משתמש:האזרח דרור/ספר/פרק אבולוציה

זהו מאמר דעה מאת האזרח דרור. מאמר דעה אינו אובייקטיבי.

תקציר

בני אדם (ומינים אחרים), נמצאים בתוך מערכת מורכבת של 3 תהליכים אבולוציונים מקבילים: האבולציה הגנטית, האבולציה המוסדית והאבולוציה הטכנולוגית.

האבולציה הגנטית משותפת לבני האדם ולשאר היצורים החיים בכדור הארץ, זו אבולוציה ותיקה בת מילאירדי שנים, והיא איטית יחסית. אך היא משפיעה בצורה חזקה על 2 התהליכים האבולוציונים האחרים. האובלוציה הטכנולוגית שבה פיתוחים טכולוגים, ידע ומידע מאפשרים פיתוחים טכנולוגים חדשים ומשנים את דפוסי התפקוד, השרידה , וההתפשטות של טכנולוגיות וותיקות אחרות. האבולוציה המוסדית שבה מוסדות חברתיים (כמו שוק, מדינה, קהילה, משפחה, כסף, צבאות וכו') משפיעים על התנהלותם וקיומם של מוסדות חברתיים אחרים ומאפשרים לפעמים פיתוח של מוסדות אחרים.

בני אדם, מכונות וטכונלוגיה, השוק וההמוסדות החברתיים, הם "בסך הכל" ביטויים של האבולוציה הגנטית. שלושת התהליכים האבולציונים משפיעים זה על זה במאות אלפי השנים האחרונות, וביתר שאת מאז המהפכה החקלאית והמהפכה המדעית.

מבוא - אבולוציה

פרק זה יעסוק במושג האבולוציה והשפעותיה על החברה האנושית. ההנחה שלי בפרק היא שהביולוג רי'צארד דוקינס צדק, וכי תאוריית הגן האנוכי היא נכונה. משמע - כלל היצורים החיים, והאדם בתוכם הם "בסך הכל" מעין רובוטים משוכללים שתפקידם היחיד, מנקודת המבט של הגנים, הוא העברה הלאה של הגנים.

השקפה זו יכולה להראות מוזרה ומקוממת, במיוחד לאנשים שבאים ממדעי החברה וחונכו על ברכי ההשכלה שרואה את האדם כמודע לעצמו, ראציונאלי, כיצור שנמצא מעל הטבע. אולם דוקינס הצליח לשכנע בתאוריה שלו את רוב הביולוגים, וכיום השקפתו מקובלת על חלקם הגדול. הויכוחים על הדיוק של התאוריה ותאורים אחרים של האבולוציה קיימים עדיין, אבל נראה לי שבעשורים שחלפו התאוריה שלו הלכה והתבססה ותאוריות אחרות הלכו ונחלשו.

תאוריה זו יכולה לשנות הרבה מההשקפות שלנו על הביולוגיה, וככזו היא משנה גם את ההבנות שלנו על בני האדם. אני מתכון להראות שהיא משנה גם הרבה בתחום המוסדות החברתיים והחשיבה על טכנולוגיה.

בפרק כלכלה מבוססת מדע ביצעתי הקבלה בין השפעת הפיזיקה על הביולוגיה, לבין השפעת המדעים על הכלכלה ומדעי החברה. אין כוונתי שכל היבט בהתנהגות האנושית, נובע ישירות ובצורה פשוטה מתוך אבולוציה של גנים. . ומצד שני, אין שום התנהגות שעומדת בסתירה לעקרונות האבולוציה. מסיבות אלה, עקרונות אלה יכולים להיות מתאימים כקווי הנחיה ראשונית להתנהגות אנושית, טוב יותר מכל השערה שרירותית אחרת.

ייתכן ועולות בראשכם התנגדויות כמו "אבל מה לגבי התאבדות", או "מה לגבי שגעון"- ברור לכאורה שהתנהגות כזו אינה משפרת את סיכויי השרידה והרבייה של הפרט. אבל האבולוציה אינה דורשת שכל פרט ופרט יהיה מכוון תמיד ובצורה מושלמת כדי לשרוד ולהוליד צאצאים. האבולוציה הגנטית כוללת הכנסת "שגיאות" בהעתקת הגנום ומנגנונים לשם ערבוב חוזר של צירופי גנים. היא כוללת את המגוון ואת הטעויות בדיוק כדי שתוכל להתמודד עם תנאי סביבה משתנים. כשם שהאבולוציה כוללת עגלים עם שני ראשים או פרחים שאינם נפתחים, כך היא כוללת התנהגויות שונות שאינן נראות הגיוניות במבט ראשון לאור ההשקפה האבולוציונית.

אבולוציה גנטית

שינוי אבולציוני ורווחת הפרט

בעוד ששינוי אבולוציני בפנוטיפ - לדוגמה להיות מסוגלים לעוף באמצעות כנפיים - עשוי לשפר את החיים של פרט בודד, הרי האינטרסים של הגנים הם לא לשפר את איכות החיים של הפרט, אלא להפיץ את עצמם ככל האפשר, גם במחיר גרימת סבל לפרט.

