אסון בופאל

שער המגזין טיים על אסון בופאל

אסון בופאל הוא מקרה של דליפת גז רעיל בהודו, שנחשב לאסון התעשייתי החמור ביותר בהיסטוריה וכן למקרה הבולט ביותר של זיהום תעשייתי נקודתי וקטלני. האסון התרחש בלילה שבין 2-3 בדצמבר 1984, במפעל יוניון קרבייד (Union Carbide India Limited - UCIL) לייצור חומרי הדברה בעיר בופאל, במדינה ההודית מאדהיה פראדש. מעל 500,000 איש נחשפו לגז מתיל איזוציאניד (MIC) כתוצאה מדליפה של 40 טונות מהגז שהתפשט בשכונות הפחונים ששכנו בקרבת המפעל. כמות האנשים שמתו בעקבות הארוע היא מעל 18 אלף בני אדם - לפחות 3,500 מתו בצורה מיידית ועוד כ-15 אלף אנשים מתו במהלך השנים מאז כתוצאה מסיבוכים שונים.

למרות האסון העצום, הפיצויים לקורבנות היו נמוכים יחסית. ומנהלי החברה שפעילה את המפעל לא נענשו. בשנת 1999 נקנתה יוניון קרבייד על ידי דאו כימיקלים אחד מתאגידי הכימיה הגדולים בעולם. התאגיד לא קיבל אחריות על האסון או לדאוג לנפגעים ממנו.

האסון הוא דוגמה לשורת בעיות שקיימות בהקשר של גלובליזציה לא שוויונית והיכולת של מערכות משפטיות וכלכליות למנוע אסונות או לפצות קורבנות שלהם.

רקע

מפעל יוניון קרבייד הוקם בבופאל בשנת 1969. המפעל הורחב לייצור קארבאריל (חומר רעיל המשמש להרג כינים) ב-1979. MIC הוא תוצר ביניים בייצור הקארבאריל.

התאונה הכימית התרחשה בעקבות חדירה של מים לתוך מיכל E610 שהכיל MIC. חדירת המים נגרמה מכיוון שלוחות עם אטמי רצועות הוסרו ממיכל שכן לצורך תחזוקה. התגובה שהתחוללה גרמה להתחממות ניכרת של הנוזל בתוך המיכל (לטמפרטורה של מעל 200 מעלות). כתוצאה מכך ה-MIC שחרר כמות גדולה של גז רעיל, דבר שהוביל לפריצת חירום של ווסת לחץ. היו גורמים רבים שתרמו לתאונה זו, ואת כולם ניתן היה למנוע. גורמי התאונה בסדר כרונולוגי היו:

