תאוריית שיווי המשקל הכללי
תאוריית שיווי המשקל הכללי (באנגלית: General equilibrium theory) היא תאוריה בכלכלה נאו-קלאסית שמנסה להסביר את ההתנהגות של ההיצע, הביקוש והמחירים בכלכלה כולה, שבה יש מספר שווקים המקיימים קשרי-גומלין זה עם זה. התאוריה מנסה להוכיח כי קיים אוסף של מחירים שיביא ל"שיווי-משקל כללי".
שיווי משקל כללי נבדל משיווי-משקל חלקי שאמור להתקיים בשווקים בודדים (כמו שוק המזון או שוק הלחם). כמו כל מודל, מדובר בהפשטה של העולם האמיתי. כלכלנים טוענים כי זהו מודל מועיל, הן בגלל שהוא מאפשר לבחון מחירי שיווי-משקל בטווח הארוך ולהסתכל על מחירים בפועל כסטיות מאותו שיווי משקל.
מודל שיווי משקל כללי בוחן את הכלכלה בהנחה שאכן יש בה שיווי משקל כזה, ומנסה גם לקבוע את התנאים שבהם שיווי-משקל-כללי אכן יתקיים. התאוריה פותחה בעיקר על ידי לאון ואלראס בשנות 1870, Elements of Pure Economics, וסייע רבות בפיתוח כלכלה נאו-קלאסית. המודל המודרני של שיווי משקל כללי סופק על ידי קנת' ארו, Gérard Debreu ו-Lionel W. McKenzie בשנות ה-50 של המאה ה-20, דבר שהקנה להם פרס נובל בכלכלה.
התאוריה של שיווי משקל כללי מהווה נקודה מרכזית של השפעה ושל מחלוקת בין אסכולות שונות לחקר הכלכלה. הזרם הקלאסי והזרם הנאו-קלאסי בכלכלה נבנו בחלקם הגדול תוך הנחה בדבר התקיימות התאוריה (גם לפני שנוסחה בצורתה המודרנית). חלק מהזרמים כמו הזרם הקיינסיאני והזרם הפוסט-קיינסיאני, דוחים את התאוריה בצורה מוחלטת, ורואים בה דבר מטעה וחסר תועלת. אסכולות אחרות כמו האסכולה האוסטרית מקבלים אותה במידה משתנה של הסכמה.
קישורים חיצוניים
- תאוריית שיווי המשקל הכללי בוויקיפדיה האנגלית
- אלמנטים של כלכלה טהורה, ספרו של לאון ואלראס, 1874