ה"אינטרסים" של הגנים, גוברים על האינטרסים של הפרט הבודד. גם אם נניח שהמטרה של הפרט היא להגדיל את הרווחה שלו, הרי האינטרסים של הגנים בטווח האורך הם בעלי משמעות גדולה יותר. לכן, אם נניח שקיים קונפליקט בין הסבל של הפרט לבין האינטרסים של הגנים, הפרט יסבול והגנים יעברו. בטווח ארוך יותר, ובאופן ממוצע הגנים "יהנדסו" פרטים שעבורם הסבל הנ"ל נתפס מחדש כדבר נעים או לפחות נסבל (כך שיש סיכוי טוב יותר שהוא יצליח להתגבר על סבל זה).

אם נניח שפרט מסויים, מחליט "למרוד" נגד הגנים שלו ולהחליט למקסם את התועלת שלו על אפם וחמתם, הדבר אפשרי בהחלט. אולם אם נניח שקיים מגוון גנטי, ובסביבתו יש יצורים אחרים שמוכנים לסבול קצת ובכל זאת להעביר את הגנים הלאה, הרי שגנים אלה ישרדו. הסיכוי ל"מרד", כל כמה שהוא תלוי בגנים עצמם, ואם הוא בעל משמעות אבולציונית שאינה אנקדוטית, ילך ויפחת.

ההנחה של כלכלה נאו קלאסית היא שהעדפות הפרטים הן נתונות מראש למודל. הצרכנים מעדיפים משום מה לאכול בננות, ולהתכסות בשמיכה במקום להפך - לאכול שמיכות ולהתכסות בבננות. הנחה נוספת היא שהפרט פועל למקסום התועלת שלנו. התרומה שלי לנושא זה היא שהעדפות הפרטים אינן מקריות - הן נובעות בראשיתן מצרכים אבולוציונים ובהמשכן מפרשנויות אבוצליוניות מסובכות יותר לצרכים אלה.

בעוד שצריכת בננות היא דבר חשוב שמספק מזון, ולכן מספקת את הצורך של הספקת אנרגיה, פחות ברור הקשר בין מוצרים אחרים כמו בגדים, ובמיוחד בגדים רבים להקשר האבולוציוני. ב"פרשנויות אבולציוניות" כוונתי היא לכך - גם צריכה של בגד יפה, יכולה, בחברה מסויימת לספק איתות חברתי. איתות כזה יכול לעזור לשרידה (מציאת עבודה, התקדמות בעבודה וכו') והוא יכול גם לסייע במציאה ובהחזקה של בן או בת זוג. שם אחר יכול לדבר זה יכול להיות "פרשנות תרבותית" על שם ההסבר של מנפרד מקס ניף של תאוריית הצרכים האנושית שלו.

איני מתכוון לתת כאן הסבר מלא לקשרים בין אבולוציה לבין העדפות שלנו , משום שדבר זה הוא מסובך והוא לא המוקד של הפרק הזה. כרגע די לנו בכך שברור שלפחות חלק מהעדפות שלנו בחיים (הן בשוק והן בהיבטים אחרים בחיים) מתבסס על צרכים אבולוציונים או על רצונות שנובעים מפרשנות תרבותית לצרכים כאלה.

מכאן עולה המסקנה הלא נוחה הבאה - למרות שבטווח הקצר הפרטים מנסים לשפר את הרווחה שלהם, בטווח הארוך יותר ובאופן ממוצע, הרווחה של הפרטים תקבע על ידי הצרכים האבולציונים שלהם, גם אם פרוש הדבר סבל עבורם.

אפשר לצפות גם שהגנים של היצורים ישתנה בצורה שתקטין את הסבל הזה, כך שיהיה דמיון בין מה שגורם ל"רווחת" הגנים לבין מה שגורם לרווחת הפרטים. ואכן זה המצב באופן כללי - אנחנו נהנים לאכול, לשתות, ולקיים פעילות מינית (עם בני זוג שנתפסים ככאלה שיכולים לסייע לנו לגדל את הצאצאים ואו שיניבו צאצים מוצלחים), לבצע פעילות גופנית מתונה, ללמוד דברים חדשים ומפתיעים (במגבלות קיבולת והקשר) - כולם פעילויות שמסייעות לשרידה ולהתרבות שלנו ושל הגנים שלנו. בהיות האדם חיה חברתית (להבדיל מחתול לדוגמה) בני אדם נהנים גם מאינטראקציה נעימה עם בני אדם אחרים.

אבל האינטרס של הגנים אינה תמיד זהה לרווחה של היצורים החיים. במיוחד הדבר נכון כאשר אם תנאי הסביבה משתנים בצורה מהירה בהרבה ממה שמסוגלים הגנים להשתנות. במצבים אלה, תהיה העדפה סלקטיבית לפרטים שמסוגלים לסבול ולעמיד צאצאים, על פני פרטים שיבחרו להנות ולמות או להותיר פחות צאצאים. זה אולי נראה לא הוגן, אבל זה הפטנט היחיד נכון לרגע זה.

חוק שימור האומללות והאושר

נניח שניצים נהנהים לאכול, לישון, להגן על הטריטוריה שלהם (שכן הדבר חיוני כדי שיוכלו לאכול) ולמשוך בני או בנות זוג. נניח גם שמתקיים שינוי אבולוציוני גנטי מסויים שמקל על החיים עבור פרט מסויים, לדוגמה נץ שיש לו ראיה משופרת וכך הוא יכול לצוד ארנבות בצורה קלה יותר. מה תהיה התוצאה האבולוציונית של שינוי זה?

