הקמת המפלגה הנאצית

אנטון דרקסלר, מייסד מפלגת ה-DAP שלימים הפכה למפלגה הנאצית (NSDAP) לאחר השתלטות אדולף היטלר עליה והדחתו של דרקסלר.

הקמת המפלגה הנאצית (בשמה המלא: מפלגת הפועלים הגרמנית הלאומית-סוציאליסטית ובגרמנית: Die Nationalsozialistische Deutsche Arbeiterpartei ובקצרה NSDAP), פירושו השלבים העיקריים בהקמתה ושיווקה הראשוני של הקבוצה החברתית שלימים נקראה המפלגה הנאצית בגרמניה שבין שני מלחמות העולם (מלחמת העולם הראשונה ומלחמת העולם השנייה).

המפלגה הנאצית התפתחה מתוך מפלגת הפועלים הגרמנית (Deutsche Arbeiterpartei ובקצרה DAP) שנוסדה ב-1918 על ידי אנטון דרקסלר במדינת בוואריה שבדרום גרמניה בעיר מינכן כמפלגה בעלת מצע וולקי, לאומני, אנטישמי ומהפכני מבחינה כלכלית ודתית. חלק מחבריה הגיעו מתנועות וולקיות אחרות כגון אגודת תולה.

הקמת המפלגה הנאצית בין השנים 1918-1919 היא השלב בקיומה של המפלגה שהקדים את עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933. בין הקמת המפלגה הנאצית לבין עליית הנאצים לשלטון ניתן לדבר גם על התרחבות המפלגה הנאצית, בעיקר בבוואריה תחילה, מה שנעשה לעיתים תוך תעמולה אגרסיבית (בעזרת שימוש במכוניות תעמולה) וכלל שימוש באלימות פיזית כלפי אזרחים בכדי לעורר מהומה בכוונה תחילה ובכך להביא לפרסום תקשורתי של המפלגה.

אדולף היטלר שלימים השתלט על המפלגה ושינה את שמה מ-DAP ל-NSDAP, הגיע לאספה של מפלגת DAP באופן מקרי במסגרת שירותו הצבאי כסוכן סמוי הנשלח לאסיפות של מפלגות מהפכניות שונות (שהיו נפוצות בגרמניה באותה תקופה) במטרה לאסוף עליהן מידע עבור הצבא הגרמני לצורכי מניעת מהפכה. היטלר, שאהב את המסרים ששמע באספה בכללותם והושפע במיוחד מנאומיו של התאורטיקן הכלכלי גוטפריד פדר (ראו בהמשך), החליט להצטרף למפלגה והתקדם בדרגותיה במהרה.

התשתית החברתית ליצירת המפלגה

קרל הארר (Karl Harrer), האידאולוג הכללי הראשי של מפלגת ה-DAP ממנה התפתחה המפלגה הנאצית (NSDAP) - הארר עזב את המפלגה עם הפיכתה למפלגה הנאצית.

המפלגה נוסדה כאשר רבים מאזרחי גרמניה היו ממורמרים על תבוסת צבא גרמניה במלחמת העולם הראשונה והמצב הכלכלי במדינה היה קשה עם אחוזי אבטלה גבוהים כמו גם עוינות בין התושבים הגרמניים אתניים לבין התושבים היהודים ממגוון סיבות תרבותיות ותפוצתה הרחבה של תאוריית הקונספירציה של אגדת "תקיעת הסכין בגב" מצד אזרחיה היהודים של גרמניה במדינת גרמניה. הפוליטיקה באירופה המפולגת שלאחר המלחמה בכלל ובגרמניה המשוסעת בפרט הייתה אז נושא רגיש בנפשם של רבים מאזרחי המדינה.

מפלגת ה-DAP החלה להירקם דרך מפגשים חברתיים קבועים בעיקר בבתי בירה ומרתפי בירה במדינת בוואריה בכלל ובעיר מינכן בפרט; חברי המפלגה או המתעניינים ברעיונותיה היו משלמים על כרטיס כניסה לאזור התחום ששכרו ראשי המפלגה (כגון בית בירה) ושם היו מאזינים לנאומים של חברי המפלגה השונים או מבקשים לנאום בעצמם כאשר היו אלה דרקסלר וסגניו שאישרו ותיאמו את הנאומים בכל פגישה (זאת לפחות עד השתלטות היטלר על המפלגה והדחתו את דרקסלר). ככל שהנואם היה כריזמטי יותר כך גדל סיכויו להתקדם במפלגה מבחינת מערכת הדרגות ההיררכית שלה (רבים מחברי המפלגה היו יוצאי צבא ממלחמת העולם הראשונה והיו מנוסים בארגון היררכיות מסוג זה).

