כמו טלגרף וטלפונים והיבטים נוספים של הפחתת [[עלויות עסקה]]. השואה הביאה להרס המרכז היהודי החשוב והגדול ביותר שהתקיים במשך 1,000 שנים - הריכוז של יהודים במזרח אירופה בשטח פולין, רוסיה, אוקראינה ומדינות סביבן, וכן נהרסו קהילות רבות במערב אירופה ובאזור הים התיכון. בעקבות זה ובעקבות אנטישמיות במדינות אחרות, קמו שני מרכזים יהודיים אחרים - האחד במדינת ישראל, והשני בצפון אמריקה, עם מרכזים אחרים חשובים שנוספו בדום אירופה ובמערב אירופה.
==ראו גם==
* [[כלכלה יהודית]]
* [[היסטוריה קצרה של החשיבה הכלכלית]]
* [[לטובת הכלל]]
* [[כלכלה בקומיקס]]
[[קטגוריה:היסטוריה]]
את ההיסטוריה של הכלכלה היהודית ניתן לחלק ל-3 תקופות מרכזיות - עד חורבן בית ראשון, בתקופת הגלות עד ל[[המהפכה התעשייתית|מהפכה התעשייתית]] ומאז ועד היום.
==תקופת בית ראשון==
החלק הראשון הוא מימדי קדם ועד חורבן בית ראשון. בשלב זה עוצבו רוב החוקים וחלק מן המסורות והתרבות היהודית, חוקים ומסורות אלה העניקו חוקים בעלי השלכות כלכליות כמו יום שבת, שנת שמיטה, יובל, לקט ועוד חוקים ונקודות השקפה שהשפיעו על התפתחות עקרונות של [[כלכלה יהודית]]. שלב זה אופיין בכלכלה חקלאית פרה-תעשייתית דומה ברוב המאפיינים שלה לכלכלות חקלאיות אחרות של אותה תקופה בתוספת מספר היבטים שנבעו ממבנה החברה העברית-יהודית, כמו בית מלוכה חלש ושבטים מקומיים חזקים, וחוקים מהדת והמסורת היהודית. השלב השני הוא מתחילת הגלות ועד לעידן התעשייתי במאה ה-19. בשלב זה היו היהודים בולטים כחלק ממעמד של כלכלת שירותים וכעם סוחרים עם בולטות בקרב אליטה משכילה ובקרב האליטה השלטונית והתרבותית במדינות אירופה ובאזור המזרח התיכון. השלב השלישי הוא השלב המודרני, שבו הייחוד היהודי משתנה הן בגלל התחזקות המסחר והשירותים בקרב קבוצות אחרות והן בגלל התחזקות המימד הלאומי בקרב יהודים עקב הקמת מדינת ישראל.
ניתוח של חלק מההיבטים של כלכלה יהודית עברית מופיע באחד מפרקי הספר [[לטובת הכלל]]. אחד המאפיינים של החברה היהודית המקראית היה קשר משולש בין עם-ארץ-אלוהים. העם מתחייב לשמור על חוקי התורה, הגמול הניתן לעם הוא הזכות לשבת בארץ ישראל ולהנות משלווה (איש תחת גפנו ותחת תאנתו). מודל זה שונה ממודלים של חברות אנימסטיות שקדמו לו וכן ממודל נוצרי מאוחר יותר שהוא מודל אוניברסלי, ובו הגמול על התנהגות טובה הוא גן-עדן לא גשמי.
==בתקופת הגלות==
מאז תקופת גלות בבל לקהילות היהודיות היו מספר מאפיינים ייחודיים, שיצרו מודל כלכלי-חברתי-תרבותי-פוליטי שונה מהמודלים שהיו מקובלים ברוב התרבויות החברתיות סביבם. לדוגמה בעוד רוב הממלכות והעמים התבססו על [[כלכלה חקלאית]] היררכית ודמויית פירמידה (שבה רוב הציבור היו חקלאים שהמיסים שלהם אפשרו קיום של אליטה תרבותית, פוליטית וכלכלית), הכלכלה היהודית התבססה על שילוב של [[הון אנושי]], כלכלת שירותים ומסחר.
אחת השאלות המרכזיות בהיסטוריה של הכלכלה היהודית היא כיצד העם היהודי שרד את הגלות הממושכת שלו (תחילה גלות בבל ובהמשך הגלות הרומית) בעוד עמים ואימפריות רבות שהיו באותה תקופה נעלמו עם השנים. המבנים החברתיים בקרב רוב העמים היו מעין "[[מגדל בבל]]" או "[[קרב בין פירמידות]] שבו כל אומה מנסה לבנות יישות צבאית-פוליטית-כלכלית-תרבותית שמנסה בדרך כלל לגדול ועליה להתחרות ב"פירמידות" חברתיות אחרות שמנסות לפלוש אליה כדי להגדיל את כוחן שלהן. חברות שהצליחו להנות מ[[יתרונות לגודל]] מבחינה כלכלית, צבאית, תרבותית או פוליטית הצליחו בדרך כלל להישלט על שטחים נוספים, תוך כדי החרבת "פירמידות" קטנות יותר. עם זאת בדרך כלל מודל זה הכיל בדרך כלל זרעים של חוסר-יציבות, וכעבור זמן מה המבנה הפנימי של אותה חברה נחלש או הסתאב. כתוצאה מכך כוח חיצוני כלשהו הצליח למוטט חלקים ממנה או אפילו להשתלט על כולה, במקרים רבים נוספים חל מאבק פנימי והאימפריה נחלקה ל-2 או 3 חלקים. דבר זה שוב מזכיר את הסיפור של [[מגדל בבל]] שבו כדי להצליח ולהנות מיתרונות לגודל החברות צריכות לבנות "מבנים חברתיים" גדולים ומורכבים יותר, להתבסס על שטח גדול יותר מבחינת שטח פיזי של הממלכה ומבחינת מספר האנשים בה, אבל מבנה זה הוא גם בעל יותר קומות, קשרים פנימיים והיררכיה ולכן יש לו גמישות נמוכה יותר, וייתכנו בעיות של [[חוסן]] כלומר קושי להשתקם אחרי אסון. בעיה נפוצה עוד יותר היא היבטים נסתרים של [[תהליך ארוך טווח]] שכרסמו בצורה נסתרת את היסודות של החברה דמויית הפירמידה ובהמשך גרמו לכך שהייתה חלשה יותר ועברה התמוטטות עקב טריגר חיצוני או פנימי.
לחברה היהודית בגלות היו לעומת זאת מאפיינים יחודיים משלה, והשגשוג שלה לא התאפשר עקב חברה היררכית בעלת מוקד אחד. אם ניתן לדמות ממלכות ואימפריות למבנים דמויים פירמידה שעוצמתן היא "מבנים" גבוהים יותר הדורשים שטח גדול יותר, אז הכלכלה היהודית דומה יותר לאוסף של ערי-סירות. כל עיר-סירות כזו מקיימית קשרי מסחר עם ערים אחרות ויש לה מוקד גאוגרפי וקשרים מקומיים חזקים. אבל יש מגבלות מובנות על הכוח הפוליטי-כלכלי של כל מושבה כזו, וכן לסירות הבודדות - משקי הבית - יש ניידות גבוה יותר ביחס לתושבי ערי-הפירמידה. מאפיינים יחודיים לחברה ולכלכלה היהודית כללו - גלות (העדר מרכז פוליטי-צבאי, מגבלות פוליטיות), למדנות (חיוב בנים זכרים לדעת קרוא וכתוב, מעמדו של החכם), תרבות קהילתית (מאפיין זה היה נפוץ גם בקרב חברות אחרות, אבל היהודים התקשו לבנות מבנים חברתיים היררכיים גדולים יותר בגלל מגבלות פוליטיות) וכן היבטים של קהילה אוניברסלית (קשרים תרבותיים, מדעיים, תרבותיים ומסחריים ביין קהילות).