בעוד שבטווח הקצר השינוי יכול לשפר את חייו של הנץ הבודד, בטווח הארוך יותר יתקיים "חוק שימור האומללות והאושר" כך שחיי הניצים לא ישתנו באופן מהותי. בתחילה הנץ יצוד ארנבות בקלות רבה יותר ולכן יזכה ביתרון אבולציוני על פני ניצים אחרים. אם הכל יסתדר "לטובה" הנץ יזכה בצאצאים רבים יותר (גם נץ עם ראייה משופרת יכול למות ממחלה או להיות בלתי מושך בעיני ניצים אחרים מבחינה מינית). מבחינה סטטיסטית יהנו רוב הצאצים מיתרון דומה ולכן הגן של ראיה משופרת ילך ויתפשט באוכלוסיה. ונניח לצרכי פשוטת שגן זה יתפשט ל-100% מהאוכלוסיה (אין זה משנה את הטיעון העקרוני בהמשך, אבל מסבך אותו מעט יותר).

התוצאה כעת היא שחזרנו לנקודה דומה מאד מבחינת הרווחה של כלל הניצים. ייתכן שהאוכלוסיה הכוללת שלהם גדלה במעט יחסית לשאר הטורפים (שכן הם מסוגלים לגלות טרף רב יותר ולהותיר פחות טרף למינים אחרים), אבל בסופו של דבר היא מתייצבת בדפוס שמתאים לנישה אקולוגית. כל נץ, כבראשונה, מגן על טריטוריה שגודלה מספיק לו כדי לשרוד וכדי להעמיד צאצאים. אם בעבר היו נדרשות לו 4 שעות חיפוש כדי לחפש טרף, כיום נניח שמספיקות לו רק 3 שעות. אולם שעה זו אינה עוברת רק בשינה ובבטלה, עליו לנצל אותה לצרכים אחרים - לדוגמה במאבקי כוח מול ניצים אחרים כדי לשמור על הטריטוריה שלו ואו כדי לנסות להגדיל אותה על חשבון ניצים אחרים כדי להגדיל את הסיכוי שלו למשוך בת זוג.

בהמשך, יבוצע שינוי גנטי כך לשנות את העדפת הפרטים כך שהעדפות שלהם בין שינה, ניקיון, חיפוש מזון והגנה על הטריטוריה שלהם, וכן העדפות שלהם לגבי בני הזוג (ולכן השפעה על העדפות של בני הזוג בהקשרים אלה) ישקפו את הדבר המתאים ביותר עבור שרידת הגנים. החוק יעבוד גם במקרים הפוכים כמובן - אם אוכלוסיית הארנבות מפתחת הסוואה טובה יותר, או שוירוס מצליח לשתול גן שמקשה קצת על ראיית הניצים, התוצאה ארוכת הטווח לא תהיה חיים קשים יותר עבור הניצים כבודדים, אלא שינוי של אוכלוסיית הניצים, אורחות חייהם והעדפות שלהם בין הפעילויות השונות.

טכנולוגיה ואבולוציה

הטענה הראשונה שלי לגבי טכנולוגיה היא שטכנולגיה, היא המשכה של האבולוציה של הגנים בכלים אחרים. כלומר, הגנים, אשר משנים את העולם על ידי יצירת מכונות משכפלות שונות (יצורים חיים), גורמים לאותם יצורים חיים לשנות הלאה את העולם על ידי שהיא מציידת אותם בכלים פיזיים, ותובנות (שהם גורמים מאפשרים) ותמריצים (גורם מניע) כדי ליצור טכנולוגיות שונות.

לצורך כך אפשר לשאול מהי טכנולוגיה, והם היא מוגבלת לבני האדם. ניתן להגדיר טכנולוגיה כיצור של כלים או של דפוסים שאינם חלק אינהרטי מהגוף החי, לשם שימושו של היצור החי. מסיבה זו טכנולוגיה אינה מוגבלת למין האנושי. אנו יודעים שיש מינים אחרים שהם מינים מהנדסי סביבה - לדוגמה בונים אשר בונים סכרים על נהרות, או קופים המשתמשים במקלות כדי להוציא נמלים מהקן. וודאי שלא נגדיר סכר שנבנה על ידי בונה מסכר שנבנה על ידי אנשים, דבר שמאלץ אותנו לקבוע שטכנולוגיה, כתופעה כללית, אינה מוגבלת למין האנושי או ליצורים תבוניים.

בניגוד לפנוטיפ- הגוף שלנו - אשר אנחנו איננו מסוגלים להעביר לאחרים, טכנולוגיה ניתן להעביר לאחרים, והם יכולים לקחת אותה או להעתיק אותה. בכך שונים המנגונים האבולציונים שמקשרים בין הטכנולגיה לבין הגנים. גן שקשור לעור כהה, ישרוד בסביבות בהן עור כזה מהווה יתרון אבולוציוני חשוב מספיק. לעומת זאת, המצאה טכנולוגית היא ברכה קצרת טווח והפכפכה יותר, היא אינה מבטיחה שרידה של הגנים לעידנים. יתכן שהמצאה טכנולוגית מסויימת שסייעה ליצור אחד , תתגלה כהרת אסון עבור צאציו, אם על ידי גרימת נזק איטי שיבוא לידי ביטוי מאוחר יותר, ואם על ידי אימוץ מוצלח על ידי שבט מתחרה שישתמש באותה טכנולוגיה עצמה כדי לדחוק את השבט הראשון שבו הומצאה הטכנולוגיה.