שיווק המפגשים לציבור בוואריה בכלל ומינכן בפרט

שיווק המפגשים נעשה על ידי כלל פעילי המפלגה באופן אקטיבי. חלק מבכירי המפלגה כבר היו מנוסים בפעולות מחאתיות ובשיווק אידאולוגיות בכלל ואידאולוגיה וולקיות בפרט באמצעים שהיו נפוצים מאוד באותה התקופה (נאום ציבורי, הדפסה והפצה של כרזות תעמולה, הדפסה וחלוקה של עלוני תעמולה, שימוש ברכבי תעמולה וכדומה). בכירי מפלגת ה-DAP וה-NSDAP עד 1924 כבר היו קשורים בארגונים דומים ובעלי קשרים חברתיים תואמים. כמו כן, איש הביא את חברו למפגשים השונים בבתי הבירה שממילא היו בילוי נפוץ לגרמנים באותה תקופה.

עם עליית המוכרות של המפלגה ובפרט לאחר סיקורים מאסיביים של העיתונות הכתובה במדינת בוואריה, התפרסמה המפלגה גם בעיתונות הכתובה וברדיו הגרמני הכללי אך היא לא הגיעה למוכרות תקשורתית רחבה בכלל גרמניה עד אחרי הפוטש במרתף הבירה ובפרט המשפטים שלאחריו (אז גם הפך היטלר מנואם בווארי אנונימי יחסית לפוליטיקאי אנטישמי מוכר ברחבי גרמניה).

אנשי מפתח ב-DAP (הצטרפו בין 1918-1919)

גוטפריד פדר, התאורטיקן הכלכלי של המפלגה הנאצית בתחילת דרכה; שאף ליצור מהפכה כלכלית וליישם בגרמניה כלכלה נטולת ריבית אך התרחק מהמפלגה לאחר שהיטלר שבכלל התקרב לבכירי התעשייה והבנקאות סירב למנותו לשר הכלכלה של המדינה.

• אנטון דרקסלר - מייסד המפלגה (תחילה כמפלגת ה-DAP).
• קרל הארר - האידאולוג הראשי של ה-DAP מטעם אגודת תולה שהיה שותף בייסוד המפלגה. התפטר ממנה עם הפיכתה ל-NSDAP בטענות שונות (סביר כי הרר לא אהב את הכיוון הפחות אזוטרי ופחות מהפכני אליו לקח היטלר את המפלגה).
• גוטפריד פדר - בכיר DAP שפעל כתאורטיקן הכלכלי של המפלגה והיה שותף בייסוד המפלגה. שאף ליצור מהפכה כלכלית וליישם כלכלה נטולת ריבית ברחבי גרמניה. הרצאתו הייתה זו אשר הרשימה את היטלר מן המפלגה וגרמה לו לרצות להצטרף אליה. רעיונותיו הכלכליים האנטי קפיטליסטיים והאנטי-ריביתיסטיים הרחיקו אותו מהיטלר (שבכלל התקרב לבורגנות הקפיטליסטית דרך ארנסט הנפשטנגל). פדר איבד אמון בהיטלר לאחר דחיית היטלר את מינויו להיות שר הכלכלה של גרמניה הנאצית וכן לאחר ליל הסכינים הארוכות והתפטר ממשרותיו במפלגה בהופכו להיות מרצה באוניברסיטה הטכנית של ברלין.
• דיטריך אקאהרט - אידאולוג בכיר ב-DAP שהיה שותף בייסוד המפלגה. מת מהתקף לב ב-1923 והונצח רבות בגרמניה הנאצית.
• אולריך גראף - מן החברים המוקדמים ביותר במפלגה הנאצית, לימים אחד משומרי ראשו ושליחיו של היטלר.
• יוזף ברכטולד (Joseph Berchtold)
• אדולף היטלר - מי שהמיר מפלגת ה-DAP למפלגת ה-NSDAP, הדיח את דרקסלר מתפקידו כיו"ר המפלגה, השתלט עליה, הדיח (ומאוחר יותר ציווה לרצוח) את יריבו על ראשות המפלגה גרגור שטרסר, מנהיג גרמניה הנאצית והמתסיס העיקרי של שנאת היהודים והמיעוטים האחרים וכן התחלת מלחמת העולם השנייה.
• אמיל מוריס - לימים נהגו של היטלר. נחשב על ידי רוצח ההמונים היינריך הימלר לבעל מוצא יהודי.