בימי רבי יהודה הנשיא, הוא נתן צו לפיו כל ילד יהודי זכר חייב לדעת לקרוא ולכתוב. דבר זה היה עול כלכלי משמעותי על חברים בחברה חקלאית, שכן רוב האנשים לא ידעו לקרוא ולכתוב, מספר המורים היה קטן ולכן התשלום להם היה גבוה והיה צורך בעזרה של הילדים בכלכלת משק-הבית החקלאי. חלק מהיהודים נטשו את היהדות בשל עול זה. עם זאת רבים מהיהודים למדו לקרוא ולכתוב וכך שימרו את לימודי התנ"ך וכתבים דתיים אחרים ואת אורח החיים היהודי, גם בקהילות מבודדות. זמן קצר לאחר מכן התפתחה האימפריה הבבלית והדבר דרש פקידים רבים. היהודים שידעו קרוא וכתוב והיו משכילים מרוב העמים האחרים, נהנו מיתרון יחסי בתחום והפכו לחלק מדרגי הביניים והניהול של ממלכה זו. הדבר גרר שוני משמעותי בין היהודים לבין רוב העמים האחרים - בעוד בקרב רוב העמים חלקים גדולים מהעם היו איכרים שרובם גם לא ידעו קרוא וכתוב, ואילו האליטה התרבותית- פוליטית היא בעלת מאפיינים שונים, בקרב היהודים רוב הכלכלה התבססה על כלכלת שירותים ועל מסחר. כדי לשלוט ולאחד את הציבור הרחב החקלאי, החברות החקלאיות הלא-יהודית השתמשו בשילוב של [[מיתוסים]] פשוטים יחסית, רשת היררכית דתית שיוצרת תחושת אחדות, יחד עם שילוב של כפייה ואכיפה מצד האצולה והמלכים. לעומת זאת התרבות היהודית התבססה במידה רבה יותר על טקסטים כתובים, ובקיום והמשך התרבות השתתפה שכבה רחבה הרבה יותר הן מבחיה מספרית והן מהבחינה של שיתוף אנשים מקרב מעמדות נמוכים יותר. עם הזמן גם התפתחו חוקים ומסורות שהקשו או אסרו על יהודים לעסוק בחקלאות וההתמחות שלהם בענפי כלכלה אחרים התחזקה.
היבט נוסף שהתפתח היה "למדנות" - הערכה של קיום לימודים והשכלה כ[[ערך חברתי]] בעל חשיבות. לא רק שעודדו ילדים לדעת קרוא וכתוב, מעמדו של החכם בקהילה היה חשוב, ואנשים בעלי ממון רצו לחתן את בנותיהן לא רק עם סוחרים עשירים אחרים אלא גם עם גדולים בתורה ומשכילים. דבר זה עודד יהודים להמשיך ללמוד תורה, לראות בלימודים בכלל ערך ולהיות מעורבים גם בהקשרים אחרים של ידע הנוגעים ל[[מדע]], חוקים (עריכת דין) רפואה ועוד.
היבט נוסף נבע מכך שעוצמת היהודים הייתה תמיד מוגבלת. לא משנה כמה יהודי מסויים היה עשיר או בעל כוח פוליטי - הוא תמיד היה נתון בסכנות של סנקציות, החרמת רכוש, הגלייה או מוות מצד השליט, ארגוני דת, אצילים או אספסוף. מצב זה מנע היבטים חזקים מידי של [[יתרון לגודל]] של משפחות או קהילות. כאשר יהודים צברו כוח פוליטי או כלכלי חזק מידי הם היו עלולים להרגיז את שכניהם הלא-יהודים. בנוסף היות ויהודים לא יכלו לחוקק חוקים בכוחות עצמם, הם התקשו יותר לבצע [[קשרי הון שלטון]] כדי לחזק את כוחם הכלכלי. יהודים עשירים ומקורבים לאצולה ולמלך יכלו לקדם חוקים שונים, אבל תמיד תוך סיכון שדבר זה ירגיז סוחרים לא יהודים או יפגע יותר מדי בציבור הלא יהודי או באצולה - דבר שיגרום לתגובת נגד חריפה נגדם. בנוסף, המסגרת הזהותית-קיומית-תרבותית של רוב היהודים הייתה הקהילה היהודית שבתוכה הם חיו. כאשר היה סוחר יהודי עשיר, הוא בדרך כלל תרם היבט משמעותי מתוך העוצמה והכסף שלו גם לקהילה היהודית סביבו. דבר זה נבע הן מתחושת זהות חזקה עם הקהילה והן מכך שיהודי בודד, חזק ככל שיהיה התקשה לשרוד לבדו בחברה עויינת מבחינה תרבותית. בעוד שהיבט זה היה יכול להתקיים גם בקרב קהילות דתיות אחרות, לדוגמה תרומת אנשים עשירים לקתדרלות, היכולת של יהודים לגדול ולהתפתח הייתה בעיקר מוגבלת להיבט הכלכלי, ואילו אפיקים כמו צבירת עוצמה צבאית או ניסיון להפוך לחלק מהאצולה או המלוכה הייתה חסומה בפני היהודים. דבר זה חיזק בהכרח את הקהילות היהודיות.
השתלבות היהודים בחברות אחרות הייתה קלה יותר במבנה חברתי לא-הומוגני, בחברות אימפריאליות. בחברות "לאומיות" ובערי-מדינה השילוב של יהודים בחברה היה קשה שכן הן היו "הזרים",לעומת זאת באימפריות שהתקיימו מאוחר יותר, היו מורכבות ממילא מציבורים ניכרים של זרים ועירוב עמים שונים שחיו באימפריה. כך פחת המתח בין "אנחנו" לבין "הם", שכן "הם" כלל ערב-רב של עמים מנהגים ותרבויות שונים זה מזה.