אלא שדבר זה אומר שיש יחסים שונים בין הגנים של היצורים החיים, והאבולוציה שלהם לבין הטכנולוגיה, ולא שטכנולוגיה אינה קשורה כלל לאבולוציה.

יצורים חיים שהתפקוד שלהם מפריע מידי להעברה הלאה של הגנים, אינם מצליחים לשרוד או אינם מצליחים להתרבות, או שהצאצאים שלהם אינם מצליחים להגיע לבגרות מינית. על ידי כך מה ששורד לאורך שנים הם היצורים החיים שכן רוצים ויכולים להעביר הלאה את הגנים. אין זה אומר שכל הגנים שעוברים הלאה הם נעימים או מסייעים תמיד לשרידה, או שהיצורים החיים שנוצרו בצורה כזו פועלים תמיד ובצורה מוצלחת לשם התרבות ושרידה. להפך, יש גנים שבמצב אחד הם יתרון ובשני הם חסרון (לדוגמה עור כהה הוא חסרון במדינה צפונית שבה הוא מקשה על ייצור של ויטמין D על ידי העור), יש צירופי של גנים שמועילים בדרך כלל אבל במצב אחר הם יוצרים חסרון (לדוגמה גן שמאפשר עמידות נגד מלאריה במופע הרציסיבי שלו שנפוץ בצפון אפריקה גורם לאנמיה חרמשית במופע הדומיננטי שלו), ויש גם מזל, תאונות, סביבה וכו'. אבל כל זאת לא אומר שלפנוטיפים אין השפעה על נפיצות הגנים. בממוצע, הגנים שמצליחים לייצר "מכונות" ששורדות ומתרבות יהיו נפוצים יותר, ובממוצע, "המכונות" שנוכל למצוא בכל רגע נתון יהיו כאלו שמאפשרים לגנים להמשיך הלאה.

באופן דומה עובדת הטכנולוגיה. היא יכולה להשפיע לרעה על הגנים, אפילו הגנים שהביאו לקיומה. אבל טכנולוגיה שמשפיעה לרעה על רביית הגנים תסבול בעצמה מאותן תופעות שמשפיעות לרעה על פנוטיפים שנוהגים כך - הסיכוי שלה להמשיך ולשרוד הוא יותר נמוך.

פתולוגיה טכנולוגית

לדבר זה יש יוצאים מהכלל. סמים, אלכוהול, סיגריות וטכנולוגיות אחרות אינם מאריכי חיים או משפרים את הסיכוי של המשתמשים בהם לשרוד.

אבל זו הסתכלות צרה מידי הן על הטכנולוגיה והן על האבולוציה הגנטית. מחלות מדבקות אינן מסייעות לשרידה של מי שחולה בהן, אלא לחיידקים שמעבירים אותם. באופן דומה מסתבר בשנים האחרונות שחיידקים, טפילים ומינים אחרים, כמו גם יצורים אחרים מאותו המין, משפיעים השפעה רבה על ההתנהגות וסיכויי השרידה של הגנים של כל אחד מאיתנו. התנהגות הפנוטיפ אינה מושפעת רק מהגנים שלו, אלא ממכלול היחסים של גנים אלה עם פנוטיפים של גנים אחרים. לדוגמה הפנוטיפ (והגנים) של הארנבת מושפעים לא רק מהגנוטיפ של הוריה, אלא גם מהפנוטיפים של הזאבים והשועלים, כמו גם של אנרבים

לדוגמה נמצא כי חיידקים של זבובים גורמים להם להעדיף בנות זוג אחרות על פי סוג האוכל של בנות הזוג האלה. העדפה כזו מקלה על החיידקים לעבור מזבוב לזבוב וכן להבטיח "מערכת אקולוגית" פנימית מתאימה ונוחה יותר עבור החיידקים. באופן דומה ג'ארד דיימונד מתאר בספרו רובים חיידקים ופלדה כיצד מחלות מדבקות עוברות בין חברות עירוניות גדולות מספיק כדי לתמוך בהן. בחברה מבודדת וקטנה החיידקים מחוללי המלחה היו גורמים למגיפה שלאחריה כל בני השבט היו מפתחים עמידות או מתים. בחברות גדולות מספיק, המגפה פורצת, גורמת לתחלואה רחבה ובכך מדביקה ערים שכנות ומדינות שונות. כעבור זמן מה, חשיבות העמידות למחלה יורדת וכשהיא חוזרת היא שוב מוצאת קרקע פוריה מספיק כדי לגרום למחלה נוספת.

דיימונד מדגים גם כיצד מחלה, שבאופן כללי מרעה את הסיכוים לשרוד, יכולה להיות סוג של יתרון אבולוציני עבור הקבוצה שנושאת אותה. העמים שפיתחו עמידות כלפי מחלות שונות, הביאו את החיידקים של מחלות אלה על עמים אחרים וכך גרמו, שלא במודע לתחלואה רחבה שהחלישה את הפלישה שלהם.