• ממסמכים שנתגלו לאחרונה, על ידי תהליך גילוי מסמכים במהלכה של תביעה נגד יוניון קרבייד על זיהום סביבתי בבית דין פדרלי מחוזי בניו יורק חשפו כי קרבייד ייצא למפעל ההודי "טכנולוגיה שלא נוסתה ולא הוכחה".
• שלא כמו מפעלי יוניון קרבייד בארצות הברית, המפעלים של חברת הבת בהודו לא היו מוכנים לתקלות. לא הוכנו תוכניות פעולה להתמודדות עם תקריות בסדר גודל כזה. דבר זה כלל העדר של הודעה לרשויות המקומיות על הסכנות שמציבים החומרים שבהם השתמשו במפעל בבופאל.
• דיווחים שהודפסו בחודשים שקדמו לאסון על ידי מדענים מתוך תאגיד יוניון קרבייד הזהירו מפני האפשרות של תאונה כמעט זהה לזו שהתרחשה בבופאל. הדיווחים זכו להתעלמות ולא הגיעו להנהלה הבכירה.
• בעקבות ירידה במכירות, פוטרו פועלים ובדיקות הבטיחות הפכו פחות ופחות תכופות.
• לא הותקנו לוחות עם אטמים שתפקידם למנוע ממים של צינורות שנוקו מלהגיע למיכלי ה-MIC דרך שסתומים פגומים. התקנתם לא היתה כלולה ברשימת הביצוע של הניקיון.
• בזמן האירוע, יחידת הקירור של המיכל לא היתה פעילה כדי לחסוך כסף, וחלק מנוזלי הקירור שלה היו בשימוש במקום אחר. לחיצה פשוטה בחדר הבקרה הייתה יכולה להפעיל לפחות את נוזלי הקרור שנשארו, אבל צוות העובדים לא שם לב לכך.
• מגדל ספיגה (Scrubber) המסחרר תמיסה בסיסית של סודיום הידרוקסיד (סודה קאוסטית) היה במצב כוננות, ולכן לא ניתן היה לנטרל את הגז הבורח דבר שהיה עשוי להוריד את ריכוז הגז לרמה בטוחה.
• מסך ערפל מים שהיה עשוי להקטין את ריכוז הגז כוון רק לכ-13 מטר ולא הגיע לגז; הוא לא תוכנן לטפל בדליפה בסדר גודל כזה.
• למרות שהאזעקה הקולית החיצונית הופעלה כדי להזהיר את תושבי בופאל, היא הושתקה במהירות כדי למנוע יצירת פניקה בקרב התושבים. כך, רבים המשיכו לישון כשהם אינם מודעים לאסון המתקרב, ואלו שהקיצו הניחו שאם היתה בעיה כלשהי היא נפתרה.
• מגדל הבעירה שנועד לשרוף גזים לפני שחרורם לאטמוספירה לא פעל. הוא היה מושבת בציפייה לתיקונים.
• לאחר הדליפה לא דווח למשטרה אודות המקרה, והיא אף לא היתה ערוכה לתרחיש מעין זה. אנשים רבים נמחצו בפניקה ששררה ברחובות כאשר מאות אלפי בני אדם מנסים לרוץ למקום בו יש אוויר שניתן לנושמו.
• לא ניתן מידע לבתי החולים ולרופאים אודות שיטות טיפול הולמות בנפגעים ששאפו גז MIC. נאמר להם לתת תרופות נגד שיעול וטיפות עיניים לחולים.

יוניון קרבייד, שכיום שייכת לחברת דאו כימיקלים, מכחישה את האשמות האלה באתר האינטרנט שלה, המוקדש לאסון. היא מצטטת חקירה שנעשתה על ידי חברת ייעוץ הנדסית בשם ארתור די. ליטל, שהסיקה שפועל יחיד הכניס בחשאי ובאופן מכוון כמות גדולה של מים לתוך מיכל ה-MIC על ידי הסרה של לוח מדיד וחיבור של זרנוק מים לתוך מיכל ה-MIC. החברה טוענת שכמות גדולה כל כך של מים לא יכלה להיכנס למיכל במקרה, וכי מערכות הבטיחות לא נועדו להתמודד עם חבלה מכוונת. יוניון קרבייד טוענת כי שאר חברי הצוות של המפעל זייפו רשומות רבות כדי להרחיק את עצמם מהתאונה, וכי הממשלה ההודית עיכבה את החקירה שלה וסרבה לתבוע את העובד האחראי, כנראה מכיוון שהדבר יחליש את האשמות שלה בדבר הזנחה מצידה של יוניון קרבייד.

יוניון קרבייד מעולם לא זיהתה או נקבה בשמו של העובד שהיא טוענת שהינו אחראי לחבלה המכוונת במפעל בבופאל או ניסתה לתבוע אותו.

התפתחות האסון

זמן קצר לאחר חצות הלילה של ה-3 בדצמבר 1984, מיכל אחסון שהכיל MIC התחמם יתר על המידה ושחרר גז MIC רעיל. הגז, שהוא כבד מהאוויר, נסחף לאורך הקרקע ברחובות הסמוכים והרג אלפי בני אדם באופן מיידי. על פי ההשערה, התרחשה תגובה כימית בתוך מיכל האחסון ובאטמוספירה שהקיפה אותו, ולכן מלבד MIC השתחרר גם פוֹסְגֶן, מימן ציאנידי וגזים רעילים נוספים שתרמו חלק משמעותי לאסון.