אנשי מפתח ב-NSDAP (הצטרפו בין 1919-1924)

ארנסט הנפשטנגל

• כלל מי שהצטרפו בין 1918 ל-1919.
• ארנסט הנפשטנגל - מי שערך לאדולף היטלר בתחילת דרכו הכירות עם צמרת התעשייה והמימון הגרמנית ובכך למעשה קירב אותו אל הבורגרנות והרחיק אותו מן המהפכנות שאפיינה את פדר, שטרסר, רהם ובכירים אחרים במפלגה.
• ארנסט רהם - בכיר בבפרייקור, בעל נטיות מהפכניות ואנטי-בורגניות. לימים מראשי האס אה.
• רודולף הס - מזכירו האישי של היטלר; פוטר מהמפלגה לאחר שביצע על דעת עצמו את "משימת השלום" בה טס לבריטניה במטרה לנסות לשכנע את ראשי ממשלתה כי היטלר מעוניין בשלום עם בריטניה ובחיזוק מה שכינה "ברית נורדית" בין שתי המדינות; לאחר מכן נכלא על ידי רשויות בריטניה.
• גרגור שטראסר - פעיל נאצי כריזמטי ויריבו של היטלר על הנהגת המפלגה בתחילת דרכה. נרצח בליל הסכינים הארוכות בהוראת היטלר (זאת לאחר "טיהור" שערך היטלר למפלגה הנאצית מתומכי שטראסר); עם זאת, משנתו הפילוסופית-פוליטית (והאנטישמית) של שטראסר שרדה עד ימינו בקרב ניאו נאצים והיא נקראת שטראסריזם.
• אריך לודנדורף - נשיא גרמניה לשעבר שניסה לחבור כוחות עם המפלגה החדשה; עזב עם כישלון אירוע הפוטש במרתף הבירה.
• הרמן גרינג - בכיר חיל האוויר אשר התיידד עם היטלר עוד בתחילת דרכה של המפלגה ולימים היה לראש הלופטוואפה.
• הנס פרנק (1919) - עורך דינו של היטלר ומפושעי המלחמה הידועים של גרמניה הנאצית; נחשב על ידי ארנסט הנפשטנגל כבעל מוצא יהודי לפחות בחלקו.
• אלפרד רוזנברג. אידאולוג נאצי אנטישמי קנאי. נחשב על ידי ארנסט הנפשטנגל כבעל מוצא יהודי לפחות בחלקו.

גרגור שטראסר

מצטרפים בולטים נוספים בתקופה זו

• קרל דניץ - בכיר בצבא גרמניה אשר לימים שימש כראש הקריגסמרינה.
• יוליוס שטרייכר (1921) - נאצי קנאי האחראי לשנאת יהודים ארסית בכל רחבי גרמניה עוד טרם השואה דרך פרסום העיתון דר שטרימר שעסק בעיקר בהפצת תעמולה אנטישמית.
• פריץ טודט (1922) - לימים ראש ארגון טודט ושר החימוש של גרמניה הנאצית.
• היינריך הימלר הצטרף למפלגה ב-1923 אך היה לשולי בה עד 1924 - פושע מלחמה ממארגניה הראשיים של השואה.

אריך לודנדורף

מתנגדים בולטים לנאציזם טרם הפוטש במרתף הבירה

בשנת 1924 ניסו אדולף היטלר וחברי מפלגתו להשתלט על מדינת בוואריה (ומאוחר יותר להגיע לברלין ולהשתלט על המדינה) באירוע שנקרא הפוטש במרתף הבירה. הפוטש דוכא והיטלר הבין מאוחר יותר כי מוטב לו לנסות להשתלט על גרמניה בצורה חוקית, דרך הבחירות הדמוקרטיות ברפובליקת ויימאר (אמר על כך מאוחר יותר יוזף גבלס כי המפלגה עצמה מעולם לא תמכה בדמוקרטיה אך ניצלה אותה לצורכיה).