המקרים של "פתולוגיה טכנולוגית" - מצבים בהם טכנולוגיה גורמת להרעה במצב האבולציוני של מי שמתשמש בה - יכולים להיות מוסברים במספר אופנים. ראשית, מי שמתמשש בטכנולוגיה הוא רק חלק מהסיפור. עבור יצרני הסמים ואלכוהול אלו הם מוצרים שמסייעים לפרנסתם ולכן מהווים יתרון אבולוציוני, לכאורה דבר זה אינו מסביר דבר, אם נניח שאנשים משתמשים בטכנולוגיה אך ורק מרצונם החופשי, שכן זה שליצרנים יש איטנרס בקידום הטכנולוגיה לא אומר שיהיה מי שיקנה אותה. בפועל הן סמים והן אלכוהול וסיגריות משווקים בצורה אינטסיבית, במקרים של סמים הדבר נקרא בגלוי "פושרים" כלומר דוחפים סמים ללקוחות שלהם. אולם הסבר זה הוא חלקי. בקרב יצרני מוצרים אחרים ה"דחיפה" של מוצרים שלהם היא נמוכה יותר. חלק מכך נובע מכך שהנזק של מוצרים אלה פחות גלוי או שהוא פחות משמעותי, ובחלק מכך נובע מהטבע הממכר של מוצרים כמו סיגריות, סמים ואלכוהול.

הסבר משלים לנושא זה הוא שסמים ואלכוהול מנצלים "פרצות" בפנוטיפ ובדומה לטפילים ביולוגים, הם מנצלים פרצות אלה כשהם מחכים מנגנון אבולוציוני שנועד במקור לשפר את השרידה. הסבר שלישי שנראה לי שהוא הפחות משמעותי מבין הדברים האלה הוא שסמים ואלכוהול יכולים אמנם להשפיע לרעה על הסיכוים לשרידה באופן כללי, אבל בחברות מסויימות ובנסיבות מסויימות, הם יכולים להביא תועלת למשתמשים בהם במידה מתונה, או תועלת קצרת טווח. לדוגמה הצריכה שלהם יכולה להקל לפעמים על מציאת בן או בת זוג ולסייע בשחרור רגשי שיכול לסייע לתחזוקה של קשרים חברתיים, הם יכולים להיות קשורים בטקסים חברתיים שגם להם חשיבות בשמירה על מעגל חברתי ועל יתרון לחברי הקבוצה כולה, הם יכולים גם לסייע להתעלם מכאב או ממועקה רגשית ובכך לאפשר המשך של שרידה במשך תקופה קשה מבחינה גופנית או נפשית.

לבסוף אפשר לשים לב כי חברות רבות מתייחסות בחשדנות או בעויינות כלפי מוצרים אלה, מנסות להגביל אותן עם אל ידי טאבו, חוקים או הגבלות בייצור ובצריכה. היבטים דומים מתייחסים אם כי במידה מופחתת אל כלי נשק, מזון לא בריא וצורות אחרות של טכנולוגיה מסוכנת (כמו חשמל, אש ועוד). חברות משקיעות מאמץ כדי לנסות להפוך טכנלוגיות אלה לבטוחות יותר ולבקר את צריכתן.

שינוי טכנולוגי ומילוי הנישה האבולציונית

בעוד שטכנולוגיה עשויה להקל על החיים של פרט בודד, או של קבוצה מצומצמת של פרטים לאורך תקופה מסויימת, הרי שאין זו המטרה העיקרית שלה. בטווח הארוך ובאופן ממוצע, כמו השינויים הגנטים בפנוטיפ עצמו, השינוי הטכנולוגי, אם יוותר לו מספיק זמן, יגרור את "חוק שימור האומוללות והאושר" - הוא יגרום להגדלת האוכלוסיה עד למילוי הנישה האקולוגית עבור היצור, לשינוי בהתנגות הפרטים בין פעילויות שונות, ובהמשך לשינוי העדפות הפרטים על סמך העדפות של הגנים שלהם ושל גנים של יצורים שמקיימים איתם אינטראקציה.

בעוד שדבר זה יכול להראות מהפכי ושנוי במחלוקת אם ניישם אותו לבני אדם, ננסה להקטין את ההתנגדות להגיון זה על ידי שימוש בטכולוגיה של בניית סכרים על ידי בונים. בדומה לניצים בעלי ראיה משופרת, ייתכן שינוי טכנולוגי שבו בונה מסויים הבין כיצד לבנות סכר בחצי מהזמן, וזאת לא על ידי שינוי גנטי מסויים אלא באמצעות גילוי מקרי. התוצאה תהיה שייתכן יתרון אבולוציוני מסויים לגנים של הבונה הנ"ל. אם הטכנולוגיה מועילה לפרטים, ואם לבונים יש מספיק הבנה כיצד להעביר אותה הלאה על ידי לימוד או חיקוי הטכנולוגיה תתשפט. היא יכולה להתשפט על ידי כך שבונים אחרים, שאינם צאציו של הבונה יחכו את הבונה (העברה טכנולוגית שאינה קשורה לגנים) והיא יכולה להתפשט על ידי כך שהבונה ילמד את בניו או שהם יחכו אותו (העברה טכנולוגית קשורה לגנים). יתכן מקרה שלישי, שאינו מעניין אותנו שבו הטכנולוגיה תשאר רק אצל הבונה הנ"ל ותגווע.