אנשים מרוחקים יותר מאזור האסון קמו, והחלה מנוסה כללית של אנשים מהעיר באמצע הלילה. מערכת התחבורה הציבורית בעיר קרסה ואנשים רבים נרמסו למוות בניסיון להימלט.

רוב מקרי המוות והפציעות הרציניות יוחסו לבצקת ריאות, אבל הגז גרם למגוון רחב של מכאובים אחרים. סימנים ותסמינים של חשיפה למתיל איזוציאניד כוללים שיעול, קשיי נשימה, כאבים בחזה, דמיעה, בצקת העפעפיים, ואובדן הכרה. הצריבה של מערכת הנשימה גרמה לייצור ליחה וקצף ואנשים רבים ששאפו את הגז מתו מחנק על ידי הליחה שלהם עצמם. תופעות אלה התפתחו במשך 24 עד 72 השעות הבאות והובילו במקרים רבים לפציעת ראות קשה, לדום לב, ולמוות.

חברת יוניון קרבייד מעולם לא סיפקה מידע על ההרכב הכימי המדוייק של החומרים הכימיים, שנשפכו, אבל הדם והקרביים של כמה מהקורבנות היו בצבע אדום-דובדבן שאופייני להרעלת ציאניד חמורה.

סדרה מחקרים שנערכה חמש שנים לאחר מכן, הראתה שרבים מהניצולים סבלו עדיין מאחת או כמה מההפרעות הבאות: עיוורון חלקי או מלא, הפרעות בקיבה ובמעיים, פגמים במערכת החיסון, הפרעות לחץ פוסט טראומטי, ובעיות וסת אצל נשים. נרשמה גם עליה עצמונית בהפלות, בלידות של עוברים מתים, ובילדים בפגמים גנטיים.

חקירה של הבי בי סי שנערכה בנובמבר 2004, העלתה שהזיהום קיים עדיין בשטח. בשנת 1999 נקנתה יוניון קרבייד על ידי דאו כימיקלים אחד מתאגידי הכימיה הגדולים בעולם. התאגיד לא קיבל אחריות על האסון או לדאוג לנפגעים ממנו.

מספר הנפגעים באסון

קיימות הערכות שונות של מספר הנספים באסון. בשנת 2010 ממשלת הודו טענה כי 3,500 אנשים מתו באופן מידי ועוד כ-15,000 נפטרו במהלך השנים עקב סיבוכים רפואיים שונים שנגרמו מהאסון.

ממשלת מאדהיה פראדש העריכה כי סך הנספים באסון בופאל עומד על 3,787 בני אדם. גורמים אחרים מעריכים כי 8,000 בני אדם מתו בתוך שבועיים מיום האירוע ועוד כ-8,000 בשנים שלאחר מכן כתוצאה מתחלואה הקשורה בחשיפה לגז. הצהרה בשבועה של ממשלת הודו משנת 2006 טענה כי הדליפה גרמה לפגיעה ב-558,125 בני אדם שכללו 38 אלף פציעות זמניות וכ-3,900 פגיעות חמורות וכאלה הגורמות לשיתוק.

חקירה ופעולות משפטיות נגד יוניון קרבייד

בהסדר מחוץ לכותלי בית המשפט משנת 1989, הסכימה יוניון קרבייד לשלם 470 מיליון דולר עבור נזקים שנגרמו מאסון בופאל (התביעה המקורית היתה על סך של 3 מיליארד דולר). עם ההודעה על הסדר זה, מניות החברה ירדו ב-2 דולר למניה, או בשעור של 7%.