לאחר המשפטים המפוברקים על הפוטש במרתף הבירה (כלומר, סדרתה המשפטים במסגרתה השופטים כלל לא רצו להעניש בחומרה את היטלר ותומכיו) נכלא אדולף היטלר במאסר סמלי של 9 חודשים בתנאים נוחים, בחדר מאובזר היטב עם עמדת עבודה וסמוך לחדר מזכירו רודולף הס שנכלא עימו. בתקופה זו כתב היטלר את ספרו הראשון (מתוך שניים) - מיין קאמפף. הותר לו לקבל אורחים ככל שרצה והוא המשיך להשפיע על התנהלות המפלגה בפועל, אם כי באופן מצומצם.

עוד בטרם הפוטש, המשפטים והכליאה, היו להיטלר מתנגדים רבים אשר חלקם ניסו להכשיל כבר את ניסיון הפוטש שלו, את משפטו ולהציגו כשרלטן המוליך שולל את ההמונים כבר לאחר יציאתו מן הכלא:

• פאול וון הינדנבורג - נשיא רפובליקת ויימאר. נטען כי עד מותו הסתייג מהנאציזם.
• גוסטב וון קאהר - מדינאי בווארי שהסתייג מהיטלר שתיכסס כישלון הפוטש במרתף הבירה.
• אוטו וון לוסו - ידיד וון קאר שסייע לדכא הפוטש.
• פריץ גרליך - עיתונאי רב השפעה שעשה רבות דרך העיתונות להרחיק את הציבור הגרמני מן הנאציזם, ידיד וון קאר, נרדף על ידי היטלר ונרצח בליל הסכינים הארוכות.
• פרנץ וון פאפן - ביקש מהינדנבורג להכתיר את גרגור שטרסר לרייכסקאנצלר כדי לפלג הנאצים אך נכשל בכך (גרגור שטראסר נרצח מאוחר יותר כבוגד אך השקפתו שרדה ונקראת שטראסריזם).
• קורט וון שלייכר - הוכתר כרייכסקאנצלר על ידי הינדנבורג במקום שגרגור שטראסר יוכתר כך (כפי שהציע וון פאפאן במטרה לפלג הנאצים).
• ארנסט תלמאן – מנהיג הבולשביקים ברפובליקת ויימאר.

אנשי מפתח במפלגה שהצטרפו לאחר הפוטש במרתף הבירה (ככלל - בין 1924 ל-1933)

• יוזף גבלס (1924) - לימים שר התעמולה בגרמניה הנאצית, אנטישמי קנאי וראשון בקנאותו ונאמנותו להיטלר.
• אלברט שפר (מרץ 1931) - היה ארכיטקט בהכשרתו והארכיטקט האישי של היטלר, בעל תפקידים גבוהים בממשל הנאצי הנחשב לאדם קר ומניפולטיבי.
• ריינהרד היידריך (יולי 1931) - בכיר אס אס ונאצי קנאי, פושע מלחמה האחראי לרציחתם ועינויים של מיליוני יהודי ואחרים. עלו טענות כי היה ממוצא יהודי חלקי.
• וילהלם מונקה (ספטמבר 1931) - לימים בכיר בצבא הנאצי בדרגת בריגדפיורהר.

הפיכת המפלגה למוכרת היטב בכל רחבי גרמניה

נפוץ לראות בסדרת המשפטים המפוברקים שאחרי הפוטש במרתף הבירה בהם היטלר ובכירים אחרים במפלגה הנאצית שלא היו מאוד מוכרים עד אז (למעט אישים כאריך לודנדורף שהיו מוכרים היטב) כתרחיש שהפכם למפורסמים בעיתונות וברדיו ואת תמצית האידאולוגיה שלהם למוכרת מאוד, מה שנתן כר פורה להתססת העם הגרמני על פי אידאולוגיה זו לכדי שנאת יהודים ומיעוטים אחרים וכן כינון השואה ומלחמת העולם השנייה. עם זאת, ניתן לראות גם את התבססותה כמפלגה השלטת עם מינוי היטלר כקנצלר בשנת 1933.