בכל מקרה, ברגע שהטכנולוגיה התפשטה מספיק (ושוב, כמו במקרה של הניצים נניח התפשטות של 100% לצרכי נוחות), אנחנו חוזרים ל"חוק שימור האומללות והאושר" - כעת כל הבונים צריכים להקדיש פחות זמן לבניית סכרים. ייתכן והם גדלו במספרם או שהם נתקלו במחסום אבולוציוני אחר בגלל מינים אחרים (לדוגמה יש פחות דגים בגלל הגידול בסכרים). בכל מקרה כעת יש יותר בונים ויותר סכרים - ולכן כל בונה צריך להקדיש יותר זמן כדי לדוג דגים, במקום לבנות סכרים. בהמשך, דואגת האבולוציה של שינוי העדפות של הפרט ושל בחירת בני זוג לשנות את העדפות הבונים בהתאם כך שהעדפות ישקפו יחס נכון יותר מבחינת הגנים בין זמן המוקדש לשינה, בניית סכרים ודייג דגים.

אם מתקיים החוק לגבי שינוי טכנולוגי ויצורים כמו בונים, אין סיבה שלא נצפה שאותו חוק יתקיים גם בסוג הפרימטים הקרוי אדם. ואמנם אפשר להצביע על היבטים אלה במספר טכנולוגיות, אבל לפני כן נדבר על טכנולוגיה חברתית או מוסד חברתי.

האקלוגיה של הטכנולוגיה

בחלק מהמובנים, אך לא בכולם הטכנולוגיה מקיימת תכונות שיש גם ליצורים חיים.

צורת התפקוד של טכנולוגיה תלויה בתפקוד של הנישה האקולוגית, תנאי הסביבה ותפקודן של טכנולוגיות אחרות, וזוהי "נישה טכנולוגית". דבר זה אינו נובע רק מהקשר בין הטכנולוגיה לגנטיקה של המשתמשים בה, אלא להיותה של הטכנולוגיה עצמה, בדומה ליצורים החיים, דוגמה של מערכת מפזרת כלומר מערכת שכדי לשמור על מצב מסודר שלה יש צורך בהשקעת אנרגיה. לדוגמה גנרטור יפעל רק בתחום פרמטרים מסויים של לחות, טמפרטורה, אחוז חמצן באוויר וכן הלאה. הוא גם יצרך דלק באיכות מסויימת כדי לעבוד, שמנים וכו'. מסיבה זו יש קשרים בין המערכות השונות וניתן לדבר על "מערכת אקולוגית" שבה התפקוד התקין של סוג אחד של טכנולוגיה תלוי בסופו של דבר, בעיקר בטווחי זמן של חודשים ושנים, בתפקוד התקין של טכנולוגיות אחרות. מדפסת אינה יכולה לעבוד ללא מכונות שייצרו מחסניות דיו, צעצועי ילדים רבים דורשים סוללות, מכוניות דורשות טכנולוגיות רבות כמו מוסכים, תחנות דלק, מכוניות גרר וכו'.

היבט נוסף של "מערכת אקולוגית" של טכנולוגיה הוא שהתועלת לייצור חי מסויים המשתמש בטכנולוגיה תלוי בקיומה של "נישה טכנולוגית-גנטית" - שכן התפקוד של הטכנולוגיה אינו תלוי רק בזכות עצמו, אלא מספק גם שירות מסויים לאותו מין (ויכול להשפיע לרעה או לטובה על מינים אחרים). נובע מקיום הקשר הדו כיווני בין הטכנולוגיה לאבולוציה הגנטית.

אפשר להתייחס אל הטכנולוגיה כאל סוג מסויים של קו-אבולוציה - אלא שבמקום שני מינים, שלכל אחד מהם יש מטען גנטי משלו ושניהם משפיעים זה על האבוצוליה של השני, במקרה של הטכנולוגיה מדובר בקו-אבולוציה בין סוג טכנולוגיה לבין סוג טכנולוגיה אחר (בגלל השפעות חברתיות), או במקרה של קו אבולוציה בין סוג טכנולוגיה לבין סוג גנטי של יצור חי.

אחת הדוגמאות המפורסמות של התפתחות טכנולוגית בקו-אבולוציה קשורה לפחם מנוע קיטור, ברזל ופלדה. פיתוח מנוע הקיטור איפשר כרייה של עוד פחם שהיה נחוץ להסקת דודי הקיטור, מנוע הקיטור הגלגל גם לקטרים, הן הקטרים פסי הברזל פיתחו תעשייה של ברזל ופלדה שאיפשרה פיתוח רחב יותר של מנועים ומכרות ויצרה גם ביקוש לעוד ברזל שגם הוא דרש פחם.

דומגאות להשפעות הטכנולוגיה על העולם הביולוגי הן רבות . דוגמה אחת הי השינוי של זני עשים נפוצים באנגליה בזמן המהפכה התעשייתית (עשים שחורים הפכו נפוצים יותר וקשים יותר לזיהוי בגלל זיהום האוויר). דוגמה נוספת היא מעבר של מינים פולשים של צמחים, אצות ובעלי חיים על אוניות ומטוסים וכניסה שלהם למערכות אקולוגיות אחרות.

אבולוציה ומוסדות

אחד הדברים שבהם כלכלנים עוסקים בצורה רחבה הוא המחקר של שוק. כלכלנים משקיעים אנרגיה רבה בשאלה באיזה תנאים השוק משיג "יעילות פארטו", כיצד לדאוג לשוק משוכלל, כיצד נקבעים ההיצע והביקוש וכיצד השוק מגיע לשיווי משקל. יש אפילו כלכלנים החושבים שמחיר השוק הוא הוא מחירם הכלכלי של מוצרים, וכי עיקר תפקידה של הכלכלה הוא חקר פעילות האנשים בשוק. חלק גדול מהוויכוחים של מדיניות כלכלית הקיימים כיום הם בשאלה מה המנגנון שצריך לקבוע את הקצאת המשאבים - האם הממשלה , האם השוק, או שילוב כלשהו בינהם.