יוניון קרבייד היתה מעורבת בכריית אסבסט בין השנים 1963-1985. היא וחברות נוספות נתבעו, ונאלצו לשם פיצויים לנפגעים מאסבסט בארצות הברית. אם פיצויים בגובה דומה היו ניתנים לקורבנות בבופאל, הסכום היה למעלה מ-10 מיליארד דולר, כלומר יותר משווי החברה והביטוחים שלה ב-1984. על פי המשרד בבופאל לטיפול ושיקום מטרגדיית הגז, עד אוקטובר 2003, ניתנו פיצויים ל-554,895 בני אדם על פציעות, ול-15,310 קרובי משפחה של קורבנות שמתו. הסכום הממוצע למשפחה של מת היה 2,200 דולר [1].

ב-1 בפברואר 1992 שופט השלום הראשי של בופאל הכריז על המנכ"ל של יוניון קרבייד בזמן האסון, וורן אנדרסון, כעל עבריין הנמלט מפני החוק. אנדרסון, שפרש בשנת 1986, לא הופיע לשימוע המשפטי של תיק משפט הרצח בו הוא היה הנאשם המרכזי.

צווים הועברו לממשלת הודו כדי שזו תגיש בקשת הסגרה לארצות הברית, איתה היה להודו הסכם הסגרה. אבל בקשת ההסגרה מעולם לא בוצעה. פעילים רבים טוענים כי הממשלה ההודית היססה להציב מקרה קשה של בקשת הסגרה לארצות הברית, מחשש לתגובתם של המשקיעים הזרים בכלכלה ההודית, שהפכו לשחקים חשובים יותר בעקבות פתיחת המדינה לסחר ולהשקעות חוץ. גם גישת הממשל של ארצות הברית, שנמנע מלפעול בפרשה, נתפסה כאדישות לנושא. דברים אלה הובילו למחאות חזקות בעבר, במיוחד על ידי ארגון גרינפיס.

בתי המשפט של הודו דחתה את בקשתה של סוכנות החקירות המרכזית של הודו להפחית את חומרת כתבי האישום בנושא האסון מרצח להזנחה פושעת. אנדרסון היה בחזקת נמלט מפני החוק בהודו והיה צפוי להאשמות שהעונש עליהם עשוי להסתכם ב-10 שנות מאסר. בשנת 2014 הוא מת בגיל 92, מבלי שנשפט או נעצר.

בינתיים, מעט מאוד מכספי ההסדר עם תאגיד יוניון קרבייד הגיעו לניצולים ואנשי האזור מרגישים שלא רק יוניון קרבייד ואנדרסון בגדו בהם, אלא גם הפוליטיקאים ההודים. ביום השנה לאסון, מועלות באש בובות בדמותו של אנדרסון ושל פוליטיקאים. ביולי 2004, בית המשפט העליון של הודו הורה לממשלה לשלם לנפגעים ולמשפחות הנספים את שאר 330 מיליון הדולרים שנמצאים בקרן הפיצוי.

תאגיד יוניון קרבייד מכר את חברת הבת ההודית שלו, אשר הפעילה את המפעל בבופאל, ליצרן סוללות הודי בפברואר 1994. תאגיד דאו כימיקל רכש את יוניון קרבייד בשנת 2001 בסכום של 10.3 מיליארד דולר באמצעות אגרות חוב ומניות. תאגיד דאו הצהיר באופן ציבורי מספר פעמים שתשלום ההסדר מטעם יוניון קרבייד כבר מילאו את אחריותה הכספית של דאו לאסון. עם זאת, על רקע נסיונות של הניצולים לגרום לחברת דאו לנקות את האתר המזוהם באופן קשה, הוגשה בקשה לבית הדין המחוזי בארצות הברית.

חברת דאו כימיקלים וחברת הבת שלה יוניון קרבייד ארצות הברית סרבו לכבד את הסמכות השיפוטית של בתי המשפט ההודים.