השקפות על היווצרות המפלגה

לפי ארנסט הנפשטנגל חלק ניכר מחברי המפלגה בתחילת דרכה היו גרמנים ממוצא יהודי חלקי ומהמעמד החברתי-כלכלי הנמוך, אשר היו ממורמרים על מצבם החברתי-הכלכלי ועל תבוסת גרמניה במלחמת העולם הראשונה ומירמורם הכולל הניע אותם לקדם את רעיונותה-DAP, ספק מתוך רצון להשתלב עוד יותר בחברה הגרמנית הכללית. הנפשטנגל מנה את הנס פרנק, אלפרד רוזנברג ויואכים וון ריברנטרופ לפחות כבעלי מוצא כזה וכן היינריך הימלר החשיב (לאחר חקירה רשמית) את אמיל מוריס כבעל מוצא כזה. בכירים אחרים במפלגה הנאצית דוגמת תאודור מורל (רופאו האישי של היטלר) נחשב לבעל מוצא יהודי חלקי וכך גם ריינהרד היידריך, ארהרד מילך ואחרים. עלתה טענה מצד הנס פרנק כי אדולף היטלר עצמו היה ממוצא יהודי חלקי מצד אבי אביו אם כי טענה זו נחשבת לבלתי מבוססת ולכוזבת על ידי כלל החוקרים (עם זאת, עלתה טענה מצד אחיינו למחצה של היטלר, ויליאם פטריק היטלר כי יש למשפחה עבר יהודי ואף אחיינו למחצה שחי בעת שלטון היטלר בארצות הברית, ניסה לסחוט מהיטלר כסף בטענה שאם לא יקבל את הכסף הנדרש יחשוף מידע זה על המשפחה). להרחבה בנושא נאצים ממוצא יהודי ראו הערך מישלינגה.

התככים בהיווצרות המפלגה כבסיס לתאוריות נאו-נאציות שונות לעתיד לבוא

בכירים בולטים במפלגה בתחילת דרכה היו למשל אנטון דרקסלר, קרל הרר, גוטפריד פדר, ארנסט הנפשטנגל וגרגור שטראסר. לימים ובעיקר לאחר השתלטות היטלר על המפלגה הארבעה הראשונים דעכו ממנה וגרגור שטראסר נרצח בליל הסכינים הארוכות. המדינאי והמצביא הגרמני אריך לודנדורף היה פעיל במפלגה בתחילת דרכה אך עזב אותה לאחר כישלון הפוטש במרתף הבירה (היטלר נזהר מלנטור לו טינה).

משנותיהם האנטישמיות של שטראסר ולודנדורף שרדו לאחר הנאציזם וכיום הן משמשות קבוצות נאו-נאציות שונות; משנתו של שטראסר נקראת שטראסריזם ופותחה ושווקה לאחר תבוסת גרמניה על ידי אוטו שטראסר (אחיו של גרגור שטראסר) ומשנתו של לודנדורף התבססה בכתבי "אגודת ידע האל" ("Bund für Gotteserkenntnis") הנחשבת לארגון ניאו נאצי אזוטרי אשר קיים עד היום בגרמניה (התנועה מתאפיינת בשנאת יהודים, שנאת נוצרים ושנאת בונים חופשיים).

הן שטראסר והן לודנדורף הפכו לאויבים מרים של היטלר (אם כי בניגוד לשטראסר אותו הורה היטלר לאנשיו לרצוח לאחר שטיהר מן המפלגה את תומכיו, היטלר, אשר ידע שלודנדורף מוערך מאוד בעם הגרמני כמצביא וכמדינאי, נמנע מלהביע שנאה פומבית כלפיו ואף ערך לו הלוויה מפוארת לאחר שנפטר בעת תקופת שלטונו).

אדולף היטלר, מי שהשתלט על מפלגת ה-DAP, הניע אותה להפוך למפלגת ה-NSDAP (המפלגה הנאצית) ולאחר מכן הפך לקנצלר ולפיורהר של גרמניה שהפכה למעשה לגרמניה הנאצית.

ראו גם

• תאוריית קשר
• תעמולה