היבט חשוב נוסף של חיזוק הקהילות היהודיות היה המסחר הפנימי בינן. יהודי סוחר שנסע לקהילה יהודית אחרת נהנה מיתרונות שונים - תחושת הרדיפה והמסורת היהודית חייבו יהודים לארח ולהגן על יהודים אחרים שהגיעו מקהילות אחרות. כמו כן יהודים ממדינות שונות ידעו לתקשר זה עם זה עקב ידע משותף של עברית. גם הרקע התרבותי של יהודים ממקומות שונים מאד היה דומה בגלל לימודי תנ"ך תלמוד תושב"ע וקיום טקסים משותפים. הקשרים בין קהילות היו לעיתים קרובות גם קשרי חיתון, בעיקר בקרב האליטות. הקשיים החברתיים והפוליטיים של יהודים במקומות שונים פירושם היה גם שיהודים מקהילות שנרדפו או נחרבו עברו לקהילות אחרות וכך תרמו למגוון גנטי ותרבותי בקרב קהילות אלה.[[כלכלה מוסדית|הכלכלן המוסדי]] אבנר גרייף לדוגמה מתאר את קשרי המסחר בין קהילות במאגרב. גרייף מתאר כיצד יהודים פתרו בעיה שהייתה קיימת בקרב סוחרים אחרים - בעיית הסוכן. סוחרים שרצו לשלוח סחורה למקום מרוחק היו נתונים במשך רוב ההיסטוריה בבעיה עקב המרחק והסכנות. שודדים היו יכולים לשודד את השיירה, ערים יכלו להעלות מכסים או לחוקק חוקים חדשים המגבילים את המסחר, בעיות מזג אוויר יכלו לקלקל את הסחורה ושינוים שונים יכלו להעלות או להוריד את ערך הסחורות בנקודת היעד. בעיית הסוכן היא בעיה קלאסית של סוחרים שרוצים לשלוח סחורה למקום מרוחק, עליהם לנסוע בעצמם ולפקח את התהליך או למנות סוכן שיסע מטעמם, שעלול לרמות את הסוחר לדוגמה להגיד שחלק מהסחורה אבד לשודדים ולקחת חלק מהסחורה לעצמו. ניתן להתגבר בצורה חלקית על בעיה זו על ידי מינוי בני משפחה אבל הבעיה קיימת גם בקרב משפחות וכן הדבר מגביל את היקף הסחר עבור הסוחר. בקהילות היהודיות הייתה דרך להפחית את בעיית הסוכן והיא על ידי נורמות בין קהילות. סוכן שניסה לרמות את הסוחר ששלח אותו, היה בסיכון מכך שאדם אחר בקהילה המרוחקת יראה דבר זה וידווח לסוחר שלו. כמו כן משלוח הוראות בכתב היה נפוץ יותר בקרב יהודים וניתן היה לאכוף חוזים בקלות רבה יותר.
ידיעת קרוא - וכתוב שרתה האת הכלכלה היהודית בדרכים רבות - יתרון אחד היה בהכשרה בתחומים הדורשים [[הון אנושי]] כמו רפואה, מחקר מדעי ועוד. היבט נוסף היה ביכולת טובה יותר לחתום על חוזים ולקיים אותם, דבר שגרר [[עלויות עסקה]] נמוכות יותר. היבט שלישי היה היכולת לפתח כלים פיננסים שהקלו על מסחר. דוגמה לכך היא ה[[צ'ק]] או שטר-חוב - יהודי היה יכול לנסוע עם פתק שאומר שלמו למשה-זוכמיר כך וכך זוזים או תנו לו כך וכך סחורה, ולעובר מעיר אחת לאחרת. לדבר זה היה יתרון כלכלי הן בגלל היכולת לקזז הובלת סחורות שונות והן כאמצעי הגנה חשוב נגד שודדי דרכים. באותה תקופה גם מכסים היו גבוהים בין מדינות ובין ערים, כך שהיכולת לבצע קיזוז סחורות, שטרי חוב וצ'קים היו יתרון כלכלי חשוב לסוחרים יהודים.