בינתיים נמשכו ההליכים של אישומים פליליים כנגד עובדים לשעבר של חבר יוניון קרבייד הודו, כולל: היו"ר הקודם של החברה שרי קשהב מהינדרה; היושב ראש הנוכחי וחבר הדירקטוריון שרי ויגאי גוקהלה; סגן נשיא החברה לשעבר שרי קישהור קמדר; מנהל העבודה לשעבר שרי ג'י מוקונד; ומנהל מחלקת הייצור לשעבר שרי ס.פי. חודוהורי. בשנת 2010 הורשעו 7 עובדים לשעבר, כולל יו"ר UCIL בגרימת מוות ברשלנות, והוטל עליהם קנס של 2000 דולר כל אחד ושתי שנות מאסר, זה העונש החמור ביותר שמותר על ידי החוק ההודי.

זיהום מתמשך

חוסר רצון פוליטי הוביל לקיפאון בנושא ניקוי המפעל ומאות הטונות של החומרים הרעילים השונים שבקרבו, ושהושארו בשטח ללא כל טיפול. פעילי סביבה הזהירו כי הזיהום הוא בגדר חבית של חומר נפץ בליבה של העיר, וכי הזיהום שנגרם בגלל נוכחות הרעלים הוביל להרעלה איטית ומתמשכת שגרמה למחלות המשפיעות על מערכת העצבים, הכבד והכליות בבני אדם. מחקרים הראו כי שעורי מחלות הסרטן וחוליים אחרים הינם גבוהים יותר באזור זה מאז האירוע. פעילים תבעו כי תאגיד דאו ינקה את הפסולת הרעילה, ולחצו על ממשלת הודו לדרוש עוד כסף מדאו.

בתחקיר ששודר בערוץ הרדיו 5 של הבי בי סי, ב14 בנובמבר 2004, דווח כי האתר עדיין מזוהם באלפי טונות של חומרים רעילים, כולל בנזן הקסהכלוריד וכספית המאוחסנים במיכלים פתוחים או מונחים ישירות על הקרקע. על פי הדיווח, כמה אזורים הם מזוהמים כל כך שכל אדם שנכנס לאזור ליותר מ-10 דקות ללא מיגון צפוי להגיע לאובדן הכרה. גשמים באזור גורמים לסחף עילי המזהם את בורות המים ואת הבארות המקומיות. על פי תוצאות מבדקים שנערכו מטעם הבי בי סי על ידי מעבדות מוסמכות לאנליזה של מים מבריטניה רמת הזיהום בבורות המים גבוהה פי 500 מהמקסימום המותר על פי החוק הבריטי. סקרים סטטיסטיים עם קבוצת ביקורת באזורים בעלי רמת עוני דומה שהינם מרוחקים מהמפעל, דיווחו על רמות גבוהות יותר של מחלות שונות באוכלוסייה שגרה מסביב למפעל.

המתיחה בשנת 2004

ב-3 בדצמבר 2004, במלאת 20 שנה לאסון, אדם שטען שהוא נציגה של חברת דאו, בשם "ג'ודה פיניסטרה" התראיין בערוץ הטלוויזיה של הבי בי סי. הוא טען כי החברה הסכימה לנקות את האתר ולפצות את אלו שנפגעו באסון[2]. מיד לאחר מכן נפל ערך המניות של חברת דאו ב-4.2% בתוך 23 דקות, דבר שהוביל להפסד של שני מיליארד דולר בשווי השוק [3]. דאו מיהרה להוציא הצהרה לפיה אין אדם בשם זה הפועל מטעמה; שמדובר במתחזה שאינו קשור לדאו, ושהטענות היו מתיחה. הבי בי סי שידרו תיקון והתנצלות, אך הידיעה כבר עשתה לה כנפיים [4].