לשאלות אלה יש חשיבות, אבל רצוי אולי שנשאל קודם על ההקשר של הדברים. איזה מן דבר הוא השוק? האם יש עוד דברים שמשפיעים על הכלכלה מלבדו? האם השוק משפיע על דברים אלה? ואם נחזור להגיון הביולוגי, האם שוק או כלכלה הם דברים יחודיים למין האנושי? האם הם מצייתים לחוקים ביולוגים או פיזיקליים?

שוק, הוא מוסד חברתי. הוא אינו המוסד החברתי היחידי. מוסדות אחרים כוללים משפחות, חבורות, שבטים, קהילות, נגידוית, מדינות, ממשלות, פרלמנטים, כסף, בית משפט, פירמות, ארגוני התנדבות, צבאות, בתי חולים, בתי ספר, בנקים, גילדות, מוסדות תרבות ועוד. השאלה מה מגדיר בדיוק מוסד חברתי, ומה מבדיל מוסד חברתי מטכנולוגיה ומדברים אחרים היא שאלה שעדיין אין לה תשובה ברורה. אפשר להתייחס אל המוסדות החברתיים כאל סוג מיוחד של טכנולוגיה - טכנולוגיה רוחנית או טכנולוגיה חברתית שאינה דורשת היבט חומרי, או שההיבט החומרי שלה הוא סמלי בעיקרו ועיקרה מוסכמות חברתיות בין המשתתפים בה.

המוסד חברתי, בדומה לטכנולוגיה הוא דבר שפועל עם חוקי האבולוציה. ראשית, גם כאן, המוסד החברתי כדבר מופשט אינו יחודי לבני האדם. להקות זאבים מקיימות יחסים מורכבים של היררכיה ושיתופי פעולה, וכמותם חבורות של דולפינים ומשפחות מורחבות של דולפינים. ידועים גם מקרים של שיתופי פעולה או יחסי "מסחר" או שיתוף פעולה בין יצורים שונים ממינים שונים כמו דג שושנית ושושנת ים, דג נקאי, ושיתוף פעולה בין גירית לבין ציפור בציד.

גם המוסדות החברתיים, כמו טכנולוגיה, הן בעלי "אופי" מסויים ונטיה משלהם לסדר את הדברים שבאים איתם במגע (טכנולוגיות, יצורים חיים, מוסדות אחרים) בסדר מסויים שמתאים ללוגיקה פנימית של המוסד. הלוגיקה הזאת נובעת מכך שגם המוסד הוא סוג של מערכת מפזרת ש"רוצה" לסדר את הדברים בצורה שתשרת את הקיום שלה. כמו הטכנולוגיה גם למוסד החברתי אין תפקוד אחד קבוע והשפעה קבועה בכל מצב, אלא תפקוד שונה בתנאים שונים (שנקבעים על ידי מוסדות אחרים, טכנולוגיות וגנטיקה של יצורים שונים) והשפעות שונות על הגנטיקה בהתאם לנסיבות.

גם המוסדות החברתיים, כמו הטכנולוגיה, אינם יכולים למנוע את "חוק שימור האומללות והאושר", למרות שמוסדות חברתיים מסויימים קשה יותר להעתיק יחסית לטכנולוגיה חומרית, כך שהתפשטות מוסד חברתי מוצלח יכולה לקחת זמן רב.

האקולוגיה הביו-טכנו-מוסדית

כעת אפשר להבין שהתפקוד וההשפעות ההדדיות של יצורים חיים, טכנולוגיה ומוסדות חברתיים קשורים זה בזה ומשפיעים זה על האבולוציה של השני.

• בטווח הקצר, הצרכים האבולציונים של תת קבוצה של יצורים חיים (כמו בני אדם, ומינים שחיים בקו-אבולוציה גנטית עם האדם כמו חיידקים שחיים בו, מינים טפילים, מינים שחיים בערי האדם ומינים המשמשים לאדם למזון ולמוצרים אחרים כמו חיטה, אורז, וכו') משפיעה על האבולציה של טכנולוגיה ומוסדות.
• המוסדות וטכנולוגיות משפיעים גם הם - הן על מינים אחרים (על ידי הכחדה, הפצה , שינוי סביבות מחיה) והן על תת הקבוצה של היצורים החיים שיצרו את הטכנולוגיות ואת המוסדות החברתיים.
• המוסדות והטכנולוגית משפיעים על טכנולוגיות אחרות ועל מוסדות אחרים - אם על ידי השפעה ישירה (לדוגמה תלות טכנולוגית של מדפסת בטכנולוגיית ייצור ניירות) ואם על ידי השפעות דרך התווך הביולוגי - על ידי העדפות של היצורים החיים או על ידי השפעה ישירה עליהם.

חשוב להדגיש שלמרות הדמיון אין זהות בין הדברים.

