תבנית:ערך מומלץ 17 בחודש

החוק השני של התרמודינמיקה הוא חוק הקובע כי לכל מערכת פיזיקלית יש תכונה הנקראת אנטרופיה וכי במערכת מבודדת שאינה בשיווי משקל האנטרופיה נוטה לגדול במשך הזמן, ומגיעה לערך מקסימלי בשיווי משקל. ניסוח אחר הוא כי במערכת מבודדת (שאין אליה כניסה של חומר או אנרגיה מבחוץ), כמות האנרגיה החופשית לביצוע פעולה, תלך ותרד עם הזמן.

מקורו של החוק הוא במאמר משנת 1824 מאת הפיזיקאי הצרפתי סדאי קרנו. במונחים פשוטים, החוק השני הוא ביטוי לעובדה שבמשך הזמן הפרשים בטמפרטורה, לחץ וצפיפות נוטים להגיע לאיזון במערכת פיזיקלית מבודדת מהעולם החיצון (כלומר שאין אליה כניסה של חומר או אנרגיה מבחוץ). אנטרופיה היא אמת מידה עד כמה התקדם תהליך זה של איזון.

החוק השני של התרמודינמיקה מסייע בהבנה של תופעות רבות ומגוונות. אחת מהן היא קיום של תהליכים בלתי הפיכים בטבע. השפעות נוספות הן על התחום של יעילות מנועים, ניצולת אנרגיה ואסטרונומיה. לחוק יש השפעות רחבות נוספות שאינן מובנות במלואן: אנטרופיית מידע מהווה מושג מרכזי בהתפתחות של תורת המידע. החוק הוא גם כלי חשוב להבנת התנהגותן של מערכות מורכבות פתוחות או מערכות דיאספטיות, לדוגמה מערכות אקלים או מערכות אקולוגיות. החוק השני של התרמודינמיקה משחק תפקיד חשוב בביולוגיה ברמות שונות ומגוונות. בתחום הכלכלי, החוק מהווה בסיס למודל זרמים ומאגרים ולניתוחים בהקשר של כלכלה אקולוגית.