"ג'ודה פיניסטרה" היה למעשה אנדי ביכלבאום, חבר בקבוצת תעלולים מחאתית דה יס מן (כינוי לאדם שתמיד שמזדהה באופן מוחלט עם התאגיד בו הוא עובד). בשנת 2002 דה יס מן הקבוצה פרסמו מסיבת עיתונאים מזוייפת שבה הסבירו מדוע תאגיד דאו סרב לקחת אחריות על האסון. כמו כן חברי הקבוצה פתחו אתר בשם DowEthics.com(דאו-אתיקה) שנועד להראות כמו האתר של דאו אבל לתת תיאור מדוייק יותר, לדעתם, של המאורעות. בשנת 2004, מפיק של ערוץ החדשות של בי בי סי, שלח להם דוא"ל דרך האתר בבקשה לראיון, אותו הם שמחו לספק. [5]

ביכלבאום לקח קרדיט על התעלול בראיון לתוכנית החדשות "דמוקרטיה עכשיו", והסביר מהו מקור שמו המזויף. הקדוש הנוצרי ג'ודה הינו הפטרון של מטרות בלתי אפשריות ופירוש המילה פיניסטרה הוא "קץ כדור הארץ". הוא הסביר שהוא בחר בסוג כזה של מתיחה (לקיחת אחריות) בגלל שהדבר יראה לאנשים בדיוק כיצד יכל תאגיד כמו דאו לשפר את המצב כמו גם ליצור תשומת לב תקשורתית וציבורית בארצות הברית, שבאופן כללי התעלמה מאזכור מלאות 20 לאסון, עד לתיקון ההצהרה על ידי דאו.[6]

השלכות על התאוריה הכלכלית

מבחינה כלכלית, אסון בופאל הוא דוגמה לעלויות ציבוריות ורווחים פרטיים - כל עוד היו רווחים הם זרמו לבעלי המניות ובעלי השליטה בתאגיד יוניון קרבייד. לאחר התרחשות האסון, הנזק והעלויות נפלו בעיקר על הציבור הרחב והלא מאורגן. מבחינת כלכלה פוליטית הדבר מגדים את הבעיה של הלוגיקה של פעולה קבוצתית שבה קבוצה קטנה מצליחה לפגוע בציבור הרחב בזכות היותה מלוכדת ורבת עוצמה.

האסון הוא גם דוגמה למגבלה של גישה של הפנמת עלויות עקב השפעות חיצוניות - שכן גישה זו אינה מכסה מקרים שבהם הנזק שנגרם גבוה בהרבה מהפעילות הכלכלית שיצרה אותו. בספר התמוטטות מציין ג'ארד דיימונד מקרים נוספים של דבר זה - מקרים של חברות לכריית זהב שבהם פיצוי לחקלאים נפגעים הוא פחות משתלם לעומת אופציה של פשיטת רגל לחברה.

מבחינה פוליטית ותקשורתית האסון הוא דוגמה להכחשת זיהום וכן לבעיות של גלובליזציה לא שוויונית - כאשר עובדים, צרכנים או שכנים עניים נפגעים עקב פעילות של תאגיד רב לאומי שההנהלה שלו או בעלי המניות שלו מוגנים מתוקף הסכמי סחר בינלאומיים, קשרי הון-שלטון וזכויות שהוענקו לתאגידים במהלך ההיסטוריה. זהו אחד המקרים שמראים את הקושי של מערכת המשפט להתמודד עם נזקי הזיהום ולספק הגנה או פיצוי לציבור רחב (ועני) מול גורמים חזקים.

ראו גם

• נקיון ידידותי לסביבה
• שמפו טבעי
• זיהום תעשייתי
• חומרי הדברה
• השפעות בריאותיות של חומרי הדברה
• תאגיד
• אחריות תאגידית
• דאו כימיקלים
• הכחשת זיהום

קישורים חיצוניים

• אסון בופאל בוויקיפדיה האנגלית
• 20 שנה חלפו איש לא קיבל אחריות, צפריר רינת, הארץ
• עננים של אי צדק, דו"ח של אמנסטי אינטרנשיונל
• אסון בופאל ותוצאותיו: סקירה (בריאות סביבתית)
• אתר האינטרנט של מרכז המידע על בופאל מאת תאגיד יוניון קרבייד
• קמפיין בינלאומי לצדק בבופאל
• ערוץ החדשות של בי בי סי - לילה אחד בבופאל
• התסריט הגרוע מכל -ענת אבישר, 12.9.08, סקירה באתר ynet במסגרת סדרת כתבות על אסונות סביבתיים