הבדל אחד הוא "קבלת החלטות" או רצון חופשי או יכולת פעולה. בעוד שליצורים חיים יכול להיות רצון משל עצמם, למוסדות ולטכנולוגיה יש רק "מושכים" לכיוונים של שיווי משקל. מלחים מדברים לפעמים על ה"אופי" של אוניה ויותר מאדם אחד ישבע שלמוסדות יש אופי משלהם. כנראה שדבר זה נכון - למוסדות ולטכנולוגיות מורכבים יש "מושכים" משלהם או רצון להגיע לשיווי משקל יציבים, כך שלא כל המקומות שווים בעינהם. קופסת גפרורים "רוצה" לשכב על אחת מ-2 הפאות הרחבות שלה, וזהו שיווי המשקל היציב שלה לעומת שיווי משקל בלתי יציבים (על אחת מ-4 הפאות הפחות יציבות). מבין מיליוני שיווי המשקל האפשריים עבור מכוניות או עבוד תאגידים, תתקיים מן הסתם תת קבוצה של אלפי מצבים שאליהם הם ישאפו להגיע וייתכן שמדובר ברשימה מצומצמת בהרבה של שיווי משקל. באופן תאורטי ניתן להגיד שדבר דומה מתרחש אצל יצורים חיים, ואפילו אצל בני האדם אפשר לפקפק עד כמה הדברים הם באמת רצון חופשי או בעצם התכנסות לשיווי משקל, במיוחד כאשר מסתכלים על הטווח הארוך של אלפי ומליוני שנים. לא ברור איזה הבדל איכותי דבר זה מייצר, אבל כדי להיות בצד הזהיר יש להניח שקיים הבדל כזה (כלומר שלבני אדם לדוגמה יש רצון חופשי במידה מסויימת, ואילו ה"רצון" של טכנולוגיות או מוסדות או גנים הוא דבר אחר).

הבדל משמעותי אחר בין הדברים הוא היכולת של בני האדם (ושל יצורים אחרים בין אם הם חיידקים ובין אם הם בונים) לתקשר בינהם , לטוב ולרע, ואילו יכולת תקשורת כזו אינה מתקיימת בין טכנולוגיות, אם כי ניתן להגיד שמוסדות מתקשרים בינהם בתיווכם של בני האדם או היצורים המפעילים אותם.

הבדלים אחרים הם שהקשר בין טכנולוגיה או מוסדות לבין גנטיקה הוא חלש בהרבה מהקשר בין הגנטיקה לפנונטיפ. קבועי הזמן של השינוי הגנטי הם אחרים, מנגוני ההפצה והשינוי הם אחרים. בשלב זה איני יודע להגיד מה ההשלכות של כל זה על טיב היחסים וההתנהגות במערכת האקולוגית הביו-טכנו-מוסדית.

כלכלנים וקרדיולוגים

כעת אפשר לחזור אל הניתוח הכלכלי הנאו קלאסי ולראות עד כמה הוא מוגבל. כלכלנים מתייחסים רק אל השוק , מתעלמים מאופיו המוסדי ומנגידים אותו רק אל הממשלה. בעוד ששוק הוא רק מוסד חברתי אחד בתוך האקלוגיה הביו-טכנו-מוסדית, כלכלנים מציירים אותו כחזות הכל. הם מניחים שהוא תמיד יכול לתפקד וכי התפקוד הזה אינו תלוי בתנאים חברתיים, אקולוגיים או טכנולוגיים אחרים.

לו כלכלנים היו רופאים, הם כנראה היו מבחינים לראשונה בלב. הם היו עומדים על חשיבותו של הלב לתפקוד הגוף וממהרים למדל אותו במודל מתמטי. אלא שכאן הם לא היו עוצרים. במקום לבחון את האיברים האחרים בגוף ולעמוד את השפעתם על תפקודו של הלב, הם היו מגדירים תנאים שבהם הלב יכול לעבוד, ומגדירים את בריאות הלב -ולכן את בריאותו של הגוף כולו - כמצב שבו הלב עובד בתפוקה מירבית או במצב שבו הלב גדל משנה לשנה- שהרי כאשר הגוף אינו עובד, מתים. הלכלנים הרופאים היו מנסים למקסם את מהירות זרימת הדם דרך הלב או להכין לבבות נוספים. מובן, יש גם מוח (או ממשלה), אבל כדאי לצמצם אותו למספר מזערי של תפקודים (נשימה לדוגמה) שהרי מייצג יישות ריכוזית ומרושעת והוא, בניגוד ללב אינו תורם דבר לרווחתו של הגוף. אם מישהו רוצה להתערב בפעילות הלב, הרי הוא מפריע לפעילות הלב החופשית. מה הם הדברים האלה - כבד? כליות? קיבה? (בתי ספר, קהילות, משפחות)- הרי הם צריכים להשמע לההגיון הפעילות של הלב ולפעול בצורה "יעילה" - להזרים דרכם דם במהירות המירבית. שכן מה שטוב ללב, טוב גם לכלל הגוף. אם הכבד עובד אחרת מהלב, הרי זה בגלל שהוא מייצג יישות קומוניסטית או מנוונת כמו המוח, ולא חופשית וטובה כמו הלב. אם הגוף מראה סימנים של חולשה או מחלה, סימן הוא שהלב חולה ויש להגדיל אותו או להגדיל את מהירות זרימת הדם. לכך טובה הטכולוגיה המופלאה, שיכולה להציל את הלב, ואת הגוף כולו, מכל צרה שלא תבוא.