היבט נוסף היה של "עיר סירות" יהודית. עבור רוב העמים האחרים, היה מרכז צבאי-חברתי-כלכלי אחד שבו רוכזה כל העוצמה. אנשים שחייו בקהילות מחוץ למוסד זה התבססו על עוצמת המדינה הזו כדי לקבל הגנה, ולרוב לא התפתחו קהילות גדולות מחוץ לממלכה הגאוגרפית. בנוסף היות וכל ממלכה הייתה גם איום צבאי, שליטים אחרים לא ששו לקיום של קהילות של עמים אחרים בקרבן. היהודים לא היו איום צבאי, ובנוסף הם היו חייבים לקיים קהילות עשירות וחזקות מספיק שיאפשרו להם להתקיים גם ללא מרכז גאוגרפי צבאי שיספק להן הגנה. לכן כאשר נחרבה קהילה חזקה אחת, הדבר היווה מכה, אבל הקהילות היהודיות וכן התבססות על מסחר ועל מתן שירותים שאינם תלויים במקום גאוגרפי הקלו על יהודים לשמור על מספר מוקדי כלכליים-תרבותיים ולא על מוקד אחד.
הרדיפות של יהודים גרמו לסבל רב ולאובדן קהילות רבות - כולל לדוגמה חורבן בית שני, גלות נוספת בעקבות מרד בר-כוכבא, החלשות והרס הקהילה היהודית בא"י שחיה בגליל לאחר מרד בר-כוכבא, גרוש היהודים מאנגליה, גירוש יהדות ספרד, הפרעות באזור רוסיה וכו'. עם זאת לרדיפות אלה היה גם מאפיין נוסף - הם יצרו חברה שחבריה מודעים לעראיות מעמדם ולשבריריות הכוח שלהם. אימפריות סחר התקשו לקום לאורך זמן, ויהודים שמו דגש על פיזור סיכונים ועל האפשרות לעבור למקום אחר כדי להתחיל דף חדש.
==מאז המהפכה התעשייתית==
עם התפתחות הקפיטליזם, [[המהפכה התעשייתית]], הלאומנות המדע, השואה והקמת מדינת ישראל נעלמו חלק מהמאפיינים הייחודיים של כלכלה יהודית שהתקיימה בגולה. לדוגמה אחוזי קרוא-וכתוב עלו בקרב עמים אחרים, עם המעבר מ[[חקלאות]] לתיעוש בעקבות [[המהפכה התעשייתית]] עם הזמן התפתחה גם [[כלכלת שירותים]] ויותר ויותר מדינות הבינו את החשיבות של לימודים, השכלה ומדע לשכבה רחבה באוכלוסיה כדי לצבור עוצמה כלכלית מדינית וצבאית. המבנה ההיררכי החזק דמוי הפירמידה, למרות שהמשיך להתקיים הוחלף במודל יותר דינמי שבו גם לסוחרים, בעלי מפעלים, תעשיינים בנקאים ועוד יש בו דריסת רגל ולא רק לשכבה דקה של אצילים כמורה ומלך. הלאומיות שהתפתחה במהלך המאה ה-19 הדגישה יותר "אנחנו" לאומי משותף והיה בה פחות מקום ל"זרים". בד בבד- התמורות החברתיות והכלכליות הרבות של המאה -19 ותחילת המאה ה-20 הביאו למתח חברתי שגרר עליה באנטישמיות. החלשות הדת ועליית המדע הובילו את האנטישמיות להפוך לאתנית ו"מדעית" - על רקע "תורת הגזע" ופחות היבט של שנאה על רקע תרבות או דת. כמו כן יתרונות כלכלים שהיו ליהודים במסחר - כמו צ'קים או יכולת לפקח על סוכנים מרחוק - הלכו ונחלשו עקב פיתוח יכולות דומות עקב התפשטות של [[בנקים]] גדולים יותר, עקב פיתוח מוסדות פיננסיים משוכללים יותר, פיתוח של אמצעי תקשורת כמו טלגרף וטלפונים והיבטים נוספים של הפחתת [[עלויות עסקה]]. השואה הביאה להרס המרכז היהודי החשוב והגדול ביותר שהתקיים במשך 1,000 שנים - הריכוז של יהודים במזרח אירופה בשטח פולין, רוסיה, אוקראינה ומדינות סביבן, וכן נהרסו קהילות רבות במערב אירופה ובאזור הים התיכון. בעקבות זה ובעקבות אנטישמיות במדינות אחרות, קמו שני מרכזים יהודיים אחרים - האחד במדינת ישראל, והשני בצפון אמריקה, עם מרכזים אחרים חשובים שנוספו בדום אירופה ובמערב אירופה.
==ראו גם==
* [[כלכלה יהודית]]
* [[היסטוריה קצרה של החשיבה הכלכלית]]
* [[לטובת הכלל]]
* [[כלכלה בקומיקס]]
[[קטגוריה:היסטוריה]]