תורת תוחלת התועלת

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תיאורית תוחלת התועלת היא תאוריהשפותחה על ידי המתמטיקאי ג'ון פון ניומן והכלכלן אוסקר מורשנטיין כדי לתאר כיצד אנשים מקבלים החלטות בתחומים שונים כמו כלכלה, החלטות לגבי מלחמות ושאר תחומים בחיים. התאוריה מניחה מספר "אקסיומות" או הנחות יסוד שנראות הגיונית, ומהן גוזרת כללי החלטה. התאוריה מניחה כי בני אדם או "סוכנים כלכליים" מקבלים החלטות בצורה רציונלית וכי הם רוצים למקסם את תוחלת התועלת שלהם. התאוריה הובילה את הגישה הכלכלית, החל משנות ה-40 של המאה ה-20 ובמקרים רבים עדיין משתמשים בה. בשנות ה-70 החלה להימתח ביקורת הולכת וגוברת על התאוריה עד שב-1979 הוצגה תאוריה מתחרה בשם תורת הערך של כהנמן וטברקסי. תורת הערך אינה מקבלת את הנחות היסוד של תיאורית התועלת, ומצביעה על קיומן של סתירות מהותיות בין ניוביי התנהגות של התאוריה לבין ממצאים אמפיריים של של ניסויים בתחומים של כלכלה ניסויית וניסויים אחרים בפסיכולוגיה.

תורת הערך זכתה ליותר ויותר הערכה והצליחה להסביר מבחר גדול יותר של תצפיות. כהנמן קיבל עליה פרס נובל בכלכלה עם זאת השימוש בתאוריית תוחלת התועלת נמשך במסגרת מודלים כלכליים רבים. כהנמן מעיר כי כלכלנים אימצו את התאוריה הן כלוגיקה כיצד ראוי לקבל החלטות (נורמטיבי) כתיאור של האופן בו הומו-אקונומיקס בוחרים בפועל. ‏[1]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים